משנה נזיר ב ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ב · משנה ט | >>

הריני נזיר, ונזיר כשיהיה לי בן, התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, משלים את שלו ואחר כך מונה את של בנו.

הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר, התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים ^כו את שלו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הֲרֵינִי נָזִיר, וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן,

הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵּן,

מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ.

הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן, וְנָזִיר,

הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵּן,

מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ,

וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הריני נזיר - ונזיר כשיהיה לי בן,

התחיל מונה את שלו,

ואחר כך - נולד לו בן,

משלים - את שלו,

ואחר כך - מונה את של בנו.

הריני נזיר כשיהיה לי בן - ונזיר,

התחיל מונה את שלו,

ואחר כך - נולד לו בן,

מניח - את שלו,

ומונה - את של בנו,

ואחר כך - משלים את שלו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

זה כולו מבואר.

ודע, כי כשנטמא בימי הנזירות שחלה עליו, כשנולד הבן סותר את הכל, לפי שנזירותו ונזירות בנו במדריגת נזירות אחת אנו חושבים אותו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הריני נזיר ונזיר לכשיהיה לי בן - מי שקבל עליו נזירות סתם, ועוד קבל עליו נזירות אחרת כשיהיה לו בן:

משלים את שלו - תחלה, ומגלח ומביא קרבן, ואח"כ מונה את של בנו:

הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר - שקיבל עליו תחלה נזירות בנו:

והתחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן - קודם שישלמו שלשים יום:

מניח את שלו ומונה את של בנו - דכיון שקיבל עליו נזירות בנו תחלה, מיד כשנולד לו בן צריך להניח את שלו ולמנות של בנו ואח"כ משלים את שלו:

מניח את שלו ומונה את של בנו ואח"כ משלים וכו'. ואח"כ יגלח על שתיהם ומביא ב' קרבנות אחד לו לנזירות בנו וא' לנזירות עצמו אבל לא יגלח אחר שהשלים נזירות [בנו] דא"כ היאך ישלים נזירותו כי לא יוכל לגלח בהשלמת נזירות דאין גידול שער פחות מל' יום ונהי דאי נדר נזירות מרובה שהיה נשאר אחר נזירות דבנו ל' יום דאז היה יכול לגלח לנזירות בנו להשלים נזירתו ולשוב ולגלח מ"מ במתני' דמיירי בסתם נזירות דהוי ל' יום הלכך אם יגלח לנזירות בנו לא יוכל לקיים מצות גילוח אנזירות דנפשיה לכך לא יגלח עד שישלים שתי הנזירות ויביא שתי קרבנות. תוס'. וכן דעת רש"י כמ"ש במשנה דלקמן. אבל להרמב"ם בחבורו פ"ד נראה דאין בין נזירות מרובה לנזירות מועטת כלום ואחר השלמת בנו מגלח וחוזר לשלו וצריך שימנה שלשים אפילו אם אין לו עליו שלשים לפי שאין בין תגלחת לתגלחת פחות מל'. ונראה דלדבריו מתני' דלקמן פירושא דמתני' דהכא היא וכאילו הוא שונה כיצד הריני וכו' ואין להכריע מה דעת הר"ב אם הוא סובר כמו הרמב"ם או כרש"י ותוס':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כו) (על המשנה) משלים. ואח"כ יגלח על שתיהם ומביא ב' קרבנות, אחד לנזירות בנו ואחד לנזירות עצמו אבל לא יגלח אחר שהשלים נזירות בנו דא"כ האיך ישלים נזירות שלו כי לא יוכל לגלח בהשלמת נזירות דאין גדול שער פחות מל' יום ונהי דאם נדר נזירות מרובה שהיה נשאר אחר נזירות בנו ל' יום דאז היה יכול לגלח לנזירות בנו להשלים נזירותו ולשוב ולגלח, מ"מ במתניתין דמיירי בסתם נזירות דהוי ל' יום כו' לכך לא יגלח עד שישלים ב' הנזירות ויביא ב' קרבנות. רש"י ותוספ'. והר"מ כתב דס"ל דאפילו בנזירות מועטת יחזור וימנה ל' יום. ובדעת הר"ב אין הכרע:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הריני נזיר ונזיר לכשהיה לי בן: וכו' עד סוף הפרק ביד פ"ד דהל' נזירות סי' ג' ד' ה':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

הריני נזיר: בכל גוונא, ועוד נזירות אחרת אקבל כשיהיה וכו':

משלים את שלו: ומגלח ומביא קרבן:

ונזיר: ר"ל ונזירות אחרת אקבל בכל גוונא:

ואחר כך נולד לו בן: קודם שהשלים ל' ימי נזירותו:

ומונה את של בנו: מדקבל נזירות בנו תחילה:

ואחר כך משלים את שלו: ואחר השלמת ב' הנזירות יגלח ויביא קרבנות לזה ולזה. דבסוף נזירות בנו א"א שיגלח, מדכבר מנה תחילה איזה ימים, ואיך ישלים השתא בשאר הימים נזירות שלו, הרי אין גידול שער פחות מל' יום. מיהו בהיה נזירות שלו נזירות מרובה, ונשאר עוד אחר נזירות בנו ל"י, מותר לגלח בסוף נזירות בנו [כ"כ רש"י ותוס']. ולרמב"ם בין כך וכך מגלח לסוף נזירות בנו, וחוזר ומונה ל"י לנזירותו, מדאין גלוח פחות מל"י [ואילה"ק בשלמא לרמב"ם שפיר קאמר דמניח את שלו, לענין תגלחת, לאשמעינן דמגלח בסוף נזירות בנו. אלא לרש"י ותוס', למה קאמר מתניתין מניח שלו, מה נ"מ אם ימנם לשלו או לבנו, טפי הול"ל לא יגלח לסוף ל'. נ"ל דנ"מ בנטמא אחר יום ל' מהתחלת נזירות שלו, דאז אם ימיה שמנה אחר לידה, שייכו לנזירות שלו, הוה ליה נטמא אחר מלאת ואינו סותר נזירות שלו. ואי ימים שמנה אחר לידה שייכו לנזירות בנו, הו"ל כנטמא תוך מלאות של שניהן, וסותר הכל [ועי' (רמב"ם פ"ד מהל' נזירות ה"ג)]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי