לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק חמישי - במה בהמה[עריכה]

ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה א[עריכה]

מתני’: ה_אבמה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה? יוצא הגמל באיפסר, והנאקה בחטם, והלובדקים בפרומביא, והסוס בשיר. ה_בוכל בעלי השיר יוצאין בשיר, ונמשכין בשיר, ומזין עליהן וטובלן במקומן:

גמ’: תנן, והסוס בשיר. הא באפסר לא. תני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי משום אביו. ה_גארבע בהמות נמשכות באיפסר ואילו הן. הסוס והפרד הגמל והחמור. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. וסימנא (זכריה י"ד, ט"ו) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור. אמר רב רב (אמורא)° הלכה כ°רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי: תנן, והלובדקים. אית תניי תני לגדקס. מאן דאמר לובדקים, על שם (דניאל י"א, מ"ג) ולובים וכושים במצעדיו. מאן דאמר לנדקס, אבמטוס. מהו אבמטוס? חמר סלק ערבי. רבי יונה רבי יונה° אמר, רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° בעי. גרים הבאים מלובים, מהו להמתין להן ג' דורות? האם הם בכלל מצרים או לא. אמר רבי יונה בן צרויה רבי יונה בן צרויה°. מן מה דאנן חמיי דההן פולא מיצרייא, כד דהו רטיב לח אינון צווחין ליה לובי. כד דהו נגיב יבש אינון צווחין ליה פול מצרייא. הדא אמרה, גר מלוב צריך להמתין ג' דורות. דהדא אמרה הוא לובי הוא מצרי. תנן התם, אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלובדקים לגמלים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כל הנולדים מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה. וכן הנולדים מן החמור, אף על פי שאביהם סוס מותרין זה עם זה. אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור, אסורים זה עם זה. אמר רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי אושעיא רבי אושעיא רבה°, הלכה כדברי התלמיד °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דאין חוששין לזרע האב. אבל לדברי חכמים כל מין פרדות אחד. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. כמה דתימר לעניין איסור לא יצא הגמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול. ואמרינן עליה וכן כל שאר הבהמה. הוא הדין לעניין היתר דתנן, יוצא הגמל באפסר. אף כאן הוא הדין לשאר בהמות: תנן, וכל בעלי השיר יוצאין בשיר, ונמשכין בשיר, ומזין עליהן וטובלן במקומן. ולא כן תני ה_דכל תכשיטי אדם טמאין ה_הותכשיטי בהמה טהורין? תיפתר בעשויין לנוי בלבד. אבל שיר שעשוי אף לצורך האדם למשוך הבהמה מקבל טומאה. תנן, ונמשכין בשיר . ואינו עושה חריץ? דכשמושך הבהמה פעמים שהיא מתנגדת. וכשגורר אותה עושה חריץ. אלא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דדבר שאינו מתכוון מותר . דתני, לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ה_ומתיר. אמר רבי חיננא רבי חיננא° כהדא. דתני. דלת גוררת, מחצלת גוררת, קנקילון עץ המחרשה שהתקינה לדלת פותח ונועל בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב. ותני כן. מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד, פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב: תנן, ומזין עליהן וטובלין במקומן.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד ב] תמן תנינן. לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם. והכא הוא אמר הכין שטובלין במקומן ולא חוששים לחציצה? אמר רבי מנא רבי מנא° כאן ברפים. כאן באפוצים מהודקים

ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ה_זחמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. ה_חהזכרים יוצאין לבובין. רחילות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות. והעזים צרורות. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אוסר בכולן, חוץ מן הרחלים הכבונות. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר. עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב:

גמ’: תנן, חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. אמר שמואל שמואל (אמורא)°, ה_טבקשורה לו מערב שבת. אבל בשבת אסור, שצריך להשען על החמור כדי לקשור, והוי משתמש בבהמה. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל שמואל (אמורא)°. רבי חייא בר אשי רבי חייא בר אשי° לא נהיג כן אלא התיר אף בשבת. אמר לו לא במרדעת נהיג אלא בקלסטירין שק שקושר לפני הבהמה ונותן בו אוכל שאינו צריך להשען על הבהמה כדי לקשור . דתני זכרים יוצאין בקלסטירין. התיב רבי אחא בר פפא רבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירא רבי זעירא°. והא תני חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. ה_יניחא אם היה קשור בפרה קושרין אותו באבוס. אבל אם היה קשור באבוס קושרין אותו בפרה? ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת? אמר רבה רבה בר נחמני°. תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא? אמר רבי שמי רבי שמי°, תיפתר כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. דתני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. רבי מנא רבי מנא° אמר. קיימתיה במספק קושר חבל שהיה קשור לאבוס, על חבל שהיה קושר לבהמה, ודברי הכל: זכרים יוצאין לבובין. שהוא נותן עור מכורסינון מעובד כנגד לבו. דכשהוא מתריס כנגד חיה אינו חושש: רחלים יוצאות שחוזות. שקושרים להם הזנב למעלה כדי שיעלה עליהם הזכר . אית תניי תני שחוזות, ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות, מעתדן מוכנות לביאה. כמה דתימר (משלי ז', י') שית זונה ונצורת לב. מאן דאמר שחוזות. כמה דתימר אין משחיזין את הסכין. כבונות, עטופות כדי שיהיה צמרן טוב למילת. כבולות שזנבן קשור למטה, שלא יעלה עליהן הזכר. אמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי חייא רבי חייא רבה° דכתיב (מלכים א ט', י"ג) ויקרא להם ארץ כבול. ארץ שאינה עושה פירות: תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ה_יאעזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. תני °רבי יהודא בן בתירא רבי יהודא בן בתירא אומר. בין ליבש בין לחלב אסור. יאות אמר °רבי יהודא בן בתירא רבי יהודא בן בתירא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ה_א מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף א', סמ"ג לאוין סה:

2 ה_ב טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ה':

3 ה_ג טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף א':

4 ה_ד מיי' פ ח' מהל' כלים הלכה ו':

5 ה_ה מיי' פ ח' מהל' כלים הלכה ז':

6 ה_ו מיי' פ א' מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ז סעיף א':


[ע"ב]

7 ה_ז מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ז':

8 ה_ח מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ו':

9 ה_ט מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ז':

10 ה_י מיי' פ י' מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' שי"ז סעיף ז':

11 ה_יא מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ו':


-----------------------------------דף לב[עריכה]

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לב.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד א] ומה טעמון דרבנן? אמר רבי יוסי ברבי אבא רבי יוסי ברבי אבא° בשם רב יהודא רב יהודה°, ורבי יוחנן רבי יוחנן° מטי בה בשם רב רב (אמורא)° הלכה כדברי מי שהוא אומר בין ליבש בין לחלב אסור. משום דמי מפיס:

ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ה_יבובמה אינה יוצאה? לא יצא הגמל במטולטלת, ה_יגלא עקוד ולא רגול, וכן שאר כל הבהמה. ה_ידלא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך:

גמ’: מאי מטולטלת? כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה כרית שמשווה את גב הגמל. עקוד, קשור יד ורגל ,רגול בשתי רגליו: תנן, לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. מאי טעמא? אמר רבי אבא רבי אבא°, מפני החשד. שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת. תנן, אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך. אסי אומר, לכלאים נצרכה. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אם החבל יוצא מידו אסור שדומה למשוי. ומצואר בהמה מותר. שאין לבהמה משוי בשבת. כרוך אל צואר בהמה אסור שנראה כמשוי. משולשל מצואר בהמה מותר. רב הונא רב הונא° ורב יהודה רב יהודה° תריהון אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°, חד אמר ה_טומידו אסור, ומצואר בהמה מותר. וחורנה מחלף. מאן דאמר מידו אסור, משום שנראה משוי בשבת. ומצואר בהמה מותר, שאין גוזרים לבהמה על דבר שנראה כמשוי בשבת. ומאן דאמר מידו מותר, מפני שאי אפשר שלא יצא מידו מעט לכן לא גזרו. ומצואר בהמה אסור, דהוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו. שנאמר (שמות משפטים כג יב) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. תני טפח מידו לצואר בהמה אסור. שלא יהיה רפוי ויורד טפח, ויש אומרים עד לטפח מהארץ אסור אמר רבי זעירא רבי זעירא°, יוצא מידו אסור יוצא מצואר בהמה אסור. טפח מידו לצואר בהמה אסור. ואי זו היא שהוא מותר? אמר רבי יוחנן בר מרייא רבי יוחנן בר מרייא°, מאן דעביד טבאות נגיד מחזיק לה כהדין סוסיא סרקייא סוס של ערבי שמחזיק בחבל שסביב צוארו

ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ה_טזאין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו. ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק. ולא בסולם שבצוארו. ולא ברצועה שברגלו. ה_יזאין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועה שברגליהן. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. ואין הרחלים יוצאות חנונות. ואין העגל יוצא בגימון. ולא פרה בעור הקופד, ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:

גמ’: תנן, אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו. תני, ה_יחאבל מטייל הוא בה אף אם אינה קשורה בחצר. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°.



קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד ב] אף לענין אוכף כן. תני יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו. אבל לא יקשור את המסרוכי רצועה סביב צוארו שקושרים לאוכף שלא יחליק בעליות ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו שקושרים לזנבו כדי שלא יחליק בירידות. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. דברים אלו מין אילין מילייא דתנינן בהו הלכות שבת כהררים התלויין בסערה. דמה הבדל בין אוכף למרדעת דאת אמר הכן? והתני, יוצאים בקישושות שני קרשים שקושרים משני צדי העצם למי שיש לו שבר ומותר לצאת בו. ויתיביניה, מה בין סולם לקישושות? סולם יש בו ממש שווה כסף ואם יפול שמא יטלטלנו ברשות הרבים. קישושות אין בהן ממש, ואם יפלו יפקירם. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. ויתיביניה מה בין קישושות לקמיע מומחה? דתני, אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. אמר רבי אבדימי רבי אבדימי°. ויתיביניה מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה? אלא אית תניי תני אין יוצאין בקישושות. אית תניי תני יוצאין. כדאמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא° ,תניין אינון. מאן דאמר יוצאין בקישושות, ה_יטיוצאין באגד שעל גבי המכה. ומאן דאמר אין יוצאין בקישושות, אין יוצאין באגד שעל גבי המכה.: תנן, אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. מאי טעמא? מפני שהוא עושה חריץ: תנן, אין הרחלים יוצאות חנונות. מאי חנונות? רב יהודה רב יהודה° אמר כיפה של צמר שמניחים לה אחר הגז שלא תצטנן. רבי יסא רבי אסי° אמר בשם רבי חמא בר חנינא רבי חמא בר חנינא°. עיקר שורש הוא ושמיה יחנונה שמניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויצאו התולעים ואסור משום רפואה בשבת. רבי זעירא רבי זעירא° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה? שהרי עשב זה כקמע מומחה. אמר לו אין, וכל הכבוד בבלייה דקמתה עליה: תנן, אין העגל יוצא בגימון. אמר רב הונא רב הונא° בר נירא עול קטן כדי להרגילו. רב חסדא רב חסדא° אמר פינקסה בד שקושרים סביב פיו שלא ינק. אבא בר רב הונא אבא בר רב הונא° אמר שרתיעה שיפוד שדוחפים לפיו שלא ינק. אית תניי תני גימון. אית תניי תני גימול. מאן דאמר גימון, דכתיב (ישעיהו נ"ח, ה') הלכוף כאגמון ראשו. מאן דאמר גימול, דכתיב(שמואל א א כד) ותעלהו עמה כאשר גמלתו. מאן דאמר גימון, מסייע לרב הונא רב הונא°. מאן דמר גימול, מסייע לאבא בר רב הונא אבא בר רב הונא° ולרב חסדא רב חסדא°: תנן, ולא פרה בעור הקופד. שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תניק את בנה: תנן, פרתו של °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. רבי אבא רבי אבא° ושמואל שמואל (אמורא)° תריהון אמרין. לדברי חכמים, ה_כ רצועה בין קרניה אפילו להימשך בה אסור שמא יפול. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אם היתה קרניה ה_כאקדוחה, מותר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. קשייתה קומי רבי אבא רבי אבא°. והרי זו שמירה יתרה? ומר לא תנינן למדתנו אלא הנאקה בחטם. שרק לה התירו לצאת בחתם, ולאחרים הוה שמירה יתירה ואסור? אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. ה_כבשור שעיסוקו רע, יוצא בפרומביא שלו. ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי אלייא רבי אלייא° ורב יהודה רב יהודה° אמרו בשם שמעון בר חייא שמעון בר חייא°. כלב יוצא בסוגר שלו סביב פיו. אם לחכות שלא יאכל בו, אסור שאין זה שמירה. אם בשביל שלא לאכול אפסרו, מותר תנן, פרתו של °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה וכ"ו. גניבה אמר. הלכה היה מלמד ובא. אבל לא עשה כך. וכי על הדא תנן שלא ברצון חכמים? די היה לאמר שחכמים חולקים עליו. תני רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° דברדלייה. אמרו לו. או עמוד מבינותינו, או העבר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 ה_יב מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ג:

13 ה_יג מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ד:

14 ה_יד מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ט"ו:

15 ה_טו מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ט"ז:

16 ה_טז מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ז', סמ"ג לאוין סה:

17 ה_יז מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ז:

18 ה_יח מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"א:


[ע"ב]

19 ה_יט מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"א:

20 ה_כ מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ז:

21 ה_כא מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה י"א:

22 ה_כב טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ד':


-----------------------------------דף לג[עריכה]

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לג.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד א] אף שרק הורה, שיך לאמר שלא ברצון חכמים לפי שהיה מתריס כנגדן. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר. לא היה מתריס אלא פעם אחת יצאת, והשחירו שיניו מן הצומות. רבי אידי דחוטריה רבי אידי דחוטריה° אמר. לא פרתו, אלא אשתו הייתה שיצאה במה שאסרו חכמים. ומנין שאשתו קרויה עגלה? דכתיב (שופטים י"ד, י"ח) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין פרת שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו? אמר רבי קיריס דידמא רבי קיריס דידמא° . ללמדך שכל ה_כגמי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה, קלקלתו תלויה בו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

23 ה_כג מיי' פ ו' מהל' דעות הלכה ז':


[ע"ב]

הדרן עלך פרק במה בהמה