קטגוריה:בראשית ו כב
נוסח המקרא
ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.
וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃
וַ/יַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠/כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛/וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַעֲבַד נֹחַ כְּכֹל דְּפַקֵּיד יָתֵיהּ יְיָ כֵּן עֲבַד׃ |
אונקלוס (דפוס): | וַעֲבַד נֹחַ כְּכֹל דִּי פַקֵּיד יָתֵיהּ יְיָ כֵּן עֲבָד׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַעֲבַד נחַ כְּכָל דְפַקְדֵיהּ יְיָ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
אמר כי עשה הדבר בשני פעמים, וזהו "ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים", הוא ענין האחד, והוא כי עשה התיבה ככל אשר צוה אותו אלהים בכל סדריה ותקוניה, ואחר כך מענין מה שיתן אל תוכה "כן עשה":
או יאמר בשום לב אל הערות הראויות להעיר בכל המשך הכתובים האלה. והוא כי מתחלה אמר מכל החי מכל בשר שנים מכל כו', שמורה כי הטמא והטהור שנים מכל יבאו לו, ואחרי כן הוא אומר מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה, ומאשר לא טהורה שנים. ועוד שאחר אומרו ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה, שמורה שעשה ענין הבאת הבעלי חיים, חוזר הוא יתברך לצוותו על הבאתן כאומרו מכל הבהמה וכו'. וגם ראוי לשית לב אל אומרו ככל בכ"ף הדמיון. וגם אל כפל אומרו כן עשה. ועוד אומרו גם מעוף השמים וכו' לחיות זרע על פני כל הארץ, כי הנה בבהמה באומרו שבעה שבעה, לא אמר לחיות זרע, והוא כי לחיות זרע שנים יספיקו, אך היו שבעה על הקרבנות, ואם כן אחר שגם מהעופות הקריב, למה אמר בהם לחיות זרע.
ואם אומרו לחיות זרע חוזר אל הבהמה והעוף, תכפל הקושיא כי לא על כן היו שבעה. ועוד אומרו כי לימים עוד שבעה וכו', כי הלא פסוק זה היה ראוי ליאמר תחלה, ויאמר ה' לנח הנה לימים עוד שבעה אני ממטיר לכן תבא אז אל התיבה, ולא "בא אל התיבה". שנראה עתה, על מה שלימים עוד שבעה - אנכי ממטיר כו'. ועל פי דרכנו נשים לב אל מספר השבעה, והארבעים יום.
וגם אל אומרו ומחיתי וכו' כי הלא כבר נאמר למעלה והנני משחיתם כו' ואני הנני מביא את המבול כו'. ועוד אומרו ויעש נח ככל כו', כי הלא פסוק זה נאמר למעלה. וגם פה למה נאמר בכ"ף הדמיון. ועוד אומרו ונח בן שש מאות שנה כו' למה הודיענו מספר ימיו בבא המבול. ועוד אומרו מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וכו' שנים שנים באו כו', כי הלא זה סותר כל האמור למעלה, שמורה שגם הטהורים היו שנים שנים, והנה הקודם הוא מוכרח, שאם לא כן ממה הקריב נח. ועוד אומרו כאשר צוה וכו' הוא מיותר. ועוד חזר ואמר ויהי לשבעת הימים וכו' בשנת שש מאות וכו' והרי נאמר למעלה. וכן מה היה שבפעם הראשונה לא נאמר ויהי לשבעת הימים וכו'. וכן אומרו אחר כך ויבאו אל נח אל התיבה שנים שנים כו' למה נאמר פעם שנית, ועוד ששילש ואמר והבאים זכר ונקבה באו כו', ושלשתן הפך הקודם כי שם נאמר מהטהורים שבעה, ואחרי כן הוא אומר שנים שנים וכו'. ועוד שבכל מקום שאומר שנים שנים אומר יבאו, ובאומרו שבעה אומר תקח. ועוד למה חוזר ואומר כאשר צוה אותו כו':
אמנם הנה כתבנו, כי שם אלהים - הוא מדת הדין - לא מצא נח חן בעיניו, וכן אמר לו אלהים בפירוש קץ כל בשר בא לפני, שהוא לפני בחינתי היא מדת הדין, באופן שגם אתה לא תחיה. אך זאת אעשה לך, והוא כי ואני וכו' שאתחבר עם מדת רחמים, ובזה והקמותי את בריתי אתך וכו'. וגם זאת תעשה, שתרחם על הבעלי חיים וירחמו עליך, כי מכל החי תביא וכו'. אך זה אינו רק להחיות אתך. והוא כי הנה הוא יתברך כרוב רחמיו מטרם תבא הרעה יחשוב מחשבות לבלתי ידחו עוד פעם שנית, והוא כי הנה כאשר על היות הדורות ההם מכעיסין ובאין, נתחייבו להביא עליהם את מי המבול, וגם אחרי שוב העולם לאיתנו הלא יתעתדו אם עוד יוסיפו סרה להוסיף עוד לקלל את האדמה, ואין תקנה רק לישבע אל עולם מלהביא מי נח עוד על הארץ. והנה לא היה מקום למצא חן לזה, רק על ידי קרבן ריח ניחוח, כאשר היה, כי וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וכו' לא אוסיף לקלל עוד וכו'. והנה להקריב קרבן, היה צריך יהיו מן הבהמה הטהורה ועוף הטהור יותר משנים שנים, להקריב, ולהשאיר לחיות זרע.
והנה אין ערך לגודל רחמיו יתברך, לאמר מעתה מעת הרוגז תקח לך שבעה שבעה להקריב ריח ניחוח לפני לפייסני לבלתי הביא עוד מבול. על כן אין מקום לזה רק על פי מדת רחמים, אך לא על פי מדת הדין. על כן כדבר בחינת מדת הדין עם נח באומרו ויאמר אלהים אל נח וכו', אמר לו עשה לך תיבת וכו', ואצרף מדת רחמים וכו' ומכל החי וכו'. אך שנים שנים מכל, גם מהטהורים, כי איני חושש רק להחיות אתך, ועל זה שנים לקיים המין די. אך לחוש לבלתי שוב להביא מבול - שעל כן תכין מעתה רבוי בטהורים לריח ניחוח לישבע על כך - איני חושש:
ואומרת התורה הנה מהשני דברים, א. להביא בעלי חיים, ב. להביא מכל מאכל. על האחד אמר "ויעש נח ככל" בכף הדמיון כי שינה בו. אך השנית שהוא מהמאכל "כן עשה" בלי שנוי. ואמר מלת כל, על שנכלל בו גם מעשה התיבה:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו כב.
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים
נוח לא התווכח. לא שאל שאלות. לא הזהיר את אלוהים: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה). נוח ידע את חמסם של בני האדם, או שקיבל את פקודת אלוהים ללא עוררין.
נוח היה איש תמים (ביאור:בראשית ו ט), במשמעות: שהוא היה אדם ממושמע וצייתן. סביר שהוא שמע את דברי אלוהים ועשה בצייתנות את מצוות אלוהים.
נוח לא אמר מילה, עד שנים רבות לאחר המבול, כאשר כנען נכדו כבר היה נער, נוח לא הוציא מילה מהפה, ואפשר היה לחשוב שהוא אילם.
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים
אלוהים נתן פרוט מזערי איך לבנות את התיבה. נוח שמע רק את גודל התיבה, את העץ ממנו להקים אותה, לבנות את התיבה מקנה (סוף או גומא או חזרן, במבוק) בצורה של רבוי קינים ותאים לחיות, עם חלון אחד ופתח אחד, וריבוי קומות (32).
את כל השאר נוח היה חופשי לעשות כרצונו כדי ליצר אור, איוורר, קרור, ניקוי פסולת, אספקת תזונה.
נוח לא חזר עם שאלות לאלוהים, אלא ככתוב: "וַיַּעַשׂ נֹחַ".
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה
המשפט בנוי משני משפטים:
- וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים.
- כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.
לא ברור מה נוח עשה פעמים: לפני ואחרי. ברור שנוח עשה כן ככל אשר ציווה אותו אלוהים.
הרמב"ן מסביר שנוח עשה שני דברים: גם בנה את התיבה וגם אסף את האוכל. עכשו נוח חיכה למבול כדי להכניס את החיות.
לא ברור כמה זמן לקח לנוח לבנות את התיבה, ואלוהים חיכה בסבלנות שנוח יגמור. לא נאמר שאלוהים או מלאכים עזרו לנוח לגמור מהר. לא נאמר שהאיצו בנוח לגמור, כמו שהמלאכים האיצו בלוט לברוח מסדום (ביאור:בראשית יט טו).
סביר שלנוח כבר היו בנים כאשר הוא התחיל את התיבה, אולם לא ברור אם הם היו נשואים. ברור שלבנים עוד לא היו ילדים, כי הילדים נולדו לאחר שנוח יצא מהתיבה. יכול להיות שאחת החובות של נוח היתה לחתן את בניו לפני שהם נכנסים לתיבה עם נשותיהם.
מה נוח לא עשה?
נוח לא כתב את מצוות אלוהים. הוא שמע וזכר, והוסיף כרצונו.
נוח לא כתב חוזה עם אלוהים, ולא הציג תנאים כמו שיעקב דרש מאלוהים לאחר שהוא חלם את הבטחת אלוהים בבית אל (ביאור:בראשית כח כ).
נוח לא ביקש פרטים על הברית שאלוהים עשה איתו.
נוח לא ביקש הוכחה שאלוהים הוא באמת בעל כוח לעשות כדבריו, כפי שמשה ביקש בסנה (שמות ד א).
נוח לא דאג שאנשי המקום יתנכלו לו.
נוח לא הלך להזהיר את בני האדם, כפי שלוט הלך לחתניו (ביאור:בראשית יט יד).
נוח לא התווכח, או ניסה למנוע את ההשחתה.
נוח פשוט, שמע ועשה, הן הרבה ברירה לא היתה לו, במקרה הכי גרוע הוא בנה בית גדול.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ו כב"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.