קהלת י

תנ"ך > קהלת > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב

<< | ספר קהלת • פרק י' | >>

הפרק במהדורה המוטעמת

י א זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחׇכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃ ב לֵ֤ב חָכָם֙ לִֽימִינ֔וֹ וְלֵ֥ב כְּסִ֖יל לִשְׂמֹאלֽוֹ׃ ג וְגַם־בַּדֶּ֛רֶךְ כשהסכל כְּשֶׁסָּכָ֥ל הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא׃ ד אִם־ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקוֹמְךָ֖ אַל־תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים׃ ה יֵ֣שׁ רָעָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיֹּצָ֖א מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט׃ ו נִתַּ֣ן הַסֶּ֔כֶל בַּמְּרוֹמִ֖ים רַבִּ֑ים וַעֲשִׁירִ֖ים בַּשֵּׁ֥פֶל יֵשֵֽׁבוּ׃ ז רָאִ֥יתִי עֲבָדִ֖ים עַל־סוּסִ֑ים וְשָׂרִ֛ים הֹלְכִ֥ים כַּעֲבָדִ֖ים עַל־הָאָֽרֶץ׃ ח חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ׃ ט מַסִּ֣יעַ אֲבָנִ֔ים יֵעָצֵ֖ב בָּהֶ֑ם בּוֹקֵ֥עַ עֵצִ֖ים יִסָּ֥כֶן בָּֽם׃ י אִם־קֵהָ֣ה הַבַּרְזֶ֗ל וְהוּא֙ לֹא־פָנִ֣ים קִלְקַ֔ל וַחֲיָלִ֖ים יְגַבֵּ֑ר וְיִתְר֥וֹן הַכְשֵׁ֖יר חׇכְמָֽה׃ יא אִם־יִשֹּׁ֥ךְ הַנָּחָ֖שׁ בְּלוֹא־לָ֑חַשׁ וְאֵ֣ין יִתְר֔וֹן לְבַ֖עַל הַלָּשֽׁוֹן׃ יב דִּבְרֵ֥י פִי־חָכָ֖ם חֵ֑ן וְשִׂפְת֥וֹת כְּסִ֖יל תְּבַלְּעֶֽנּוּ׃ יג תְּחִלַּ֥ת דִּבְרֵי־פִ֖יהוּ סִכְל֑וּת וְאַחֲרִ֣ית פִּ֔יהוּ הוֹלֵל֖וּת רָעָֽה׃ יד וְהַסָּכָ֖ל יַרְבֶּ֣ה דְבָרִ֑ים לֹא־יֵדַ֤ע הָאָדָם֙ מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֔ה וַאֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃ טו עֲמַ֥ל הַכְּסִילִ֖ים תְּיַגְּעֶ֑נּוּ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע לָלֶ֥כֶת אֶל־עִֽיר׃ טז אִֽי־לָ֣ךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ נָ֑עַר וְשָׂרַ֖יִךְ בַּבֹּ֥קֶר יֹאכֵֽלוּ׃ יז אַשְׁרֵ֣יךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ בֶּן־חוֹרִ֑ים וְשָׂרַ֙יִךְ֙ בָּעֵ֣ת יֹאכֵ֔לוּ בִּגְבוּרָ֖ה וְלֹ֥א בַשְּׁתִֽי׃ יח בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת׃ יט לִשְׂחוֹק֙ עֹשִׂ֣ים לֶ֔חֶם וְיַ֖יִן יְשַׂמַּ֣ח חַיִּ֑ים וְהַכֶּ֖סֶף יַעֲנֶ֥ה אֶת־הַכֹּֽל׃ כ גַּ֣ם בְּמַדָּֽעֲךָ֗ מֶ֚לֶךְ אַל־תְּקַלֵּ֔ל וּבְחַדְרֵי֙ מִשְׁכָּ֣בְךָ֔ אַל־תְּקַלֵּ֖ל עָשִׁ֑יר כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ יוֹלִ֣יךְ אֶת־הַקּ֔וֹל וּבַ֥עַל הכנפים כְּנָפַ֖יִם יַגֵּ֥יד דָּבָֽר׃

מהדורות נוספות

לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד)

א זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט ב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ג וגם בדרך כשהסכל [כשסכל] הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא ד אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים ה יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיצא מלפני השליט ו נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו ז ראיתי עבדים על סוסים ושרים הלכים כעבדים על הארץ ח חפר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש ט מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם י אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה יא אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון יב דברי פי חכם חן ושפתות כסיל תבלענו יג תחלת דברי פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה יד והסכל ירבה דברים לא ידע האדם מה שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו טו עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר טז אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו יז אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי יח בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית יט לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את הכל כ גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים [כנפים] יגיד דבר

מנוקד

א זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט. ב לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ. ג וְגַם בַּדֶּרֶךְ כשהסכל [כְּשֶׁסָּכָל] הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא. ד אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים. ה יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. ו נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ. ז רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ. ח חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. ט מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם. י אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה. יא אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. יב דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ. יג תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה. יד וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים לֹא יֵדַע הָאָדָם מַה שֶׁיִּהְיֶה וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו מִי יַגִּיד לוֹ. טו עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר. טז אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ. יז אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי. יח בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת. יט לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל. כ גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל הכנפים [כְּנָפַיִם] יַגֵּיד דָּבָר.

מנוקד ובשורות

(א) זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט.

(ב) לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ.

(ג) וְגַם בַּדֶּרֶךְ כשהסכל [כְּשֶׁסָּכָל] הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא.

(ד) אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים.

(ה) יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט.

(ו) נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ.

(ז) רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ.

(ח) חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.

(ט) מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם.

(י) אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה.

(יא) אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן.

(יב) דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ.

(יג) תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה.

(יד) וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים לֹא יֵדַע הָאָדָם מַה שֶׁיִּהְיֶה וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו מִי יַגִּיד לוֹ.

(טו) עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר.

(טז) אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ.

(יז) אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי.

(יח) בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת.

(יט) לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל.

(כ) גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל הכנפים [כְּנָפַיִם] יַגֵּיד דָּבָר.

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

א זְבוּבֵי מָוֶת זבוב מת אחד יַבְאִישׁ יעלה בואש, ריח רע יַבִּיעַ ינביע, יתסיס שֶׁמֶן רוֹקֵחַ שנעשה על ידי רוקח, עם ריח טוב. יָקָר כבד ומכריע מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד יותר מחכמה וכבוד סִכְלוּת מְעָט מעט סיכלות יכולה לקלקל הרבה חוכמה (כמו הזבוב הקטן שהורס שמן רב). משל זה נאמר בהקשר לפסוקים שלפני ושאחרי. ב לֵב חָכָם לִימִינוֹ נוטה לדרך הנכונה, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ מוביל אותו לדרך השגויה. ג וְגַם בַּדֶּרֶךְ (כשהסכל) כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ שהכסיל בחר ללכת בה לִבּוֹ חָסֵר הוא מתנהג כאילו אין לו לב, וְאָמַר לַכֹּל וכביכול מכריז לכל עבר ש- סָכָל הוּא.

ד אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה תגבר עָלֶיךָ - מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח אל תעזוב בכעס את מקומך (בדומה לנאמר לעיל, ח, ג) , כִּי מַרְפֵּא כאשר תרפה רוחו יַנִּיחַ יוותר לך על חֲטָאִים גְּדוֹלִים. ה יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּשְׁגָגָה כמו טעות כזאת שֶׁיֹּצָא שמישהו חכם, כאשר השליט צעק עליו, הוא יצא בכעס מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. ו נִתַּן הַסֶּכֶל ובעקבות כך, הושם איש סכל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים במעמד גבוה, וַעֲשִׁירִים ואנשים שבעבר היו בקרובים לשליט בגלל עושרם בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ. ז רָאִיתִי עֲבָדִים אנשים שבעבר היו עבדים פשוטים, עכשיו הם רוכבים עַל סוּסִים, וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ.

ח חֹפֵר אדם סכל, החופר גּוּמָּץ גומה, בור - בּוֹ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר - יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. ט מַסִּיעַ אֲבָנִים - יֵעָצֵב בָּהֶם ישבר על ידם, בּוֹקֵעַ עֵצִים - יִסָּכֶן יפצע (מלשון סכנה) בָּם. י אִם קֵהָה נתקהה חודו של גרזן (הוזכר אגב "בּוֹקֵעַ עֵצִים" בפסוק הקודם) הַבַּרְזֶל, וְהוּא לֹא פָנִים אין לו צורה של גרזן, כי איננו מחודד, קִלְקַל אם יושחז - וַחֲיָלִים את כוחו יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר אך הדבר החשוב להכשרתו של הגרזן חָכְמָה הוא להשתמש בו בחוכמה.

יא אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ ללא שהשמיע לחישה לפני כן? וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן כך גם הסכל: מדבר רכילות, ולאחר מכן דבריו מזיקים. יב דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן הם דברים נעימים, וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ מבלבלות אותו, וגורמות לו לאמר דברי בלע. יג תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת, וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה. יד וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים, לֹא יֵדַע הָאָדָם כולל דברים שאף אדם לא יודע, כגון: מַה שֶׁיִּהְיֶה. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו אחרי מותו - מִי יַגִּיד לוֹ?! טו עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ גורם להם ליגיעת שווא, אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת מהי הדרך הקצרה והנוחה ללכת אֶל עִיר. טז אִי אוי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר, וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ מתחילים את יומם בסעודה במקום בעבודה. יז אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים אצילים (משוחררים ממיסי המלך), וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת בזמן המתאים יֹאכֵלוּ, בִּגְבוּרָה והם מפורסמים בזכות מעשי גבורה שלהם וְלֹא בַשְּׁתִי בזכות יכולתם לשתות הרבה. יח בַּעֲצַלְתַּיִם בגלל עצלות יִמַּךְ הַמְּקָרֶה התיקרה, וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם ובגלל שהעצלן לא התאמץ להרים את ידיו לסתום את החורים בתיקרה יִדְלֹף הַבָּיִת. יט לִשְׂחוֹק לשם הוללות עֹשִׂים לֶחֶם סעודה, וְיַיִן שותים יין כדי ש- יְשַׂמַּח חַיִּים, וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל יתן מענה לכל (מוסב כלפי העצלנים בפסוק הקודם: לעצלן לא יהיה איך לתקן את הבית וגם לא יהיה לו כסף לקנות לחם ויין). כ גַּם בְּמַדָּעֲךָ על מיטתך, במקום פרטי מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל (הכנפים) כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר.

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.