קטגוריה:משלי ז י

1. נצורה מהשורש צור, כמו מצור, (ישעיהו א ח): "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן... כְּעִיר נְצוּרָה". לב במשמעות מופשטת - מקום המחשבות: "ליבה של זו מוקף זימה ואיוולת" (רש"י); "שאין לה כח המושל למשול על תאותה, כי לבה - שהיא הכח המושל - היא נצור מצורה, שהרהורי התאוה מקיפים את לבה בציורי עבירה תמיד" (מלבי"ם, וכן רמ"ד ואלי); או "נותנת מצור על בני אדם לכבשם תחת ידה" (מצודת דוד).

- אולם המילה כתובה בלי ו, "נצרה", ולכן לא מתאים לפרשה מהשורש צור.

2. נצרה מהשורש צרר, קשר. לב במשמעות מוחשית - החזה. האשה מחזיקה צרור של בשמים או תכשיט קשור על החזה, לשם פיתוי; מעין התכשיטים של הנשים ב(ישעיהו ג כ): "הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים"(דעת מקרא, הערת שוליים).

3. ולענ"ד, נצרה מהשורש נצר, שמור היטב. זו המשמעות המקובלת של השורש בספר משלי (ראו "הקבלות"). לב במשמעות מוחשית: "שערוותה מגולה והלב מכוסה לבד, כי עד הלב תגלה עצמה" (רלב"ג), או לב במשמעות מופשטת: היא נוצרת בליבה תוכנית-פיתוי סודית (ע"פ ר' אליהו שץ).

הפסוק מציג ניגוד בין גילוי לבין הסתרה: האישה הזונה מגלה את גופה, אבל מסתירה את המזימות שבליבה. כשאתה מסתכל עליה, אתה חושב שראית הכל, אבל הדבר החשוב ביותר - הלב - נסתר מעיניך. ולכן כל-כך חשוב להסתכל על העולם דרך אישון-עיני התורה, (משלי ז ב): "שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ"*.

האישה נצורת-הלב עומדת בניגוד לפסוקים המדברים על נצירת התורה בלב, (משלי ג א): "בְּנִי! תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח, וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ"*, (משלי ד כג): "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים"*. במקום לנצור תורה ומצוות, היא נוצרת בליבה מזימות של זנות.