לדלג לתוכן

משנה שבת ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שבת פרק ו', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר מועדמסכת שבתפרק שישי ("במה אישה")>>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה?

לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות, שבראשה.

ולא תטבול בהן עד שתרפם.

ולא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין.

ולא בכבול לרשות הרבים.

ולא בעיר של זהב, ולא בקטלא, ולא בנזמים, ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה.

ואם יצאת, אינה חייבת חטאת.

לא יצא האיש בסנדל המסומר, ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה, ולא בתפילין, ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה, ולא בשריון, ולא בקסדא, ולא במגפים.

ואם יצא, אינו חייב חטאת.

לא תצא אשה במחט הנקובה, ולא בטבעת שיש עליה חותם, ולא בכוליאר, ולא בכובלת, ולא בצלוחית של פלייטון.

ואם יצתה, חייבת חטאת, דברי רבי מאיר.

וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון.

לא יצא האיש לא בסיף, ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח.

ואם יצא, חייב חטאת.

רבי אליעזר אומר, תכשיטין הן לו.

וחכמים אומרים, אינן אלא לגנאי, שנאמר (ישעיה ב) וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

בירית, טהורה, ויוצאין בה בשבת.

כבלים, טמאין, ואין יוצאין בהן בשבת.

יוצאה אשה בחוטי שיער, בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה, ובטוטפת ובסנבוטין בזמן שהן תפורין.

בכבול ובפאה נכרית לחצר.

במוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה.

בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה, ובלבד שלא תתן לכתחילה בשבת.

ואם נפל, לא תחזיר.

שן תותבת ושן של זהב, רבי מתיר, וחכמים אוסרים.

יוצאין בסלע שעל הצינית.

הבנות (קטנות) יוצאות בחוטין ואפלו בקיסמין שבאזניהן.

ערביות יוצאות רעולות, ומדיות פרופות.

וכל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה.

פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע, ובלבד שלא תפרוף לכתחילה בשבת.

הקיטע יוצא בקב שלו, דברי רבי מאיר.

ורבי יוסי אוסר.

ואם יש לו בית קיבול כתותין, טמא.

סמוכות שלו, טמאין מדרס, ויוצאין בהן בשבת, ונכנסין בהן בעזרה.

כיסא וסמוכות שלו, טמאין מדרס, ואין יוצאין בהן בשבת, ואין נכנסין בהן בעזרה.

אנקטמין טהורין, ואין יוצאין בהן.

הבנים יוצאין בקשרים, ובני מלכים בזוגין.

וכל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה.

יוצאין בביצת החרגול, ובשן שועל, ובמסמר מן הצלוב, משום רפואה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אף בחול אסור, משום דרכי האמורי.

(א) בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה?
לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה,
לֹא בְּחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן וְלֹא בִּרְצוּעוֹת,
שֶׁבְּרֹאשָׁהּ.
וְלֹא תִּטְבֹּל בָּהֶן,
עַד שֶׁתְּרַפֵּם.
וְלֹא בְּטוֹטֶפֶת וְלֹא בְּסַנְבּוּטִין,
בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין.
וְלֹא בְּכָבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
וְלֹא בְּעִיר שֶׁל זָהָב,
וְלֹא בְּקַטְלָא,
וְלֹא בִּנְזָמִים,
וְלֹא בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם,
וְלֹא בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה.
וְאִם יָצָאת, אֵינָהּ חַיֶּבֶת חַטָּאת:
(ב) לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל הַמְסֻמָּר,
וְלֹא בְּיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה,
וְלֹא בִּתְפִלִּין,
וְלֹא בְּקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמֻּמְחֶה,
וְלֹא בְּשִׁרְיוֹן,
וְלֹא בְּקַסְדָּא,
וְלֹא בְּמַגָּפַיִם.
וְאִם יָצָא, אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת:
(ג) לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בַּמַּחַט הַנְּקוּבָה,
וְלֹא בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם,
וְלֹא בְּכֻלְיָאר,
וְלֹא בְּכוֹבֶלֶת,
וְלֹא בִּצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן.
וְאִם יָצְתָה, חַיֶּבֶת חַטָּאת,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בְּכוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן:
(ד) לֹא יֵצֵא הָאִישׁ,
לֹא בְּסַיִף,
וְלֹא בְּקֶשֶׁת,
וְלֹא בִּתְרִיס,
וְלֹא בְּאַלָּה,
וְלֹא בְּרֹמַח.
וְאִם יָצָא, חַיָּב חַטָּאת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ב, ד): "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
בִּירִית, טְהוֹרָה, וְיוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת.
כְּבָלִים, טְמֵאִין, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת:
(ה) יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטֵי שֵׂעָר,
בֵּין מִשֶּׁלָּהּ,
בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ,
בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה,
וּבְטוֹטֶפֶת וּבְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין.
בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר.
בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ,
וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ,
וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ.
בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח,
וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת.
וְאִם נָפַל, לֹא תַּחֲזִיר.
שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב,
רַבִּי מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים:
(ו) יוֹצְאִין בְּסֶלַע שֶׁעַל הַצִּינִית.
הַבָּנוֹת קְטַנּוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין,
וַאֲפִלּוּ בְּקֵיסָמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶן.
עַרְבִיּוֹת יוֹצְאוֹת רְעוּלוֹת,
וּמָדִיּוֹת פְּרוּפוֹת.
וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה:
(ז) פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְעַל הַמַּטְבֵּעַ,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּפְרֹף לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת:
(ח) הַקִּטֵּעַ יוֹצֵא בַּקַּב שֶׁלּוֹ,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
וְאִם יֶשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתוּתִים, טָמֵא.
סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ,
טְמֵאִין מִדְרָס,
וְיוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת,
וְנִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה.
כִּסֵּא וְסָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ,
טְמֵאִין מִדְרָס,
וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת,
וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה.
אַנְקַטְמִין טְהוֹרִין,
וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן:
(ט) הַבָּנִים יוֹצְאִין בִּקְשָׁרִים,
וּבְנֵי מְלָכִים בְּזוּגִין.
וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה:
(י) יוֹצְאִין בְּבֵיצַת הַחַרְגּוֹל,
וּבְשֵׁן שֶׁל שׁוּעָל,
וּבְמַסְמֵר מִן הַצָּלוּב,
מִשּׁוּם רְפוּאָה,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אַף בְּחֹל אָסוּר,
מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי:


