משנה טהרות ז ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ז · משנה ו | >>
הגבאים שנכנסו לתוך הבית, הבית טמא.
אם יש עמהן גוי, נאמנים לומר [ לא נכנסנו, אבל אין נאמנים לומר ] נכנסנו אבל לא נגענו.
הגנבים שנכנסו לתוך הבית, אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים.
ומה הן מטמאין, האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחין.
אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל, טהורים.
אם יש עמהם גוי או אשה, הכל טמא.
נוסח הרמב"ם
הגבאין שנכנסו לתוך הבית - הבית טמא.
- אם יש עמהן גוי -
- נאמנין לומר: נכנסנו - אבל לא נגענו.
- אם יש עמהן גוי -
- הגנבים שנכנסו לתוך הבית -
- אין טמא - אלא מקום רגלי הגנבים.
- ומה הן מטמאין - האוכלין, והמשקין, וכלי חרס פתוחין,
- אבל המשכבות, והמושבות, וכלי חרס מוקפין צמיד פתיל - טהורין.
- אם יש עמהן גוי, או אשה - הכל טמא.
פירוש הרמב"ם
אלה הגבאים גם כן הן עמי הארץ, והעיקר אצלנו שהן ממשכנין על הצדקה אפילו בערב שבת, ואם באו אל הבית לקחת המשכון טימאו לכל מה שבבית, אלא אם יהיה עמהם גוי. וסיבת זה מה שזכרו בתוספתא, "מפני שאימת גוי עליהם, ולא ישלחו ידיהן". וכבר התבאר בתוספתא, שהגבאים אם לא יהיה המשכון בידיהם, ולא היה שם ביניהן מעיד שנכנסו לבית, ואמרו הן נכנסנו ולא נגענו נאמנים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
אמנם הגנבים אשר דרכם לבד הוא אשר בחזקת טומאה, לפי שהן לא ירצו בלכתן בבית עדים, אם היה גוי עמהם אשר הוא כזב לכל דבריו ומטמא משכב ומושב, או אשה, הנה כל מה שבבית בחזקת טומאה אפילו המשכבות והמושבות:
פירוש רבינו שמשון
הגבאין. ישראל שהן גבאין למלך לגבות מיד ישראל גולגליות ומסין וארנוניות:
שנכנסו לבית. לעבוט עבוטו:
הבית טמא. כל כלי הבית שמחפשין בכל הבית:
אם יש עמהן עובדי כוכבים נאמנין לומר לא נכנסנו. משום סיפא דנכנסנו ולא נגענו נקט עובדי כוכבים דרישא דכל שכן בלא עובדי כוכבים דנאמנין אלא משום נכנסנו ולא נגענו נקט עובדי כוכבים דאי ליכא עובדי כוכבים נאמנין אבל אי איכא עובדי כוכבים אין נאמנים כך מפרש בפ' (צ״ל בפרק בתרא דחגיגה דף כו.) קמא דחגיגה (דף ט.) דאימת עובד כוכבים עליהם דמירתתי אם לא יחפשו כל הבית פן יענישום בגופן או בממון: תניא בתוספתא דטהרות (פ״ח) הגבאין שנכנסו לתוך הבית אם אמרו נכנסנו אבל לא נגענו הרי אלו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם היו אחרים מעידי' עליהם שנכנסו אין נאמנין לומר לא נגענו ובזמן שהמשכון בידן אע״פ שאין אחרים מעידים בהן אין נאמנים מפני שהמשכון מעידם ואם היה עובד כוכבים עמהם אע״פ שהמשכון בידם ואע״פ שאחרים מעידים בהם שנכנסו הרי אלו נאמנים מפני שאימת העובד כוכבים עליהם. פי' אע״פ שהמשכון בידם כל זה טעות סופר דכשעובדי כוכבים עמהן אין נאמנים אלא הכי גרסינן אע״פ שאין המשכון בידם ואע״פ שאין אחרים מעידים בהם שנכנסו הרי אלו אין נאמנין מפני שאימת העובדי כוכבים עליהם:
טהורין. אפי' לתרומה כדפרישית לעיל דבתרומה איירי וכשיש עובד כוכבים או אשה עמהן לא מטמאינן אלא לתרומה ולא לחולין: תניא בתוס' [שם] הגנבים שנכנסים לתוך הבית כל הבית כולו טמא וחכמים אומרים אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע ממקום הגניבה רשב״ג אומר כל הבית כולו טמא על פי הגניבה רבי אומר אין טמא אלא ממקום הגניבה עד מקום שיכולין לפשוט את ידיהן וליגע ממקום הגניבה מודה ר״מ לחכמים בחררין והדויין שאין בהן מקום רגלי הגנבים שאינו טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע. פי' על פי הגניבה בעלילת הגניבה מטמאין כל הבית לפי שהולכין ומחפשין את כל הבית ורשב״ג היינו תנא קמא ורבי היינו חכמים וקמ״ל דמאן תנא קמא וחכמים רשב״ג ורבי ומתני' דלא כתרוייהו דמטמא מקום רגלי הגנבים דהיינו יותר ממקום הגניבה ולא כל הבית וסתם מתני' ר״מ והיינו דקתני בברייתא מודה ר״מ:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הגבאים שנכנסו לבית (ישראלים) שהן גבאין של מלך לגבות מיד ישראל כסף גולגולתא ומסים וארנוניות, והן עמי הארץ, ונכנסו לביתו לעבוט עבוטו: הבית טמא - כל כלי הבית טמא, לפי שמחפשין בכל הבית:
אם יש עמהן גוי נאמנים לומר לא נכנמנו - וכל שכן אם אין עמהן נכרי הן יותר ויותר נאמנים לומר שלא נכנסנו. אלא משום סיפא נקט לה, דקתני אבל אין נאמנים לומר נכנסנו ולא נגענו, דדוקא אם יש עמהם נכרי אין נאמנים, דמרתתי מן הנכרי שמא יענישם ט אם לא יחפשו כל הבית ועל כרחך הם ממשמשין כל אשר בבית. אבל אם אין עמהם נכרי, נאמנים אף בזה לומר נכנסנו אבל לא נגענו:
אם יש עמהן נכרי או אשה - שגזרו על הנכרים להיות כזבים לכל דבריהם. והאשה, שמא היא נדה או זבה י:
פירוש תוספות יום טוב
אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו. וכו' כך הנוסחא בס"א וכן העתיקוה הר"ב והר"ש. ומ"ש הר"ב דמרתתי מן הכנעני שמא יענישם כו' דמיירי בכנעני חשוב שאימתו מוטלת עליהן הכי איתא בגמ' פ"ג דחגיגה דף כ"ו אבל נוסחת הרמב"ם היא כנוסחת הספר. דגרס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו וביאר הטעם בשם התוספתא. מפני שאימת הכנעני עליהן ולא ישלחו ידיהן. וכתב עוד שהתבאר בתוספתא שהגבאים אם לא יהיה המשכון בידיהם. ולא יהיה שם ביניהן מעיד שנכנסו לבית. ואמרו הן נכנסנו ולא נגענו. נאמנים. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (ואם היו אחרים מעידים שנכנסו אין נאמנים לומר לא נגענו) ע"כ. והיינו דדייקי' למתני נאמנים לומר נכנסנו כלומר שהם האומרים נכנסנו. ואין כאן אחרים מעידים שנכנסו. ור"ש הביא התוספתא. וכתב עלה שיש בה ט"ס. ולשיטת הרמב"ם היא נכונה ואין בה טעות:
וכן הגנבים כו'. כך הוא בנ"א. וכך שנוי במ"ו פ"ג דחגיגה:
או אשה. פי' הר"ב דשמא היא נדה או זבה משא"כ באיש שאינו רגיל בזיבות כמו האשה. כדפי' הר"ב בפ"ה משנה ח':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) דמיירי בנכרי חשוב שאימתו עליהן. גמרא:
(י) (על הברטנורא) מה שאין כן באיש, שאינו רגיל בזיבות:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הגבאים וכו': שלהי חגיגה בדף כ"ו ושם בפ' בתרא בס"ד כתבנו מאי דקשה ממתני' דהתם אמתני' דהכא. ופי' הרמב"ם ז"ל פי' גבאים של צדקה והעיקר אצלנו ממשכנין על הצדקה ואפילו בע"ש ואם באו לבית לקחת משכון טמאו כל שבבית אלא אם יש עמהן כנעני מפני שאימת הכנעני עליהם ע"כ. נראה שהוא ז"ל גורס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו וג"כ שם ביד הכי גריס אלא ששם לא פירש גבאי צדקה אלא גבאי מלכות. אמנם לפי הפירוש שהביא רעז"ל צריך לגרוס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנין לומר נכנסנו ולא נגענו:
אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים: כלומר מקומות שגנבו משם הכלים דכיון שגנבו משם שמא נגעו גם באותם שלא לקחו אבל בחדרי הבית שלא נגנב משם כלום שמא היו סבורין שיש שם אנשים ויראים ליכנס שם. הרא"ש ז"ל. ולשון היד שם אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים מפני שהן מפחדין מלבלוש אלא דבר שנוטלין במזומן ע"כ. ומלת במזומן ליתא אלא בדפוס כסף משנה. ומתני' ר"מ היא ודלא כרשב"ג דקאמר בברייתא כל הבית כולו טמא ודלא כרבי נמי דקאמר אין טמא אלא עד מקום שיכולין לפשוט את ידן וליגע ממקום הגנבה ופירש הר"ש ז"ל דמקום רגלי הגנבים היינו יותר ממקום הגנבה דרבי ע"כ. והכי מוכח מתוך התוספתא:
אם יש עמהן כנעני או אשה הכל טמא: שמא האשה נדה וכנעני כזב לכל דבריו ומדרבנן הוא דמטמא משכב הגזול בזב אבל מדאורייתא אמרינן בפרק מרובה (בבא קמא דף ס"ו) ואיש אשר יגע במשכבו משכבו ולא הגזול דגזרת הכתוב הוא להוציא את המשכב הגזולה שאינו נעשה אב הטומאה לטמא אדם:
תפארת ישראל
יכין
הגבאים: הן ישראלים גובי מס המלך. והן ע"ה:
שנכנסו לתוך הבית: למשכן כלי הבית. ועי"ז מחפשים וממשמשים כל אשר בבית:
הבית: ר"ל כל מה שבביתן. והוא ראוי להטמא ממגע ע"ה טמא וכדמסיק ומה הן מטמאים וכו':
אם יש: ר"ל אפילו יש עמהן כנענית נאמנין וכו':
נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו: דמרתתי מכנענים שעמהן. ומחפשין וממשמשים הכל. ואי"ל נהמנו במגו שלא נכנסנו. י"ל דמגו במקום עדים הוא. דאנן סהדי שכשנכנסו מדמרתתו משמשו הכל. מיהו באין עמהן כנעני. נאמנין לומר לא נכנסנו. ולא נגענו במגו דלא נכנסנו וכך מפורש בתוספתא:
הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים: ומדלא קאמר עד כדי פישוט היד וכמשנה ג' וד'. ש"מ כהרא"ש. דבכל מקום שידע שדרכו שם רגלי הגנבים. דהיינו רק באותו חדר שפרצו וגנבו שם. כולו טמא. אבל בחדר שלפנים ממנו. די"ל שאולי חששו שיש שם בני אדם. משא"כ בגבאי' לעיל. אפילו בחדרי חדרי' שלא לקחו משם כלום. הכל טמא:
אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים: דלא גזרו על גוף הע"ה שיהיה כזב לטמא משכב ומושב ולטמא כל דבר בהיסט. אע"ג שטימאו מעיינותיו כאילו הן של זב. ולפיכך כשיש שם משכבות וכ"ח המוקף צמ"פ. אינן נעשין אה"ט. מיהו טהורים דקאמר לאו דוקא. דעכ"פ חיישינן בהן שנגען. ולהכי המשכבות נעשין ראשון. ורק הכ"ח שמוקף צמ"פ ואינו מטמא מגבו טהור לגמרי [כלעיל ט"ו]:
אם יש עמהן כנעני: מסתמא אמרינן רוב גנבי ישראל נינהו. ולהכי קאמר הכא שאבל אם נודע ודאי שהיה עמהן כנעני. והרי גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהם [כנדה לד"א]:
או אשה: דרגילה בנדה [כנדה דד"א]:
הכל טמא: צדדים קתני. דמשכבות הן אהט"ו. ושאר דברים הן רק ראשון לטומאה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת