תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אלעזר בן שמוע הכהן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



ר' אלעזר בן שמוע הכהן[עריכה]

(תנא דמתניתין).

כבר הסכימו כל רבותינו הראשונים שכ"מ שנזכר במשנה או בברייתא סתם ר' אלעזר הוא בן שמוע וכן כתב רש"י שבת יט:, עירובין לח:, יבמות עב: קיא:, גיטין לא:, כתובות מ..

ר' אלעזר היה מתלמידיו האחרונים דר"ע והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותיו שבדרום ושנאה להם ואלו הן ר"מ, ר' יהודה, ר' יוסי, ר"ש ור"א בן שמוע והם העמידו תורה באותה שעה, וכן מפורש כתובות מ., זבחים צג. קי:, ר' אלעזר בשיטת ר"ע רבו אמרה.

וכן קיבל מר' יהושע כנזיר פ"ז מ"ד אר"א משום ר' יהושע. ובמדרש משלי פ"ה פ"ו פ"י פ"יא פ"יז ופ"כג שאל ר"א לר' יהושע וקראו רבי, ור' יהושע קראו בני.

וכן מצינו שאמר בשם רי"הג כזבחים מד:.

ובשם אבא יוסי בן דורמסקית מכלתא בחודש פ"א.

ובשם ר' טרפון תוספתא ב"ק ספ"א.

ובשעת השמד שגזרו שלא לסמוך כסנהדרין יד. ור"י בן בבא סמך אז את תלמידי דר"ע בין אושא לשפרעם נסמך גם הוא ממנו, וכל תלמידיו ברחו, וכפי הנראה ברח רא"בש ורצה לילך לנציבין כספרי ראה-נג מעשה בר"א בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר שהלכו לנציבין אצל ר"ע בן בתירה ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א"י - חזרו ובאו למקומן, ואעפ"כ מצינו בתוספתא אהלות פ"יב שאמר ר"א בשם ר"י בן בתירה, ומספר דר"ד ח"ב רפ"טז יאמר שר"א הלך לנציבין לישיבת ריב"ב ושם ישב ודרש לפניו (תוספתא שבועות פ"ג, אהלות פ"יב), אך לא נמצא בשום מקום שישב לפני ר"י בן בתירה ודרש לפני, ובשבועות פ"ג לא נזכר כלל אך באהלות פ"יב שאמר משמו. ונאמן עלינו הספרי שהביא בעצמו שרצה אך לילך לשם ולא הלך אלא עד ציידן וחזר.

ואח"כ כששקטה מעט הארץ והתקבצו שנית כל חביריו כירושלמי חגיגה פ"ג ה"א, ושהש"ר פ"ב ה. ובשבת לג: וברכות סג: לא מצינו אותו ביניהם בשום מקום, ויען שידוע לנו בבירור שהאריך ימים ורבי היה תלמידו המובהק, לכן צריכין אנו לומר שר"א הלך לו לדרום במקום שלא הגיעו הגזירות כ"כ או יותר נכון לומר שהלך לו לגליל ויסד שמה ישיבתו הגדולה והרביץ שם תורה הרבה, וקצת ראיה לזה שמצאתי בשהש"ר פ"ב-ה כשהתקבצו ר"מ ור"ש ור"י וכל חבריו לאושא שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבא וילמוד, ולא מצינו בשום מקום שאז היו בגליל חכמי התורה, זולת אם נאמר ששם יסד ר"א ישיבתו הגדולה.

וכפי הנראה נשאר במקומו ולא בא לאושא כי לא מצינו בשום מקום שיהיה לו שום שקלא וטריא עם רשב"ג, ולא עם אחד משאר חבריו שיחלוק עמם פא"פ זולת עם ר' מאיר כנזיר פ"ז מ"ד שאר"א משום ר' יהושע - אר"מ לא תהא וכו', ובירושלמי שם ותוספתא שם פ"ה שדיבר עם ר"מ פא"פ וקראו "מאיר" וכן הוא גיטין יב:, וזה אפשר שדיבר עמו בהיותם אצל ר"ע, וכן מצינו נזיר נו: אר"א כשהלכתי לערדסקיא מצאתי את ר' יהושע בן פתר ראש שהיה יושב ודן לפני ר"מ בהלכה אמרתי לו כלום אתה בקי כר' יהושע בן ממל א"ל הן, א"ל ר"א כך אמר לי ר"י בן ממל וכו', (ושם איתא ר' אליעזר וצ"ל אלעזר).

ובישיבתו הגדולה התרבו כ"כ תלמידים רבים עד שהיה המקום צר מהכיל אותם, כעירובין נג. שאמר רבי כהיינו יושבין ששה ששה באמה (שהיינו מתקרבין לשמוע מפיו ודוחקין זא"ז, רש"י).

וכן יספר רבי יומא עט: כשהיינו לומדין אצל ר"א בן שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה.

ותלמידיו היו חביבין עליו מאוד כעדות רבי במנחות יח. שאמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל רא"בש (ופרש"י לידע מיצוי תלמידיו ולשאל ספיקותיו) ואמרי לה למצות מדותיו של רא"בש (ופרש"י ללמוד ולמצות מה שר"א חכם ממני) מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לו ביותר עד לאחת (עד שהגיעו להלכה אחת), א"ל ר' השוחט - זלגו עיניו של רא"בש דמעות אמר אשריכם ת"ח שר"ת חביבין עליכם ביותר. ומזה אנו רואים שגם כשהיה רבי כבר גודל הדור הלך לרא"בש לשאול ספיקותיו ממנו.

וביבמות פד. יספר רבי דבר נפלא שאמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר"א בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו, ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר (וכן הוא במתניתא דבני מערבא), ובתס' שם ר"ה דבי שר' אליעזר גרסינן אבל בירושלמי גרס ר' אלעזר וכן הוא בפירוש בירושלמי יבמות בפ"ח אמר רבי בקשתי ולא מצאתי דברי "בן שמוע" באנדרוגינוס וחברה עליו חבורה, ופריך מ"מ לא הניחוהו אי משום שלא לגרוע בו (שלא יגלה לו ר"א דעתו) או משום שאינו כדאי ומסיק הש"ס יען שלא היה ראוי עוד.

ובא הרב בעל מבוא המשנה שם צד 196 וז"ל לפי שישיבת לוד (שדעתו שישיבת רא"בש היתה בלוד) היתה מתנגדת לשאר ישיבות ובפרט לבית הנשיא לכן כאשר הלך רבי ללמוד תורה אצלו חברו עליו תלמידיו ולא הניחוהו ללמוד אלא ד"א אשר בירושלמי יבמות ספ"ח הטעם משום שלא לגרוע בו וכו' ומפלפל בכל דברי הירושלמי.

ואם כי שקר העיד שישיבת רא"בש היתה מתנגדת לשאר ישיבות ובפרט לבית הנשיא אשר לא מצינו שום רמז רמיזה בשום מקום מזה, ואם היתה מתנגדת לבית הנשיא איך שלח רש"בג לרבי ללמוד לפניו תורה, ומן המעשיות שיספר רבי מישיבת רא"בש אנו רואין שלמד אצלו כמה שנים ולא הלך אפילו על יו"ט לביתו כיומא צט: וזה יען שלא רצה לעזוב את רבו הקדוש אפילו שעה אחת, אבל בכל זאת ישתדל הרב החכם הזה להבין דברי הירושלמי, אך המאסף לכל המחנות הרב החכם בדו"ד בח"ב רפ"טז עשה כאותו פלוני אלמוני שהביא ראיה מפורשת מן התורה שמצוה לעבוד ע"ז שנאמר ועבדתם אלהים אחרים, כן עשה עם הירושלמי הזה, וז"ל שם

הן ר"א האריך ימים יותר מכל חבריו כי בימי ר' חנינא תלמיד רבי עוד היה חי ויושב בראש ישיבה גדולה אשר נקראת בשם מתיבתא רבה במכלתא דעמלק פ"א [ובזה טעה טעות גדול כי במכלתא מובא שר' חנניה שאלו ולא ר' חנינא ועוד ל"ל להביא ממרחק לחמו הלא מובא באריכות יותר המאמר בבכורות ה: ושם טובה שצ"ל ר' אליעזר ולא ר' אלעזר כאשר אמר שם ששאלו מאי לשון רפידים וא"ל רפידים בשמה ואמר כתנאי ר' אליעזר אומר רפידים כשמה, ר' יהושע אומר וכו', וכן שאלו מאי לשון שטים וא"ל שטים בשמה כתנאי ר' אליעזר אומר שטים כשמה ר' יהושע אומר וכו', ומזה אנו רואין בבירור שאין זה ר' חנינא תלמידו דרבי ואין זה ר' אלעזר אך ר' אליעזר], ובכל זאת כל תורותיו לא יכילו יותר מששים הלכות - אבל לא היה זה במקרה, מעשה אחד אשר קרה לר' יהודה הנשיא בב"מד הוא יפרוש אור בהיר על דבר הזה, ר"י הנשיא הלך ללמוד תורה לבמ"ד דרא"בש וחברו עליו תלמידיו כתרנגולים ולא הניחוהו ללמוד אלא דבר אחד כמשנתו [כאן הזיד ושינה כי בגמרא איתא "במשנתינו"] סיבת הדבר הזה למה היתה עינם צרה בתלמודם? מפורש במקום אחר במלין מעטים בשביל שלא לגרע בו (ירושלמי שם ספ"ח) וכונת הדברים של מעשה רבי שהיה מאסף כל המשניות שבבתי המדרש השונים והוסיף וגרע לפי ראות עיניו! וזה היה רע בעיני תלמידי ר"א ע"כ לא הניחוהו ללמוד משנתו.

עכ"ל.

ולפלא על חכם שכמותו איך רוצה לעור עיני הקוראים בלהטיו והאם נאבד הש"ס בבלי והירושלמי מתוך הקהל? האם אין צריך החכם הזה ליתן דין וחשבון לפני הקהל? האם נסע אז רבי לאסוף ולקבץ כל משניות שבבתי מדרשים השונים? הלא היה אז עול ימים ואשר בפעם הראשונה הלך ללמוד בישיבה הגדולה דרא"בש כמפורש ביבמות פד. אמר רבי "כשהלכתי ללמוד תורה אצל רא"בש" ובכל שאר המקומות כעירובין נג., יומא עט: אמרו בלשון "כשהיינו לומדים אצל רא"בש".

וגם זה ידוע שגם אצל ר"ש למד רבי שנים הרבה וידוע שר"ש יסד ישיבתו בתקוע אחרי יצא מן המערה שזה היה שנים רבות אשר כבר ישב רש"בג באושא, וגם אחרי פטירת ר"ש היה גם אז רבי ור"א בר' שמעון תלמידים יושבים ע"ג קרקע לפני רש"בג ור"י בן קרחה כמבואר ב"מ פד: ומזה אנו רואין בבירור כשהלך רבי ללמוד תורה מרא"בש היה אז עול ימים ואפשר שעדיין לא עלתה על דעתו כי ע"י יעשה דבר גדול כזה לסדר המשניות, והאם לא נאמן עלינו הירושלמי (שהביא בעצמו) שלכן לא הניחוהו ללמוד מרא"בש יען שלא היה חשוב עדיין בעיניהם.

נחזור לעניינו. מכל תלמידיו הרבים לא מצינו שמותיהם זולת רבי ויוסף הבבלי, וגם מצינו ר' יוסי בן כיפר אמר משמו כיבמות יא:, ומה שמצינו בתוספתא דנגעים פ"ו ר' יוסי בר' יהודה בשמו נראה כי שם צ"ל בשם ר' אליעזר, ועיין ערכו. ובסה"ד כתב שר' יוסי בן פרידה היה תלמידו, והוא שגגה שהיה תלמיד דר' אליעזר כמבואר בערכו.

וגם מה שמצינו חנן אומר משום ר' אלעזר ג"כ צ"ל ר' אליעזר ובפי ר' אלעזר בן פדת כחולין ז., בכורות נב., ומה שמצינו זבחים סה: רא"בפ בשם ר"א בן שמוע אומר היה ר"א בר' שמעון הוא ט"ס והיה כתוב רא"בפ משום רא"בש אומר היה רא"בש ובשניהם הכונה ר"א בר' שמעון, והמעתיק לא הבין מה שכתוב שני פעמים רא"בש ועשה מאחד ר"א בן שמוע, יען שר"א בן שמוע לא יאמר הלכה בשם ר"ש בר' שמעון שהיה כתלמידו וחבר לרבי, ומצינו במק"א שחולקין כמנחות כב. ובסוטה פ"ב ה"ד אמר ר"א בר' שמעון רואה אני דברי ר"א בן שמוע מדברי אבא.

הלכותיו במשנה ובברייתות[עריכה]

ר"א נזכר תמיד במשנה בשם סתם ר' אלעזר זולת בגיטין פ"ג מ"ח במשנה שבמשניות נזכר בשם ר"א בן שמוע, אבל במשנה שבגמרא ובירושלמי ובמתניתא דבני מערבא איתא סתם ר"א, ובאבות פ"ב מ"יב איתא ר"א בן שמוע, והטעם נראה יען שבאבות נזכרו כמה תנאים ששמותיהן ר' אלעזר, וגם ר"א בן ערך נזכר שם פ"ב מ"יד בשם סתם ר"א, ולכן כדי להבדילו נזכר בשם אביו.

בעלי מחלוקתו הוא ר' יהודה כנזיר פ"ו מ"ז, גיטין פ"ג מ"ב מ"ח, קידושין פ"ד מ"ג, זבחים פ"ח מ"יב פ"יא מ"ג, ובכתובות פ"ב מ"ח אומר על דברי ר' יהודה אימתי במקום שיש עוררין, ובסוטה פ"ח מ"ג מוסיף על דברי ר' יהודה.

עם ר' יוסי כעירובין פ"י מ"י (ושם ר' אליעזר והוא טעות כמבואר ביבמות צו: שקרעו ס"ת בחמתן ובע"כ צ"ל ר' אלעזר), יבמות פ"י מ"א, מקואות ספ"ו.

עם ר' מאיר חולק פא"פ בנזיר פ"ז מ"ד וכדמובא לעיל, גיטין פ"ד מ"ז, ב"ק פ"א מ"ד (ובגמרא שם טז: מוכח בפירוש שצ"ל ר' אלעזר), בכורות פ"ח מ"י.

מחלוקת עם ר"ש שביעית פ"ב מ"ח, ערלה רפ"ב, יבמות פ"י מ"א, הוריות פ"א מ"ב, זבחים פ"א מ"ד פ"ח מ"יב, כלים פ"כז מ"יב, נגעים פ"יד מ"ט, מקואות ספ"ב.

ר"א ור"ש אומרים שקלים רפ"ג, יומא ספ"ה, ריש ר"ה, יבמות פ"ו מ"ג, אהלות פ"ט מ"יד.

ובברייתות שבת יט: סה., יומא נ. סא., מנחות כו., תוספתא יומא פ"ג, ב"ק ספ"א, וכן חולק עם ר' אחא כשבת לב., ועם אבא יוסי בן דוסתאי כזבחים קטז:. ויען שלא מצינו אותו בין חכמי אושא לכן נראה שכל מחלקותו עם חביריו היה זה עוד טרם שהתקבצו לאושא תחת נשיאת רש"בג, וראיה לזה מצאתי שחולק עם ר' יוסי בעירובין פ"י מ"י בדין נגר שיש בראשו גלוסטרא ואמרו ע"ז ביבמות צו: שנקרא ס"ת בחמתן והיה שם ר' יוסי בן קיסמא, וידוע שר"י בן קיסמא נפטר עוד טרם שנהרג ר' חנינא בן תרדיון כע"ז יח. והלכותיו שנמצאו במשנה הוא מה שקיבל רבי ממנו בלמדו לפניו, ולכן לא מצינו הרבה הלכות ממנו במשנה.

וכן נזכר רא"בש במשנה כלאים פ"ט מ"ג, כתובות פ"ג מ"ו (ואמרו שם בגמרא מ. ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה), גיטין פ"ט מ"ד, יבמות פ"יג מ"יא (והוא ר"א בן שמוע כמפורש נדה ח:), סוטה פ"ד מ"ג (לפי גרסת הגמרא), תמורה פ"ב מ"ג, כריתות פ"ג מ"ג, כלים פ"ג מ"ב, טהרות פ"ו מ"ד (כן הוא הגרסא ר' אלעזר בתוס' ב"ב נה: ד"ה כ"א) שם מ"ה מ"ו, מכשירין פ"ו מ"ז, עוקצין פ"א מ"ב, ובכל אלו המקומות ידוע לנו בבירור שהוא ר' אלעזר ולא ר' אליעזר ואך נשתבשו לפעמים ע"י המעתיקים בשיוו השמות.

ומצינו תמורה פ"ג מ"ג שחולק על ר' אליעזר, ובדרכי המשנה יאמר שגם בשקלים פ"ד מ"ז מ"ח, וביבמות פ"יג מ"יא חולק על ר' אליעזר ושגגה היא כי בשקלים לא נזכר כלל ר' אלעזר וביבמות סובר כר' אליעזר ולא שחולק עליו.

הלכותיו המפורסמות[עריכה]

יבמות פ"ו מ"ד שכה"ג יכול לישא בוגרת, ובגיטין פ"ג מ"ב הכותב טופסי גיטין מכשיר ר"א בכולן חוץ מגיטי נשים, ושם פ"ט מ"ד עדי מסירה כרתי, וב"מ פ"ו מ"ח המעביר חבית ממקום למקום בין שומר חנם בין ש"ש ישבע, ויומא ג. אין חטאת צבור מתה, ובחולין ד. מצת כותי אסורה.

באגדה מצינו דבריו היקרים בחגיגה יב. שהעולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו, ובספרי עקב פ"ב הספר והסייף ירדו כרוכין מן השמים, ומאמרו היקר אבות פ"ד מ"יב יהיה כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חברך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים. ובאמת היה נאה דורש ונאה מקיים כאשר הבאנו לעיל, ובמגילה כז: וסוטה לט. כששאלו אותו במה זכה לאריכת ימים השיב מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי בפי בלא ברכה (כהן היה, רש"י).

ובספר ועד חכמים צד ג: יאמר שר"א התפלל ברכות טז: יה"ר שהשכן בפורינו אהבה וכו' ובמחילה שגג בזה כי שם הוא ר' אלעזר בן פדת האמורא ולא רא"בש.

מחייו הפרטים לא מצינו שום דבר זולת מעשה נפלא מה שיסופר עליו קה"ר רפ"יא, שפ"א נטבעה ספינה וכל האנשים אשר בה, ואך איש אחד ניצל והיה ערום והתחבא בכיף ימא וראה אנשי מב"י עולין לרגל לירושלים (וכידוע שגם אחר החורבן היו עולין לירושלים אם אך היה להם רשות) א"ל מן בני עשו אחיכם אנא הבו לי כסות להתכסות, ולא רצו, והשיבו כן יתערערן כל אומתך. וביניהם היה ר"א בן שמוע א"ל רואה אני שאתה הנכבד ביניהן וחכם, תנה לי כסות להתכסות, והפשיט רא"בש אחד ממלבושיו ונתן לו והוליכו לביתו והאכילו והשקהו וגם שתי מאות כסף נתן לו ולוהו יד' פרסין עד שהביאו לביתו. במשך הזמן מת הקיסר והאיש הזה נתעלה ומלך תחתיו ואז נזכר מה שקללוהו ב"י וגזר אליהם גדולות, ובקשו מרא"בש שהוא ילך לפייסו, וכשבא לפני הקיסר הכירו ונפל על אנפוהי ובעבורו ביטל הגזירה ועשה טובות הרבה לישראל בשבילו והעשירו עושר רב.

פטירתו לא נמצא בש"ס ומה שמביא בסה"ד מסוף סוטה משמת ר"א נגנז ס"ת, שגגה היא כי שם ר' אליעזר ולא ר"א, אך קבלה היא בידינו שהיה מהרוגי מלכות והמקור הוא איכה רבתי פ"ב פ' בלע, וכן מובא במדרש אלה אזכרה הנדפס בבה"מד חדר ב' שר"א בן שמוע היה בן מאה וחמש שנים כשנהרג, ואע"פ שבזמן רבי לא היה שום גזירה אבל נאמנו עלינו דבריהם שנהרג מאיזה סיבה, וקראו לזה בשם הרוגי מלכות.

ושמו נשאר לברכה בין ראשי חכמי האמוראים ככתובות מ., גיטין כו., כריתות יג: שקרא רב עליה טוביני דחכימי, ובעירובין נג. אמר ר' יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, אחרונים ר' אלעזר בן שמוע א"ד ראשונים ר' אלעזר בן שמוע וכו'.