עיקר תוי"ט על נזיר ב

משנה נזיר, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) בגמרא וא"ת לימא ב"ה ס"ל יש שאלה להקדש וי"ל משום דאכתי לב"ה נהי דנזיר מיין לא הוי מיהו להוי נדור מן הגרוגרות להכי קאמר דפטור לגמרי שלא התנדב כדרך המתנדבים שאם בא להיות נדור מן הגרוגרות הל"ל בלשון קונם כדרך הנודרים. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) וא"ת והא איהו נזיר קאמר ואיך יהיה נדור. וי"ל נזיר לשון הפרשה כאלו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות. ואע"ג דר"י ס"ל דאמר קרבן בלא כ"ף לא הוי נדר בקרבן, באומר עלי לא בעי כ"ף. תוספ', ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) וא"כ ר"י טעמא דב"ש אתא לאשמעינן ומצינו כיוצא בזה. ועתוי"ט:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ אמרה זאת הפרה נזירה אני ע"ד העברה כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים כשקשה עליו המלאכה בהם אומר נשבע זה הדבר שהוא לא יתפעל כמו כן בלא ספק היה ג"כ בזמנם ע"כ ובלשון הכתוב נמצא מחשבה אף בדכר שאין בו רוח חיים כמו והאניה חשבה להשבר (יונה א). ונמצא מחשבה בלשון אמירה ויאמר עשו בלבו. רש"י:

(ה) (על המשנה) הדלת. וצריכא דלא תימא דוקא גרוגרות ודבילה מחלפי בענבים אבל בדלת מודו ב"ש ואי אשמעינן דלת ה"א בהא אמרי ב"ה. גמרא. דפירי בפירי מיחלף. רש"י. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) הזה. אע"פ שבכתוב נמצא הדלת תסוב על צירה כו' כבר אמר החכם ראב"ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:

(ז) (על המשנה) קרבן. כלומר נדור וכדלעיל וכן מן הדלת שייך לדור בקרבן שהרי כל דברים שבעולם יכול לאסור עליו בהתפסת קרבן:

(ח) (על הברטנורא) וכדמפרשינן ברישא ונ"ל לפרש דה"ק היה בלבי לומר הרי פרה זו עלי קרבן כשאמרתי שהפרה אמרה שתהא נזירה אם עומדת היא שאני אומר הריני נזיר ממנה כו'. תוי"ט. וע"ע:

(ג)

(ט) (על המשנה) נזיר. כמו בנודר מן החרצנים דמשנה ב' פ"ק ולא קתני לה אלא משום סיפא:

(י) (על הברטנורא) פירש הר"מ אבל לא הגיע לשכרותו של לוט שאז אינו בר חיובא:

(ד)

(יא) (על המשנה) שותה יין כו'. משום דכתיב נזר אלהיו על ראשו ניחא להו לאנשי דידור בגלחת. אבל הוא הדין כשנודר על מנת שלא לגלח:

(יב) (על הברטנורא) ומשמע דאין לו התרה. וכ"פ הר"מ. אבל הר"א כתב שאם בא לפני חכם ואמר לו כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה ולא אמרו אסור אלא כשהוא סובר להתיר לעצמו מזה הדרך. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) מפני כו'. כלומר שאני צריך ליטמאות בהם וליטפל בהם בשכר מחמת דוחקו תוספ'. ורש"י פירש שאין קוברין באותו מקום אלא הוא:

(יד) (על הברטנורא) והקשו בתוספ', דמי דמי, דנדרי אונסים היינו שהאונס בא אח"כ אבל בשעת הנדר לא ידע האונס. ומפרש ר"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אח"כ כגון שבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) וע"י שאלה מותרים אף לר"ש ולא אסר אלא עד שישאל ומכאן סייעתא לפירוש הר"א דמפרש לאסור דבדברי ת"ק דרישא היינו נמי עד שישאל:

(ה)

(טז) (על הברטנורא) שחייב בהם בשעת התגלחת כשנשלם הנזירות. הר"מ:

(יז) (על הברטנורא) משום דה"ק דאי משכחנא דהוי נזיר אגלחיה. גמרא:

(יח) (על המשנה) ואם לאו. שאין להם פקחות זה אלא כ"א חביא קרבן לעצמו צריך לגלח לנזיר אחר לחביא קרבנותיו תחתיו. תוספ':

(ו)

(יט) (על הברטנורא) שבזה הכל מודים שאינו מביא אלא חצי כו', כיון שתלה החצי בקרבן. וכשאומר חצי נזיר עלי הכל מודים דכוליה בעי אתויי, כ"ה שיטת התוספ'. וכתב דושמע חבירו ואמר ואני, בכדי נקט, דהא בראשון נמי פליגי. ועתוי"ט:

(ז)

(כ) (על המשנה) בן. פירוש הודאה ושבח להקב"ה שחנני וזכני ונולד לי בן. תוספ.:

(כא) (על המשנה) ה"ז נזיר. בגמרא פריך פשיטא ומשני משום סיפא בת טומטום כו' שאינו נזיר דמהו דתימא לכשאבנה הוא דקאמר (כדכתיב ואבנה גם אנכי ממנה וכי נולד בת כו' בהני נמי בנוי ולהוי נזיר) קמ"ל דלא:

(כב) (על המשנה) כשיהיה. יש נוסחאות דלא גרמינן לה ולא ידענא אמאי שני' בסיפא מלישנא דרישא:

(כג) (על המשנה) בת. דמ"ד ולד דמחשבי ביני אינשי קאמר דהיינו בן קמ"ל דבת כו' נמי מקרי ולד. גמרא: [כד] בס"פ דלעיל גם מ"ה דהתם כוותיה:

(ח)

(כה) (על המשנה) ר"ש אומר. ולא פליג אהא דנולד לו בן (טומטום כו') דלעיל דכשאמר שיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי לא לטומטום ולא פליג אלא היכא דהפילה בן זכר דמספקא ליה דשמא הוי בן קיימא והוי בן גמור. תוספ':

(ט)

(כו) (על המשנה) משלים. ואח"כ יגלח על שתיהם ומביא ב' קרבנות, אחד לנזירות בנו ואחד לנזירות עצמו אבל לא יגלח אחר שהשלים נזירות בנו דא"כ האיך ישלים נזירות שלו כי לא יוכל לגלח בהשלמת נזירות דאין גדול שער פחות מל' יום ונהי דאם נדר נזירות מרובה שהיה נשאר אחר נזירות בנו ל' יום דאז היה יכול לגלח לנזירות בנו להשלים נזירותו ולשוב ולגלח, מ"מ במתניתין דמיירי בסתם נזירות דהוי ל' יום כו' לכך לא יגלח עד שישלים ב' הנזירות ויביא ב' קרבנות. רש"י ותוספ'. והר"מ כתב דס"ל דאפילו בנזירות מועטת יחזור וימנה ל' יום. ובדעת הר"ב אין הכרע: