לדלג לתוכן

ביאור:ירמיהו כה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב       (מהדורות נוספות של ירמיהו כה)


בקרוב נבוכדנצר יחריב את יהודה וכל העמים מסביב וישלוט למשך 70 שנה

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה עַל אל יִרְמְיָהוּ עַל כָּל עַם יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. ב אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל כָּל עַם יְהוּדָה וְאֶל כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר: ג מִן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָי, וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר השכם ודבר, הרבה פעמים - ר' הערה בפרק ז וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. ד וְשָׁלַח יְהוָה אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִאִים, הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ. ה לֵאמֹר: שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם, לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם. ו וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לָהֶם, וְלֹא תַכְעִיסוּ אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְלֹא אָרַע לָכֶם. ז וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם יְהוָה, לְמַעַן (הכעסוני) הַכְעִיסֵנִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם לְרַע לָכֶם. {ס}

ח לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: יַעַן אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת דְּבָרָי, ט הִנְנִי שֹׁלֵחַ אשלח מלאך וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת עמי ה- צָפוֹן, נְאֻם יְהוָה, וְאֶל וכן אשלח מלאך אל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי, וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב, וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם. י וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל רֵחַיִם בהם טוחנים גרעינים וכו', וקולם היה נשמע באופן קבוע במקומות מיושבים וְאוֹר נֵר. יא וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה ולשממה, וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה. יב וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הבבלים הַהוּא, נְאֻם יְהוָה, אֶת עֲוֺנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם. יג (והבאיתי) וְהֵבֵאתִי עַל הָאָרֶץ הַהִיא אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ, אֵת כָּל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה להלן פרקים נ-נא אֲשֶׁר נִבָּא יִרְמְיָהוּ ירמיהו כותב על עצמו, או שברוך בן נריהו כתב פרק זה עַל כָּל הַגּוֹיִם. יד כִּי עָבְדוּ בָם יעבידו אותם גַּם הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים מדי ופרס ישעבדו את הבבלים וּמְלָכִים גְּדוֹלִים, וְשִׁלַּמְתִּי לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. {ס}

"הֵידָד! כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה" (פסוק ל) - דריכת ענבים בפטיבל בגאורגיה

טו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי: קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הרעילה (וגם מלשון כעס) הַזֹּאת מִיָּדִי, וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם. טז וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ יזדעזעו מבהלה וְהִתְהֹלָלוּ יתנהגו כשיכורים, מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם בתוכם. יז וָאֶקַּח בחלום הנבואי אֶת הַכּוֹס מִיַּד יְהוָה, וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהוָה אֲלֵיהֶם: יח אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה וְאֶת מְלָכֶיהָ, אֶת שָׂרֶיהָ, לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לִשְׁרֵקָה וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. יט אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת שָׂרָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ. כ וְאֵת כָּל הָעֶרֶב ארצות ערב וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ חלק מארץ אדום, וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים: וְאֶת את אַשְׁקְלוֹן וְאֶת עַזָּה וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד מה שנשאר מאשדוד, לאחר שנחרבה חלקית. כא אֶת אֱדוֹם וְאֶת מוֹאָב וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן. כב וְאֵת כָּל מַלְכֵי צֹר וְאֵת כָּל מַלְכֵי צִידוֹן, וְאֵת מַלְכֵי הָאִי אולי הכוונה לקפריסין או קרתגו אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיָּם. כג וְאֶת דְּדָן וְאֶת תֵּימָא וְאֶת בּוּז וְאֵת כָּל קְצוּצֵי פֵאָה עמים שהיתה להם תספורת מיוחדת, ללא פאות. כד וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֲרָב, וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב שהוזכרו בפסוק כ, אך כאן מדובר על הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר. כה וְאֵת כָּל מַלְכֵי זִמְרִי וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֵילָם וְאֵת כָּל מַלְכֵי מָדָי. כו וְאֵת כָּל מַלְכֵי הַצָּפוֹן הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים אִישׁ אֶל אָחִיו הקרובים איש לאחיו, והרחוקים איש מאחיו, וְאֵת כָּל הַמַּמְלְכוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ בבל באתב"ש (וכן להלן נא, מא) יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם. כז וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, {ס}
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ ותקיאו וְנִפְלוּ ותיפלו וְלֹא תָקוּמוּ, מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם. כח וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ. כט כִּי הִנֵּה שהרי אפילו בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע, וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ? לֹא תִנָּקוּ, כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. ל וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: יְהוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג, וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ. שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ ביתו, בית המקדש שנחרב, 'הֵידָד!' כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה יאמר ה' בקול, כפי שאומרים הדורכים בגת כדי לזרז את עצמם כשעושים את מלאכתם אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לא בָּא שָׁאוֹן רעש של מלחמה עַד קְצֵה הָאָרֶץ, כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם, נִשְׁפָּט מתווכח בדין הוּא לְכָל בָּשָׂר, הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב, נְאֻם יְהוָה. {ס}
לב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל גּוֹי מעם אחד לפגוע באחר, וְסַעַר גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. לג וְהָיוּ חַלְלֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ לֹא כה רבים עד כדי שלא יִסָּפְדוּ וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן לזבל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ. לד הֵילִילוּ הָרֹעִים ייללו המנהיגים וְזַעֲקוּ וְהִתְפַּלְּשׁוּ יתפלשו בעפר אַדִּירֵי בעלי הַצֹּאן, כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶם הגיע זמנכם לִטְבוֹחַ, וּתְפוֹצוֹתִיכֶם ותתפזרו וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה כמו כלי יקר שנפל ונשבר, ומצטערים עליו מאוד. לה וְאָבַד מָנוֹס מִן הָרֹעִים, וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן. לו קוֹל וישמע קול צַעֲקַת הָרֹעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן, כִּי שֹׁדֵד יְהוָה אֶת מַרְעִיתָם. לז וְנָדַמּוּ ישתתקו נְאוֹת הַשָּׁלוֹם המקומות השלווים, מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף יְהוָה. לח עָזַב כַּכְּפִיר מלך בבל יצא סֻכּוֹ ממאורתו, כִּי עד אשר הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה החרב המשחיתה וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ של ה'. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • "וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל" (יב) - כאן מובאת לראשונה הנבואה הקוצבת את גלות בבל למשך 70 שנה. ירמיהו יחזור על כך שוב בהמשך הספר. הנביא דניאל עוד יחקור לגבי מספר זה כדי להעריך מתי תסתיים הגלות: "בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי, דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים, מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמִיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם שִׁבְעִים שָׁנָה" (דניאל ט ב)