משנה נזיר ב
נזיר פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת נזיר • פרק שני ("הריני נזיר") • >>
פרקי מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה, בית שמאי אומרים נזיר, ובית הלל אומרים אינו נזיר.
אמר רבי יהודה, אף כשאמרו בית שמאי, לא אמרו אלא באומר "הרי הן עלי קרבן".
אמר, "אמרה פרה זו "הריני נזירה אם עומדת אני", אמר הדלת הזה "הריני נזיר אם נפתח אני"" -- בית שמאי אומרים נזיר, ובית הלל אומרים אינו נזיר.
אמר רבי יהודה, אף כשאמרו בית שמאי, לא אמרו אלא באומר "הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא".
מזגו לו את הכוס, ואמר: הריני נזיר ממנו, הרי זה נזיר.
מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה, ומזגו לה את הכוס ואמרה: הריני נזירה ממנו, אמרו חכמים: לא נתכוונה אלא לומר: "הרי הוא עלי קרבן".
הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים, הרי זה נזיר ואסור בכולן.
יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין, הרי זה אסור.
ורבי שמעון מתיר.
יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את המתים, הרי זה מותר.
ורבי שמעון אוסר.
הריני נזיר ועלי לגלח נזיר, ושמע חבירו ואמר: ואני ועלי לגלח נזיר, אם היו פקחים, מגלחים זה את זה.
ואם לאו, מגלחים נזירים אחרים.
הרי עלי לגלח חצי נזיר, ושמע חברו ואמר: ואני עלי לגלח חצי נזיר, זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר.
הריני נזיר לכשיהיה לי בן, ונולד לו בן, הרי זה נזיר.
נולד לו בת, טומטום, ואנדרוגינוס, אינו נזיר.
אם אמר: כשאראה כשיהיה לי ולד, אפלו נולד לו בת, טומטום, ואנדרוגינוס, הרי זה נזיר.
הפילה אשתו, אינו נזיר.
רבי שמעון אומר, יאמר: אם היה בן קימא, הרי אני נזיר חובה.
ואם לאו, הרי אני נזיר נדבה.
חזרה וילדה, הרי זה נזיר.
רבי שמעון אומר, יאמר: אם הראשון בן קימא, הראשון חובה וזו נדבה.
ואם לאו, הראשון נדבה וזו חובה.
הריני נזיר, ונזיר כשיהיה לי בן, התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, משלים את שלו ואחר כך מונה את של בנו.
הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר, התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו.
הריני נזיר לכשיהא לי בן, ונזיר מאה יום.
נולד לו בן עד שבעים, לא הפסיד כלום.
לאחר שבעים, סותר שבעים, שאין תגלחת פחות משלשים יום.
הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵלָה,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר,
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי,
- לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּאוֹמֵר:
- הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן:
אָמַר:
- אָמְרָה פָּרָה זוֹ:
- "הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אֲנִי";
- אָמַר הַדֶּלֶת הַזֶּה:
- "הֲרֵינִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אֲנִי",
- אָמְרָה פָּרָה זוֹ:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר,
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי,
- לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּאוֹמֵר:
- "הֲרֵי פָּרָה זוֹ עָלַי קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא":
מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, וְאָמַר:
- "הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנוּ",
- הֲרֵי זֶה נָזִיר.
- מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרָה,
- וּמָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס, וְאָמְרָה: הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ;
- אָמְרוּ חֲכָמִים:
- לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לוֹמַר: הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן:
הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לְמֵתִים,
- הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכֻלָּן.
- יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירוּת,
- אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן,
- הֲרֵי זֶה אָסוּר;
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
- אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן,
- יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן,
- אֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִים לִי,
- מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא בְּיַיִן;
- אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים–
- הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר:
הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר,
- וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר:
- וַאֲנִי, וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר,
- אִם הָיוּ פִּקְחִים,
- מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה;
- וְאִם לָאו,
- מְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים:
הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר,
- וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר:
- וַאֲנִי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר,
- זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם וְזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר:
הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן,
- וְנוֹלַד לוֹ בֵּן,
- הֲרֵי זֵֶה נָזִיר.
- נוֹלַד לוֹ בַּת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס,
- אֵינוֹ נָזִיר.
- אִם אָמַר: כְּשֶׁאֶרְאֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד,
- אֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַּת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס,
- הֲרֵי זֶה נָזִיר:
- אֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַּת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס,
הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ נָזִיר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- יֹאמַר:
- אִם הָיָה בֶּן קַיָּמָא, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר חוֹבָה;
- וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר נְדָבָה.
- יֹאמַר:
- חָזְרָה וְיָלְדָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר:
- אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קַיָּמָא, הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה;
- וְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה:
הֲרֵינִי נָזִיר, וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן,
- הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵּן,
- מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ.
- הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן, וְנָזִיר,
- הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵּן,
- מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ,
- וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ:
הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵּן, וְנָזִיר מֵאָה יוֹם–
- נוֹלַד לוֹ בֵּן עַד שִׁבְעִים,
- לֹא הִפְסִיד כְּלוּם.
- לְאַחַר שִׁבְעִים, סוֹתֵר שִׁבְעִים;
- שֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם:
נוסח הרמב"ם
(א) הריני נזיר - מן הגרוגרות, ומן הדבלה,
- בית שמאי אומרין: נזיר.
- ובית הלל אומרין: אינו נזיר.
- אמר רבי יהודה:
- אף כשאמרו בית שמאי,
- לא אמרו, אלא באומר - הרי הן עלי קרבן.
(ב) אמר:
- אמרה פרה זו: הריני נזירה - אם עומדת אני,
- אמר הדלת הזה: הריני נזיר - אם נפתח אני,
- בית שמאי אומרין: נזיר.
- בית הלל אומרין: אינו נזיר.
- אמר רבי יהודה:
- אף כשאמרו בית שמאי,
- לא אמרו, אלא באומר -
- הרי פרה זו קרבן - אם עומדת היא.
(ג) מזגו לו את הכוס,
- ואמר: הריני נזיר ממנו - הרי זה נזיר.
- מעשה באשה אחת - שהיתה שכולת,
- ומזגו לה את הכוס,
- ואמרה: הריני נזירה ממנו.
- אמרו חכמים:
- לא נתכוונה זו, אלא כלומר - הרי הוא עלי קרבן.
(ד) הריני נזיר -
- על מנת - שאהא שותה יין, ומיטמא למתים,
- הרי זה נזיר - ואסור בכולן.
- יודע אני - שיש נזירים,
- אבל איני יודע - שהנזיר אסור ביין,
- הרי זה - אסור.
- רבי שמעון - מתיר.
- אבל איני יודע - שהנזיר אסור ביין,
- יודע אני - שהנזיר אסור ביין,
- אבל סבור הייתי - שחכמים מתירין לי,
- מפני שאיני יכל לחיות - אלא ביין,
- או מפני - שאני קובר את המתים,
- הרי זה - מותר.
- רבי שמעון - אוסר.
(ה) הריני נזיר - ועלי לגלח נזיר,
- ושמע חברו ואמר: ואני - ועלי לגלח נזיר,
- אם היו פיקחין - מגלחין זה את זה.
- ואם לאו - מגלחין נזירים אחרים.
(ו) הרי עלי - לגלח חצי נזיר,
- ושמע חברו ואמר: ואני - ועלי לגלח חצי נזיר,
- זה מגלח - נזיר שלם,
- וזה מגלח - נזיר שלם,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- זה מגלח חצי נזיר - וזה מגלח חצי נזיר.
(ז) הריני נזיר - כשיהיה לי בן,
- נולד לו בן - הרי זה נזיר.
- בת, טומטום, ואנדרוגינוס - אינו נזיר.
- ואם אמר: כשאראה לי ולד,
- אפילו נולד לו בת, טומטום, ואנדרוגינוס - הרי זה נזיר.
(ח) הפילה אשתו - אינו נזיר.
- רבי שמעון אומר:
- יאמר: אם היה בן קיימה - הריני נזיר חובה,
- ואם לאו - הריני נזיר נדבה.
- חזרה, וילדה - הרי זה נזיר.
- רבי שמעון אומר:
- יאמר: אם הראשון - היה בן קיימה,
- הראשונה חובה - וזו נדבה,
- ואם לאו -
- הראשונה נדבה - וזו חובה.
- יאמר: אם הראשון - היה בן קיימה,
(ט) הריני נזיר - ונזיר כשיהיה לי בן,
- התחיל מונה את שלו,
- ואחר כך - נולד לו בן,
- משלים - את שלו,
- ואחר כך - מונה את של בנו.
- הריני נזיר כשיהיה לי בן - ונזיר,
- התחיל מונה את שלו,
- ואחר כך - נולד לו בן,
- מניח - את שלו,
- ומונה - את של בנו,
- ואחר כך - משלים את שלו.
(י) הריני נזיר כשיהיה לי בן - ונזיר מאה יום,
- נולד לו בן -
- עד שבעים - לא הפסיד כלום.
- לאחר שבעים - סותר עד שבעים,
- שאין תגלחת - פחות משלשים יום.
- נולד לו בן -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה נזיר, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב