משנה בבא מציעא ז י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ז · משנה י | >>
מתה כדרכה, הרי זה אונס.
סגפה ומתה, אינו אונסלד.
עלתה לראשי צוקין ונפלה ומתה, הרי זה אונס.
העלה לו לראשי צוקין ונפלה לז ומתה, אינו אונס.
מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם.
מֵתָה כְּדַרְכָּהּ,
- הֲרֵי זֶה אֹנֶס;
- סִגְּפָהּ וּמֵתָה,
- אֵינוֹ אֹנֶס.
- עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוֹקִין וְנָפְלָה וּמֵתָה,
- הֲרֵי זֶה אֹנֶס;
- הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוֹקִין וְנָפְלָה וּמֵתָה,
- אֵינוֹ אֹנֶס.
- מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה,
- וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם,
- נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם:
מתה כדרכה - הרי זה אונס.
- סגפה, ומתה - אינו אונס.
- עלת לראשי צוקין, ונפלה - הרי זה אונס.
- העלה לראשי צוקין, ונפלה - אינו אונס.
- מתנה -
- שומר חינם - להיות פטור משבועה,
- והשואל - להיות פטור מלשלם,
- ונושא שכר, והשוכר - להיות פטורין משבועה, ומלשלם.
תרגום "לענות נפש"(במדבר ל, יד), "לסגפא נפש".
ומה שאמר עלתה ונפלה הרי זה אונס - הוא כשתחזק יותר מן הרועה ותכריחתו, והוא רוצה להסיר אותה משם ותפלט מידו ותפול, אבל אם הניח אותה לעלות ואף על פי שלא העלה אותה אינו אונס.
וצוק - שם הר גבוה, ונתבאר זה ביומא (פרק ז).
וכבר ידעת כי נושא שכר והשוכר חייבין לשלם אבדה וגנבה, וחייבין שבועה על האונס, ולפיכך אמר שאם התנו שלא ישלמו מה שהם חייבין לשלם, ולא ישבעו על מה שחייבים עליו לישבע:
סגפה - עינה אותה ברעב או שהושיבה בקיץ בחמה ובחורף בצנה:
עלתה לראשי צוקין - שתקפתו ועלתה לה לראשי הרים גבוהים:
מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה - והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא (לח) אלא שאומר לו אי אפשי להיות שומר לך אלא בכך - ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה לט, והאי כי משך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה, ולא שעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, ולמה שירד ירד:
סגפה. פירש הר"ב עינה אותה וכו' ומסיים רש"י לענות נפש מתורגם לסגפא נפש:
אינו אונס. לשון התוספות תימה דפשיטא דפשיעה גמורה היא. וי"ל דקמשמע לן דאפילו יש לתלות ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר. אפילו הכי חייב דלא הוה ליה לסגפה. ע"כ. והרא"ש כתב ואפילו לאמתה מיד דכיון שסגפה תלינן שמאותה שעה התחילה להתקלקל. ע"כ. וכ"כ המגיד [פ"ג מה"ש] בשם הר"ר יונתן דשמא באותו יום שעינה נולד באחד מאבריה הפנימים חולי שממנה מתה אחר זמן. ע"כ. וכתב עוד אע"פ שלשון המשנה אינו אונס. לאו למימרא אונס לא הוי ופשיעה נמי לא הוי. ושומר שכר חייב ושומר חנם פטור. אלא אפילו שומר חנם נמי חייב דפשיעה היא ואיידי דתנא רישא מתה כדרכה הרי זה אונס תנא סיפא סגפה ומתה אינו אונס וזה פשוט. ע"כ. והרמב"ם והטור נמשכו אחר לשון המשנה והעתיקום בשומר שכר אבל ה"ה בשומר חנם:
עלתה לראשי צוקין. כתב הר"ב שתקפתו ועלתה. גמרא פ"ג דף ל"ו. ופירש רש"י שתקפתו על כרחו ועלתה. ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו. ע"כ. וכל שכן דנפילה היתה שתקפתו ונפלה והכי איתא בהדיא שם בגמרא. וטעמא דאין זה בשומר חנם אלא דוקא בשומר שכר שיש לו לשמור שמירה מעולה. וכן כ' המגיד ונ"י ולפיכך אי לא תקפתו בנפילה לא הוי ליה אונס. וא"נ תקפתו בנפילה אי לא תקפתו בעלייה הוה ליה תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב כשבא האונס מחמת הפשיעה כמ"ש במשנה ג' פרק דלעיל:
העלה וכו' או שעלתה מאליה והוא יכול למונעה ולא מנעה. הרמב"ם פ"ג מהלכות שכירות:
ונפילה אעפ"י שתקפתו ונפלה. הרמב"ם שם:
ומתה כן הגרסא ג"כ במשנה שבגמרא. ובספר מדוייק וכן במשנה דירושלמי לא גריס ומתה. גם בגמרא פ"ג דף ל"ו מייתי למתניתין ולא גרם ומתה ודייקינן עלה [התם] הא מתה כדרכה הרי זה אונס ופטור. דלא בא האונס דמיתה מחמת הפשיעה. דמלאך המות מה לי הכא מה לי התם. ואפילו הכי אין למחוק הספרים דגרסי הכי משום דלדידהו ומתה לאו מלתא באפי נפשיה היא. אלא כלומר שמתה מחמת הנפילה. וזה ל' הרמב"ם ונפלה ומתה או נשברה חייב ע"כ. הוסיף או נשברה לפרש זה שאמרתי. אבל בזה יש לדקדק אמאי לא גריס ה"נ ברישא ומתה. ואף הרמב"ם לא העתיק ברישא ומתה:
מתנה שומר חנם וכו'. כתב הר"ב והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה וכו'. עיין בפירש הר"ב דמתניתין דלקמן דכולה מתניתין ר' מאיר היא כדאיתא בגמרא. ומ"ש הר"ב ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך. וכן לשון רש"י בגמרא. וטעמא דאמרינן בגמרא פרק דלקמן דף צ"ט דכדרך שתקנו משיכה י בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים. ותמיהני על התוספות שם שכתבו בפשיטות דלא להתחייב באונסים. אלא לענין חזרה (דבעל) [קאמר] כשהשכיר או השאיל ולא הזכירו דלרש"י מתפרש לענין שעבוד וגם הרמב"ם העתיקו בפ"ב מהלכות שומרים לענין שעבוד השומר ועיין בפרק דלעיל משנה ו':
(לד) (על המשנה) אינו כו'. תימה דפשיטא דפשיעה גמורה היא. וי"ל דקמ"ל דאפילו יש לתלות ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר. אפ"ה חייב דלא הו"ל לסגפה. והרא"ש כתב ואפילו לא מתה מיד דתלינן שמשסגפה התחילה להתקלקל. וכן כתב המגיד. וכתב עוד, דהאי אינו אונס לאו דוקא אונס לא הוי ופשיעה נמי לא הוי. [אלא דפשיעה הוי ושומר חנם נמי חייב]. ועתוי"ט:
(לה) (על הברטנורא) פירש"י שתקפתו על כרחו ועלתה. ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו. וכ"ש דנפילה היתה שתוקפתו כו'. ועתוי"ט:
(לו) (על המשנה) העלה. או שעלתה מאליה והוא יכול למונעה ולא מנעה. הר"מ:
(לז) (על המשנה) ונפלה. אע"פ שתקפתו ונפלה. הר"מ:
(לח) (על ה) דכולה מתניתין ר"מ היא, כדאיתא בגמרא.:
(לט) (על הברטנורא) דבדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין. ועתוי"ט:
סגפה ומתה אינו אונס: תימה דפשיטא דפשיעה גמורה היא וי"ל דקמ"ל דאפילו יש לתלות ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר אפ"ה חייב דלא היה לו לסגפה תוס' ז"ל. והרא"ש ז"ל כתב ואפילו לא מתה מיד דכיון שסגפה תלינן שמאותה שעה התחילה להתקלקל ע"כ. ובערוך הביאה בערך סכף סכפה ומתה ס"א סגפה כלומר הרעיבה ע"כ:
עלתה לראשי צוקין וכו': פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ו) ומפרש התם דעלתה הוי שתקפתו בעל כרחו ועלתה ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו וכן נמי תקפתו וירדה ונפלה אע"פ שהחזיק וכן נפלה דסיפא נמי מיירי שתקפתו ונפלה ואע"פ כן חייב הואיל והעלה מדעתו. ופי' נמוקי יוסף בשם המפרשים ז"ל טעמא דלא משכחת לה חיובא אלא בשתקפתו ועלתה משום דהא קיימא לן שאם היו עוברות הבהמות אגודא דנהרא ונפלה אחד מהן דחייב לשלם משום טעמא דאיבעי לי' לאעבורי חדא חדא הלכך לא משכחת חיובא אלא כשתקפתו ועלתה ע"כ וע"ש עוד. ובטור ח"מ סימן רצ"א וסימן רצ"ד וסימן ש"ג וסימן ש"ה:
העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה: תימא אמאי קתני הכא בסיפא ומתה וברישא לא קתני וי"ס דלא גרסי מלת ומתה גם פה בסיפא והתימא יותר על הרמב"ם ז"ל שגם הוא שם בהלכות שכירות ספ"ג כתב בהאי סיפא ונפלה ומתה או נשברה חייב:
מתנה ש"ח: פי' רעז"ל והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה אלא וכו' דמעיקרא לא שעביד נפשיה ומתני' ר"מ היא והיינו דפי' רעז"ל בסיפא וכולה מתני' ר"מ היא מועתק מן הגמרא. ואיתא בתוס' דפ' אע"פ דף נ"ו ודרפ"ק דבבא בתרא וירושלמי פ' הכותב ודפ"ק דקדושין דף ס'. וביד פ' שני דהלכות שכירות סימן ט' ובפ"ג סימן ט'. וז"ל שם העלה לראשי צוקין או שעלתה מאליה והוא יכול למנעה ולא מנעה אע"פ שתקפתו ונפלה ומתה וכו' ע"כ. ובגמרא תנא מתנה ש"ח להיות חייב כשואל וא"ר יוחנן ואפילו לא קנו מידו וכן הלכתא ואפילו בלא עדים וכן בטור סימן רצ"ו:
יכין
סגפה: שעשה לה סיגופים, שהעמידה בחמה או בצינה:
ומתה: אפילו לא מתה מיד:
עלתה לראשי צוקין: שתקפתו ועלתה לראשי הרים תלולים:
העלה לראשי צוקין: רבותא קמ"ל, אף שהוא העלה, ומסתמא מדהיה שם מרעה טוב, וכ"ש בעלתה מאליה, והיה יכול למנעה:
ונפלה: אף שתקפתו ונפלה, הו"ל תחלתו בפשיעה וסופה באונס שמחמת פשיעה, וחייב:
נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם: וה"ה ש"ח שהתנה שכשיפשע יפטור מלשלם. דפטור, והא דלא נקט לה תנא הכי, היינו משום דלאו אורחה להתנות כן, דאטו בשופטני עסקינן כך כ' בשיטה מקובצת, והכי קיי"ל [ש"ה]. מיהו בהגהת אשר"י מדייק באמת מהא דבפשיעה לא מהני תנאי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת