ביאור:הגדה של פסח - מה נשתנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

קדש - ורחץ - כרפס - יחץ

מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור

רחצה - מוציא מצה - מרור - כורך - שולחן עורך - צפון - ברך (ברכת המזון) - הלל - הודו - נרצה

ויהי בחצי הלילה - ואמרתם זבח פסח - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד (להדפסה)


מֵסִיר הַקְּעָרָה מֵעַל הַשֻׁלְחָן, מוֹזְגִין כוֹס שֵׁנִי וְכַאן הַבֵּן אוֹ אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים שׁוֹאֵל:

מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת -

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר כל מיני יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין טובלים ירק במשקה ומברכים עליו (אלא אוכלים אותו בתוך הסעודה ואז הברכה על הלחם פוטרת מלברך על הירק) אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים "בורא פרי האדמה" לכרפס ו"על אכילת מרור" למרור?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין? (על פי משנה פסחים י ד)


מֵנִיחַ אֶת הַקְעָרָה עַל הַשֻׁלְחָן. הַמַצוֹת תִּהְיֶינָה מְגֻלּוֹת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָדָה.

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה.

וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ היינו יכולים להיות עדיין משועבדים לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם.

וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים ולא רשעים האומרים 'מה העבודה הזאת לכם?', כֻּלָנוּ נְבוֹנִים למדנו והבנו בעצמנו, כֻּלָנוּ זְקֵנִים כבר לימדנו את יציאת מצרים שנים רבות, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם.

וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם - הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.



הערות

  • המטרה העיקרית של ליל הסדר היא ללמד את הילדים על יציאת מצרים, ואכן חז"ל דאגו לאמצעים פדגוגיים שיסייעו בכך:
    • עשיית פעולות משונות כדי למשוך את תשומת הלב ולגרום לקטנים להתעניין.
    • שימוש בסמלים והמחשות.
    • שירים ודיקלומים החוזרים על עצמם כך שקל לזכור אותם בע"פ.
    • עריכת הסיפור במבנה של שאלה ותשובה.
    • מתחילים בגנות (בצרות שהיו לנו בגלות) ומסיים בשבח (בגאולה), כדי שמי שחווה את הסיפור ירגיש את המצוקה ויחכה ליציאה מגלות. כמו כן, כדאי להסביר דברים לפי סדר הגיוני כדי שהשומעים לא יתבלבלו.
    • התאמת התשובה לסגנונו של הבן השואל.
    • מיקוד של עיקר הדברים בשלושה מושגים ברורים: פסח, מצה ומרור.
  • הרבה מעינייני ליל הסדר סובבים סביב המספר 4: ארבע קושיות, ארבע כוסות, ארבעה בנים, וכנגדם עומדות ארבע לשונות של גאולה (והוצאתי, והיצלתי, וגאלתי, ולקחתי) וכן מוסיף הגר"א שהם כנגד הארבעה שצריכים לברך הגומל: יורדי ים, הולכי מדבריות, היוצא מבית האסורים וחולה שנתרפא, שכל אלו עברו על יוצאי מצרים.
  • בעבר היו אוכלים תמיד בהסיבה, והקושיה הרביעית במקורה היתה: "שבכל הלילות אנו אוכלים בשר שלוק ומבושל - הלילה הזה כולו צלי". לאחר חורבן הבית, שאיננו אוכלים קורבן פסח, הוחלפה קושיה זאת בקושיה אחרת שיש בה משום שינוי. (הגר"א)
  • בפסקה "עבדים היינו" יש תשובות ל3 מתוך 4 הקושיות:
    • למה מצה? "ויוציאנו... ביד חזקה", ולא הספיק הבצק להחמיץ
    • למה מרור? "עבדים היינו" ומררו את חיינו
    • למה מסובין? "עבדים היינו... ויוציאנו" ועכשיו אנו נוהגים כבני חורין
    • מה לגבי ההטבלה פעמיים? אין בכך סימן, אלא רק שינוי כדי שישאלו הילדים. הרב אלון מסביר שעד כה הילדים ראו את המצה והמרור ואת ההסבה, אך ראו רק הטבלה אחת - איך הם יכולים לשאול לגבי "הטבלה שתי פעמים"? כנראה שהם למדו כך בע"פ בגן... לכן, כתשובה לשאלה הזאת אנו אומרים להם שהלילה לא ישאלו שאלות של הגננת, אלא שאלות שעולות להם לבד, ורק על שאלות אלו הם יקבלו תשובה.
  • "חָמֵץ וּמַצָּה" - נהגו לדרוש: בסוף חייו ישאל האדם: "חמץ או מצה?" חמץ - האם החמצת את החיים? או מצה - האם מיצית את החיים?
  • בנוסח עדות המזרח השאלה על ההטבלה היא הקושייה הראשונה, וכך גם בירושלמי וברמב"ם. מדוע היא מקדימה את כל הקושיות? יש בכך רמז לשתי הטבלות, האחת שבעקבותה ירדנו למצריים: "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם", והשניה שבזכותה ניצלנו: "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף". הראשונה מסמלת את הפירוד בין בני ישראל, והשניה מסמלת את האיחוד על ידי ה"אֲגֻדַּת". (ע"פ הרב דוד מנחם)
  • במשנה פסחים י ד כתוב שהתשובה של האב לקושיות הבנים צריכה להיות לפי הסדר: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", מתחיל בלספר על הצרות שהיו לנו, ומסיים בכך שה' קרב אותנו לעבודתו וגאל אותנו ממצריים. מהי הגנות? מחלוקת רב ושמואל (פסחים קטז א): רב אמר: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", ושמואל אמר: "עבדים היינו". רב מדבר על חירות הנפש ושמואל על חירות הגוף. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואכן אנו מזכירים את דברי שניהם.
  • "כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח" - זכירת יציאת מצרים היא מעיקרי היהדות, ואכן אנו מזכירים אותה בתפילה ובברכת המזון, וכן היא מופיעה בדיברה הראשונה מעשרת הדיברות. ריה"ל בספר הכוזרי מאריך להסביר מה חשיבותה של יציאת מצרים כהוכחה לכך שה' בחר בעם ישראל, ומתוך כך החשיבות הגדולה להעברת זיכרון השיעבוד והגאולה מדור לדור. להרחבה ראה לגבי מצוות נוספות שיש בהן משום זכר ליציאת מצריים בדף קטגוריה זה.