קול התור (ויקיטקסט)/פרק ה - חלק שני
| קול התור - מאת רבי הלל משקלוב |
|---|
|
מהדורת הדפוס: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
|
מהדורת ויקיטקסט: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
פרק ה חלק שני - שער באר שבע[עריכה]
תוכן הענין[עריכה]
חובת הידיעה בשבע החכמות של מחקרי הטבע עפ"י הגר"א לשם השגת חכמת התורה ולשם קידוש ה' וקירוב הגאולה.
א) נודע למשגב, שרבנו כ"ק גאון ישראל מרן אליהו נ"ע עסק הרבה גם בחקירת סגולות הטבע מחקרי ארץ לשם השגת חכמת התורה, ולשם קידוש ה' בעיני העמים, ולשם קירוב הגאולה. עוד מצעירותו הראה נפלאות בכל שבע החכמות והרבה לבקש, גם ציוה לתלמידיו, ללמוד כמה שאפשר בשבע החכמות של מחקרי ארץ גם בכדי להרים את חכמת ישראל עפ"י חכמת התורה בעיני העמים עפ"י הכתוב (דברים ד, ו) "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו'", ובזה יהיה עליונות ישראל הרוחנית, ועפ"י הכתוב (דברים כו, יט) "לתתך עליון על כל הגוים, אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת וכו'". ביחוד התכוון רבנו להתכונן במטרה זו לקראת שנת ת"ר לאלף זה אלף הששי עפ"י האמור בזוה"ק כדלהלן.
ב) יסוד גדול לרבנו הגר"א להתכוננות בלימוד שבע החכמות לקראת שנת ת"ר באלף זה אלף הששי, היה דברי הזוהר הקדוש פרשת וירא (דף קי"ז) אשר שם נאמר "ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ואיתתקן עלמא לאעלי בשביעאה וכו'",
רבנו הגר"א דיבר אתנו הרבה על דברי הזוהר האלה, גם בצירוף חישובים עמוקים, ועיקרם הוא שאתחלתא דגאולה קשורה עם קבוץ גלויות ועם התפתחות מבועי החכמה באיתערותא דלתתא ע"י ישראל בירושלים כמבואר להלן.
כן ראה רבנו רמזים טמירין על יעודו בענין זה, שהיה כנודע נהורא דמשיח בן יוסף (אורו של משיח בן יוסף) משיחא דאתחלתא.
רבנו הגר"א עסק בידיעת שבע החכמות הצפונות בתורה בסוד 'שבעה ספרים' ובמובן האמור (משלי ט, א) "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה", וכך אמר לנו רבנו אלו דברים מביאים לידי קידוש השם בעקבות משיחא:
- בנין ירושלים,
- קבוץ גלויות,
- פריחת ארץ ישראל,
- תקון המדות,
- גלוי רמזי התורה
- ולימוד שבע החכמות, על פי הביאור דלהלן.
ג) הדרגה הגבוהה ביותר של ברכות ישראל וברכות ארץ ישראל הנמנות בפרשת כי תבוא היא "לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת". עליונותו של ישראל על כל הגוים באה ע"י הכרתם בחכמת ישראל שהיא חכמת התורה, עפ"י הכתוב "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".
ומתי יכירו העמים בחכמתם של ישראל? כשישראל יושבים על אדמתם כשהיא ברוכה בכל הברכות והסגולות הטובות הנמנות שם (פרשת תבא). כי כל זמן שישראל נתונים בגלות, מעונים ונרדפים, כל חכמתם היא בבחינת (קהלת ט, טז) "חכמת המסכן בזויה", גם שדודה מתוך קנאה וצרות עין.
ד) מתוך לשון הפסוק "לשם ולתהלה" בקשר לעליונות ישראל וחכמתם, אמר לנו רבנו הגר"א, למדים אנו שכל מקום שבו נאמרה הלשון "לשם ולתהלה" או הלשון "תהלה" בקשר לישראל וארץ ישראל, הכונה היא על חכמת ישראל לעיני כל העולם.
והנה
- א) על ירושלים נאמר (ישעיהו סב, ז) "אל תתני דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ". לפי הפשט הפשוט פירושו של כתוב זה הוא שירושלים תהיה בנויה לתהלה, אך לפי הביאור דלעיל הכונה היא גם לתהלת חכמת ישראל שמרכזה הוא בירושלים הבנויה.
- ב) בקשר לקיבוץ גלויות נאמר (צפניה ג, כ) "בעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'" -- "לשם ולתהלה" היינו חכמת ישראל שתתגלה לעיני כל העולם, כמבואר לעיל, הבאה בד בבד עם קבוץ גלויות.
- ג) בקשר לפריחת הארץ נאמר (ישעיהו סא, יא) "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים" -- "תהלה נגד כל הגוים" היינו חכמת ישראל, כפי המבואר לעיל.
- ד) בקשר להתגלות פנימיות התורה, כנאמר (דברים ד, ו) "היא חכמתכם ובינתכם וכו" -- חכמה ובינה הן סודות התורה כידוע ליודעי ח"ן, אשר הן הן עליונותם של ישראל והן הן הדרגה העליונה ביותר של ישראל, ככונת הפסוק (דברים כו, יט) "לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת וכו'", וכמבואר שתהלת ישראל בעיני העמים היא חכמת ישראל. בקשר לזה הוסיף רבנו רמז נאה לשם ולתהלה בגימטריא שבע חכמות.
- ה) בקשר ללימוד שבע החכמות אמר לנו רבנו, ההתגלות המשיחית באה בד בבד קימעא קימעא עם התגלות חכמת התורה, ומתגלית ע"י גלוי רזי התורה ופתיחת שבע החכמות דלעילא באיתערותא דלתתא. וזאת כונת הזהר הקדוש פרשת וירא (דף קי"ז), שבשנת ת"ר לאלף הששי יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא -- עם התחלת התגלות משיחית קימעא קימעא, כל אלה נכללים ביעודו של רבנו הגר"א נהורא דמשיח בן יוסף.
ה) מי ימלל ומי ישער את גודל דאגתו של רבנו בעד הרמת קרן התורה ולימודה בתוך המון כל בית ישראל. איה סופר ואיה שוקל לתאר את גודל דאגתו בעד קידוש ה' לעיני העמים. פעמים רבות היה אומר מתוך אנחות כבדות "למה יאמרו בגוים איה חכמתן של ישראל". ומפה לאוזן אמר לנו הרבה פעמים מה עושים תופשי התורה שלנו בעד קידוש ה' כמו שעשו הקדמונים מגדולי ישראל שרבים מהם קידשו שם שמים ע"י ידיעתם המרובה בחקירת מצפוני הטבע מנפלאות הבורא ית"ש אשר גם רבים מחסידי האומות העלו על נס את חכמת ישראל חכמי התורה. אנשי הסנהדרין, תנאים ואמוראים וכו'. ובדורות המאוחרים -- רבנו הרמב"ם, ובעל התוספות יום טוב ועוד, אשר הרבו לקדש שם שמים בעיני הגוים ע"י חכמתם במחקרי ארץ.
מתוך כל האמור בפסוקים הנ"ל בתורה ובנביאים ומתוך דברי הזוה"ק הנ"ל מסיקים אנו את העיקרים האלה:
- א) לימוד שבע החכמות שבאיתערותא דלתתא מסייע להשגת חכמת התורה ברזיה ומעלה את חכמת ישראל וקידוש ה' בעיני הגוים וקירוב הגאולה.
- ב) שהתגלות חכמת ישראל באה יחד עם קבוץ גלויות.
- ג) שהמקור והמרכז להתגלות חכמת ישראל הן בירושלים כפי המבואר לעיל.
- ד) שהתגלות חכמת ישראל בעיני העמים באה יחד עם פריחת ארץ ישראל בכללה.
וכל אלה הם בכונת חז"ל (סנהדרין צ"ח) בענין "קץ המגולה" כהכשרה לקץ הגאולה, וסוד גלוי לכל העמים.
ו) יסוד היסודות של כל הבריאה, כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בהם - הוא אור החכמה העליון, "חכמת אלקים בקדושה של מעלה", כולל בתוכו כח סגולה עליון שממנו נובעות כל הסגולות הרוחניות והגשמיות של כל הבריאה, דרך עולם האצילות. וכולן כלולות בתורה ב"רמיזין קדישין". ולא רק עקרי הסגולות, אלא גם כל הפרטים ופרטי הפרטים בכל הדורות נרמזין בתורה.
לפי הכלל הגדול של רבנו הגר"א בבאורו לספרא דצניעותא -- כל הסגולות של האורות העליונים נובעות מהכח השגיב והקדוש של אור החכמה העליון, וניצוציהן יורדים מלמעלה למטה עד עולם העשיה ומתגשמים בעולם התחתון. כל סגולה וסגולה לפי שרשה ויחוסה הכללי והפרטי.
ולפי זה כל הסגולות הטבעיות שבעולם התחתון נמשכות מכח אור החכמה העליון. כל עקרי הסגולות היורדות מלמעלה למטה מתרכזים בשבע מדורות במובן הכתוב (משלי ט, א) "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה", שהן שבע החכמות הכלולות בשבעה עמודי עולם כנודע. וכולם -- כל הבריאה, כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בהם -- קשורים לאור החכמה העליון ע"י צינור דק בסוד תולה ארץ על בלימ"ה, והוא פתיל נוגה, סוד עין החשמ"ל, ראשי תיבות חכמה של מעלה, הנמשכים כולם משרשם הראשון אור אין סוף ב"ה.
וכל אלה כלולים ברזי התורה - כי ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא. וכל התורה כולה נובעת (נובלות מחכמה של מעלה כדברי המדרש). ורבנו הוסיף נובלות של תורה - הם שבע החכמות של מטה (בכונת הזהר "ומבועי דחכמתא לתתא") בסוד "מעינות תהום" ובסוד "ברכות תהום רובצת תחת" הנובעות מ"ברכות שמים מעל". ובכדי להבין ולהשיג את חכמת התורה הכלולה באור החכמה העליון -- נחוץ ללמד גם את שבע החכמות הצפונות בעולם התחתון עולם הטבע בסוד (שמות יט, יז) "תחתית ההר". ורבינו אמר משל למה הדבר דומה, למלמד דרדקי המסביר לתלמידיו הפעוטים כמה דברים שבתורה על ידי צעצועים וכדומה וציורים פשוטים.
ז) תורת משיח צדקינו היא בדרגת אור החכמה העליון, שיתגלה לקץ הימין על ידי משה רבינו ע"ה עם ביאת משיח בן דוד. וככל שאנו מתקרבים יותר באתחלתא דגאולה עד לגאולה השלמה -- מתגלה קימעא קימעא ליחידי סגולה מתורת משיח צדקנו, ע"י משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף, שביעודו צפונים כל רזי התורה כנודע. ועל ידו קיבוץ גלויות וגאולה משיעבוד מלכיות.
אלה הם שבע החכמות במובן האמור (משלי ט, א) "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה" כמבואר לעיל:
- א) חכמת החשבון התכונה והמדידה.
- ב) חכמת היציריה וההרכבה.
- ג) חכמת הרפואה והצמיחה.
- ד) חכמת ההגיון, הדקדוק והמשפט.
- ה) חכמת הנגינה והקדושה.
- ו) חכמת התיקון והשילוב.
- ז) חכמת הביגו"ר (בין גשם ורוח) וכחות הנפש.
רבינו ידע את כל החכמות האלה על בוריין. את חכמת הרפואה ידע את כל עקריה, אך את מעשי הגמר והריקוח לא השלים בשביל פקודת אביו שאם ילמוד גם את גמר החכמה הזאת למעשי הרי יהיה חייב להציל נפשות, והדיירים בסביבתו יסמכו עליו. אבל אם לא יסמכו עליו - בטח יכינו רופא אחר ולא יצטרך הגר"א לבטל מזמנו הנועד לשליחותו העילאית לגילוי רזי התורה וסודות החכמה הצפונה בה.
את חכמת הפילוסופיה למדה לתכליתה, ולא מצא בה כי אם דברים אחדים שמקורם לוקח מחז"ל, ועל השאר אמר שאין בה לא הגיון ולא צדק, ומיוסדת על אפיקורסות אווילית.
ח) כל הכוחות של הסגולות היותר גדולות וחזקות הנמצאים בעולם התחתון, עולם הטבע, הנם רק חלק קטן מיני אלפי רבבות מהכמות והאיכות של כח אור החכמה העליון, חכמת אלקים בקדושה של מעלה, ההתגלות המשיחית שתחילתה היא משנת ת"ר לאלף השישי.
עם התפתחות שערי החכמה של מעלה והתפתחות מבועי החכמה של מטה עפ"י דברי הזוהר הנ"ל תהיה מעין חכמת שלמה המלך בשעתו, ותגיע לידי גילוי כלי-רואוי אספקלראי באיתערותא דלתתא, עד כדי כך שממנו יראו מעט מנפלאות קץ הפלאות במרומי הרקיע ע"י הכתובת ישראל כנגה מזיו חיות הקודש. וזהו שאמרו במדרש "חיה אחת ששמה ישראל, חקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע".
וכן יזהירו בגוונין נהירין המילים (שמואל ב ז, כג) (דה"א יז, כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". וזהו מה שנאמר (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". ועי"ז יתקיים מה שנאמר (דברים כו, יט) "לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת".
והתגלות זו תופיע ראשונה בעיר הקודש ירושלים, עפ"י הכתוב (דניאל, ט) "כי שמך נקרא על עירך ועל עמך". וכמו שאמרו רז"ל "עתידה ירושלים להיות פנס לאומות העולם כנאמר (ישעיהו, ס) והלכו גויים לאורך".
הראשון שזכה לבינה וחכמה עילאית הוא יוסף הצדיק, ועליו כתוב "איש נבון חכם". וממנו נמשך יעודו הגדול של משיח בן יוסף בכל הדורות, ומכל שכן בעקבות משיחא האחרונים.
ט) נודע למשגב שרבים מבעלי השכלה ומלומדים ידועים בחכמת מחקרי הטבע מאחינו בני ישראל ומשאינם ב"ב בני ברית(?) גם מטעם שרים ורוזנים היו באים לרבינו הגר"א לבקש ממנו פתרונים ועצות על שאלות קשות במחקרי הטבע, והוא פתר את כל השאלות הקשות באופן מפליא ובמהירות רבה. אמנם הוא, רבינו, בראותו כי דבר זה גורם לו הטרדה ובילוי זמן, היה משתמט לקבל את כל השאלות מסוג זה, ובמקרים רבים יעץ לפנות בדברים כאלה לתלמידיו, ביחוד לתלמידיו מחכמי שקלאב. עכ"פ כל תשובותיו שהשיב להמלומדים חוקרי הטבע הביאו לידי קידוש השם וכבוד ישראל במידה כבירה.
י) ומעשה שהיה, מעשה שעשה עלינו רושם חזק ואדיר, זה היה בשנת תקל"ו ואני הייתי אז צעיר לימים בן חי שנה, אז באו ידיעות שרבים מכומרים צוררי ישראל במחוז אוקראינה מטיפים הרבה במנזריהם דברים איומים על היהודים, המשפילים את המוסריות והגשמיות של היהודים על סמך דיבות שקר, דברים שלא היו ולא נבראו.
ואחד הכומרים בעיר קיעוו (קיוב) שהוא מומר להכעיס אמר: "היהודים חושבים את עצמם לעם חכם ונבון. במה היא חכמתם" - אמר הכומר - "מעשי תעתועים נוכלים ומנצלים את הגויים". ועוד דברים איומים כאלה.
דברי הכומרים הכו גלים רבים בין המון שומעיהם. לרגלי הידיעות המזעזעות האלה נתאספו ראשי ונגידי קהילתנו בשקלאב לטכס עצה כדת מה לעשות לקדם את פני הרעה, ונבחרו אחדים מראשי הקהילה: אבי ר' בנימין, ר' יהושע צייטליס (צייטלין), ודודי ר' נטע נאטקין, ורבי ברוך דוקטור -- שהיו כידוע גם מכובדים בחצר המלוכה. ונסעו לפעטערבורג עיר המלוכה, שם נתקבלו בכבוד גם בשביל כמה המצאות חשובות בעיניני תרופות למחלות מדבקות ובעניני חכמת המדידה ועוד שהומצאו מכבר על ידם כנודע והממשלה השתמשה בהם.
אחרי שסיפרו לשרי המלוכה את מעשי הכומרים הנ"ל קיבלו הבטחות טובות לתת פקודה חזקה לעקור מן השורש את מעשי הכומרים ואת דיבותיהם על היהודים. בשובם מפעטערבורג נסעו כולם לוילנא לרבנו הגר"א וגם אני נסעתי אתם. הם דברו עם רבינו באריכות על הענין.
הגר"א אמר להם אשריכם שזכיתם למצוה גדולה זו, לא אחד בלבד קם עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, ע"י שליחים הראויים לכך. אבל -- אמר רבינו -- עלינו לדעת שלא רק בזאת אנו יוצאים ידי חובתינו ולא רק בזאת יתוקן הדבר לתמיד. ידוע היטב כי הנשק היותר גדול של שונאי ישראל הוא תמיד שגרתם הידועה "איה חכמתם של היהודים המתפארים בתורתם שהם עם חכם ונבון" וכדומה. בכל דור ודור יש אומנם יחידי סגולה בישראל מחכמי התורה שעלה בידם להמציא המצאות חשובות בחכמה רבה ביסודות הטבע, אבל רוב חכמי התורה עזבו לצערינו הרב את מחקרי הטבע, אשר כולם כלולים וצפונים בחכמת תוה"ק, למרות חפץ ה' בתורתנו שבה נאמר "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", ומתוך עצם הפסוק למדים אנו די ברור את כוונת התורה.
כי לכאורה קשה ממה נפשך, אם הגוים יבינו את חכמת תורתינו רק מתוך דרך הפשט שבה, הרי יכולים גם הם ללומדה, ואם לפי הכונה שהיא לחכמת התורה הצפונה בעמקי סודותיה על דרך הנסתר -- הרי לעולם לא ידעו ולא יבינו זאת, וכיצד יכול להיות המציאות שהגוים יכירו בחכמת ישראל לפי האמור "היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו'"?
לפיכך אין דרך אחרת לפירוש כוונת הפסוק כי אם באופן כזה: אחרי שהגוים יראו את חכמת ישראל בדברים הטבעיים ביתרון רב, וידעו שהיא לקוחה מתוך עמקי סודותיה של חכמת התורה, יכול להתקיים "חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" - גדול בחכמה ותבונה. ורק בזה תתקיים גם מה שנאמר "לתתך עליון על כל הגוים וכו'". ואין דרך אחרת להגיע לדרגה זו כי אם ע"י לימוד רב ונכון בשתי הקצוות -- מתהום ארעא עד רום רקיע ועפ"י הכתוב "כי כל בשמים ובארץ". ללמוד היטב את סודות תורתינו הנובעים מחכמה של מעלה וללמוד היטב את מחקרי ארץ הנובעים מחכמת התורה הקשורים יחד, כדברי הזוה"ק על שנת ת"ר לאלף השישי "יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו'". כי אין לעלות על הסולם שראשו מגיע השמימה מבלי לעלות תחילה על דרגות הסולם המוצב ארצה. ובזה צפונה עיקר הכונה שנרמז ליעקב אבינו.
אין דבר יותר גדול לקידוש ה' והצלת כבוד ישראל בעיני העמים מאשר לקיים את הדבר הגדול הזה. ומכל שכן שאנו הולכים ומתקרבים לזמן היותר מסוגל לחיזיון זה משנת ת"ר לאלף זה כאמור בזוהר הנ"ל. ומדוע נעזוב את הנכס הגדול הזה של חכמת תורתנו הקדושה או חלק ממנה לאחרים ונמצא שם שמים מתחלל, ומתגדל עלבונה של תורה.
את הדברים האלו ביתר אריכות דיבר רבנו בהתרגשות עצומה שאין לתארה, לא בדבור ולא בכתב. הוא הביע שמחתו והוקרתו על אלה מתלמידיו המקימים בכל כוחם ואילותם את הענין הגדול הזה בפועל ממש לקידוש שם שמים ושם ישראל בסעד"ש.
יא) על כל אחד מחכמי התורה ומכל שכן יודעי ח"ן - אמר רבינו, חובה רבה ללמוד לפחות אחת משבע החכמות המנויות לעיל ,וללמדה גם לאחרים ת"ח ויראי ה'. כל אחד יבחר באחת החכמות לפי כשרונו ונטייתו הטבעית והשכלית.
רבים מחכמי קהילתנו משקלאב וממקומות אחרים נהרו לרבנו הגר"א בבקשת הוראות ממנו בענין זה, והוא היה קובע לכל אחד ואחד את מקצוע החכמה המתאים לו לפי כשרונו ונטייתו. וברוח קדשו אמר גם כן לכל אחד רמז אחד או יותר שבו נרמז שמו וענינו בפסוקים בתנ"ך, ולפעמים גם על פי גורל.
יב) כמבואר לעיל, קשורים כל יסודות החכמות וגילויהן עם בנין ירושלים קיבוץ גלויות ופריחת ארה"ק על פי הפסוקים בתנ"ך הנזכרים לעיל. וזאת היתה אחת המטרות הגדולות של משאת נפשו של רבינו הנלהבת לקבוץ גלויות ומצות ישוב ארה"ק. ומרגליה בפומיה: במידה שיחסר לו לאדם בידיעת הסגולות שבכוחות הטבע -- יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, ובמדה שחכמי התורה ישיגו במחקרי סגולות הטבע יוסיפו מאה שערים בחכמת התורה.
יג) כל היעודים האלה שתחילת יציאתם מהכח אל הפועל שתהא משנת ת"ר ואילך (כמובא בזוה"ק פרשת וירא הנ"ל), ניתנו בשליחות שמים ביעודו של רבנו הגר"א ז"ל שזכה להיות נהורא דמשיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות.
לימוד חכמות הטבע לשם השגת חכמת התורה יועיל וישמש הרבה להרמת קרן התורה ולחזק אהבת התורה ויראת שמים בכל בית ישראל, ולקידוש ה' ומעלת ישראל בעיני כל יושבי תבל ושוכני ארץ.
יד) עוד משחר טל ילדותו התחיל רבנו הגר"א להתענין וללמוד בחקירת כוחות וסגולות הטבע ולמדם לתכליתם. ובעיון רב מצא את כולם בסודות התורה ובחז"ל אשר יסודם הוא בסוד "האותיות והניקוד".
כנודע חבר רבנו כמה חבורים על תורת הדקדוק, גם בכדי להבין יותר את סודות התורה, והיה אומר שכל מה שנתגלו ומתגלים במחקרי ארץ על דרך הטבע הם רק כטיפה מן הים הגדול ממה שצפון בחכמת התורה העתידים להתגלות עם תורת משיח צדקנו, אך קימעא קימעא מתגלים גם בעקבות משיחא ליחידי סגולה.
רבנו ידע לגלות המצאות נפלאות בכוחות וסגולות הטבע הצפונים בתורה, כי כל רז לא אניס לו ונהירין לו שבילי דרקיע כשבילי התורה כולה. והרבה פעמים אמר לנו רבנו כי המקום היותר מסוגל להשגת תרעי דחכמתא דלעילא ומבועי דחכמתא דלתתא הוא בעיר הקדש ירושלם ת"ו כמבואר לעיל.
בשלש דרכים (תמצית) זכה רבנו להשיג את ידיעתו הרבה בשבע החכמות:
- א) ע"י החכמה של מעלה, תרעי דחכמתא דלעילא הצפונה על כל פרטיה בסודות התורה,
- ב) ע"י מחקרי כוחות הטבע, מבועי דחכמתא דלתתא,
- ג) ע"י דרגתו הגבוהה ברוח הקודש דזיהרא עילאה, עד כדי כך שנהירין היו לו שבילי דרקיע כשבילי חכמת התורה.
גם ידע להשתמש בשם סודי כדי לברר כל הסגולות העליונות והתחתונות על בוריין, ובכחו הגדול והנשגב הזה ידע גם כן ליצור גולם בע"ח כנודע.
ידיעתו של רבינו בשבע החכמות היתה לא רק בדרך העיונית כי אם גם בדרך המעשית. והרבה מעשיות ידועות על כמה המצאות נפלאות שהמציא רבינו במעשה הנדסה בטבעיות הצמיחה והרפואה ובתורת הנגינה ועוד. פעם אחת דיבר לפנינו רעיונות נשגבים על הפסוק "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה". ופעם בסעודת ר"ח דיבר באריכות על הפסוק "עלי הגיון בכינור", ואז גם עשה תיקון מפליא מאד בכינור שלי.
טו) יוסף הצדיק היה הראשון שזכה לתבונה וחכמה בסוד "קמה אלומתי וגם ניצבה" - בזה היה עיקר חלומו וחזיונו של יוסף. הוא ראה בזה יעוד גדול של יסוד חכמה ותבונה וזה מה שאמר לפרעה "ירא פרעה איש נבון וחכם" שהתכוון על עצמו. הוא הקדים תבונה לפני חכמה בשביל שזה היה לפני מתן תורה -- כי אחרי מתן תורה באה חכמה לפני תבונה, ככתוב "עם חכם ונבון", וכנאמר "היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". וכן נתקיים הדבר שבאותו לילה של יום שחרורו מבית האסורים השיג את שבעים הלשונות ע"י מלאך גבריאל, ואת שבע החכמות ע"י המלאך מט"ט. וכשסיפר לאחיו את חלומותיו אמר להם גם את פתרונם זה על היתרון שלו בתבונה ובחכמה, ובזאת היתה עיקר קנאתם של אחיו. וזה נרמז בפסוק "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו". כלומר "על דבריו" -- על דברי הפתרון שהוא נתן לחלומותיו.
ורמז ע"ז אמר לנו רבינו "קמה אלמתי" - ז' חכמות בחושבנא. עוד רמז נפלא בענין זה אמר רבינו: האותיות השניות של הפסוק "ויקח משה את עצמות יוסף עמו"[1] עולות בחושבנא שבע חכמות. וזהו היה היסוד הראשון של גילוי רזי התורה ע"י משיח בן יוסף בעקבות משיחא, ועל ידו קיבוץ גלויות ואתחלתא דגאולה.
טז) חמשה דברים מסייעים להשגת חכמת התורה:
- תיקון המידות,
- מצוות ומעשים טובים,
- לימוד תורת הנסתר,
- לימוד תורת הדקדוק,
- ולימוד סגולות הטבע בשבע החכמות (הנימנות לעיל).
על חוקי הדקדוק כתב רבנו הרבה. בחיבוריו הקדושים בתורת הקבלה גם חיבר חבורים מיוחדים על תורת הדקדוק וחכמתה. גם עורר בהקפדה מרובה על נחיצות וחשיבות הלימוד הזה, הן למען דייקנות הלשון והן למען השגת חכמת התורה ויסודות הבריאה כולה, כנודע שבתורה כלולים כל הנבראים וכל חכמת התורה צפונה בסוד "האותיות והנקוד", וכאמור בזוה"ק "איסתכל באורייתא וברא עלמא", וכמו שאמרו חכמינו "ידע בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ". ועיקר צירוף אותיות הוא ע"י הדקדוק והנקודות.
בתורת הדקדוק צפונה חכמה עילאית נשגבה. גם בצורה הפשוטה של לשון הקודש בדקדוקיה אנו רואים חכמה פלאית, חכמת אלקים נפלאה -- הן מפאת הקיצור והן מפאת המשקלים והנטיות.
חכמת הדקדוק היא הנשמה האצילית של לשוננו הקדושה לשון תורתנו, ושפת אלקים חיים ושפת מלאכי השרת. בתורת הקבלה מדובר הרבה על סוד האותיות והנקוד וכמובא ב"סוד קדושים" שהדיבור בלשון הקדש נותן נחת רוח ליוצר בראשית. וכמו שאנו אומרים בתפילה על מלאכי השרת: "להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה וכו'". ומכל שכן הדיבור בלשון הקדש בארץ ישראל כמובא במדרש (ספרי על דברים לב, מג) "כל הדר בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואוכל חולין בטהרה מובטח לו שהוא בן עולם הבא".
וגדול הוא כח הדקדוק עפ"י חז"ל (ברכות טו, ב) "הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה וכו'". ובמובא בחז"ל שהעולם נברא בלשון הקדש נמצא שכל העוסק בלשון הקודש ודקדוקיה הנהו בבחינת שותפו של הקב"ה במעשי בראשית. וכשם שמצוה לדבר בלשון הקדש, כך מצוה לדעת את טעמיה ודקדוקיה.
תכלית הגאולה, גאולת האמת וקידוש ה'[עריכה]
נשגיב כחנו לתכלית הגאולה, אשר היא גאולת האמת וקידוש ה' עפ"י ביאור רבנו בפסוקים (ישעיהו נ"ב, ח'-י') "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" - היינו קבוץ גלויות. "פצחו ורננו יחדיו חרבות ירושלים" - היינו בנין ירושלים וביעורכם רוח הטומאה מן הארץ. "כי נחם ה' עמו גאל ירושלים" - היינו גאולת האמת, כי ירושלים נקראת עיר האמת. "חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים וכו'" - היינו קידוש ה' בדברי הנבואה האלה. ובהמשך הפסוק שם "וראו אפסי ארץ את ישועת אלקינו" נרמז נצחון ישראל במלחמת גוג ומגוג ע"י משיח בן יוסף עפ"י רבנו (הערת המעתיק : בספר "ליקוטי אגדות דף ט"ו אגדה נ"ג) תהיה מלחמת גוג ומגוג אחרי גאולה ראשונה משעבוד מלכיות. ועפ"י הביאור דלעיל נראה ברור כי ההכשרה לנצחון הגדול הוא ע"י גאולת האמת וקידוש ה'.
מכאן נוכל להבין היטב את דברי רבנו בפרק "סוד האותיות" שבקיבוץ גלויות יגבר הסטרא אחרא (הערת המעתיק : בספר ליקוטי הגר"א "סוד האותיות" דף מ' שם מביא "באר יצחק" את דברי הגר"א על הפסוק: "ופדויי ה' ישובון" שזה נאמר על משיח בן יוסף שהוא הגואל הראשון ועל ידו יהיה קיבוץ גלויות ואז יגבר הסט"א ביותר בעקבות משיחא). ובהיות שעיקר השאיפה של הסט"א הוא לעקור את האמת (וזהו מה שאמרו "עשו שונא ליעקב" כי יעקב הוא בטוריא דאמת, ככתוב "תתן אמת ליעקב"), ובהיות שהסט"א יודע שתכלית הגאולה היא גאולת האמת וקידוש ה' הבאים עם קבוץ גלויות ובנין ירושלים כמבואר לעיל, ובהיות שיודע הסט"א שכל מה שעקבות משיחא הולכים ומתקרבים, הולך ומתקרב קיצו של כח הטומאה -- לכן מתאזר הסט"א בכל כח עוז מלחמתו לעקור את האמת ואת כל פעולה טובה המביאה לידי קידוש השם.
ומכאן נוכל להבין את דברי חז"ל על עקבות משיחא (מסכת סוטה דף מ"ט) שם מונה הגמרא: בעקבות משיחא האמת נעדרת וחוצפה יסגי, בן מנבל אב ונערים פני זקנים ילבינו. מדוע באים כל אלה במיוחד בעקבות משיחא יותר מאשר בזמן אחר? בשביל שגאולת האמת וקידוש ה' הם תגלית הגאולה עם קיבוץ גלויות ובנין ירושלים - לכן מתגבר הסט"א בכל כח מלחמתו ביותר בעקבות משיחא לעקור את האמת. והמלה "נעדרת" - "האמת נעדרת" - פירושה נעקרת לפי סדר אתב"ש שהד' נחלפת בק'. ולכן בעקבות משיחא האחרונים תגדל המדה של כפיית טובה ושילום רעה תחת טובה באופן שלא היתה כמוה מיום בריאת העולם.
"בעקבות משיחא" שבחז"ל תרתי משמע. בזמן עקבות משיחא ובעצם עקבות משיחא. כלומר בעצם הפעילות של אתחלתא דגאולה שהן קבוץ גלויות, בנין ירושלים, גאולת האמת וקידוש ה' כדלעיל -- אז יגבר הסט"א להפריע ולהכשיל ע"י עקירת האמת ומניעת קדוש ה', ועל זאת נאמר (תהלים פט, נב) "אשר חרפו עקבות משיחך".
ומה חזק הוא כח הסט"א שעלה בידו להסתיר מעיני האבות הקדושים את סכנת הקליפות: מעיני אברהם אבינו - את קליפת ישמעאל, מעיני יצחק אבינו - את קליפת עשו, ומעיני יעקב אבינו - את קליפת התרפים. ובעקבות משיחא גובר הסט"א ביותר להכות גם תופשי תורה בסנוורים.
את כל זאת חובה עלינו לדעת ולהבין מראש בעבודתנו הקדושה למען קבוץ גלויות ובנין ירושלים. לדעת מראש כי במדה שהעבודה הקדושה הזאת תגדל -- יגבר הסט"א להפריע ולהכשיל בנשקו העיקרי שהוא עקירת האמת (כמבואר לעיל עפ"י דברי חז"ל ודברי רבנו הגר"א). ובידענו כל זאת מראש את שאיפתו וכח מלחמתו של הסט"א, נדע את אופני הדרך ואת דרכי המעשה שלפנינו. נדע כיצד להלחם נגדו בזה לעומת זה. היינו הסט"א רוצה לעקור את האמת ולהביא לידי חלול השם -- ואנחנו נלחם נגדו ע"י גאולת האמת וקידוש ה'. גם זה נכלל בכונת הכתוב "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". וכח חותמו של הקב"ה שהוא אמת יעמוד לנו על כל צעד ושעל במלחמתנו זו.
ועלינו לזכור כי כח זה בא אמנם באופן ניסי מן השמים עפ"י חז"ל (סנהדרין מ"ד) בענין המעשה שנפלה פיתקא מן הרקיע דהוי כתיב ביה אמת שהוא חותמו של הקב"ה, אך בכל דבר מצוה דרוש איתערותא דלתתא, ועל זה נאמר "אמת מארץ תצמח". והיה כאשר אנו נעשה למען גאולת האמת מלמטה - אז נסתייע מלמעלה בכח חותמו של הקב"ה.
והיות שמרכזו העיקרי של הסט"א הוא בשערי ירושלים עפ"י הכתוב (עובדיה א, יא) "באו שעריו ועל ירושלים יַדּוּ גורל" ועפ"י הכתוב "לפתח חטאת רובץ" נגד "פתחא דקרתא דירושלים", כי כל שאיפתו של כח הטומאה הוא להתאחז במרכז הקדושה, ועל דא נאמר יגער ה' בך השטן הבוחר בירושלים -- לכן כאן פה עיה"ק ירושלים ת"ו, כאן הוא המקום והמרכז, כאן הוא לנו הכח העליון להשיב מלחמה שערה נגד שרו של עשו ומלחמתו לעקור את האמת.
תקון חטא המרגלים ע"י בנין ירושלים[עריכה]
חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום. על פי מדרש רבותינו נגזרה בכיה לדורות בגלל חטא המרגלים, בכיה על חרבן ביהמ"ק, חרבן ירושלים ושממת הארץ. במדה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים. חלק גדול של עונש החטא הזה הוטל בעצם ימי המעשה של החטא בדור המדבר, כמבואר בתורה, אך שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות ר"ל.
תקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא ע"י גאולת ירושלים ובנינה וע"י הפעולות לקיבוץ גלויות, לפי הכלל הידוע כי זה לעומת זה עשה אלוקים ומדה כנגד מדה היא הן לחוב והן לזכות, תקן במה שפגמת, לתקן כל דבר לפי המקום לפי הזמן לפי המעשה ולפי הפרסום. והנה חטא המרגלים שהביא בכיה לדורות כדרשת רבותינו על הפסוק (במדבר יד, א) "ויבכו העם בלילה ההוא" -- אותו לילה היה ליל תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש. נמצא שתקון חטא המרגלים צריך להיות ע"י בנין בית המקדש. ולפני בנין בית המקדש צריך להיות בנין ירושלים כמבואר עפ"י רבינו לפי הפסוק (ישעיהו מד, כח) "ירושלים תבנה והיכל תִּוָּסֵד" שנאמר על אתחלתא דגאולה האחרונה כמו בימי כורש.
ובעוה"ר, רבים הם החוטאים חטא גדול של "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים קו, כד). גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים, נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שוא ומדוחים. גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה -- דעה זו שכבר הופרכה עפ"י גאוני עולם ראשונים ואחרונים.
המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו תנאים ואמוראים שקבעו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, ורבינו הרמב"ן זיע"א שקבע את מצות ישוב ארץ ישראל במצות עשה שבתורה "וירשתם אותה וישבתם בה", ורבינו בעל התוספות יו"ט שלפני הגאולה תהיה אתחלתא כמו שהיה בימי כורש בימי בית שני, וכן רבינו השל"ה הקדוש (בשער האותיות) המבאר את גודל מצות ישוב ארץ ישראל בכל עת ובכל זמן - לא פסקה הקדושה של מצוה אף לרגע אחד.
ומי גדול לנו בכל הדורות האחרונים כרבינו הגר"א קדוש ישראל אשר בדברים חוצבים להבות אש האיץ בתלמידיו לעלות לארץ ישראל ולעסוק בקיבוץ גלויות. והרבה לזרז את תלמידיו להחיש את קץ המגולה, לקרב קץ הגאולה ע"י ישוב ארץ ישראל. כמעט בכל יום דבר אלינו רבינו ברתת והתרגשות כי "בציון ובירושלים תהיה פליטה", ולא לאחר את המועד. מי ימלל ומי יתאר את גודל דאגתו של רבינו בדברו אלינו הדברים כאלה וכאלה ברוח קדשו ובדמעות בעיניו.
גם הסביר לנו כמה פעמים שדעתו של רב יהודא (כתובות דף ק"י) שאמר העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, גם לדעתו של ר' יהודה הרי אמר רק מבבל ולא משאר ארצות, וגם על עליה מבבל דעתו של ר' יהודה היא דעת יחיד ומופרכת מעיקרה בגמרא שם ובמפרשים. זאת ועוד, ר' יהודה מסתמך על הפסוק (ירמיהו כז, כב) "בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי" - מה פירוש "יום פקדי"? הנה עלית עזרא ונחמיה היתה מגלות בבל, וכל פקידא משמים צריכה להיות תחילה פקידא באיתערותא דלתתא, וכמו שרבינו אומר בכמה מקומות שהפקידא בעקבות משיחא תהיה תחילה כמו בימי כורש בימי בית שני הבאה מסטרא דשמאלא במדת הדין היינו איתערותא דלתתא.
מה גדול הוא הכאב של העובדא שרבים מאחב"י, וביניהם גם מעשירי עם שבמדינות רוסיא אשר התכוננו בהתלהבות לנסוע לארץ ישראל במצות רבינו הגר"א ונתקררו דוקא ע"י כמה מתופשי התורה אשר לא ידעו ולא יבינו. וזאת מה שכתב רבנו כי בקבוץ גלויות יגבר הסטרא אחרא ר"ל, וזאת מה שנאמר במדרש כשישראל יוצאים מן הגלות עמלק מזדמן להם בדרך. וזהו כח הטומאה אשר ע"ז נאמר "אשר קרך בדרך" -- מה חזק כוחו כח השטן שהכניס דעה כוזבת גם בתופשי התורה לעכב את הגאולה, הרי המרגלים היו גדולי ישראל והשטן השיאם ר"ל.
ועוד לזאת, בין המעכבים שבגולה יש גם כאלה המפריעים לשלוח תמיכה לחיזוק הישוב בארץ ישראל. שומעים אנו מפי השדרים (המשולחים) שלנו, כמה מעשים נוראים מעין אלה. לדוגמא אחד מהם: ביום היארצייט (יום השנה) של רבינו הגר"א זצ"ל דרש אחד משדרינו בבית הכנסת בעיר... בעד חיזוק הישוב בארץ ישראל, אחריו עלה הבמתה גבאי הקהילה ואמר עסק חדש יצרו גבאי הכולל בירושלים, אינם מסתפקים בבקשת נדבות בעד לחם לעניים אלא גם נדבות לבנין ירושלים לקנות שדות וכו' וכו' להרחבת הישוב, ועוד חלומות כאלה. אם היא עת רצון מלפני ה' - אמר אותו גבאי - להביא את הגאולה אז אין צורך לקנות שדות וכו'.
והנה אותו גבאי שאין לו שום מושג מדרכי הגאולה ואינו יודע או שאינו רוצה לדעת את דברי הנביא "שדות בכסף יקנו...בארץ בנימין ובסביבי ירושלם וכו'" (ירמיהו לב, מד), ודברי הנביא (ישעיהו נד, ב) "הרחיבי מקום אהלך" -- שכל אלה נאמרו על האתחלתא דגאולה כפי שבארתי בפרקים הקודמים. ומה שאמרו חז"ל "כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא באה, כאילת השחר וכו'" וכל אלה נאמרו על האתחלתא דגאולה כעני על חמור, כל זמן שלא זכינו לגאולה השלמה בענני שמיא ב"ב. ורבינו הגר"א מדבר בהרבה מקומות על גאולה ראשונה משעבוד מלכיות ע"י משיח הראשון משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף שביעודו קיבוץ גלויות באיתערותא דלתתא. מה פירוש משיח הראשון וגאולה ראשונה שבדברי רבינו הגר"א? הרי זו היא ההכשרה הבאה לפני משיח בן דוד.
ומה יאמרו אותם בעלי הסברות העקומות לדברי חז"ל "כשתהא ירושלם נבנית בן דוד בא", ועל הפסוק "ובא לציון גואל" (ישעיהו, נט) נאמר במדרש וברש"י על פסוק זה "כל זמן שציון אינה בנויה הגואל לא בא".
אכן איזובי הקיר באו לנצח את ארזי הלבנון. אין זאת כי אם קליפת המרגלים מדברת מתוך גרונם. אכן זה מה שאמרו חז"ל בעקבות משיחא האמת נעדרת וחוצפה יסגי -- חוצפה גם נגד הדברים הקדושים של נביאינו וחוזינו, חוצפה נגד גדולי ישראל הקדמונים ונגד דעתו ומצותו הקדושה של קדוש ישראל רבינו הגר"א. ואנו תפלה שכל אלה שהרוח העמלקית שוררת בקרבם, שישובו מהר מדרכם הרעה, והוא רחום יכפר עון.
וכפי שבארנו תקון חטא המרגלים צריך לבוא אך ורק ע"י בנין ירושלם והרחבת הישוב במצות 'הרחבה', צו הנבואה (ישעיהו נד, ב) "הרחיבי מקום אהלך וכו'" בסעד"ש.
במצות 'הרחבה' שפע ברכות רבות המיוחדות לארץ ישראל, סגולת ההתרחבות מסועפת להרבה דברים בשבעה עשר סוגי הרחבה, וסימנך ראה בטו"ב ירושלם:
- התרחבות בשטח המקום, במובן האמור (ישעיהו נד, ב) "הרחיבי מקום אהלך", היינו הרחבת ההתישבות.
- התרחבות במספר המתישבים בארץ ישראל במובן הדברים של יצחק אבינו אחרי שעלה בידו להשיג את ברכת הארץ בזריעה ובמים ויקרא שמה רחובות - "ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ", היינו התרחבות בהתישבות ובמספר הנפשות,
- הרחבה בטוב הארץ במובן האמור (שמות ג, ח) "ארץ טובה ורחבה", כי מלת "רחבה" בזה אין כוונתה על גודל מידתה של ארץ ישראל, שהרי הרבה ארצות בעולם גדולות יותר מארץ ישראל, אלא הכוונה על התרחבות סגולת הטוב שבה במובן האמור לעיל,
- התרחבות בתורה ומעשים טובים במובן האמור (דברים לג, כ) "ברוך מרחיב גד" שפירושו הוא מזל טוב, ואין טוב אלא תורה ומצוות ועל פי הכתוב (תהלים קיט, צו) "רחבה מצוותך מאד", וכאמור (תהלים קיט, מה) "ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי" -- "ברחבה" היינו ארץ ישראל על פי הכתוב "ארץ טובה ורחבה"
- הרחבה בחכמת התורה וישראל במובן האמור (איוב יא, ט) "ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים",
- הרחבה מצרה ומצוקה כאמור "בצר הרחבת לי" (תהלים ד, ב), "מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה" (תהלים קיח, ה),
- הרחבה בהתעלות הקדושה במובן האמור (יחזקאל מא, ז) "וְרָחֲבָה וְנָסְבָה למעלה למעלה",
- הרחבה בברכת הארץ על פי האמור "כר נרחב" בנוסח הפסוק (ישעיהו ל, כג) "ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואות האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב",
- התרחבות על כל גבולי הארץ על פי האמור "והרחבתי את גבולך" (שמות לד, כד), "ואם ירחיב ה' אלקיך וכו' ונתן לך את כל הארץ וכו'" (דברים יט, ח), ועל פי הכתוב "ברוך מרחיב גד" שעפ"י המדרש וברש"י על פסוק זה נאמר זה גם על הרחבת הגבולות ועפ"י דרשת רבותינו עתידה ירושלים להתפשט וכו' עתידה ירושלים להתרחב וכו',
- התרחבות ובטחון בכל צעד וצעד על פי האמור (שמואל ב כב, לז) "תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי", וכאמור (דברים יב, כ) "כי ירחיב ה' את גבולך",
- הרחבה פרטית לכל אחד המשתתף במצות הרחבה הכללית על פי האמור (משלי יח, טז) "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו",
- הרחבה בפועל ידים במובן האמור (שופטים יח, י) "והארץ רחבת ידים",
- הרחבה במימי הארץ במובן האמור (ישעיהו ל"ג, כ'-כ"א) "חזה ציון קרית מועדנו וכו' כי אם שם אדיר ה' לנו מקום נהרים יאורים רחבי ידים", ועל פי האמור (תהלים קד, כה) "זה הים גדול ורחב ידים", ועל פי האמור (משלי ה, טז) "ברחובות פלגי מים" (בהשואה לכתוב "והארץ רחבת ידים"),
- הרחבה בעבודת בנין ירושלים במובן האמור (נחמיה ד, יג) "הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה",
- הרחבה במשמני הארץ עפ"י הכתוב (נחמיה ט, לה) 'והארץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה'[2],
- הרחבה בכיבוש הארץ על פי הכתוב (שופטים יח, י) "והארץ רחבת ידים כי נתנה אלקים בידכם", ועל פי הכתוב (תהלים לא, ט) "ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי", ועל פי הכתוב (שמואל ב כב, כ) "וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי",
- הרחבה של מדת הרחמים בבנין ירושלם, עפ"י הכתוב (תהלים קב, יד) "תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד", וראשי התיבות של שרשי הפעל בפסוק זה הם האותיות רחב[3]. ואחרי זה כתוב "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ", היינו בנין ירושלם ונטיעת אדמת ארץ ישראל (וגם במלים עפרה יחננו, ראה רבינו רמז על יעודו בשמו אליהו בן שלמה בחושבנא). וכן מה שכתוב (ירמיהו ל, יח) "הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנותיו ארחם".
- ורבינו אמר לנו גם רמז ע"ז משכנותיו בגימטריא ארץ ישראל, כי גם אהלי יעקב - היינו בתי ישראל - זקוקים למדת הרחמים, עפ"י מה שמובא במדרש וברש"י על הפסוק (רש"י במדבר כד ה) "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל -- אף כשהם חרבים, לפי שהם משכון עליהם, וחורבנן כפרה על הנפשות שנאמר כלה ה' את חמתו ובמה כלה - ויצת אש בציון". הדיוק בדברי המדרש הוא כי "משכנותיך" הוא לשון 'משכון', כלומר שאם ישראל יחטאו יפול העונש על הבתים ולא על הנפשות. ועל זאת אמר רבינו, הובטח לנו "ומשכנותיו ארחם", היינו שגם על הבתים תחול מדת הרחמים. וגם בשביל זה כתוב שם "יעקוב" בוא"ו שהיא במדת הרחמים. ובאותו פסוק גומר "ונבנתה עיר על תילה וארמון על משפטו ישב" - כי"ר כן יהי רצון(?).
- וכן ממה שהובטח לנו במצות הרחבה הרחיבי אהלך וכו' -- "ושמתי כדכד שמשותיך" (ישעיהו נד, יב), היינו חומותיך כפירוש רש"י (ב"ב ע"ה), היינו מדת הרחמים במדת הדין כהבטחת הקב"ה (בגמרא שם) בענין שהם וישפה להוי כדין וכדין. וכבר בארתי בפרקים הקודמים שבאותו פרק (ישעיה נ"ד) ראה רבינו רמזים נשגבים בשמו על יעודו לקיבוץ גליות ובנין ירושלם.
ועוד הרבה בחינות בסגולת הרחבה בארץ ישראל, ברכותיה ומצוותיה, (עוד ידובר על זה להלן פרק ז'). ולמה נכללו כל הסגולות הטובות של ארץ ישראל במצות הרחבה? מפני שמלת הרחבה היא לעומת מלת החרבה (חורבן), כידוע בסוד תורת הקבלה שבהרבה דברים, הקללה נהפכת לברכה על ידי שנוי סדר האותיות של המלה, והרבה דוגמאות במובן זה מובאות בתורת הקבלה, ועפ"י כונת חז"ל "זה לעומת זה עשה אלקים וכו'", טוב לעומת רע, הרחבה לעומת החרבה.
ועלינו לדעת מראש שכל הסגולות היקרות הכלולות בברכת הרחבה באות רק כשהפעולה נעשית תחילה ע"י בני ישראל עצמם באיתערותא דלתתא כפי שאומר הכתוב "הרחיבי מקום אהליך", וכפי שנאמר ביצחק אבינו שהוא בעצמו התחיל בזריעת האדמה ובחפירת הבאר ואחר כך באה ברכת ההרחבה מן השמים, וכמו שנאמר (דברים כ"ח, ח'-י"ב) {{צ|יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך... "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשי ידיך".
כל פעולה ופעולה של מעשי הרחבה באתערותא דלתתא הנמנים לעיל מושכת שפע עליון מהמרחב העליון שהוא ירושלים של מעלה הנקראת "מרחבי מרום" ומקרבת את הגאולה.
כל הפעולות הכלולות במצות הרחבה -- חובה לעשותן ולחזקן בלי הפסק ובלי שום השהיה כדברי הנבואה שם "הרחיבי מקום אהלך וכו' אל תחשוכי" היינו אל תפסיקי, "ויתדותיך חזקי".
באותו פרק שבו נצטוונו על מצות הרחבה -- "הרחיבי מקום אהלך", יש לנו גם הבטחה נאמנה "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה'".
ובדברי ברכתו הקדושה של רבינו לתלמידיו, אלה שהבטיחו לו נאמנה לנסוע לארה"ק, אמר לנו בהתרגשות רבה, אשריכם שתזכו לקיים מצות ישוב ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצות שבתורה. אשריכם שתזכו להיות שותפיו של הקב"ה -- השב שבות יעקב ומשכנותיו ירחם, הבונה ירושלם, המציב גבול אלמנה, המרחיב גבול ישראל. אשריכם שתזכו לקיים מצות הרחבה עפ"י צו הנבואה "הרחיבי מקום אהלך" (ישעיהו, נד) שמצוה זו תביא את קיבוץ הגלויות ברחמים, ככתוב שם אחריה "כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו וגו' וברחמים גדולים אקבצך".