משנה בבא קמא ו
בבא קמא פרק ו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת בבא קמא • פרק שישי ("הכונס צאן") • >>
פרקי מסכת בבא קמא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הכונס צאן לדיר, ונעל בפניה כראוי, ויצאה והזיקה, פטור.
לא נעל בפניה כראוי, ויצאה והזיקה, חייב.
נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה, פטור.
הוציאוה לסטים - לסטים חייבים.
הניחה בחמה, או שמסרה לחרש שוטה וקטן, ויצאה והזיקה - חייב.
מסרה לרועה – נכנס רועה תחתיו.
נפלה לגינה ונהנית – משלמת מה שנהנית.
ירדה כדרכה והזיקה – משלמת מה שהזיקה.
כיצד משלמת מה שהזיקה? שמין בית סאה באותה שדה, כמה היתה יפה וכמה היא יפה.
רבי שמעון אומר: אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים, אם סאה סאה, אם סאתים סאתים.
המגדיש בתוך שדה של חברו שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל השדה – פטור.
ואם הוזקה בהן – בעל הגדיש חייב.
ואם הגדיש ברשות – בעל השדה חייב.
השולח את הבעירה ביד חרש, שוטה וקטן - פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים.
שלח ביד פקח – הפקח חייב.
אחד הביא את האור, ואחד הביא את העצים – המביא את העצים חייב.
אחד הביא את העצים, ואחד הביא את האור – המביא את האור חייב.
בא אחר וליבה – המלבה חייב.
ליבתה הרוח – כולן פטורין.
השולח את הבעירה ואכלה עצים או אבנים, או עפר – חייב, שנאמר (שמות כב, ה): כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה, שלם ישלם המבעיר את הבערה.
עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות, או דרך הרבים, או נהר – פטור.
המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבור הדליקה? רבי אלעזר בן עזריה אומר: רואין אותה כאלו הוא באמצע בית כור.
רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים.
רבי עקיבא אומר: חמישים אמה.
רבי שמעון אומר: שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כב) – הכל לפי הדליקה.
המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו. רבי יהודה אומר, ישלם מה שבתוכו. וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים או של שעורים.
היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו, חייב.
עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו, פטור.
ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה, שהוא משלם כל מה שבתוכה, שכן דרך בני אדם להניח בבתים.
גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב.
גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים, ונכנס פשתנו לתוך החנות, ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה – בעל הגמל חייב. הניח חנווני נרו מבחוץ – החנווני חייב.
רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור.
הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר,
- וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי,
- וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה,
- פָּטוּר.
- לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי,
- וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה,
- חַיָּב.
- נִפְרְצָה בַּלַּיְלָה,
- אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים,
- וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה,
- פָּטוּר.
- הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים,
- לִסְטִים חַיָּיבִים:
הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה,
- אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,
- וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה,
- חַיָּב.
- מְסָרָהּ לְרוֹעֶה,
- נִכְנַס רוֹעֶה תַּחְתָּיו.
- נָפְלָה לְגִינָה וְנֶהֱנֵית,
- מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית;
- יָרְדָה כְּדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה,
- מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה.
- כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶׁהִזִּיקָה?
- שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה,
- כַּמָּה הָיְתָה יָפָה,
- וְכַמָּה הִיא יָפָה.
- שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אָכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִים,
- מְשַׁלֶּמֶת פֵּירוֹת גְּמוּרִים;
- אִם סְאָה – סְאָה,
- אִם סָאתַיִם – סָאתַיִם:
הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת,
- וַאֲכָלַתָּן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּדֶה,
- פָּטוּר;
- וְאִם הוּזְקָה בָּהֵן,
- בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב.
- וַאֲכָלַתָּן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּדֶה,
- וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת,
- בַּעַל הַשָּדֶה חַיָּב:
הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן,
- פָּטוּר בְּדִינֵי אָדָם,
- וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.
- שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ,
- הַפִּקֵּחַ חַיָּב.
- אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים,
- הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב.
- אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר,
- הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב.
- בָּא אַחֵר וְלִבָּה,
- הַמְּלַבֶּה חַיָּב.
- לִבְּתָה הָרוּחַ,
- כֻּלָּן פְּטוּרִין.
- הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה,
- וְאָכְלָה עֵצִים, אוֹ אֲבָנִים, אוֹ עָפָר,
- חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, ה):
- "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים,
- וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה,
- שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה".
- וְאָכְלָה עֵצִים, אוֹ אֲבָנִים, אוֹ עָפָר,
- עָבְרָה גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת,
- אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים, אוֹ נָהָר,
- פָּטוּר.
- אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים, אוֹ נָהָר,
הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, עַד כַּמָּה תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה?
- רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
- רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלוּ הוּא בְּאֶמְצַע בֵּית כּוֹר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת,
- כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים.
- שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- חֲמִשִּׁים אַמָּה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה" (שם);
- הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵיקָה:
- "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה" (שם);
הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ, וְהָיוּ בּוֹ כֵּלִים וְדָלְקוּ,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- יְשַׁלֵּם מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הָיָה גְּדִי כָּפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ,
- חַיָּיב;
- עֶבֶד כָּפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ,
- פָּטוּר.
- וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בְּמַדְלִיק אֶת הַבִּירָה,
- שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ;
- שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָנִיחַ בַּבָּתִּים:
- שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ;
גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק, חַיָּב.
- גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן,
- וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
- וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת,
- וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה,
- בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב.
- הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ,
- הַחֶנְוָנִי חַיָּב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר:
נוסח הרמב"ם
(א) הכונס צאן לדיר -
- אם נעל בפניה כראוי, ויצאה והזיקה - פטור.
- ואם לא נעל בפניה כראוי, ויצאה והזיקה - חייב.
- נפרצה בלילה, או שפרצוה ליסטים,
- ויצאה והזיקה - פטור.
- הוציאוה ליסטים - הליסטים חייבים.
(ב) הניחה בחמה, או שמסרה לחירש שוטה וקטן,
- ויצאה והזיקה - חייב.
- מסרה לרועה - נכנס הרועה תחתיו.
- נפלה לגינה, ונהנית - משלם מה שנהנית.
- ירדה כדרכה, והזיקה - משלם מה שהזיקה.
- כיצד משלם מה שהזיקה?
- שמין בית סאה באותה שדה,
- כמה היתה יפה - וכמה היא יפה.
- רבי שמעון אומר:
- אם אכלה פירות גמורים - משלם פירות גמורים,
- אם סאה - סאה,
- ואם סאתים - סאתים.
(ג) המגדיש בתוך שדה חברו - שלא ברשות,
- אכלתן בהמתו של בעל השדה - פטור.
- אם הוזקה בהן - בעל הגדיש חייב.
- ואם הגדיש ברשות - בעל השדה חייב.
(ד) השולח את הבעירה -
- ביד חירש שוטה וקטן - פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמים.
- שלחה ביד הפיקח - הפיקח חייב.
- אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים -
- המביא את העצים - חייב.
- אחד הביא את העצים, ואחד הביא את האור -
- המביא את האור - חייב.
- בא אחר וליבה - המלבה חייב.
- ליבתו הרוח - הרי כולן פטורין.
[ה] *הערה 1:
- השולח את הבעירה -
- ואכלה עצים, או אבנים, או עפר - חייב,
- שנאמר: "כי תצא אש, ומצאה קוצים, ונאכל גדיש או הקמה" (שמות כב ה).
- עברה גדר - שהוא גבוה ארבע אמות,
- או דרך הרבים, או נהר - פטור.
- ואכלה עצים, או אבנים, או עפר - חייב,
[ו]
- המדליק בתוך שלו -
- עד כמה תעבור הדליקה?
- רבי אלעזר בן עזריה אומר:
- רואין אותה - כאילו היא באמצע בית כור.
- רבי אליעזר אומר:
- שש עשרה אמה, כדרך הרבים.
- רבי עקיבה אומר: חמישים אמה.
- רבי שמעון אומר:
- "שלם ישלם המבעיר את הבעירה" (שמות כב ה),
- הכל לפי הדליקה.
(ה) [ז] המדליק את הגדיש, והיו בו כלים -
- רבי יהודה אומר:
- ישלם כל מה שבתוכו.
- וחכמים אומרים:
- אינו משלם - אלא גדיש של חיטים, או גדיש של שעורים.
- רבי יהודה אומר:
- היה גדי כפות לו, ועבד סמוך לו -
- ונשרף עימו - חייב.
- עבד כפות לו, וגדי סמוך לו -
- ונשרף עימו - פטור.
- מודים חכמים לרבי יהודה -
- במדליק את הבירה - שהוא משלם כל מה שבתוכה,
- שכן דרך בני אדם להניח בבתים.
- במדליק את הבירה - שהוא משלם כל מה שבתוכה,
(ו) [ח] גץ היוצא מתחת הפטיש -
- ויצא והזיק - חייב.
- גמל שהוא טעון פשתן - ועובר ברשות הרבים,
- ונכנסה פשתנו - לתוך החנות,
- ודלקה - בנרו של חנווני,
- והדליק את הבירה - בעל הגמל חייב.
- הניח חנווני נרו מבחוץ - החנווני חייב.
- רבי יהודה אומר:
- בנר חנוכה - פטור.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה בבא קמא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב