משנה נזיר ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הריני נזיר - מן הגרוגרות, ומן הדבלה,

בית שמאי אומרין: נזיר.
ובית הלל אומרין: אינו נזיר.
אמר רבי יהודה:
אף כשאמרו בית שמאי,
לא אמרו, אלא באומר - הרי הן עלי קרבן.


(ב) אמר:

אמרה פרה זו: הריני נזירה - אם עומדת אני,
אמר הדלת הזה: הריני נזיר - אם נפתח אני,
בית שמאי אומרין: נזיר.
בית הלל אומרין: אינו נזיר.
אמר רבי יהודה:
אף כשאמרו בית שמאי,
לא אמרו, אלא באומר -
הרי פרה זו קרבן - אם עומדת היא.


(ג) מזגו לו את הכוס,

ואמר: הריני נזיר ממנו - הרי זה נזיר.
מעשה באשה אחת - שהיתה שכולת,
ומזגו לה את הכוס,
ואמרה: הריני נזירה ממנו.
אמרו חכמים:
לא נתכוונה זו, אלא כלומר - הרי הוא עלי קרבן.


(ד) הריני נזיר -

על מנת - שאהא שותה יין, ומיטמא למתים,
הרי זה נזיר - ואסור בכולן.
יודע אני - שיש נזירים,
אבל איני יודע - שהנזיר אסור ביין,
הרי זה - אסור.
רבי שמעון - מתיר.
יודע אני - שהנזיר אסור ביין,
אבל סבור הייתי - שחכמים מתירין לי,
מפני שאיני יכל לחיות - אלא ביין,
או מפני - שאני קובר את המתים,
הרי זה - מותר.
רבי שמעון - אוסר.


(ה) הריני נזיר - ועלי לגלח נזיר,

ושמע חברו ואמר: ואני - ועלי לגלח נזיר,
אם היו פיקחין - מגלחין זה את זה.
ואם לאו - מגלחין נזירים אחרים.


(ו) הרי עלי - לגלח חצי נזיר,

ושמע חברו ואמר: ואני - ועלי לגלח חצי נזיר,
זה מגלח - נזיר שלם,
וזה מגלח - נזיר שלם,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
זה מגלח חצי נזיר - וזה מגלח חצי נזיר.


(ז) הריני נזיר - כשיהיה לי בן,

נולד לו בן - הרי זה נזיר.
בת, טומטום, ואנדרוגינוס - אינו נזיר.
ואם אמר: כשאראה לי ולד,
אפילו נולד לו בת, טומטום, ואנדרוגינוס - הרי זה נזיר.


(ח) הפילה אשתו - אינו נזיר.

רבי שמעון אומר:
יאמר: אם היה בן קיימה - הריני נזיר חובה,
ואם לאו - הריני נזיר נדבה.
חזרה, וילדה - הרי זה נזיר.
רבי שמעון אומר:
יאמר: אם הראשון - היה בן קיימה,
הראשונה חובה - וזו נדבה,
ואם לאו -
הראשונה נדבה - וזו חובה.


(ט) הריני נזיר - ונזיר כשיהיה לי בן,

התחיל מונה את שלו,
ואחר כך - נולד לו בן,
משלים - את שלו,
ואחר כך - מונה את של בנו.
הריני נזיר כשיהיה לי בן - ונזיר,
התחיל מונה את שלו,
ואחר כך - נולד לו בן,
מניח - את שלו,
ומונה - את של בנו,
ואחר כך - משלים את שלו.


(י) הריני נזיר כשיהיה לי בן - ונזיר מאה יום,

נולד לו בן -
עד שבעים - לא הפסיד כלום.
לאחר שבעים - סותר עד שבעים,
שאין תגלחת - פחות משלשים יום.


הדף הראשי של משנה נזיר ב