ירושלמי נזיר ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נזיר פרק ט: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ט >>




מתוך: ירושלמי נזיר ט א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

העכו"ם אין להן נזירות נשים ועבדים יש להן נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופף את עבדו ואינו כופף את אשתו חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו היפר לאשתו היפר לה עולמית היפר לעבדו יצא לחירות השלים את נזירותו עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה ור' יוסי אומר ישתה

הלכה א גמרא[עריכה]

(במדבר ו) בני ישראל נודרין בנזיר ואין העכו"ם נודרין בנזיר כמה דאת אמר (ויקרא כב) איש מה ת"ל איש להביא העכו"ם שנודרין נדרים ונדבות כישראל אמור אף הכא כן שנייא היא דכתיב (במדבר ו) וכפר עליו את שיש לו כפרה יצאו עכו"ם שאין להן כפרה תמן תנינן העכו"ם רבי מאיר אומר נערך אבל לא מעריך ר' יהודה אומר מעריך אבל לא נערך וזה וזה מודין שהן נודרין ונידרין ר' ירמיה בעי מ"ד תמן מעריך והכא מזיר מ"ד נערך הכא ניזור ניזור היך איפשר ישראל מזיר את העכו"ם ושמע הוא ליה אלא בשאמר ישראל הריני נזיר ושמע העכו"ם ואמר מה שאמר זה עלי אינו אלא כפורע חובה מזיר היך איפשר עכו"ם מזיר את ישראל ישראל לישראל אינו מזיר ועכו"ם מזיר את ישראל אלא בשאמר העכו"ם הריני נזיר ושמע ישראל ואמר מה שאמר זה עלי מה מיעטת בו ישראל בבל יחל ואין העכו"ם בבל יחל אמר רבי יונה ישראל יש להן היתר חכם עכו"ם אין להן היתר חכם אמר רבי יוסי ישראל צריכין היתר חכם והעכו"ם אין צריכין היתר חכם ואתייא דרבי יוסי כדרבי אבהו חדא נכרית אתת לגבי רבי אבהו אמר לאבימי בר טובי פוק ופתח לה בנולד ודרבי יונה כרבי אחא דאמר הוא לבן הוא (שופטים ג) כושן רשעתיים ולמה נקרא שמו כושן רשעתיים שעשה שתי רשעיות אחת שחילל את שבועה ואחת ששיעבד בישראל שמונה שנה ויכוף את אשתו לא כן אמר רבי הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי הרי זה יפר שנייה היא שהוא הנייתו והנייתה ולא יכוף את עבדו שנייא היא דכתיב (במדבר ו) כי נזר אלהיו על ראשו את שאין לו אדון אחר יצא עבד שיש לו אדון אחר היה יכול למחות על דבר רבו אומר לו הלכה היא שמע לדברי רבך כפפו רבו וניטמא מהו שיביא קרבן טומאה וכי נזיר הוא לא את הוא שגזרתה עליו שיטמא את אמר מביא קרבן טומאה וכא מביא קרבן טומאה כפפו רבו וניטמא מהו שיסתור וכי נזיר הוא אלא את הוא שגזרת עליו שיטמא את אומר סותר וכא סותר פשיטא דא מילתא ניטמא ואחר כך יצא לחירות מביא קרבן טומאה מהו בשכפפו רבו או בשלא כפפו רבו אין תימר בשכפפו מביא קרבן טומאה אין תימר בשלא כפפו רבו ישלם כל זמן שהוא תחתיו אמר רבי יוסי בשכפפו רבו אנן קיימין שלא תאמר הואיל ויצא לחירות תפקע ממנו נזירות בטומאה לפום כן צריך מימר מונה לנזירות בטומאה אמר ר' יוסי עבד שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות כופו לנזירות עבד כופה לנזירות ואינו כופה לא לנדרים ולא לשבועות רבי ירמיה בעא קומי ר"ז כפפו רבו וניטמא מהו שילקה או אינו אלא הלכה מה אנן קיימין אם בשנזירותו הלכה והלכה יש לכוף לוקה אם בשאילו ואילו מדבריהן לא ילקה אמר רבי מנא לוקין על ההלכה אלא אכן הוא אם בשנזירותו תורה והלכה יש לכוף ולוקה אם בשאילו ואילו מדבריהן לא ילקה כפפו רבו לדבר אחד מהו שיכוף אותו לכל הדברים באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי עבר מכנגד פניו רבי מאיר אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה מה אנן קיימין אם בשאמר בין בפניי בין שלא בפניי שתה אוף רבי מאיר מודה אם באומר בפניי שתה שלא בפניי אל תשתה אוף רבי יוסי מודה אלא כן אנן קיימין באומר שתה רמ"א בפני שתה ושלא בפני אל תשתה רבי יוסי אומר כאומר בין בפניי בין שלא בפניי שתה


