משנה טהרות ז

האשה שנכנסה להוציא פת לעני, ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות של תרומה, וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין.

אמר רבי אלעזר בן פילא, וכי מפני מה רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, מפני שהנשים גרגרניות הן, שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה, לידע מה היא מבשלת.

משנה מנוקדת

משנה טהרות ז ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) הקדר שהניח את קדירותיו, וירד לשתות

הפנימיות - טהורות,

והחיצונות - טמאות.

אמר רבי יוסי:

במה דברים אמורים? - במותרות,

אבל באגודות - הכל טמא.

המוסר מפתחו לעם הארץ - הבית טהור,

שלא מסר לו אלא שמירת המפתח.

(ב) המניח עם הארץ בתוך ביתו -

ער, ומצאו ער,

ישן, ומצאו ישן,

ער, ומצאו ישן - הבית טהור.

ישן, ומצאו ער -

הבית טמא - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אין טמא - אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו, וליגע.

(ג) המניח אומנין בתוך ביתו -

הבית טמא - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אין טמא - אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם, וליגע.

(ד) אשת חבר, שהניחה לאשת עם הארץ טוחנת בתוך ביתה -

פסקה הריחיים - הבית טמא,

לא פסקה הריחיים - אין טמא, אלא עד מקום שהיא יכולה לפשוט את ידה, וליגע.

היו שתים -

בין כך ובין כך - הבית טמא,

שאחת טוחנת, ואחת ממשמשת - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אין טמא - אלא עד מקום שהן יכולות לפשוט את ידן, וליגע.

(ה) המניח עם הארץ בתוך ביתו לשומרו -

בזמן שהוא רואה את הנכנסין, ואת היוצאין -

האוכלין, והמשקין, וכלי חרס הפתוחין - טמאין,

אבל המשכבות, והמושבות, וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל - טהורין.

אם אינו רואה לא את הנכנסין, ולא את היוצאין -

אפילו מובל, אפילו כפות - הכל טמא.

(ו) הגבאין שנכנסו לתוך הבית - הבית טמא.

אם יש עמהן גוי -

נאמנין לומר: נכנסנו - אבל לא נגענו.

הגנבים שנכנסו לתוך הבית -

אין טמא - אלא מקום רגלי הגנבים.

ומה הן מטמאין - האוכלין, והמשקין, וכלי חרס פתוחין,

אבל המשכבות, והמושבות, וכלי חרס מוקפין צמיד פתיל - טהורין.

אם יש עמהן גוי, או אשה - הכל טמא.

(ז) המניח כליו בחלון של אוריירין -

רבי אלעזר בן עזריה - מטהר.

וחכמים אומרין: עד שיתן לו את המפתח, או חותם,

או עד שיעשה לו סימן.

המניח את כליו מגת זו, לגת הבאה - כליו טהורין.

ובישראל - עד שיאמר, בליבי היה לשומרם.

(ח) מי שהיה טהור, והסיע את לבו מלאכל -

רבי יהודה - מטהר, שדרך טמאין פורשין ממנו.

וחכמים - מטמאין.

היו ידיו טהורות, והסיע את לבו מלאכל -

אף על פי שיאמר: יודע אני שלא נטמאו ידי,

ידיו טמאות - שהידים עסקניות.

(ט) האשה שנכנסה להוציא פת לעני,

יצאת, ומצאתו עומד בצד כיכרות של תרומה,

וכן האשה שיצאת, ומצאה את חברתה חותה גחלים תחת קדירה של תרומה -

רבי עקיבה - מטמא,

וחכמים - מטהרין.

אמר רבי אלעזר בן פיאבי:

וכי מפני מה רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין?

מפני שהנשים גרגרניות,

שהיא חשודה לגלות את קדירתה של חברתה - לידע מה היא מבשלת.

פירושים

משנה טהרות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב