משנה בבא קמא ו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הכונס צאן לדיר אם נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור ואם לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים ויצאה והזיקה פטור הוציאוה ליסטים הליסטים חייבים.

(ב) הניחה בחמה או שמסרה לחירש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו נפלה לגינה ונהנית משלם מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה כיצד משלם מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה הייתה יפה וכמה היא יפה רבי שמעון אומר אם אכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים אם סאה סאה ואם סאתים סאתים.

(ג) המגדיש בתוך שדה חברו שלא ברשות אכלתן בהמתו של בעל השדה פטור אם הוזקה בהן בעל הגדיש חייב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב.

(ד) השולח את הבעירה ביד חירש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים שלחה ביד הפיקח הפיקח חייב אחד מביא את האור ואחד מביא את העצים המביא את העצים חייב אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתו הרוח הרי כלן פטורין.

השולח את הבעירה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה (שמות כב ה) עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור.

המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותה כאילו היא באמצע בית כור רבי אליעזר אומר שש עשרה אמה כדרך הרבים רבי עקיבה אומר חמישים אמה רבי שמעון אומר שלם ישלם המבעיר את הבעירה (שמות כב ה) הכל לפי הדליקה.

(ה) המדליק את הגדיש והיו בו כלים רבי יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חיטים או גדיש של שעורים היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עימו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עימו פטור מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים.

(ו) גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל שהוא טעון פשתן ועובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנווני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח חנווני נרו מבחוץ החנווני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור.

הדף הראשי של משנה בבא קמא ו