משנה נזיר ב ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ב · משנה ד | >>

הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ^יא ומטמא למתים, הרי זה נזיר ואסור בכולן.

יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין, הרי זה אסור.

ורבי שמעון מתיר.

יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין או מפני ^יג שאני קובר את המתים, הרי זה מותר.

ורבי שמעון אוסר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לְמֵתִים,

הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכֻלָּן.

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירוּת,

אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן,

הֲרֵי זֶה אָסוּר;

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן,

אֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִים לִי,

מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא בְּיַיִן;

אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים–

הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הריני נזיר -

על מנת - שאהא שותה יין, ומיטמא למתים,

הרי זה נזיר - ואסור בכולן.

יודע אני - שיש נזירים,

אבל איני יודע - שהנזיר אסור ביין,

הרי זה - אסור.

רבי שמעון - מתיר.

יודע אני - שהנזיר אסור ביין,

אבל סבור הייתי - שחכמים מתירין לי,

מפני שאיני יכל לחיות - אלא ביין,

או מפני - שאני קובר את המתים,

הרי זה - מותר.

רבי שמעון - אוסר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

הבבא הראשונה אין חולק עליה, לפי שהעיקר אצלנו כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.

והבבא השניה טעם מחלוקת רבי שמעון וחכמים בה, שחכמים אומרים, שכל האומר הריני נזיר מן היין בלבד או מן התגלחת בלבד או מן הטומאה בלבד שחל עליו הנזירות, יאמר בכאן שחל עליו הנזירות ואפילו שהוא סבר שאחד משלשה דברים הללו מותר. ורבי שמעון שאמר אינו חייב בנזירות עד שיזור מכולן, אומר אינו חייב בנזירתו, אחר שהיה סבור באחד מאלו הדברים שהוא מותר.

וטעם מחלוקת בבא השלישית מפני שהוא נדרי אונסין בלא ספק, וההוא מכלל ארבעה נדרים שהתירו חכמים, לפיכך אינו צריך הפרה כמו שבארנו בפרק שלישי מנדרים (הלכה א). ורבי שמעון אומר, שארבעה נדרים אלו על כל פנים יש בהן שאלה לחכם והפרה, ולכך אמר בכאן שחל עליו הנזירות אף על פי שהוא אנוס, עד ששואל לחכם.

ואין הלכה כרבי שמעון בשני המאמרים כולם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הרי זה נזיר ואסור בכולם - ובהא כ"ע מודו, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:

אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור - דיין ותגלחת וטומאה האסורים בנזיר, הנוזר מאחד מהן נזיר בכולן ^יב:

ורבי שמעון מתיר - דסבר אינו נזיר עד שיזור בכולן:

או מפני שאני קובר מתים הרי זה מותר - דהוי נדרי אונסים, והוא אחד מארבעה נדרים שהתירו חכמים ^יד:

ורבי שמעון אוסר - דסבר ארבעה נדרים שהתירו חכמים צריכים שאלה לחכם ^טו. ואין הלכה כר"ש בהני תרי בבי דמתניתין:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים. משום דכתיב (במדבר ו') נזר אלהיו על ראשו ניחא להו לאינשי לידור בתגלחת. אבל הוא הדין כשנודר על מנת לגלח. וכן לשון הרמב"ם בפרק א' מה"נ או לגלח:

[ואסור בכולן וכו'. פירש הר"ב מפני שהתנה כו' עיין מ"ש במשנה י' פרק י"ג דמנחות]:

אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור. פירש הר"ב דהניזר מאחד מהן אסור בכולן ומשמע דאין לו התרה. וכן פסק הרמב"ם בפרק א' מהלכות נזירות. אבל הראב"ד כתב שאם בא לפני חכם וא"ל כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה ולא אמרו אסור. אלא כשהוא סובר להתיר לעצמו מזה הדרך. ע"כ. וכתב הכ"מ שטעמו של הרמב"ם משום דמתני' סתמא קתני דאסור. משמע אפי' בא לפני חכם. וטעם הדבר שהרי הנודר מן החרצנים אפילו יאמר אלו הייתי יודע שהייתי אסור בכולן לא הייתי נודר עם כל זה אסור ע"כ אבל זה הדין דאפי' יאמר כו'. הרמב"ם הוא שכתבו שם. והראב"ד יאמר דערבא ערבא צריך דגם זה מניין לו. ועיין מ"ש בדר"ש לקמן:

או מפני שאני קובר מתים. כלומר שאני צריך ליטמאות בהם וליטפל בהם בשכר מחמת דוחקי. תוס'. ובגמ' פירש"י שאין קוברין באותו מקום אלא הוא:

הרי זה מותר. פי' הר"ב דהוי נדרי אונסים. גמרא. והקשו בתוס' דמי דָמִי דנדרי אונסים היינו שהאונס בא אח"כ. אבל בשעת הנדר לא ידע האונס כדתנן במ"ג פ"ג דנדרים ומפר"ת דמתני' נמי איירי שהאונס בא אח"כ כגון שבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין. ולבסוף החליש. או תחלה היה עשיר ולא היה צריך להטפל למתים. ולבסוף העני. א"נ משום דאין פיו ולבו שוים. דפיו היה להיות נזיר מיין. אבל בלבו לא היה. ומה דאמר אבל כסבור הייתי בלבי כשעשיתי הנדר. ע"כ. וכ"כ רש"י בלשון אחר והביא ראיה דבכה"ג קרי ליה גמ' לבו אנסו. כלומר אבל זה אין בכלל נדרי אונסים אלא בכלל נדרי שגגות הוא שאין פיו ולבו שוין אלא דגמ' קרי ליה אונס הלב על שם זה אמרי' נמי הכא שהן נדרי אונסין. ולעולם נדרי שגגות הן בל' המשנה ואף הרמב"ם בפירושו כתב נדרי אונסין הן כלשון הגמ' אבל בחבורו כתב שאלו בכלל נדרי שגגות:

רבי שמעון אוסר. פי' הר"ב דסבר ד' נדרים וכו' צריכין שאלה וע"י שאלה מותרים אף לר"ש ולא אסר אלא עד שישאל ומכאן סייעתא לפי' הראב"ד דמפרש לאסור דבדברי ת"ק דרישא היינו נמי עד שישאל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על המשנה) שותה יין כו'. משום דכתיב נזר אלהיו על ראשו ניחא להו לאנשי דידור בגלחת. אבל הוא הדין כשנודר על מנת שלא לגלח:

(יב) (על הברטנורא) ומשמע דאין לו התרה. וכ"פ הר"מ. אבל הר"א כתב שאם בא לפני חכם ואמר לו כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה ולא אמרו אסור אלא כשהוא סובר להתיר לעצמו מזה הדרך. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) מפני כו'. כלומר שאני צריך ליטמאות בהם וליטפל בהם בשכר מחמת דוחקו תוספ'. ורש"י פירש שאין קוברין באותו מקום אלא הוא:

(יד) (על הברטנורא) והקשו בתוספ', דמי דמי, דנדרי אונסים היינו שהאונס בא אח"כ אבל בשעת הנדר לא ידע האונס. ומפרש ר"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אח"כ כגון שבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) וע"י שאלה מותרים אף לר"ש ולא אסר אלא עד שישאל ומכאן סייעתא לפירוש הר"א דמפרש לאסור דבדברי ת"ק דרישא היינו נמי עד שישאל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ה"ז נזיר ואסור בכולן: ובהא כ"ע מודו וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ור' יהושע בן לוי סבר דאף ברישא פליג ר' שמעון דהא ע"מ כחוץ דמי דכיון דקביל עליה נזירות במקצת לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומשום הכי תנאו קיים ואינו נזיר לפי שאין דבריו הראשונים כלום משום דלר' שמעון לא הוי נזיר עד שיזור מכולן וכמו שכתבתי טעמו לעיל פ"ק בסימן ב'. ועיין בתוספות דר"פ אע"פ דף נ"ו שיישבו מתני' לדעת ר' מאיר דבעי תנאי כפול:

אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ה"ז אסור: [עי' בתוי"ט וכו'] והראב"ד ז"ל יאמר דערבך ערבא צריך דגם זו מנין לו ע"כ. ולע"ד נראה דמאתר דלא פליג עליה משמע דמודה לו הוא ז"ל בהא. וכתוב עוד בתוספות יו"ט [ד"ה ר"ש] דאיכא לסיועי להראב"ד ז"ל מדתני בסיפא ור' שמעון אוסר מטעמא דסבר צריכין שאלה משמע דע"י שאלה מותרין אף לר' שמעון והה"נ לאסור דקאמר ת"ק:

