משנה טהרות ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ז · משנה ג | >>

המניח אומנים בתוך ביתו, הבית טמא, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע.

נוסח הרמב"ם

המניח אומנין בתוך ביתו -

הבית טמא - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אין טמא - אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם, וליגע.

פירוש הרמב"ם

אלו האומנים הן עמי הארץ.

והיה עולה במחשבתנו שבהיותם משתמשים בכל הבית, שיהיה כל מה שבבית טמא אצל החכמים, והודיעונו שאפילו האומנים לא יטמאו אלא כל מה שאפשר שנגעו בו, מבלי רדת אל הדבר ההוא או לעלות על דבר גבוה, ואז ישיגהו. וכן נתבאר בתוספתא.

והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המניח אומנים וכו' - משום דאומנין סמכו דעתייהו למשמש כל אשר בבית, וסלקא דעתך אמינא דבהא מודו חכמים לרבי מאיר דכל הבית טמא, קמ"ל דאפילו באומנין פליגי רבנן עליה ואמרי דאין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

אומנים. אלו אומנים הן ע"ה בלי ספק. הרמב"ם:

אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט כו'. מבלי רדת אל הדבר ההוא. או לעלות על דבר גבוה. ואז ישיגהו [וכן נתבאר בתוספתא. הרמב"ם]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע:    ואין אומרים שמא עלו ע"ג כסא או ע"ג סולם ונגעו בכלי או באוכלים התלויים למעלה בכותל או ירדו למקום נמוך שבבית ליקח הדבר הנתון שם ומשמשו בו:

תפארת ישראל

יכין

המניח אומנים:    והן ע"ה:

אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע:    ממקום שמצאן. וקמ"ל משנה ב' לרבותא דר"מ בישן ומצאו ער אע"ג דבכה"ג כשימצאנו בעה"ב שהוא ממשמש בכליו לא יהיה לו שום התנצלות. דהרי ישן הניחו. ומשער בנפשו שלא ימשמש. וגם לא מסר לו ביתו כלל. אפ"ה חיישינן. וקמ"ל תו אומנין לרבותא דרבנן. דאף דאומנין מעיזין טפי למשמש בכל מקום. דחושבין דכשימצאן בעה"ב ממשמשים. מימר אמר בעבידתייהו טרידי ומשמשו עי"ז אנה ואנה. ולא יכעס. אפ"ה מטהרי רבנן:

בועז

פירושים נוספים


גביעי גביע הכסף

(נספח מסוף הספר) (משנה, טהרות ז, ג) המניח וכו' אלא עד מקום וכו' שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע:    פי' התוי"ט בשם הרמב"ם מבלי רדת אל הדבר ההוא או לעלות אל הדבר גבוה ואז ישיגהו. ולולא פי' הרמב"ם הייתי אומר עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן פי' ממקום שעוסקין במלאכתן. דרך משל, אם היו עוסקין בקרן מזרית צפונית של הבית ויש כלים סמוכין לקרן מזרחית צפונית -- טמאים. ואם היו מרוחקים קצת עד שאינו יכול לפשוט את ידו ממקום שעושה שם המלכאה, אעפ"י שאינם גבוהים כלל ואינם נמוכים ואינם מונחין בחורין רק שאינם סמוכין למקום שעוסקין במלאכתן בכדי השטת היד -- טהורים. וכן לקמן משנה ד' "לא פסקו הרחיים אין טמא אלא וכו' עד מקום שיכולה לפשוט את ידה" גם כן ממקום שטוחנת וק"ל.