מצודות על משלי יד
<< · מצודות על משלי · יד · >>
פסוק א
מצודת דוד
"חכמות נשים" - כל אחת מהחכמות שבנשים בנתה ביתה, ר"ל: מעמדת ביתה על בסיסה.
"תהרסנו" - מהרסת ביתה בידיה.פסוק ב
מצודת ציון
"ונלוז" - ענין הטיה והסרה, כמו (משלי ב): "ונלוזים במעגלותם".
מצודת דוד
פסוק ג
מצודת ציון
"חוטר" - מטה, כמו (ישעיהו יא): "ויצא חוטר מגזע ישי".
מצודת דוד
"חוטר גאוה" - גאוה זקופה כמקל.
"תשמורם" - מלדבר גאות.פסוק ד
מצודת ציון
"אלפים" - שורים, כמו (דברים ז): "שגר אלפיך".
"אבוס" - אוצר התבואה, כמו (ירמיהו נ): "פתחו מאבוסיה".
"בר" - ברור ונקי.
מצודת דוד
"באין אלפים" - בהעדר הבקר יהיה אוצר התבואה ברור ונקי, ר"ל: במקום שאין תלמידי-חכמים, אין הוראה מצויה.
"ורב" - הרבה תבואות באה ע"י כח השור כי יחרוש בשדה, ר"ל: המקבל עליו עול תורה כשור לעול, ימצא על ידו תורה הרבה.פסוק ה
מצודת ציון
"ויפיח" - ענין דבור.
מצודת דוד
פסוק ו
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת ציון
"מנגד" - ממרחק, כמו (דברים לב): "מנגד תראה את הארץ".
"ובל" - הוי"ו היא במקום או, כמו (ויקרא כ): "אביו ואמו קלל".
מצודת דוד
"לך מנגד" - לך ממרחק לכסיל.
"ובל ידעת" - או בל תדע שפתי דעת, כאומר: או הרחק ממנו או סופך להיות כמוהו.פסוק ח
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת ציון
"יליץ" - מלשון מליצה.
"אשם" - קרבן אשם.
מצודת דוד
פסוק י
מצודת ציון
"יתערב" - מלשון תערובות.
מצודת דוד
פסוק יא
מצודת דוד
"בית" - ר"ל: עם שהוא בנין חזק כדרך הבית.
"ואוהל" - עם שהוא עראי כדרך האוהל, מכל-מקום יפריח ויעלה מעלה מעלה.פסוק יב
מצודת דוד
"ישר לפני איש" - נראה בעיניו כי ישר הוא.
"ואחריתה" - אבל סוף הדבר הוא מדרכי מות.פסוק יג
מצודת ציון
"תוגה" - מלשון יגון ועצבון.
מצודת דוד
"גם בשחוק" - אפילו בעבור רבוי השחוק, עם כי לא עבר בזה על מצות ה', מכל-מקום יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה.
"ואחריתה" - ר"ל: אם-כן סופה תהיה אשר השמחה תהפך לתוגה.פסוק יד
מצודת ציון
"סוג" - ענינו ההחזרה לאחור, כמו (ישעיהו נט): "והוסג אחור משפט".
מצודת דוד
"סוג לב" - הלב הנסוג מה' ישבע מדרכיו, כי גמולו כמפעלו.
"ומעליו" - בעת יקבל הגמול, יהיה איש טוב נפרד מעליו לבל יהיה נלקה עמו.פסוק טו
מצודת ציון
"לאשורו" - ענין דרך ופסיעות, כמו (איוב כג): "באשורו אחזה רגלי".
מצודת דוד
"לכל דבר" - לדברי לשון הרע הנאמר לו.
"לאשורו" - לדרכו האמיתי, רוצה לומר, לאמיתת הענין.פסוק טז
מצודת ציון
"מתעבר" - מלשון עברה וכעס.
מצודת דוד
פסוק יז
מצודת דוד
"קצר אפים" - מי שאינו מאריך אפו וממהר לכעוס, היא לו לאולת.
"ואיש מזמות" - הנמשך אחר מחשבות לבו, לבל יפלס דבר הטובה היא אם רעה, יהיה שנוא לכל - לשמים ולבריות.פסוק יח
מצודת דוד
"יכתירו" - אוחזים בדעת, ועושים אותה כתר לראשם ויתפארו בה.
"נחלו" - ר"ל אוחזים באולתם כאדם בנחלתו.פסוק יט
מצודת ציון
"שחו" - ענין כפיפה והשפלה, כמו (ישעיהו ב): "וישח אדם".
מצודת דוד
פסוק כ
מצודת דוד
"גם לרעהו" - לעני כמותו, עם כי הדרך להיות אוהבים בשוים בדבר מהדברים.
"רבים" - בין עניים בין עשירים.פסוק כא
מצודת דוד
"בז לרעהו" - המבזה לרעהו הוא חוטא.
"ומחונן" - המראה לענוים חנינה ואהבה, אשרי לו.פסוק כב
מצודת ציון
"יתעו" - הונח על הרוצה ללכת בדרך זה והולך באחר, והושאל לכל התועה בדעתו.
"חורשי" - ענין מחשבה.
מצודת דוד
פסוק כג
מצודת ציון
"עצב" - גם העמל נקרא עצב, כי עצב בעמלו.
"מותר" - יתרון והרוחה.
מצודת דוד
פסוק כד
מצודת דוד
"עשרם" - אם מצאו עושר, מעטרת אותם, כי יוכר לכל תפארתם ונדיבות לבם בתתם לאביונים די המחסור ובפנים יפות.
"אולת..." - רוצה לומר, במעשה איוולתם תוכר האיוולת הטמונה בליבם, כי בעבור היות כל מעשיהם איוולת, נראה מזה כי יש עוד הרבה איוולת תקועה בליבם, ויגולה בעת ההזדמן.פסוק כה
מצודת דוד
"מציל וגו'" - עד אמת הוא מציל נפשות, כי אם יעיד להרוג הרוצח אז יציל מידו נפשות בני אדם ואם יעיד לפטרו אז יציל נפש הנדון.
"ויפיח" - המדבר כזבים מציל בכזביו את איש מרמה, כי מסייע לו בעדותו.פסוק כו
מצודת דוד
פסוק כז
מצודת דוד
פסוק כח
מצודת ציון
"ובאפס" - ענינו כמו באין, וכן (ישעיהו מה): "אפס בלעדי".
"לאום" - אומה.
"מחתת" - שבר ופחד.
"רזון" - ענינו כמו שר, וכן (שופטים ה): "האזינו רוזנים".
מצודת דוד
"ברב עם הדרת מלך" - הדרת מלך נראה בעבור רוב העם אשר איתו.
"ובאפס" - וכשאין עמו עם רב, אזי נראה הדרתו במה שהרוזנים יחתו ויפחדו מפניו; והוא למשל לומר: הדרת המקום הוא כשרבים עושים את המצוה, ואם מועטים המה - אם יעשוהו ביתר שאת ובכונה רצויה הם המהדרים את המקום.פסוק כט
מצודת דוד
פסוק ל
מצודת ציון
"חיי" - ענין רפואה, כמו (ישעיהו לח): "וימרחו על השחין ויחי".
"מרפא" - מלשון רפיון, עם שהיא באל"ף, כמו (ירמיהו לח): "על כן הוא מרפא".
"קנאה" - ענינו כעס, וכן (דברים לב): "קנאוני בלא אל".
מצודת דוד
פסוק לא
מצודת ציון
"חרף" - ענין גידוף.
מצודת דוד
פסוק לב
מצודת דוד
פסוק לג
מצודת דוד
"תנוח" - תמצא מנוחה, ולא יודיענה למי שאינו ראוי לה.
"ובקרב" - מעט החכמה אשר היא בקרב הכסילים תודע לכל, כי מכריזה ברבים; איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.פסוק לד
מצודת דוד
"וחסד לאומים" - חסד מעשה הצדקה של האומות יחשב עוד לחטאת, כי גוזלים מזה ונותנים לזה.
"תרומם גוי" - אלו ישראל, כי המה יתרוממו בעבור הצדקה.פסוק לה
מצודת ציון
"ועברתו" - מלשון עברה וכעס.
מצודת דוד
"רצון מלך" - בנקל יתרצה המלך לעבד משכיל, כי אף אם יכעוס עליו יתרצה לו בעבור רוב שכלו.
אבל על "עבד" הנמצא בו כל דבר "בושה", לפי רוב הסכלות, "עברתו" עליו שמורה נצח.
<< · מצודות על משלי · יד · >>