נוסח הרמב"ם

(א) במה אישה יוצאה,

ובמה אינה יוצאה?
לא תצא אישה -
לא בחוטי צמר,
ולא בחוטי פשתן,
ולא ברצועות שבראשה,
ולא תטבול בהם - עד שתרפם,
ולא בטוטפת,
ולא בסנבוטין,
בזמן - שאינן תפורין,
ולא בכבול - ברשות הרבים,
ולא בעיר של זהב,
ולא בקטלה,
ולא בנזמים,
ולא בטבעת - שאין עליה חותם,
ולא במחט - שאינה נקובה.
ואם יצאת -
אינה חייבת - חטאת.


(ב) לא יצא האיש -

בסנדל המסומר,
ולא ביחיד,
בזמן - שאין ברגלו מכה.
לא בתפילה,
ולא בקמיע,
בזמן - שאינו מן המומחה.
ולא בשריין,
ולא בקסדה,
ולא במגפיים.
ואם יצא -
אינו חייב - חטאת.


(ג) לא תצא אישה -

במחט נקובה,
ולא בטבעת - שיש עליה חותם,
לא בכוכלייר,
ולא בכוכלת,
ולא בצלוחית של פלייטון.
ואם יצאת -
חייבת חטאת - דברי רבי מאיר.
וחכמים - פוטרין,
בכוכלת,
ובצלוחית של פלייטון.


(ד) לא יצא האיש -

לא בסיף,
ולא בקשת,
ולא בתריס,
ולא באלה,
ולא ברומח.
ואם יצא - חייב חטאת.
רבי אליעזר אומר:
תכשיטין - הן לו.
וחכמים אומרים:
אינן לו - אלא גנאי,
שנאמר: "וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות" (ישעיהו ב ד).
בירית - טהורה,
ויוצאין בה - בשבת.
כבלים - טמאין,
ואין יוצאין בהן.


(ה) יוצאה אישה -

בחוטי שיער -
בין משלה,
ובין משל חברתה,
ובין משל בהמה,
בטוטפת,
ובסנבוטין -
בזמן - שהן תפורין,
ובכבול,
ובפאה נוכרית - בחצר,
ובמוך - שבאוזנה,
במוך - שבסנדלה,
במוך - שהתקינה לנידתה,
בפלפל,
ובגרגר מלח,
ובכל דבר - שתיתן לתוך פיה,
ובלבד - שלא תיתן כתחילה, בשבת.
ואם נפל -
לא תחזיר.
שן תותבת,
ושן של זהב -
רבי - מתיר.
וחכמים - אוסרין.


(ו) יוצאין - בסלע שעל הצינית.

הבנות יוצאות -
בחוטין,
אפילו בקיסמין,
שבאוזניהם.
ערבייות - רעולות.
ומדיות - פרופות.
וכל אדם -
אלא - שדיברו חכמים בהווה.


(ז) פורפת -

על האבן,
ועל האגוז,
ועל המטבע,
ובלבד - שלא תפרוף כתחילה, בשבת.


(ח) הקיטע -

יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר.
רבי יוסי - אוסר.
אם יש לו,
בית קיבול כתיתין - טמא.
סמוכות שלו -
טמאין מדרס,
ויוצאין בהן - בשבת,
ונכנסין בהן - לעזרה.
הכיסא וסמוכות שלו -
טמאין מדרס,
ואין יוצאין בהן - בשבת,
ואין נכנסין בהן - לעזרה.
אנקטמין -
טהורין,
ואין יוצאין בהן.


(ט) הבנים יוצאין - בקשרים.

ובני מלכים - בזוגין.
וכל אדם -
אלא - שדיברו חכמים בהווה.


(י) יוצאין -

בביצת החרגול,
ובשן של שועל,
ובמסמר הצלוב,
משום רפואה - דברי רבי יוסי.
רבי מאיר - אוסר אף בחול,
משום דרכי האמורי.