מפני שאיני יכול לחיות בלא יין: מפני שאני חולניי או מפני שאני חלוש או מפני שאני צריך להטמאות למתים וליטפל בהן בשכר מפני דוחקי וזהו אומנותי לפרנסת ביתי או מפני שאין קברין במקום הזה אלא הוא ה"ז מותר ור"ש אוסר. ובגמרא פריך אפכא איבעי ליה למיתני ור"ש מתיר כמו ברישא דהכא נמי חצי נזירות קביל עליו ואיהו ס"ל דאין נזירות לחצאין ומשני אימא נמי הכא בסיפא ה"ז אסור ור' שמעון מתיר ואב"א לא תיפוך דהתם ברישא כגון דנזר מחדא לרבנן דאמרי דאפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר מש"ה אסור ולר"ש דס"ל עד שיזיר מכולן מש"ה מותר אבל סיפא מיירי דנדר מכולהו ואתשיל מחדא דקאמר אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי וכו'. לרבנן דאמרי אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר כאיסורו כך התרו הלכך נמי כי מתשיל מחדא מינייהו אשתרי ולר"ש דאמר עד שיזיר מכולן כי מתשיל נמי לחכם אחדא מינייהו לא מפקע נזירותיה מיניה עד דמתשיל אכולהו מש"ה קתני ור"ש אוסר ואיבעי' אימא בנדרי אונסין קמיפלגי ובפלוגתא דשמואל ורב אסי רבנן סברי כשמואל דלא בעו שאלה לחכם ור"ש ס"ל כרב אסי דבעי שאלה לחכם וכדפי' רעז"ל והקשו התוס' וא"ת ומי דמי לנדרי אונסין התם בשעת הנדר לא ידע האונס והוא סבור לילך ולאכול וגמר ונדר ולהכי צריך לשאול מדרבנן למ"ד אבל הכא בשעת הנדר ידע האונס ובסתמא לא גמר ונדר ואיכא למימר דלכ"ע לא בעי שאלה. ומפרש ר"ת נמי שהאונס בא אחרי כן כגון דבשעת הנדר היה ברי וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש או תחלה היה עשיר ולא היה צריך ליטפל למתים ולבסוף העני א"נ הכא פליגי היכא דאין פיו ולבו שוין כדפליגי בהא התם אמוראי וכמו כן במתני' פיו היה להיות נזיר מיין אבל לבו לא היה ומאי דאמר אבל כסבור הייתי פי' בלבי כשעשיתי הנדר ע"כ. וכזה הלשון האחרון פי' ג"כ רש"י ז"ל בלשון שני:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ומיטמא למתים: והוא הדין בע"מ שאגלח:

הרי זה נזיר ואסור בכולן: דכל המתנה על הכתוב בתורה, תנאו בטל והמעשה קיים:

הרי זה אסור: דלא עדיף מאילו אמר בפירוש שלא יאסר רק בא' מחיובי נזיר דאפ"ה אסור בכולן [כפ"א מ"ב]:

ור' שמעון מתיר: דס"ל אינו נזיר עד שיזיר בכולן:

אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי: יתירו לי לשתות יין אע"ג שאהיה נזיר בשאר מילי. וכן בקבורת מתים בסיפא, ע"כ ה"פ ודו"ק:

או מפני שאני קובר את המתים: ואין שם קובר אלא הוא:

הרי זה מותר: בלי שאלת חכם, מדהו"ל נדרי שגגות [כפ"ג דנדרים מ"א], דלבו אנסו. וא"ת א"כ רישא נמי באמר א"י שנזיר אסור ביין נמי נחשבה נדרי שגגות, י"ל התם שאמר מותר א"א דנחשבה כשוגג דאומר מותר קרוב למזיד [כמכות ד"ז ב'] והו"ל כיודע שהיין אסור ואפילו הכי התנה שיהיה מותר לו:

ורבי שמעון אוסר: דס"ל ד' נדרים שהתירו חכמים צריכים שאלה להחכם [עיין פ"ג דנדרים. סי' ה']:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי