קטגוריה:בראשית יג טו

(אילן סנדובסקי)
"כָּל ... אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה" - אלו מילות הגבלה, ולא מילות הרחבה. מהמקום שאברם עמד בו ניתן לראות רק חלק קטן מכנען.

אם המקום היה מאפשר ראיה של ארץ גדולה מאוד, לבטח היה נבנה שם מקום עליה-לרגל ותצפית. אבל המקום הזה לא עלה בערכו, ולא נעשה למרכז לאומי.

גם לבן השתמש בביטוי דומה באומרו ליעקב: "וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הואּ" (ביאור:בראשית לא מג), במשמעות של: ראייה וזיהוי, כהצהרת בעלות ונתינה חוקית.

• מכיון שאלוהים נתן את כנען לאברם וזרעו, כל אדם יכול לעלות להר ליד בית-אל, להסתכל בעצמו, ולראות את נחלתנו. הפירוט הזה מהווה הגדרת השטח בשטר הבעלות שאלוהים העניק לנו, לעולם.
• זרעו של אברם מתרכז בשני בנים עיקריים: יצחק וישמעאל. אלוהים אמר לאברהם: "ולְּיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ, הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד" (ביאור:בראשית יז כ), אבל לא בכנען וללא זכות לנחלה מוגדרת. ישמעאל גורש למדבר ולמעשה הוא לא הסכים מרצון לוותר על ירושתו. כתוצאה מכל זאת ישמעאל אינו כבול לארץ כנען הקטנה, אלא חופשי לגדול מאוד מאוד, בכל העולם.

עד עולם מתייחס לזמן, לתמיד, ולא לגודל שטחו של העולם.

'עד עולם' זהו משך זמן ארוך מאוד. אלוהים לבטח ידע שהשמש תכבה וכדור הארץ יקפא, אז אולי הוא רומז לכך שבעתיד יימצאו פתרונות שיאפשרו הישרדות.

אלוהים נתן שתי הבטחות: שזרעו של אברהם יהיה לעם, לצמיתות, ונחלתו של העם תהיה ארץ כנען.
אנו רואים שעניין כנען ועבודת החקלאות אינם מרכז חיי העם היהודי, ותפקידם 'כאור לגויים' לא מוגבל לכנען.

• אלוהים הבין שחשוב לעם שתהיה לו אדמה שלו, ולפחות בהתחלה אחיזת האדמה תגבש את בני ישראל לעם.
• אלוהים הבין שהתקוה והרצון להיות שותפים לבעלות על האדמה תביא אנשים להצטרף ולהשאר בבני ישראל, אפילו בגולה ובתקופות של צרות.