זכריה ה
קיצור דרך: t2305
תנ"ך > זכריה > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד
הפרק במהדורה המוטעמת
ה א וָאָשׁ֕וּב וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֖י וָֽאֶרְאֶ֑ה וְהִנֵּ֖ה מְגִלָּ֥ה עָפָֽה׃
ב וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ מְגִלָּ֣ה עָפָ֔ה אׇרְכָּהּ֙ עֶשְׂרִ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה וְרׇחְבָּ֖הּ עֶ֥שֶׂר בָּאַמָּֽה׃
ג וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֹ֚את הָֽאָלָ֔ה הַיּוֹצֵ֖את עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י כׇל־הַגֹּנֵ֗ב מִזֶּה֙ כָּמ֣וֹהָ נִקָּ֔ה וְכׇ֨ל־הַנִּשְׁבָּ֔ע מִזֶּ֖ה כָּמ֥וֹהָ נִקָּֽה׃
ד הוֹצֵאתִ֗יהָ נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבָ֙אָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַגַּנָּ֔ב וְאֶל־בֵּ֛ית הַנִּשְׁבָּ֥ע בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְלָ֙נֶה֙ בְּת֣וֹךְ בֵּית֔וֹ וְכִלַּ֖תּוּ וְאֶת־עֵצָ֥יו וְאֶת־אֲבָנָֽיו׃
ה וַיֵּצֵ֕א הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מָ֖ה הַיּוֹצֵ֥את הַזֹּֽאת׃
ו וָאֹמַ֖ר מַה־הִ֑יא וַיֹּ֗אמֶר זֹ֤את הָֽאֵיפָה֙ הַיּוֹצֵ֔את וַיֹּ֕אמֶר זֹ֥את עֵינָ֖ם בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃
ז וְהִנֵּ֛ה כִּכַּ֥ר עֹפֶ֖רֶת נִשֵּׂ֑את וְזֹאת֙ אִשָּׁ֣ה אַחַ֔ת יוֹשֶׁ֖בֶת בְּת֥וֹךְ הָאֵיפָֽה׃
ח וַיֹּ֙אמֶר֙ זֹ֣את הָרִשְׁעָ֔ה וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אֹתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ הָֽאֵיפָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֛ךְ אֶת־אֶ֥בֶן הָעוֹפֶ֖רֶת אֶל־פִּֽיהָ׃
ט וָאֶשָּׂ֨א עֵינַ֜י וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּה֩ שְׁתַּ֨יִם נָשִׁ֤ים יֽוֹצְאוֹת֙ וְר֣וּחַ בְּכַנְפֵיהֶ֔ם וְלָהֵ֥נָּה כְנָפַ֖יִם כְּכַנְפֵ֣י הַחֲסִידָ֑ה וַתִּשֶּׂ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣אֵיפָ֔ה בֵּ֥ין הָאָ֖רֶץ וּבֵ֥ין הַשָּׁמָֽיִם׃
י וָאֹמַ֕ר אֶל־הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י אָ֛נָה הֵ֥מָּה מֽוֹלִכ֖וֹת אֶת־הָאֵיפָֽה׃
יא וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ בַ֖יִת בְּאֶ֣רֶץ שִׁנְעָ֑ר וְהוּכַ֛ן וְהֻנִּ֥יחָה שָּׁ֖ם עַל־מְכֻנָתָֽהּ׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה
ב ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר אני ראה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה
ג ויאמר אלי זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ כי כל הגנב מזה כמוה נקה וכל הנשבע מזה כמוה נקה
ד הוצאתיה נאם יהוה צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו
ה ויצא המלאך הדבר בי ויאמר אלי שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת
ו ואמר מה היא ויאמר זאת האיפה היוצאת ויאמר זאת עינם בכל הארץ
ז והנה ככר עפרת נשאת וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה
ח ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העפרת אל פיה
ט ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים
י ואמר אל המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את האיפה
יא ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער והוכן והניחה שם על מכנתה
א וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה.
ב וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה.
ג וַיֹּאמֶר אֵלַי זֹאת הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כִּי כָל הַגֹּנֵב מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה וְכָל הַנִּשְׁבָּע מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה.
ד הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו.
ה וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת.
ו וָאֹמַר מַה הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה הַיּוֹצֵאת וַיֹּאמֶר זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ.
ז וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת וְזֹאת אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָאֵיפָה.
ח וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ.
ט וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם.
י וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה.
יא וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָהֿ בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל מְכֻנָתָהּ.
(א) וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה.
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה.
(ג) וַיֹּאמֶר אֵלַי זֹאת הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כִּי כָל הַגֹּנֵב מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה וְכָל הַנִּשְׁבָּע מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה.
(ד) הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו.
(ה) וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת.
(ו) וָאֹמַר מַה הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה הַיּוֹצֵאת וַיֹּאמֶר זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ.
(ז) וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת וְזֹאת אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָאֵיפָה.
(ח) וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ.
(ט) וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם.
(י) וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה.
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָהֿ בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל מְכֻנָתָהּ.
- א וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה.
- ב וַיֹּאמֶר אֵלַי: מָה אַתָּה רֹאֶה?
- וָאֹמַר: אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה - אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה, וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה רמז לגודל ההיכל (החצר לפני בית המקדש).
- ג וַיֹּאמֶר אֵלַי:
- זֹאת הָאָלָה הקללה - מגילה שכתוב עליה קללות הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ מכתב שיכול להגיע לכל מקום בעולם,
- כִּי כָל הַגֹּנֵב מִזֶּה - כָּמוֹהָ נִקָּה במגילה כתוב שהקללה תחול ('ניקה') על כל מי שגונב מחומרי הבניין של המקדש המחודש (מדובר בתחילת ימי בית שני)...
- וְכָל הַנִּשְׁבָּע חטא ההמשך לגניבה הוא בדרך כלל התכחשות לחטא על ידי שבועת שקר מִזֶּה - כָּמוֹהָ נִקָּה...
- ד - הוֹצֵאתִיהָ הנה הוצאתי את המגילה והיא עכשיו באמת תפעל! נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת,
- וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר,
- וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ - וְכִלַּתּוּ היא תכלה (תהרוס) את הבית שלו
- וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו מידה כנגד מידה: הוא גנב עצים ואבנים מהמקדש, והקללה תהרוס את ביתו - אולי הכוונה לארמון מלך ארם או בבל.
- ה וַיֵּצֵא שוב, אחרי שכבר נעלם הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי:
- שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת מהו הדבר שיוצא.
- ו וָאֹמַר: 'מַה הִיא'?
- וַיֹּאמֶר: - זֹאת הָאֵיפָה סל בעל נפח גדול של 'איפה' (36 ליטר) הַיּוֹצֵאת
- וַיֹּאמֶר: - זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ הצל (עין) הגדול ש'הם' מטילים בכל העולם.
- ז - וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת,
- - וְזֹאת אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָאֵיפָה.
- ח וַיֹּאמֶר: - זֹאת הָרִשְׁעָה!
- וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה,
- וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ כנראה הכוונה אל פי האיפה, כלומר שאבן העופרת (הגמישה) סתמה את פי האיפה
{ס}
- ט וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא:
- וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים רמז לירושלים ולשומרון, או למלאכי ולנביא נוסף יוֹצְאוֹת - וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם
- וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה החסידה ידועה כמי שעפה מאפריקה דרך ישראל לבבל ולאירופה...
- וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה - בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם.
- י וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי:
- 'אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה?'
- יא וַיֹּאמֶר אֵלַי:
- לִבְנוֹת לָהֿ בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר בבבל (בסיפור מגדל בבל שפרשת בראשית ארץ שנער היא בבל), וְהוּכַן כלומר יש מקום שאפשר להעמיד שם את "אנדרטת הרישעה" הזו - וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל מְכֻנָתָהּ.
{ס}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: