לדלג לתוכן

משנה טהרות ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


טהרות פרק ז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת טהרותפרק שביעי ("הקדר שהניח")>>

פרקי מסכת טהרות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


הקדר שהניח את קדרותיו וירד לשתות, הפנימיות, טהורות.

והחיצונות טמאות.

אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, במותרות.

אבל באגודות, הכל טהור.

המוסר מפתחו לעם הארץ, הבית טהור, שלא מסר לו אלא שמירת המפתח.

המניח עם הארץ בתוך ביתו ער ומצאו ער, ישן ומצאו ישן, ער ומצאו ישן, הבית טהור, ישן ומצאו ער, הבית טמא, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אין טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע.

המניח אומנים בתוך ביתו, הבית טמא, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע.

אשת חבר שהניחה לאשת עם הארץ טוחנת בתוך ביתה, פסקה הרחים, הבית טמא.

לא פסקה הרחים, אין טמא אלא עד מקום שהיא יכולה לפשוט את ידה וליגע.

היו שתים, בין כך ובין כך, הבית טמא, שאחת טוחנת ואחת משמשת, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע.

המניח עם הארץ בתוך ביתו לשמרו, בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין, האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחים, טמאים.

אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל, טהורין.

ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין, אפילו מובל, אפילו כפות, הכל טמא.

הגבאים שנכנסו לתוך הבית, הבית טמא.

אם יש עמהן גוי, נאמנים לומר [ לא נכנסנו, אבל אין נאמנים לומר ] נכנסנו אבל לא נגענו.

הגנבים שנכנסו לתוך הבית, אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים.

ומה הן מטמאין, האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחין.

אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל, טהורים.

אם יש עמהם גוי או אשה, הכל טמא.

המניח את כליו בחלון של אודיארין, רבי אלעזר בן עזריה מטהר.

וחכמים אומרים, עד שיתן לו את המפתח או חותם או עד שיעשה סימן.

המניח את כליו מגת זו לגת הבאה, כליו טהורין.

ובישראל, עד שיאמר בלבי היה לשמרם.

מי שהיה טהור, והסיע את לבו מלאכול, רבי יהודה מטהר, שדרך טמאין פורשין ממנו.

וחכמים מטמאים.

היו ידיו טהורות והסיע את לבו מלאכול, אף על פי שאמר יודע אני שלא נטמאו ידי, ידיו טמאות, שהידים עסקניות.

האשה שנכנסה להוציא פת לעני, ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות של תרומה, וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין.

אמר רבי אלעזר בן פילא, וכי מפני מה רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, מפני שהנשים גרגרניות הן, שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה, לידע מה היא מבשלת.

משנה טהרות ז ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) הקדר שהניח את קדירותיו, וירד לשתות

הפנימיות - טהורות,
והחיצונות - טמאות.
אמר רבי יוסי:
במה דברים אמורים? - במותרות,
אבל באגודות - הכל טמא.
המוסר מפתחו לעם הארץ - הבית טהור,
שלא מסר לו אלא שמירת המפתח.


(ב) המניח עם הארץ בתוך ביתו -

ער, ומצאו ער,
ישן, ומצאו ישן,
ער, ומצאו ישן - הבית טהור.
ישן, ומצאו ער -
הבית טמא - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אין טמא - אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו, וליגע.


(ג) המניח אומנין בתוך ביתו -

הבית טמא - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אין טמא - אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם, וליגע.


(ד) אשת חבר, שהניחה לאשת עם הארץ טוחנת בתוך ביתה -

פסקה הריחיים - הבית טמא,
לא פסקה הריחיים - אין טמא, אלא עד מקום שהיא יכולה לפשוט את ידה, וליגע.
היו שתים -
בין כך ובין כך - הבית טמא,
שאחת טוחנת, ואחת ממשמשת - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אין טמא - אלא עד מקום שהן יכולות לפשוט את ידן, וליגע.


(ה) המניח עם הארץ בתוך ביתו לשומרו -

בזמן שהוא רואה את הנכנסין, ואת היוצאין -
האוכלין, והמשקין, וכלי חרס הפתוחין - טמאין,
אבל המשכבות, והמושבות, וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל - טהורין.
אם אינו רואה לא את הנכנסין, ולא את היוצאין -
אפילו מובל, אפילו כפות - הכל טמא.


(ו) הגבאין שנכנסו לתוך הבית - הבית טמא.

אם יש עמהן גוי -
נאמנין לומר: נכנסנו - אבל לא נגענו.
הגנבים שנכנסו לתוך הבית -
אין טמא - אלא מקום רגלי הגנבים.
ומה הן מטמאין - האוכלין, והמשקין, וכלי חרס פתוחין,
אבל המשכבות, והמושבות, וכלי חרס מוקפין צמיד פתיל - טהורין.
אם יש עמהן גוי, או אשה - הכל טמא.


(ז) המניח כליו בחלון של אוריירין -

רבי אלעזר בן עזריה - מטהר.
וחכמים אומרין: עד שיתן לו את המפתח, או חותם,
או עד שיעשה לו סימן.
המניח את כליו מגת זו, לגת הבאה - כליו טהורין.
ובישראל - עד שיאמר, בליבי היה לשומרם.


(ח) מי שהיה טהור, והסיע את לבו מלאכל -

רבי יהודה - מטהר, שדרך טמאין פורשין ממנו.
וחכמים - מטמאין.
היו ידיו טהורות, והסיע את לבו מלאכל -
אף על פי שיאמר: יודע אני שלא נטמאו ידי,
ידיו טמאות - שהידים עסקניות.


(ט) האשה שנכנסה להוציא פת לעני,

יצאת, ומצאתו עומד בצד כיכרות של תרומה,
וכן האשה שיצאת, ומצאה את חברתה חותה גחלים תחת קדירה של תרומה -
רבי עקיבה - מטמא,
וחכמים - מטהרין.
אמר רבי אלעזר בן פיאבי:
וכי מפני מה רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין?
מפני שהנשים גרגרניות,
שהיא חשודה לגלות את קדירתה של חברתה - לידע מה היא מבשלת.