מתוך: ירושלמי נזיר ט ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

נזיר שגילח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירק להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר

הלכה ב גמרא[עריכה]

אמר רבי יוחנן מאן תנא אם גילח ואם לא גילח רבי אליעזר ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר טעמא דרבי אליעזר (במדבר ו) וגילח הנזיר את שער ראש נזרו התורה תלת לנזירותו בשערו השלים לנזירותו לא הספיק לגלח עד שנודע לו בספק קבר התהום סותר הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנתוודע לו קבר התהום אמר רבי זעירא קומי רבי מנא ולא מתניתא היא ולא הוא גילח הוא לא גילח כרבי ליעזר הוא עד שלא נזרק עליו הדם הוא משנזרק עליו הדם כרבנין מניין לספק קבר התהום ר' יעקב בר אחא בשם רבנין (במדבר ט) או בדרך רחוקה לכם מה לכם בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי עד כדון עושי פסח נזיר מנין רבי יוחנן בשם רבי (במדבר ו) וכי ימות מת עליו מה עליו שהוא בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי ציבור שניטמא בספק קבר התהום מהו שירצה עליו הציץ ק"ו ומה אם יחיד שהורעתה כוחו בטומאה ידועה ייפיתה כוחו בקבר התהום ציבור שיפיתה כוחו בטומאה ידועה אינו דין שתייפה כוחו בקבר התהום קל שאתה מיקל ביחיד את מחמיר בציבור קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שניטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפסח שני את מחמיר עליו בציבור שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר קל שאת מיקל בנזיר טהור את מחמיר בנזיר טמא קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שניטמא לאחר זריקה בשביל שלא יביא קרבן טומאה את מחמיר בנזיר טמא שאם נודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא וחזר וניטמא בשביל שיביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד כהדא דתני ניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד עובד של פסח מהו שירצה עליו הציץ קל וחומר מה אם הבעלים ג שהורעתה כוחן בזקן וחולה ייפיתה כוחן בקבר התהום עובד שייפיתה כוחו בזקן וחולה אינו דין שתייפה כוחו בקבר התהום לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כוחן בשאר כל טומאות שבשנה תאמר בעובד שהורעתה כוחו בשאר כל הטומאות שבשנה הואיל והורעתה כוחו בשאר כל הטומאות שבשנה הורע כוחו בטמא מת בפסח מאי כדון לכם בין לו בין לעובד שלו עד כדון עושי פסח נזיר מניין ר' יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא הוינן סברין מימר עליו לא על העובד שלו מן מה דתני הוא נזיר הוא עושה פסח הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין אי זה הוא קבר התהום המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אינו עושה קבר התהום כללו של דבר כל שאתה יכול לפנותו עושה קבר התהום וכל שאי אתה יכול לפנותו אינו עושה קבר התהום וקש ותבן אין את יכול לפנותו מתניתא דלא כרבי יוסי דרבי יוסי אומר תבן וביטלו בטל רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא דברי הכל היא מה דאמר ר' יוסי בשבללו בעפר יש תבן שהוא כעפר ועפר שהוא כתבן תבן שאין יכול לפנותו הרי הוא כעפר ועפר שאת יכול לפנותו הרי הוא כתבן דבי ר' ינאי אמרי חיפהו מחצלות בטל איתא חמי מלאוהו מחצלות לא בטל חיפהו מחצלות בטל מילאהו חריות צריכה רבי זריקן רבי אמי בשם ריש לקיש אפילו ריק אי זהו קבר התהום כל שאין אדם זוכרו וחש לומר שמא אחד בסוף העולם בחזקת החי בחיי תיפתר שמצאו קמצוץ תני אין לך עושה קבר התהום אלא מת בלבד הא נבילה לא קל וחומר ומה אם המת שאינו עושה משכב ומושב הרי הוא עושה קבר התהום נבילה שעושה משכב ומושב אינו דין שתעשה קבר התהום לאי זה דבר נאמר אין לך עושה קבר התהום אלא מת בלבד להוציא משכב ומושב רבי יוסי בי ר' בון אמר בר פיקה שאל לרבי עד כדון במערה מקורה אפילו במערה שאינה מקורה סבר בר פיקה אין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אמר ליה רבי עדיין בר פיקה עומד בשטותו אין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אלא שרץ אבל במת כעומד הוא כהדא דתאני כל הנזרקין ספיקן טהור כחוץ מכזית מן המת המאהילין שהן מטמאין מלמטן למעלן לית הדא פליגא על רבי יאשיה דרבי יאשיה אמר טומאה טמונה בקרקעו של בית הנזיר מגלח אמר רבי יוחנן כאן מן הצד וכאן מכנגדן ר' עזרה בשם רבי יודן אמר ואפילו תימר כאן וכאן מן הצד ותימר כאן וכאן מכנגדן מהו טמא טמא ואינו מגלח


