משנה נזיר ט רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הגוים - אין להם נזירות.

נשים, ועבדים - יש להם נזירות.
חומר בנשים - מבעבדים,
שהוא כופף את עבדו - ואינו כופף את אשתו.
חומר בעבדים - מבנשים,
שהוא מפר נדרי אשתו - ואינו מפר נדרי עבדו.
הפר לאשתו - הפר עולמית.
הפר לעבדו -
יצא לחירות - ומשלים את נזירותו.
עבר מכנגד פניו -
רבי מאיר אומר: לא ישתה.
רבי יוסי אומר: ישתה.


(ב) נזיר שגילח - ונודע שהוא טמא,

אם טומאה ידועה - סותר.
אם טומאת התהום - אינו סותר.
אם עד שלא גילח -
בין כך, ובין כך - סותר.
כיצד?
ירד לטבול במערה -
ונמצא מת, צף על פי המערה - טמא.
נמצא מושקע בקרקע המערה -
ירד להקר - טהור.
ליטהר מטומאת המת - טמא.
שחזקת טמא - טמא,
וחזקת טהור - טהור, שרגלים לדבר.


(ג) המוצא מת - כתחילה, מושכב כדרכו,

נוטלו - ואת תבוסתו עימו.
מצא שנים -
נוטלן - ואת תבוסתן עימן.
מצא שלשה -
אם יש בין זה לזה - מארבע אמות ועד שמונה,
כמלוא מיטה וקובריה - הרי זו שכונת קברות.
בודק ממנו ולהלן - עשרים אמה.
מצא אחר - לסוף עשרים אמה,
בודק ממנו ולהלן - עשרים אמה,
שרגלים לדבר,
שאילו מתחילה מצאו - היה נוטלו, ואת תבוסתו.


(ד) כל ספק נגעים -

כתחילה טהור - עד שלא נזקק לטומאה.
משנזקק לטומאה - ספקו טמא.
בשבעה דרכים -
בודקין את הזב - עד שלא נזקק לטומאה,
במאכל, במשתה,
במשא, בקפיצה,
בחולי, במראה, בהרהור.
משנזקק לטומאה - אין בודקין אותו.
אונסו, וספקו, ושכבת זרעו -
טמאים - שרגלים לדבר.
המכה את חברו - ואמדוהו למיתה,
הקל - ממה שהיה,
לאחר מכן הכביד, ומת - חייב.
רבי נחמיה - פוטר, שרגלים לדבר.


(ה) נזיר היה שמואל -

כדברי רבי נהוראי,
שנאמר: "ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א יא),
נאמר בשמשון: "מורה" (שופטים יג ה),
ונאמר בשמואל: "מורה",
מה מורה האמורה בשמשון - נזיר,
אף מורה האמורה בשמואל - נזיר.
אמר רבי יוסי:
והלוא אין מורה - אלא של בשר ודם?
אמר לו רבי נהוראי:
והלוא כבר נאמר: "ויאמר שמואל, איך אלך, ושמע שאול והרגני" (שמואל א טז ב),
שכבר היה עליו - מורה של בשר ודם.


הדף הראשי של משנה נזיר ט