משנה נזיר ט
נזיר פרק ט', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת נזיר • פרק תשיעי ("הגוים אין") • >>
פרקי מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הגוים אין להם נזירות.
נשים ועבדים יש להם נזירות.
חומר בנשים מבעבדים, שהוא כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו.
חומר בעבדים מבנשים, שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו.
הפר לאשתו, הפר עולמית.
הפר לעבדו, יצא לחירות משלים נזירותו.
עבר מכנגד פניו, רבי מאיר אומר לא ישתה, ורבי יוסי אומר ישתה.
נזיר שגילח ונודע לו שהוא טמא, אם טומאה ידועה, סותר.
ואם טומאת התהום, אינו סותר.
אם עד שלא גילח, בין כך ובין כך סותר.
כיצד? ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה, טמא.
נמצא משוקע בקרקע המערה, ירד להקר, טהור.
ליטהר מטומאת מת, טמא, שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור, שרגלים לדבר.
המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו, נוטלו ואת תבוסתו.
מצא שנים, נוטלן ואת תבוסתן.
מצא שלשה, אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה, הרי זו שכונת קברות.
בודק הימנו ולהלן עשרים אמה.
מצא אחד בסוף עשרים אמה, בודק הימנו ולהלן עשרים אמה, שרגלים לדבר.
שאילו מתחילה מצאו, נוטלו ואת תבוסתו.
כל ספק נגעים בתחילה, טהור עד שלא נזקק לטומאה.
משנזקק לטומאה, ספקו טמא.
בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה.
במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה, ובחולי, ובמראה, ובהרהור.
משנזקק לזיבה אין בודקין אותו. אנסו וספקו ושכבת זרעו, טמאין, שרגלים לדבר.
המכה את חברו ואמדוהו למיתה, והקל ממה שהיה, לאחר מכאן הכביד ומת, חייב.
רבי נחמיה אומר, פטור, שרגלים לדבר .
נזיר היה שמואל, כדברי רבי נהוראי, שנאמר (שמואל א א) "ומורה לא יעלה על ראשו".
נאמר בשמשון (שופטים יג) "ומורה", ונאמר בשמואל "ומורה".
מה מורה האמורה בשמשון, נזיר, אף מורה האמורה בשמואל, נזיר.
אמר רבי יוסי: והלא אין מורה אלא של בשר ודם.
אמר לו רבי נהוראי: והלא כבר נאמר (שמואל א טז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, שכבר היה עליו מורה של בשר ודם.
הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת.
- נָשִׁים וַעֲבָדִים, יֵשׁ לָהֶם נְזִירוּת.
- חֹמֶר בְּנָשִׁים מִבַּעֲבָדִים,
- שֶׁהוּא כּוֹפֶה אֶת עַבְדּוֹ,
- וְאֵינוֹ כּוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ.
- חֹמֶר בַּעֲבָדִים מִבְּנָשִׁים,
- שֶׁהוּא מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ,
- וְאֵינוֹ מֵפֵר נִדְרֵי עַבְדּוֹ.
- הֵפֵר לְאִשְׁתּוֹ, הֵפֵר עוֹלָמִית;
- הֵפֵר לְעַבְדּוֹ,
- יָצָא לַחֵרוּת, מַשְׁלִים נְזִירוּתוֹ.
- הֵפֵר לְעַבְדּוֹ,
- עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יִשְׁתֶּה,
- וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִשְׁתֶּה:
נָזִיר שֶׁגִּלֵּחַ, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא,
- אִם טֻמְאָה יְדוּעָה, סוֹתֵר;
- וְאִם טֻמְאַת הַתְּהוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר.
- אִם עַד שֶׁלֹּא גִלֵּחַ,
- בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר.
- כֵּיצַד?
- יָרַד לִטְבֹּל בִּמְעָרָה,
- וְנִמְצָא מֵת צָף עַל פִּי הַמְּעָרָה,
- טָמֵא.
- נִמְצָא מְשֻׁקָּע בְּקַרְקַע הַמְּעָרָה,
- יָרַד לְהָקֵר, טָהוֹר;
- לִטַּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, טָמֵא,
- שֶׁחֶזְקַת טָמֵא – טָמֵא, וְחֶזְקַת טָהוֹר – טָהוֹר;
- שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר:
הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִלָּה מֻשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ,
- נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ.
- מָצָא שְׁנַיִם,
- נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן.
- מָצָא שְׁלשָׁה,
- אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה,
- הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת;
- בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה.
- אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה,
- מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה,
- בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה,
- שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר;
- שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ,
- נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ:
כֹּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִלָּה, טָהוֹר,
- עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטֻמְאָה;
- מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה,
- סְפֵקוֹ טָמֵא.
- בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְזִיבָה:
- בְּמַאֲכָל, וּבְמִשְׁתֶּה,
- בְּמַשָּׂא, וּבִקְפִיצָה,
- וּבְחֹלִי,
- וּבְמַרְאֶה, וּבְהִרְהוּר.
- מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה,
- אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.
- אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ, טְמֵאִין,
- שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.
- הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ,
- וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה,
- וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה,
- לְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת,
- חַיָּב.
- רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: פָּטוּר,
- שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר:
נָזִיר הָיָה שְׁמוּאֵל, כְּדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (שמואל א א, יא).
- נֶאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן "וּמוֹרָה" (שופטים יג, ה), וְנֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל "וּמוֹרָה":
- מַה מּוֹרָה הָאֲמוּרָה בְּשִׁמְשׁוֹן, נָזִיר,
- אַף מוֹרָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁמוּאֵל, נָזִיר.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וַהֲלֹא אֵין מוֹרָה אֶלָּא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם.
- אָמַר לוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי:
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" (שמואל א טז, ב),
- שֶׁכְּבָר הָיָה עָלָיו מוֹרָה [נ"א: מוֹרָא] שֶׁל בָּשָׂר וָדָם:
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" (שמואל א טז, ב),
נוסח הרמב"ם
(א) הגוים - אין להם נזירות.
- נשים, ועבדים - יש להם נזירות.
- חומר בנשים - מבעבדים,
- שהוא כופף את עבדו - ואינו כופף את אשתו.
- חומר בעבדים - מבנשים,
- שהוא מפר נדרי אשתו - ואינו מפר נדרי עבדו.
- הפר לאשתו - הפר עולמית.
- הפר לעבדו -
- יצא לחירות - ומשלים את נזירותו.
- עבר מכנגד פניו -
- רבי מאיר אומר: לא ישתה.
- רבי יוסי אומר: ישתה.
(ב) נזיר שגילח - ונודע שהוא טמא,
- אם טומאה ידועה - סותר.
- אם טומאת התהום - אינו סותר.
- אם עד שלא גילח -
- בין כך, ובין כך - סותר.
- כיצד?
- ירד לטבול במערה -
- ונמצא מת, צף על פי המערה - טמא.
- נמצא מושקע בקרקע המערה -
- ירד להקר - טהור.
- ליטהר מטומאת המת - טמא.
- שחזקת טמא - טמא,
- וחזקת טהור - טהור, שרגלים לדבר.
(ג) המוצא מת - כתחילה, מושכב כדרכו,
- נוטלו - ואת תבוסתו עימו.
- מצא שנים -
- נוטלן - ואת תבוסתן עימן.
- מצא שלשה -
- אם יש בין זה לזה - מארבע אמות ועד שמונה,
- כמלוא מיטה וקובריה - הרי זו שכונת קברות.
- בודק ממנו ולהלן - עשרים אמה.
- מצא אחר - לסוף עשרים אמה,
- בודק ממנו ולהלן - עשרים אמה,
- שרגלים לדבר,
- שאילו מתחילה מצאו - היה נוטלו, ואת תבוסתו.
- אם יש בין זה לזה - מארבע אמות ועד שמונה,
(ד) כל ספק נגעים -
- כתחילה טהור - עד שלא נזקק לטומאה.
- משנזקק לטומאה - ספקו טמא.
- בשבעה דרכים -
- בודקין את הזב - עד שלא נזקק לטומאה,
- במאכל, במשתה,
- במשא, בקפיצה,
- בחולי, במראה, בהרהור.
- בודקין את הזב - עד שלא נזקק לטומאה,
- משנזקק לטומאה - אין בודקין אותו.
- אונסו, וספקו, ושכבת זרעו -
- טמאים - שרגלים לדבר.
- המכה את חברו - ואמדוהו למיתה,
- הקל - ממה שהיה,
- לאחר מכן הכביד, ומת - חייב.
- רבי נחמיה - פוטר, שרגלים לדבר.
(ה) נזיר היה שמואל -
- כדברי רבי נהוראי,
- שנאמר: "ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א יא),
- נאמר בשמשון: "מורה" (שופטים יג ה),
- ונאמר בשמואל: "מורה",
- מה מורה האמורה בשמשון - נזיר,
- אף מורה האמורה בשמואל - נזיר.
- אמר רבי יוסי:
- והלוא אין מורה - אלא של בשר ודם?
- אמר לו רבי נהוראי:
- והלוא כבר נאמר: "ויאמר שמואל, איך אלך, ושמע שאול והרגני" (שמואל א טז ב),
- שכבר היה עליו - מורה של בשר ודם.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה נזיר, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב