לדלג לתוכן

משנה גיטין ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


גיטין פרק ב', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת גיטיןפרק שני ("המביא גט")>>

פרקי מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם, בפני נחתם אבל לא בפני נכתב, בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו, בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו, פסול.

אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם, פסול.

שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם, פסול.

ורבי יהודה מכשיר.

אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר.

נכתב ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה, בלילה ונחתם ביום, כשר.

ביום ונחתם בלילה, פסול.

רבי שמעון מכשיר, שהיה רבי שמעון אומר, כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה, פסולין, חוץ מגיטי נשים.

בכל כותבין, בדיו, בסם, בסיקרא, ובקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא של קיימא.

אין כותבין לא במשקים, ולא במי פירות, ולא בכל דבר שאינו מתקיים.

על הכל כותבין, על העלה של זית, ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה, על היד של עבד ונותן לה את העבד.

רבי יוסי הגלילי אומר, אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים, ולא על האוכלין.

אין כותבין במחובר לקרקע.

כתבו במחובר, תלשו וחתמו ונתנו לה, כשר.

רבי יהודה פוסל, עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.

רבי יהודה בן בתירה אומר, אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא, מפני שהוא יכול להזדייף.

וחכמים מכשירין.

הכל כשרין לכתוב את הגט, אפלו חרש שוטה וקטן.

האשה כותבת את גיטה, והאיש כותב את שוברו, שאין קיום הגט אלא בחותמיו.

הכל כשרין להביא את הגט, חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי.

קיבל הקטן והגדיל, חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, נכרי ונתגייר, פסול.

אבל פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, כשר.

זה הכלל, כל שתחילתו וסופו בדעת, כשר.

אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות להביא את גיטה, חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה.

מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח.

האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר, בפני נכתב ובפני נחתם.

(א)

הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם,

וְאָמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַי נֶחְתַּם,
בְּפָנַי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְּפָנַי נִכְתַּב,
בְּפָנַי נִכְתַּב כֻּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ,
בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כֻּלּוֹ,
פָּסוּל.
אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתַּם,
פָּסוּל.
שְׁנַיִם אוֹמְרִים: בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב,
וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּפָנַי נֶחְתַּם,
פָּסוּל;
וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
אֶחָד אוֹמֵר: בְּפָנַי נִכְתַּב,
וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: בְּפָנֵינוּ נֶחְתַּם,
כָּשֵׁר:
(ב)

נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם,

בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה,
בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם,
כָּשֵׁר.
בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה,
פָּסוּל.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר,
שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כָּל הַגִּטִּין שֶׁנִּכְתְּבוּ בַּיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַּלַּיְלָה, פְּסוּלִין,
חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים:
(ג)

בַּכֹּל כּוֹתְבִין:

בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא,
וּבְקוֹמוֹס, וּבְקַנְקַנְתּוֹם,
וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל קַיָּמָא.
אֵין כּוֹתְבִין לֹא בְּמַשְׁקִים,
וְלֹא בְּמֵי פֵּרוֹת,
וְלֹא בְּכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם.
עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין,
עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת,
וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁל פָּרָה וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הַפָּרָה,
עַל הַיָּד שֶׁל עֶבֶד וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעֶבֶד.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים,
וְלֹא עַל הָאֳכָלִין:
(ד)

אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע.

כְּתָבוֹ בִּמְחֻבָּר, תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ,
כָּשֵׁר.
רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל,
עַד שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר:
אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף;
וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין:
(ה)

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט,

אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן;
הָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ,
וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ;
שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו.
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט,
חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְסוּמָא, וְנָכְרִי:
(ו)

קִבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל,

חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ,
סוּמָא וְנִתְפַּתֵּחַ,
שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפֶּה,
נָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר,
פָּסוּל.
אֲבָל פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקֵּחַ,
פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ,
שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטֶּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפֶּה,
כָּשֵׁר.
זֶה הַכְּלָל:
כֹּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת, כָּשֵׁר:
(ז)

אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר: מֵת בַּעְלָהּ,

נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּטָּהּ:
חֲמוֹתָהּ,
וּבַת חֲמוֹתָהּ,
וְצָרָתָהּ,
וִיבִמְתָּהּ,
וּבַת בַּעְלָהּ.
מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה?
שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ.
הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּטָּהּ,
וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם:


נוסח הרמב"ם

(א) המביא גט ממדינת הים, ואמר:

בפני נכתב - אבל לא בפני נחתם,
בפני נחתם - אבל לא בפני נכתב,
בפני נכתב כולו - בפני נחתם חציו,
בפני נכתב חציו - בפני נחתם כולו,
פסול.
אחד אומר - בפני נכתב,
ואחד אומר - בפני נחתם,
פסול.
שנים אומרין - בפנינו נכתב,
ואחד אומר - בפני נחתם,
פסול.
ורבי יהודה - מכשיר.
אחד אומר - בפני נכתב,
ושנים אומרין - בפנינו נחתם,
כשר.


(ב) נכתב ביום - ונחתם ביום,

בלילה - ונחתם בלילה,
בלילה - ונחתם ביום,
כשר.
ביום - ונחתם בלילה,
פסול.
רבי שמעון - מכשיר,
שרבי שמעון אומר:
כל גיטין שנכתבו ביום - ונחתמו בלילה,
פסולין - חוץ מגיטי נשים.


(ג) בכל - כותבין,

בדיו, ובסקרא,
בקומוס, ובקלקנתוס,
ובכל דבר - שהוא רושם.
אין כותבין -
לא במשקין,
ולא במי פירות,
ולא בכל דבר - שאינו של קיימא.
על הכל כותבין -
על העלה של זית,
ועל קרן של פרה - ונותן לה את הפרה,
על ידו של עבד - ונותן לה את העבד.
רבי יוסי הגלילי אומר:
אין כותבין -
לא על דבר - שיש בו רוח חיים,
אף לא - על האוכלין.


(ד) אין כותבין - במחובר לקרקע.

כתבו - במחובר,
ותלשו, וחתמו, ונתנו לה - כשר.
רבי יהודה - פוסל,
עד שתהא כתיבתו וחתימתו - בתלוש.
רבי יהודה בן בתירה אומר:
אין כותבין -
לא על הנייר המחוק,
ולא על הדפתרא,
מפני שהוא יכול להזדייף.
וחכמים - מכשירין.


(ה) הכל כשרין - לכתוב את הגט,

אפילו - חירש, שוטה, וקטן.
האישה - כותבת את גיטה,
והאיש - כותב שוברו,
שאין קיום הגט - אלא בחותמיו.
הכל כשרים - להביא את הגט,
חוץ - מחירש, שוטה, וקטן, וסומא, ונוכרי.


(ו) קיבל הקטן - והגדיל,

חירש - ונתפקח,
סומא - ונתפתח,
שוטה - ונשתפה,
נוכרי - ונתגייר,
פסול.
אבל
פיקח, ונתחרש - וחזר ונתפקח,
פיתח, ונסתמא - וחזר ונתפתח,
שפוי, ונשתטה - חזר ונשתפה,
כשר.
זה הכלל -
כל שתחילתו וסופו בדעת - כשר.


<(ז) קטע התחלה=הלכה ז/>אף הנשים,

שאינן נאמנות לומר - מת בעלה,
נאמנות - להביא גיטה,
חמותה, ובת חמותה,
וצרתה, ויבמתה,
ובת בעלה.
מה בין הגט - למיתה,
שהכתב - מוכיח.
האישה עצמה - מביאה את גיטה,
ובלבד, שהיא צריכה לומר -
בפני נכתב - ובפני נחתם.