מ"ג משלי ז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג משלי · ז · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֹמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת
  בְּ֝בֵיתָ֗הּ לֹא־יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וסוררת" - סרה מן הדרך

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הומיה היא וסוררת". הנה היא משמעת קולה בהפך חק האשה הצנועה והיא נוטה מבית בעלה, "לא ישכנו רגליה" בביתה:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"הומיה" - היא משמעת קול המיה, למען ימשכו הזונים אחר קולה.

"וסוררת" - מדברת דברי סרה וניאוף.

"לא ישכנו" - אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הומיה היא", שכל טבעה ותכונתה יוצאים מגדר השיוי, אם במדותיה היא הומיה וכועסת תמיד, ולא תאמר שתהמה על שפחותיה הסוררים, כי בהפך היא עצמה "סוררת" ומכעסת בעלה וב"ב, וגם יוצאת מן הצניעות כי "בביתה לא ישכנו רגליה", רק.

 

<< · מ"ג משלי · ז · יא · >>