ביאור:הגדה של פסח - ויוציאנו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

קדש - ורחץ - כרפס - יחץ

מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור

רחצה - מוציא מצה - מרור - כורך - שולחן עורך - צפון - ברך (ברכת המזון) - הלל - הודו - נרצה

ויהי בחצי הלילה - ואמרתם זבח פסח - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד (להדפסה)


"וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא ובניסים גדולים ונוראים גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים." (המשך "מקרא ביכורים", דברים כו)

"וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם" - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְיָ":

"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה" - אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ
"וְהִכֵּיתִי כָּל בְכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - אֲנִי וְלֹא שָׂרָף סוג של מלאך, שליח של ה'
"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים" - אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ
"אֲנִי יְיָ" - אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.

"בְּיָד חֲזָקָה" - זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט ג): "הִנֵה יַד יְיָ הוֹיָה תהיה מצויה להכות בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה: בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאֹד".

"וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה" - זוֹ הַחֶרֶב כביכול החרב בעזרתה הרג ה' את בכורי מצרים, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א כא טז): "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם".

"וּבְמֹרָא גָּדֹל" - זוֹ גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת, בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ".

"וּבְאֹתוֹת" - זֶה הַמַּטֶה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד יז): "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת".

נוֹהֲגִין לְהַטִיף טִפָּה מִן הַכּוֹס בַּאֲמִירַת 'דָּם, וָאֵשׁ, וְתִימְרוֹת עָשָׁן', וְכֵן בְּעֶשֶׂר הַמַכּוֹת וּבֵּדְצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב

"וּבְמֹפְתִים" - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל ג ג): "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן".


דָבָר אַחֵר צורה אחרת לדרוש את הפסוק: כל ביטוי עם שתי מילים מיצג שתי מכות, וכן ביטוי שבלשון רבים: אותות, מופתים: "בְּיָד חֲזָקָה" - שְׁתַּיִם, "וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה" - שְׁתַּיִם, "וּבְמֹרָא גָּדֹל" - שְׁתַּיִם, "וּבְאֹתוֹת" - שְׁתַּיִם, "וּבְמֹפְתִים" - שְׁתַּיִם.

אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלוּ הֵן:

JMartin7thPlague1828.jpg
מכת ברד, גילוף מאת ג'ון מרטין

דָּם, צְפֵרְדֵּעַ, כִּנִים, עָרוֹב עירבוביה של חיות מזיקות. להרחבה ראה במאמר "לזיהויה של מכת ערוב", דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרד, אַרְבֶּה, חשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים ראשי תיבות, להקל על זכירתם: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.


רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת?

בְּמִצְרַיִם מָה הוּא אוֹמֵר? "וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" (שמות ח טו),
וְעַל הַיָּם מָה הוּא אוֹמֵר? "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, וַיַּאֲמִינוּ בַּיְיָ וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ" (שמות יד לא).
כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת?

שֶׁנֶּאֱמַר: "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים" (תהלים עח מט).
"עֶבְרָה" - אַחַת, "וָזַעַם" - שְׁתַּיִם, "וְצָרָה" - שָׁלשׁ, "מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים" - אַרְבַּע.
אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת?

שֶׁנֶּאֱמַר: "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים".
"חֲרוֹן אַפּוֹ" - אַחַת, "עֶבְרָה" - שְׁתַּיִם, "וָזַעַם" - שָׁלֹשׁ, "וְצָרָה" - אַרְבַּע, "מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים" - חָמֵשׁ.
אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.


הערות

  • ""וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם" - מדוע חלקה העיקרי של ההגדה מביא דוקא מדרשים על "מקרא ביכורים" ולא על הפסוקים הרבים מחומש שמות המספרים על יציאת מצרים? הגר"י הלר זצ"ל משיב שכל מטרת יציאת מצרים היתה להביא את ישראל לארץ. עומד מביא הביכורים ואומר "הגדתי היום כי באתי אל הארץ", למה "הגדתי" בלשון עבר? מתי כבר אמר זאת? אלא שבעצם הבאת הביכורים הוא משלים את תכלית יציאת מצרים: לבא לארץ ישראל, לגדל בה פירות, ולהביאם לבית המקדש. יציאת מצרים לא היתה כדי שילכו ישראל במדבר, אלא כדי לבוא לארץ, לבנות את בית הבחירה ולקיים מצוות התלויות בארץ. (הרב יהודה הלוי עמיחי)
  • "זו הדבר... זו החרב" - הזכיר את המכה החמישית (דבר) המייצגת את כל חמשת המכות הראשונות, ואת המכה העשירית (בכורות) המייצגת את חמשת המכות האחרונות. (הגר"א, מעשה ניסים)
  • "הִנֵה יד יְיָ הוֹיָה בְּמִקְנְךָ" - כבר לפני מכת דבר הבינו המצרים ש"אצבע אלוקים היא". עתה, בהימלא חמש אצבעות האלוקים, מוזמנים הם להכיר שלא מדובר בפרטים שונים שכל אחד מעיד על כח עליון אחר כמו אצל אלוהיהם, אלא "יד ה' הויה (אותיות של שם ה') במקנך!" יד ה' איננה רק מספר האצבעות שבתוכה, אלא היא שליטת האלוקים בהוָיה כולה. (הרב מרדכי אלון)
  • שפיכת טיפות היין - לדעת האר"י מטיפים מהכוס, אך הרוב נהגו להטיף עם האצבע לזכר "אצבע אלוקים היא", וכן כי טיפות היין נראות כמו טיפות דם. האברבנאל אומר שטעם שפיכת טיפות ביין הוא כדי למעט שימחתנו, מפני "בנפול אויביך אל תשמח" (משלי כד יז). בעולת ראי"ה מופיע שלאחר שמטיפין את היין יש למלא את החסר בכוס, וכמו כן מודגש שם שביין עם קדושת שביעית, אין לנהוג מנהג זה. (עולת ראיה ב רפ)
  • דצ"ך עד"ש באח"ב - מעבר לכך שהראשי תיבות מקלים על זכירת עשרת המכות, יש בהם גם חלוקה של עשרת המכות לפי נושאים (ראו למשל במאמר "מכות מצרים - מבנה הפרשה"). רבי יהודה גם סובר שראשי תיבות אלו היו חקוקים על המטה של משה (שמות רבה ח).
  • המכה השלישית בכל סדרה של דצ"ך עד"ש באח"ב - כינים, שחין, חושך - היו משמשות כל אחת עם חברותיה. רמז לדבר שאם נכתוב אותן בשלוש שורות, יהיו נקראות גם מלמעלה למטה:
ח ש כ
ש ח נ
כ נ ם
  • למה כל תנא מנסה למצא הוכחות לכך שיותר מכות נפלו על מצרים? כיוון שנאמר (שמות טו כו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך", הרי שכל המרבה מכה ומחלה במצרים, הרי זה משובח, שהוא מונעה מישראל. (הגר"א)