מתוך: ירושלמי נזיר ט ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפושתו מצא שנים נוטלן ואת תפושתן מצא שלשה אם יש בין זה לזה מד' אמות ועד שמונה כמלוא המיטה וקובריה הרי זו שכונת קברות בודק ממנו ולהלן עשרים אמה מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק הימנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאילו בתחילה מצאו נוטלו ואת תבוסתו

הלכה ג גמרא[עריכה]

אי זהו מושכב כדרכו רגליו מפושטות וידיו על לבו אבל אם מצאו קמצוץ אני אומר גל נפל עליו והרגו והתני מצא שנים ראשיהם בצד מרגלותיהם נוטלן ואת תפוסתן סברין מימר קמצוץ מהו ראשיהם בצד מרגלותיהם אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר וכגון אילין גוניא צלייא רישי דהן גבי עוקציה דהן עוקציה דהן גבי ירישה דהן רבי יצחק בר גופתא בעא קומי רבי מנא תמן את אמר מלקט עצם עצם והכל טהור וכא את אמר הכין אמר ליה אמור דברתה אם התקינו לקבר מתחילה יש לו תפוסה כמה הוא תפוסת קבר קולף שלשה אצבעות עד מקום שהמוהל יורד אמר רבי חסדא הדא אמרה מת מצוה מותר לפנותו אמר רבי זעירא תיפתר שנקבר שלא ברשות או שנקבר לשאלה וחש לומר שמא מת מצוה הוא סבר ר' זעירא שאין מיתי מצוה מצויין נמצאתה אומר שלשה מיני קברות הן קבר הנמצא מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנייה קבר הידוע אין מפנים אותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנייה קבר שהוא מזיק את הרבים מפנין אותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנייה הורה רבי אבא בר כהן בכפר עקביה מקומו מותר בהנייה מה ופליג כאן בשקדם הוא את העיר וכאן בשקדמתו העיר תני קבר שהקיפתו העיר משלש רוחות מפנין אותו משתי רוחות אית תניי תני מפנין אותו אית תניי תני אין מפנין אותו אמר רב חסדא מאן דאמר מפנין אותו בנתון בתוך שבעים אמה ושיריים מאן דאמר אין מפנין אותו בנתון חוץ לשבעים אמה ושיריים מאן דאמר מפנין אותו בעשוי כמין ג"ם מאן דאמר אין מפנין בעשוי כמין היא כל הקברות מתפנין חוץ מקברי המלך ומקברי הנביא אמרו לו לר"ע והלא קיברי בני דוד מתפנין וקיברי בני חולדה היו בירושלים ולא נגע אדם בהן לפנותן מעולם אמר להן ר' עקיבה משם ראיה מחילה היה שם ומשם היתה טומאה מקדדת ויוצאה לנחל קדרון תמן תנינן ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא המיטה והכא הוא אמר הכין תמן מלא המיטה עומדת ברם הכא מלוא מיטה חוזרת עד איכן עד כדי נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן תמן תנינן כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות ר"ש אומר אינו כרם וחכ"א כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינן שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בשכונת קברות אמר רבי יונה ולא דמייא תמן יש עליהן שכונת קברות ברם הכא אין עליה שכונת קברות אמר רבי יוסי ולא דמייא תמן מרווחין ורצפן במחלוקת רצופין וריווחן דברי הכל ברם הכא מהו פליגין בשבא ומצאן רצופין רבי שמעון אומר גל נפל עליהן ורצפן ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן עד כמה מטריחין עליו רבי יוסי בשם רבי מיישא בר ירמיה עד ארבעים אמה בדק עשרים ומצא בודק עד עשר בדק עשרים ומצא בודק עד עשר אית תניי תני בדק עשר ומצא בודק עד עשר בדק עשר ומצא בודק עד עשר


מתוך: ירושלמי נזיר ט ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

כל ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספיקו טמא בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לטומאה במאכל במשתה במשא בקפיצה בחולי במראה ובהירהור ומשנזקק לטומאה אין בודקין אותו אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים שרגלים לדבר

הלכה ד גמרא[עריכה]

(ויקרא יג) וטמא אותו את הוודאי הוא מטמא אינו מטמא את הספק לעולם הוא בטומאתו עד שידע שטהר (שם) וטיהרו את הוודאיי הוא מטהר אינו מטמא את הספק לעולם הוא בטהרתו עד שידע שניטמא כתיב (ויקרא טו) והדוה בנידתה והזב את זובו מה נידה מטמא מאונסים אף הזב מטמא מאונסים מעתה אפילו מראייה הראשונה אמר רבי זעירא לכשייעשה כנידה אונסו אמר רבי אלעזר אונסו ממש ספיקו ספק זוב ספק קרי זובו ושכבת זרעו בלא כך אינו מטמא אלא שאין תולין בה מעת לעת


מתוך: ירושלמי נזיר ט ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

המכה את חבירו ואמדוהו למיתה היקל ממה שהיה ולאחר מיכן הכביד ומת חייב רבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר

הלכה ה גמרא[עריכה]

כיני מתניתה ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגליים לדבר רבנין אמרין שני עומדין רבים על עומד אחד רבי נחמיה אומר עומד האמצעי רבה על שניהם מה טעמא דרבי נחמיה (שמות כח) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו אלא אפילו מת מחמת עמדה ראשונה פטור מה טעמון דרבנין ולא ימות ונפל למשכב וכי אין אנו יודעים שאם אינו מת שהוא נופל למשכב אלא בשלא אמדוהו למיתה אם בשלא אמדוהו למיתה הה"ד אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו הא אם לא קם חייב אלא בשאמדוהו למיתה אם בשאמדוהו למיתה הה"ד רק שבתו יתן ר' אילא בשם רשב"ל חידוש מקרא הוא שיתן ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה עמד של טעות היה מה נפק מביניהון הקל ממה שהיה והכביד ומת מ"ד חידוש מקרא הוא שיתן אם נתן נתן לא נתן מהו שיתן מ"ד עומד של טעות לא נתן אין אומרין לו שיתן נתן מהו שיטול מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לרבי יוסי בן חנינה עמדוהו למיתה וחיה מאימתי נותנין לו משעה שיקל מתניתא מסייעא ליה לרשב"ל אמדוהו לחיים ומת מאימתי נותנין לו משעה שיכביד אמר רבי יוסי לית כאן משעה שיכביד אלא משעה שיקל הכהו על ידו וצמתה אמרין אסייא אין מקטעה היא חייה הוא מהו שיתן דמי היד נישמעינה מן הדא (שמות כא) וכי ינצו וכי יריבון והלא היא מצות היא מריבה היא מריבה היא מצות מה ת"ל וכי ינצו וכי יריבון אלא ליתן את המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין אם בשאינו מתכוין הוא חייב לא כ"ש במתכוין אלא כיני הכהו על ידו וצמתה אמרין אסייא אין מקטעה היא חיה הוא מהו שיתן דמי היד כמה דאת אמר תמן חידוש מקרא הוא שיתן דמי וולדות וכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד


מתוך: ירושלמי נזיר ט ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוריי שנאמר (שמואל א א) ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון מורה ונאמר בשמואל מורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם אמר לו רבי נהוראי והלא כבר נאמר (שמואלא טז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וכבר היה עליו מורא של בשר ודם

הלכה ו גמרא[עריכה]

אמר רבי ינאי כתיב (ישעיהו ז) וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבוא שמה יראת שמיר ושית מה הדין ביזרא דחיל מן הדין פרזלא אף הדין סערה דחיל מן הדין פרזלא