קטגוריה:בראשית ו כב

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

אמר כי עשה הדבר בשני פעמים, וזהו "ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים", הוא ענין האחד, והוא כי עשה התיבה ככל אשר צוה אותו אלהים בכל סדריה ותקוניה, ואחר כך מענין מה שיתן אל תוכה "כן עשה":

או יאמר בשום לב אל הערות הראויות להעיר בכל המשך הכתובים האלה. והוא כי מתחלה אמר מכל החי מכל בשר שנים מכל כו', שמורה כי הטמא והטהור שנים מכל יבאו לו, ואחרי כן הוא אומר מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה, ומאשר לא טהורה שנים. ועוד שאחר אומרו ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה, שמורה שעשה ענין הבאת הבעלי חיים, חוזר הוא יתברך לצוותו על הבאתן כאומרו מכל הבהמה וכו'. וגם ראוי לשית לב אל אומרו ככל בכ"ף הדמיון. וגם אל כפל אומרו כן עשה. ועוד אומרו גם מעוף השמים וכו' לחיות זרע על פני כל הארץ, כי הנה בבהמה באומרו שבעה שבעה, לא אמר לחיות זרע, והוא כי לחיות זרע שנים יספיקו, אך היו שבעה על הקרבנות, ואם כן אחר שגם מהעופות הקריב, למה אמר בהם לחיות זרע.

ואם אומרו לחיות זרע חוזר אל הבהמה והעוף, תכפל הקושיא כי לא על כן היו שבעה. ועוד אומרו כי לימים עוד שבעה וכו', כי הלא פסוק זה היה ראוי ליאמר תחלה, ויאמר ה' לנח הנה לימים עוד שבעה אני ממטיר לכן תבא אז אל התיבה, ולא "בא אל התיבה". שנראה עתה, על מה שלימים עוד שבעה - אנכי ממטיר כו'. ועל פי דרכנו נשים לב אל מספר השבעה, והארבעים יום.

וגם אל אומרו ומחיתי וכו' כי הלא כבר נאמר למעלה והנני משחיתם כו' ואני הנני מביא את המבול כו'. ועוד אומרו ויעש נח ככל כו', כי הלא פסוק זה נאמר למעלה. וגם פה למה נאמר בכ"ף הדמיון. ועוד אומרו ונח בן שש מאות שנה כו' למה הודיענו מספר ימיו בבא המבול. ועוד אומרו מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וכו' שנים שנים באו כו', כי הלא זה סותר כל האמור למעלה, שמורה שגם הטהורים היו שנים שנים, והנה הקודם הוא מוכרח, שאם לא כן ממה הקריב נח. ועוד אומרו כאשר צוה וכו' הוא מיותר. ועוד חזר ואמר ויהי לשבעת הימים וכו' בשנת שש מאות וכו' והרי נאמר למעלה. וכן מה היה שבפעם הראשונה לא נאמר ויהי לשבעת הימים וכו'. וכן אומרו אחר כך ויבאו אל נח אל התיבה שנים שנים כו' למה נאמר פעם שנית, ועוד ששילש ואמר והבאים זכר ונקבה באו כו', ושלשתן הפך הקודם כי שם נאמר מהטהורים שבעה, ואחרי כן הוא אומר שנים שנים וכו'. ועוד שבכל מקום שאומר שנים שנים אומר יבאו, ובאומרו שבעה אומר תקח. ועוד למה חוזר ואומר כאשר צוה אותו כו':

אמנם הנה כתבנו, כי שם אלהים - הוא מדת הדין - לא מצא נח חן בעיניו, וכן אמר לו אלהים בפירוש קץ כל בשר בא לפני, שהוא לפני בחינתי היא מדת הדין, באופן שגם אתה לא תחיה. אך זאת אעשה לך, והוא כי ואני וכו' שאתחבר עם מדת רחמים, ובזה והקמותי את בריתי אתך וכו'. וגם זאת תעשה, שתרחם על הבעלי חיים וירחמו עליך, כי מכל החי תביא וכו'. אך זה אינו רק להחיות אתך. והוא כי הנה הוא יתברך כרוב רחמיו מטרם תבא הרעה יחשוב מחשבות לבלתי ידחו עוד פעם שנית, והוא כי הנה כאשר על היות הדורות ההם מכעיסין ובאין, נתחייבו להביא עליהם את מי המבול, וגם אחרי שוב העולם לאיתנו הלא יתעתדו אם עוד יוסיפו סרה להוסיף עוד לקלל את האדמה, ואין תקנה רק לישבע אל עולם מלהביא מי נח עוד על הארץ. והנה לא היה מקום למצא חן לזה, רק על ידי קרבן ריח ניחוח, כאשר היה, כי וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וכו' לא אוסיף לקלל עוד וכו'. והנה להקריב קרבן, היה צריך יהיו מן הבהמה הטהורה ועוף הטהור יותר משנים שנים, להקריב, ולהשאיר לחיות זרע.

והנה אין ערך לגודל רחמיו יתברך, לאמר מעתה מעת הרוגז תקח לך שבעה שבעה להקריב ריח ניחוח לפני לפייסני לבלתי הביא עוד מבול. על כן אין מקום לזה רק על פי מדת רחמים, אך לא על פי מדת הדין. על כן כדבר בחינת מדת הדין עם נח באומרו ויאמר אלהים אל נח וכו', אמר לו עשה לך תיבת וכו', ואצרף מדת רחמים וכו' ומכל החי וכו'. אך שנים שנים מכל, גם מהטהורים, כי איני חושש רק להחיות אתך, ועל זה שנים לקיים המין די. אך לחוש לבלתי שוב להביא מבול - שעל כן תכין מעתה רבוי בטהורים לריח ניחוח לישבע על כך - איני חושש: