קטגוריה:אסתר ה ח
אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּ/עֵינֵ֣י הַ/מֶּ֗לֶךְ וְ/אִם־עַל־הַ/מֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָ/תֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔/י וְ/לַ/עֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑/י יָב֧וֹא הַ/מֶּ֣לֶךְ וְ/הָמָ֗ן אֶל־הַ/מִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָ/הֶ֔ם וּ/מָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּ/דְבַ֥ר הַ/מֶּֽלֶךְ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ה ח.
ותען
ותען אסתר
"וַתַּעַן אֶסְתֵּר, וַתֹּאמַר: שְׁאֵלָתִי, וּבַקָּשָׁתִי" (ביאור:אסתר ה ז), המלך חושב שאסתר עונה ומסבירה את שאלתה ואת בקשתה. אסתר מבינה ששאלת המלך ותשובתה הם סוף המשתה, היום.
אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ
כמו בפנייתה הראשונה למלך, אסתר משתמשת בסגנון המכובד "אם על המלך טוב" (ביאור:אסתר ה ד), אולם כאן אסתר מתחילה בשאלה "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ". זאת היא שאלתה הראשונה לפני שהיא מעיזה לבקש על עמה. אומנם המלך לא הרג אותה בהופעתה הבלתי קרואה, אבל זה לא מעיד שהוא אוהב אותה ויחוס על עמה בניגוד לפקודה החתומה בשמו ואשר "אֵין לְהָשִׁיב" אותה (ביאור:אסתר ח ח). כפי שהראנו, למלך היו סיבות רבות לא להרוג את המלכה (ביאור:אסתר ה ג) אפילו אם הוא לא אוהב אותה ולכן לא קרא לה כבר שלושים (ושלושה) ימים (ביאור:אסתר ד יא + ביאור:אסתר ה א).
כאשר המלך לא דרש תשובה ממשית, וכאשר המלך בא למשתה השני, הוא למעשה ענה לשאלתה: "כן, מצאת חן בעייני, מלכתי" וכל זה בנוכחות המן כדי לחזק את מעמדה.
לָתֵת וְלַעֲשׂוֹת
משאלתה, המלך הבין שאסתר לא מבקשת אוצר או רכוש. שאלתה מדגישה בקשה "לעשייה" דבר שביכולו של המלך לעשותו ללא פגיעה בכבודו כי הדבר יהיה "עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב". המלך האמין שמלכתו מוקירה אותו ובנוכחות המן היא לא תעליב אותו.
יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן
בשנית המן מוזמן יחד עם המלך. המלך מוזמן ראשון ביחיד, והמן ניספח לו. המלך היה יכול לשאול את עצמו, מה ראתה המלכה להזמין את המן בפעם הראשונה כאשר היא לא השתמשה בו ליעוץ?
אסתר הזמינה את המלך והמן כדי לתרגל לפני המשתה השני. אסתר ראתה איפה המלך והמן ישבו, איך להושיב את המלך כדי לברוח מהחדר בלי לרוץ קרוב להמן, איפה להושיב את התך כדי לשמור על המלך ועליה, איך יהיה לוח הזמנים של המלך. בנוסף, בנוכחות המלך, המן הוזמן למשתה השני, וזה היה כאילו צו הופעה. העדרותו של המן היתה נחשבת לפגיעה במלך והזדמנות לאסתר להאשים את המן בהעדרותו.
אם אסתר היתה מזמינה את המן רק למשתה השני הוא היה עלול לחשוד שאסתר והמלך זוממים נגדו. כך הוא והמלך נשארו סקרנים והוא למד שהמלך מוחל על כבודו מאהבתו לאסתר. אסתר הראתה כוח על המלך, דבר שיסביר את תחינתו למלכה להציל את נפשו (ביאור:אסתר ז ז), למרות שקשה להבין איך היא היתה יכולה לעשות זאת.
המן במלכודת
המן הוזמן לחדר המלכה בהרמון הנשים. הוא לא יוכל להביא את אנשיו או לתקשר איתם מחדר המלכה. הוא יהיה במקום בלתי מוכר שהשומרים לא מכירים אותו והוא לא שיחד אותם לשרותו. הוא לא יוכל לברוח במסדרונות בהרמון. הוא יהיה במלכודת תחת שליטה של אסתר ואחשורוש, ששומריו עומדים מחוץ לדלת. לאסתר היה שומר ראש בחדר, התך, ואסתר יכלה להרוג את המן כאשר המלך יצא, ולהמציא סיפור שהוא התקיף אותה.[1]
וּמָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ
התחיבות מפורשת שאסתר לא תמשיך את המשחק הזה. כמובן יש כאן תנאי - אם לא תבוא, לא תשמע. מה יקרה אם הוא לא יבוא - קשה לתאר מה יהיה צעדה הבא של אסתר לאחר שלמדה שהמלך לא כל כך אוהב אותה. אולם לאסתר היו עוד כאחת עשר חודשים להיות מוזמנת למלך ולספר לו את בקשתה.
תגובת המלך?
אין תגובה.
המלך לא ענה. המלך לא נהג להבטיח דבר עתידי שאולי לא יהיה ביכולתו לקיים והוא יפר את הבטחתו. אם הוא ירצה, הוא יבוא, ויש לו זמן להחליט.
אסתר היתה חיבת להכין את המשתה, אפילו אם המלך הראה פנים חמוצות, כי הוא יכול לשנות את דעתו ולהופיע.
המלך לא התנגד ודרש תשובה, אלא כיבד את אסתר. זה כשלעצמו מראה שהמלך נהנה ולא כועס.
המן יצא "בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב" (ביאור:אסתר ה ט). המן שמח שהוא בלבד הוזמן (ביאור:אסתר ה יב) ושגם למחר הוא מוזמן. המן האמין שהמלך יבוא ושהמלך אוהב את מלכתו ונשמע לבקשותיה. בנוסף, כבר שלושה ימים הוא לא ראה את מרדכי בשער העיר, כי מרדכי התאבל וצם. כך היה המן פטור מחוצפתו של מרדכי (אולי לתמיד, הוא חשב).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "אסתר ה ח"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.