עיקר תוי"ט על בבא קמא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בבא קמא ו: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) ונעל. פירש הר"ב לקמן, שהיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. וטעמא מפרש בגמרא דהתורה מיעטה בשמירת שן ורגל דכתיב בהו ושלח וביער. עד דעביד כעין ושילח, עד דעביד כעין וביער, שיאכילנה בידים, כלומר בפשיעה:

(ב) (על המשנה) בלילה. הא ביום חייב דקלא אית לה למלתא ומסתמא ידע שנפרצה. אי נמי בלילה אפילו נודע לו ויצאה הבהמה אין לו לטרוח יותר מדאי לחזור אחריה באפילה. תוס':

(ג) (על המשנה) לסטים. ואצטריך לאשמועינן דאפילו לסטים פטורים כשלא הוציאוה. תוספ':

(ד) (על המשנה) חייבים. ואע"ג דמשיכה לא קניא אלא במצות המוכר ומאן אמר ליה למשוך כו'. ונראה לי דסבירא ליה דקנס הוא שקנסו חכמים לגזלן. ועתוי"ט:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) דמדקתני לרועה ולא קתני לאחר, שמע מיניה מאי לרועה, לרועה שתחתיו, כדאיתא בגמרא:

(ו) (על המשנה) לגינה. באונס מגג בע. ליה הסמוך לגינת חברו, או שהיתה רשות הרבים גבוה מן הגינה ונפלה. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) וכך פסקו הרי"ף והר"מ. אלא דלפי זה סיפא דתנן ירדה כו', הו"ל למיתני דאפילו הפילוה חברותיה משלמת, וסייעתא להרא"ש וסיעתו דדחפוה כו' פטור:

(ח) (על הברטנורא) בגמרא דמדנקט בשדה אחר ולא נקט בשדה חבירו, אשמועינן ע"ג שדה אחרת. ומדנקט לקרא גבי ובער ולא נקט גבי תשלומין ולימא הכי מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר דשמין ע"ג שדה אחרת דרשינן נמי דוקא בשדה אחר ולא ברה"ר:

(ט) (על הברטנורא) ולהכי אין שמין ע"ג שדה שלימה, דא"כ יפסיד הניזק דלא יזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט. רש"י. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) גמורים דכיון דלא צריכי לשדה, לא עליהם אמרה תורה ובער בשדה אחר אגב שדה אחר:

(ג)

(יא) (על המשנה) הוזקה. וה"מ שהוחלקה, כדפירש הר"ב במ"ב פרק דלעיל:

(יב) (על הברטנורא) ואפילו רבי דמ"ג פרק דלעיל מודה בהא:

(ד)

(יג) (על המשנה) אדם. לפי שאינן בני שלוחים. תוספ':

(יד) (על המשנה) חייב. ואע"ג דילפינן דשלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. אמרינן בגמרא דשאני הכא דאין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. אבל בחש"ו כיון דלאו בני חיובא נינהו לא שייך בהו דברי הרב כו'. אלא טעמא כמ"ש בסמוך:

(טו) (על המשנה) העצים כו'. דאי לאו אחרון, קמא לא עביד מידי. רש"י:

(טז) (על המשנה) הרוח. ופירוש בירושלמי דוקא ברוח שאינה מצויה והיא שאין העולם מתנהג בה תמיד אלא לפעמים. אע"פ שהוא בא בעתים הרבה. ואצ"ל רוח סערה שאינה נושבת אלא לעתים רחוקים. המגיד:

(יז) (על המשנה) עצים כו'. מדכתיב הקמה אייתר שדה לגופו של קרקע דהיינו ליחכה נירו וסכסכה אבניו. גמרא:

(יח) (על המשנה) גבוה ד"א. מעצי הדליקה. גמרא:

(יט) (על המשנה) או נהר. י"א דבעינן רחב שמונה אמות ויש בו מים. וי"א אם הוא רחב ח' אפילו אין בו מים ואם יש בו מים אפילו כל שהוא:

(כ) (על המשנה) בתוך שלו. אע"ג דעד השתא נמי בתוך שלו איירינן (דבשל חברו אפילו עברה גדר חייב ואין לו שיעור) מ"מ הואיל וטעם הפטור דהכא משום דבתוך שלו הוא נקט מלתא בטעמא. ועתוי"ט:

(כא) (על המשנה) בית כור. אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור. רש"י:

(כב) (על המשנה) שש עשרה אמה. לא באמצע ט"ז קאמר דהא מוקמינן לרישא דתנן דרך הרבים כותיה והתם אמצע מאן דכר שמיה. ומדר"א נשמע נמי לר"ע דבתריה:

(ה)

(כג) (על הברטנורא) טעמייהו יש לפרש דר"י לא פטר בטמון כלל. ורבנן במדליק בתוך שלו פטרי כדמשמע קרא כי תצא אש ומשמע דאיירי במדליק בתוך שלו. אבל במדליק בתוך של חבירו מחייבי בדבר שדרכו " להטמין דלא אשכחן דפטר ביה קרא טמון ובדבר שאין דרכו להטמין פטרי מסברא דלא אבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש. תוספ':

(כד) (על המשנה) חטין כו'. אם חטין חטין. אם שעורים שעורים. רש"י. דלא שייך למימר בהו טמון, שהרי יודע שיש שם חטים או שעורים. נ"י:

(כה) (על המשנה) גדי כו'. שכן דרך בני אדם לעשות בגדיש. הר"מ. ועתוי"ט:

(כו) (על הברטנורא) דכתיב נקם ינקם. רש"י:

(כז) (על המשנה) הבירה מגדל גדול. רש"י:

(ו)

(כח) (על המשנה) חייב. כמו שזרק אבן או חץ. הר"מ:

(כט) (על המשנה) חייב. מפני שהרבה במשאוי. הר"מ. ובהדליק כל הבירה בבת אחת. דאי לאו הכי חייב על מקום שהדליק נזק שלם, ועל השאר ח"נ. טור:

(ל) (על המשנה) פטור. ולא דמי לברשות דמשנה ב' וג' דפ"ג. גמרא. ות"ק מחייב אף בנר חנוכה שהיה לו לישב ולשמור. הר"מ: