תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אלעזר ב"ר שמעון בן יוחי
ר' אלעזר ב"ר שמעון בן יוחי[עריכה]
התנא הפלאי הזה כל ימי חייו היו פלאים וגם אחרי פטירתו יסופר עליו פלאים.
בעדן בימי עלומיו יסופר עליו שהיה רעבתן ובעל כח גדול כשהש"ר פ"ה-יד שפ"א באו לבית אביו סוחרי תבואה עם חמוריהן ולנו שם ומצאו את ר"א יושב אצל התנור ואמו אפאה לחם וכל ככר שאמו הוציאה מן התנור אכל ר"א עד שאכל כל הככרות, כשראו האנשים הפליאה הזאת אמרו אין זה אך נחש שורה במעיו, ור"א היטב חרה לו על דבריהם וכשיצאו לקח חמוריהן והעלן לעלייה, וכשחזרו ולא מצאו חמוריהן ולאחר החיפוש מצאון בהעלייה הלכו וספרו זאת לר"ש אביו מה שבנו עשה להם, א"ל שמא אמרתם דבר מגונה עליו, וספרו לו המעשה עם הככרות שאכל, ויאמר להם וכי משלכם אוכל? אך בכל זאת לכו ואמרתם לו בשמי שיוריד לכם החמורים, וכשהורידן הורידן שתים שתים בפ"א כדי להראותן כחו הגדול.
ואח"כ נתהפך אליו הגלגל שלא היה לו מה לאכול יג' שנה כאשר יסופר שבת לג: ובשביעית פ"ט ה"א כשגזרו על ר"ש אביו שיהרג וברח הוא ובנו ר"א ונתחבאו במערה, ובהקדמת תקוני זהר איתא שברחו למדברא דלוד ושם ישבו יב' שנין, ונעשה להם נס ומצאו שם עצי חרובין ועין מים וכל היום פשטו בגדיהם וישבו בחול ולמדו תורה ואך לעת התפלה לבשו בגדיהם, וכשיצאו מן המערה מצאו אנשים שחורשין וזורעין אמרו מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? וכל מקום שנתנו עיניהם מיד נשרף, יצתה ב"ק ואמרה להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו וישבו עוד יב' חודש ואח"כ יצאו וכל היכי דהוה מחי ר"א היה מסי ר"ש וא"ל בני די לעולם אני ואתה.
וכשיסד ר"ש אביו ישיבתו הגדולה בעיר תקוע היה בנו ר"א מבחירי תלמידיו כירושלמי שבת פ"י ה"ה שאמר ר"א לרבי שימשתי את אבא עומדות מה שלא שימשת ישיבות, ואמר בשם רבי וכשבועות יט:, והיה חשוב כ"כ בעיני אביו עד שאמר עליו סוכה מה: אם אלף הן אני ובני מהן - ואם שניהם הן אני ובני מהן, ובתענית כ. יסופר עליו שבא ממגדול גדור מבית רבו - והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר (ופרש"י שהיה אליהו ונתכוון להוכיחו) א"ל שלום עליך רבי ולא החזיר לו ואמר כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ביקש ממנו מחילה ולא רצה למחול לו עד שבא לעירו וכל העם בקשו שימחול לו, אז א"ל בשבילכם אני מוחלו אך בתנאי שלא יהא רגיל לעשות כן, ואז דרש רא"בש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ס"ת וכו', (אך באדר"נ פ"מא ובד"ר פ"ד ובדק"ס גרסי ר' שמעון בן אלעזר).
ואחרי פטירת אביו שהיה אז כבר גדול הדור אעפ"כ ישב הוא וחבירו רבי לרגלי זקני הדור רש"בג ור' יהושע בן קרחה כב"מ פד: שאמרו רבותיהם, שכבר יצאו מכלל תלמידים ועשר להם ספסלים ואסקינהו, ואך רש"בג לא רצה להעלות את בנו פן יכנס בו עין הרע א"ל רי"בק מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לא אב (ר"א) ימות? ואחתוהו נמי לר"א, חלש דעתיה דרבי ואמר חשביתו ליה כוותי? והיטב חרה אף ראב"רש על רבי, ועד היום ההוא היו אוהבים וידידים וכי הוה אמר רבי הלכה היה מביא לו ר"א סייעתא, אבל מהיום והלאה כי הוה אמר רבי יש לי להשיב א"ל ר"א כך וכך יש לך להשיב, זו היא תשובתך היקפתנו תשובות חבילות שאין בהם ממש, והלך רבי וסיפר זאת לפני אביו והוא ברוב ענותנותו השיב לבנו מה אעשה שאתה ארי בן שועל והוא ארי בן ארי.
וכן קיבל מר' יהודה כסוטה לד. והיה גדול כ"כ עד שחלק עליו כסוטה לד. שאמר רא"ברש לר' יהודה לדבריך אדם קל או מים קלים - אלא מלמד וכו'.
וכן קיבל מר"א בן שמוע כסוטה פ"ב ה"ד שאמר רואה אני דברי ר"א בן שמוע מדברי אבא, וחולקין במנחות כב..
עם ר"מ מצינו אותו אך מעזרות פ"ג סה"ב שמצאו ר"מ אוכל בשוק וגער בו והספיק מלאכול.
וכן מצינו שאמר הלכה בשם אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח ככלאים פ"ב סה"ד, ובשם רא"בע כתנחומא ויגש-ז.
וישיבתו במערה עם אביו ואשר התענה עמו יג' שנה בכל זאת לא אבד כחותיו ונתגדל גדל קומה ושמן ובעל בשר כאשר יסופר עליו ב"מ פד. כי הוו מקלעי ר' ישמעאל בר' יוסי ור"א בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא נגעי בהו.
והתחתן עם גדול הדור שנשא בת ר' שמעון בר' יוסי בן לקוניא, כמפורש בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ד ובפד"כ צא. ר"א בר' שמעון אזיל לגביה ר"ש בר"י בן לקוניא חמיו ושחט עבורו חד תורא ואפא ליה חדא אצוותא דפיתא ופתח ליה חד כובא דחמר והוה מזיג ליה והוא שתי, ושאלו חמיו אפשר שמעת מאביך כמה הוא שיעורו של כוס, א"ל כמות שהוא אחת, ובצונן ב', ובחמין ג', אבל לא שיערו חכמים בכוסך קטן ולא ביינך יפה ולא בכריסי שהוא רחבה, (ובפסחים פו: מובא המעשה על ר' ישמעאל בר"י שאיקלע לר"ש בר"י בן לקוניא ואפשר ששתי מעשיות היו), וכן מצינו ששאל מחמיו ר"ש בר"י כד"ר פ"ז-יא ופד"כ צא. ומה שמצינו ב"מ פה. שהיה חתן ר' יוסי בן לקוניא ור' שמעון היה אחי אשתו הוא ט"ס וצ"ל אבוה דאימיה כבדק"ס.
וב"מ פג: יסופר שפ"א אשכח לממונה המלך שתפיס גנבי, א"ל איך יכלת להו דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי, א"ל ומאי אעביד הלא מצות המלך היא, א"ל תא אגמרך איך להכיר מי הוא הגנב האמיתי. ועצתו הישרה נשמע לבית המלכות אמרו, קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרונקא ומינוהו מבית המלך לתפוס גנבי, אך ר' יהושע בן קרחה רבו היטב חרה לו את אשר מוסר ב"י להריגה ושלח לו וקראו חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה? שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם, והשיב לו יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו, ובפד"כ צב. יסופר שא"ל ר"י בן קרחה כגון דערקית ואזלית ללודקיא (פי' הלא עם אביך ברחת ללוד שישבו שם במערה) וכעת היה לך לברוח לסוף העולם (אך לא להרוג ב"י), פ"א פגע בו ההוא כובד וקראו חומץ בן יין אמר מדחציף כולי האי ש"מ רשיעא הוא וצוה לתפשו, וכשנח מאפו ביקש לפדותו ולא יכול, וכשתלאוהו להכובס עמד תחת התליה וקא בכי שמא כשר הוא, אמרו לו רבי אל ירע בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים, אז הניח ידו על בני מעיו ואמר שישו בני מעי ומה ספיקות שלכם כך, ודאית שלכם על אכ"וכ מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם, ויען שהיה איש שמן מאוד לכן צוה לרופאים להוציא ממנו השומן, ולקח השומן והעמיד נגד השמש בחדש תמוז ולא הסריח וקרי אנפשיה אף בשרי ישכון לבטח.
ואעפ"כ התיירא שמא חטא באחד מהן שמסרו שלא כדין, לכן קיבל עליו יסורים גדולים ומעוכרין, עד שהוציאו ממנו בכל יום כמה ספלים רמה וכיבא, ובכל זאת היה עוסק בתורה כל היום, אך אשתו לא הניחתו לילך לב"המד פן ידחקו אותו רבנן, וכן היה בכל יום, ופ"א שמעה אשתו שהוא בעצמו קורא להיסורין לבא אליו, א"ל את כלית ממון של בית אבא וברחה ממנו, ונעשה לו נס שבאו אנשים סוחרים והספיקו לו כל צרכו (שעמד עליהם נחשול של ים והתפללו שינצלו בזכות רא"ברש וכשעלו מן הים הביאו לו דורון, רש"י), והיום ההוא הלך לב"המד והביאו לפניו שתין מיני דמא וטיהר לכולן, הוו קא מרנני רבנן ואמרי ס"ד לית בהו חד ספק? א"ל אם כמותו יהיו כולם זכרים וכן היה וקראו לכל הילדים אלעזר על שמו, ואשתו אמרה לבתו לכי וראי את שלום אביך, וכשבאת לראותו א"ל לכי ואמרי לאמך שלנו גדול משלהם.
הלכותיו במשנה[עריכה]
רא"ברש נזכר במשנה אך שלש פעמים (ככל התנאים דור רבי שנזכרו אך פעמים מועטות במשנה), ביצה פ"ד מ"ה שמתיר לנהוג בהמה ביו"ט במקל, תמורה פ"ד מ"ד בדין מפריש חטאת בעלת מום, ונגעים פ"יב מ"ב בדין שיעור הנגע, וא"עפ שאין הלכה כמותו בכל הג' מקומות אבל במקום שראה רבי שהלכה כמותו סתם למשנה כוותיה וזה שאמרו חולין ל. אר"י זו דברי ר"א בר' שמעון סתימאה (ופרש"י שיש משנה וברייתא הרבה דברים שאמר רא"ברש ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם). וכן הוא בכורות נא: זו דברי רא"ברש סתימתא.
הלכותיו בברייתות מרובין הן והמפורסמות שבהן[עריכה]
שבת מד. שמותר להסתפק מן הנר שכבה, ומן השמן המטפטף אפילו כשהנר דולק.
שם קלו. ר' יוסי בר' יהודה ורא"ברש מטהרין בן ח' בשחיטת אמו.
שם קנז. סוברים שהפרת נדרים מע"ל.
פסחים יג: חולק עם רבי וסובר שאין קדוש הלחם עד שישחוט ויזרוק דמן לשמן.
שם קז. שמקדשין על שכר.
יומא יב: חולק עם רבי וסובר שאבנט של כהן הדיוט היה של בוץ.
סוכה לג: סובר אין ממעטין הענבים מן ההדסים ביו"ט.
ר"ה ד: חולק על ר"מ ורא"בי וסובר כיון שעבר חג סוכות עובר בבל תאחר.
תענית יב. חולק עם רבי וסובר שיכול אדם לאכול בתענית עד קרות הגבר.
יבמות עב. סובר שמילה שלא בזמנה נימולין בין ביום ובין בלילה.
כתובות מד. סובר שתוספת כתובה אך מן הנשואין.
ב"ק קה: המשביע עד אחד חייב העד קרבן שבועה.
ב"ב עט. הקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו מועלין אף במה שבתוכן.
סנהדרין עג: חילול שבת ניתן להצילו בנפשו.
מכות כ: שיעור קרחה (שחייב בה) כגרים.
ועוד נזכר בכמה מקומות בש"ס כדמובא כל המ"מ בספר נחלת שמעוני.
מאמריו היקרים באגדה[עריכה]
שבת לב: חולק על רבי ואומר בעון נדרים בנים מתים.
ביצה טו: אמר הק"בה בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע.
יבמות סה: מאמרו היקר כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע - מותר לשנות מפני השלום.
קידושין מ: עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכך זכות וכו'.
סוטה יא. מליצתו היקרה איך התחיל פרעה להשתעבד עם ב"י, שהביאו מלבן ותלו לפרעה בצוארו וכו'.
סנהדרין צח. אין בן דוד בא עד שיכלו שופטים ושוטרים (רעים) מישראל.
וכן נזכרו מאמריו היקרים במדרשים.
אומרי מאמריו[עריכה]
כמה מהלכותיו נשארו לפליטה בפי האמוראים כמו ר' אילעא יבמות סה:.
ר' אלעזר בן פדת זבחים סה: (ומה שכתב שם רא"בפ משום ר"א בן שמוע שאמר משום ר"א בר' שמעון הוא ט"ס וצ"ל רא"בפ משום רא"ברש).
ר' ברכיה בשמו ב"ר ספ"כב.
ר' חנילאי בשמו נדה מג:.
ר' יהודה בר"ש משמו חולין מח..
ר' יוחנן משמו ביצה טו:, ב"ר פ"ך-ו פס"ג-ז.
מלאי בשמו שבת קלט..
ר' שמלאי בשמו סנהדרין צח..
שמואל בשמו כתובות מד..
רב אמר זבחים קב: האי רינא מר"א בר' שמעון נמירנא, והלשון משמע ששמע מפיו.
ומאמריו הרבים בסודות התורה המובא בזהר אך אין לנו עסק בנסתרות.
פטירתו[עריכה]
בפסיקתא דר"כ צג: יסופר שר"א בר' שמעון חלש וראה שאשתו דחכא ובכייה, א"ל יודע אני דחכית יען שידוע לך מה טוב חלקי בעלמא דאתא, ודבכית דאמרת ווי לי דהדין גופא אזיל לרימה, ויודע אני שאמות אך אל תירא שלא ישלטו בי רימה ותולעה אך תולעת אחד תראה דנקרא אחורי אזני יען שפ"א באתי לב"המד ושמעתי אדם אחד מחרף (לצורבא מרבנן) והות ספיקא גבי למיעבד ביה דין ולא עבדית. וכן הוא ב"מ פד: בלשון אחר מעט, ושם שאמר לאשתו ידענא ברבנן דרתיחו עלי ולא מיעסקי בי שפיר ולכן אל תקברני אך השכיבני בעיליתאי ולא תדחלין מינאי והיה שם לא פחות מיח' שנים ולא יותר מן כב' שנים, ואשתו היתה מעיינת לו בשערו וכי היה משתמטא שערה אחת הוה אתי דמא, אך פעם אחת היה מריבה בינת לבין שכנתה א"ל תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה, וכששמעו רבנן אמרי הגיע עת לקברו. ואיכא דאמרי שרש"בי בא להם בחלום ובקשם שיקברו את בנו אצלו וכשבאו ליטלו לקברו אז באו בני עכבריא (ובפסיקתא דר"ב איתא גוש חלבאי) ולא הניחו ליטלו משום יען שכל הימים שר"א היה בתוכם לא סליק חיה רעה לעירם, והמתינו רבנן עד ערב יום הכפורים שאז היו טרודין ושלחו לבני בירי והביאו לארונו והשכיבוהו במערה דרש"בי אביו.
ורבי שלח לדבר באשתו שלחה לו כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול? שלח לה נהי דבתורה גדול ממני (כדמובא לעיל) אבל במעשים טובים מי גדול ממני, שלחה ליה אם הוא גדול ממך בתורה זאת לא ידענא, אבל מעשיו הטובים ידוע לי דהא קיבל אליו יסורין.
ובשהש"ר פ"ד ספ"ה אמרו כשנפטר ר"א בר' שמעון היו קורין עליו מכל אבקת רוכל שהיה קראוי ותנויי וקרוביי ופייטיי, ומזה הוציאו התוס' בחגיגה יג. ד"ה ורגלי וברא"ש ברכות פ"ה ס"בא שר' אלעזר הקליר שיסד הפיוטים הוא ר"א בר' שמעון.
והנה מלבד שהיה לו בת כמבואר לעיל נשאר לו בן אחד בשם יוסי שלא היה נוהג כשורה, אך רבי השתדל הרבה והחזירו למוטב ומסרו ליד זקנו ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא (כן הוא גרסת דק"ס) ואח"כ ישב בישיבת רבי, ורבי הכירו ע"י קולו שהוה דמי לקליא דר"א אביו ונעשה גדול הדור.