קול התור (ויקיטקסט)/פרק ד
קול התור - מאת רבי הלל משקלוב |
---|
מהדורת הדפוס: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
מהדורת ויקיטקסט: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
פרק ד - מערכה משולשת בעקבות משיחא
[עריכה]פרק ד - מערכה משולשת בעקבות משיחא
"יעודים מועדים ומיועדים"
- תוכן הפרק
- תכלית הגאולה, גאולת האמת וקדוש השם עד תקון עולם במלכות שדי.
- חוט המשולש יעודים מועדים ומיועדים באים כאחד במערכה משולשת. המיועדים פותחים ביעודים ומקרבין את המועדים, נרמזין בפסוקים "הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו", "עת לחננה כי בא מועד", "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו".
- עלינו ללמוד ולהבין את דרך השילוב של שלשת היסודות האלה:
- במדה שאנו מקדמים את פני הגאולה, לרצות את אבניה ולחונן את עפרה, הגאולה מתקרבת אלינו בסוד "כי בא מועד" וכמו שכתוב "שובו אלי ואשובה אליכם".
- ובמדה זו מתגלים לפנינו רמיזין קדישין על מועדי הפקידות וקץ המגולה בדור אחרון זה המגיע עד הקץ האחרון קץ הפלאות.
א) תכלית הגאולה גאולת האמת וקדוש השם.
עפ"י דברי נביאינו ובאורי רבנו, תכלית עבודתנו בכלל -- מלחמה בארמילוס ע"י קבוץ גלויות וישוב ארה"ק לשם גאולת האמת וקדוש השם. וזאת כוונת הנביא (ישעיהו נב, ט) "גָּאַל ירושלים" הנקראת עיר האמת.
גאולת האמת יכולה להיות רק אחרי כל ביעור הקליפה של עשו הבא בצורת ארמילוס אשר כל שאיפתו היא שנאת האמת, וזהו "עשו שונא ליעקב" שהוא יסוד האמת, "תתן אמת ליעקב". ותכלית גאולת האמת היא קדוש השם.
ורבנו רמז זאת בפסוקים אלה (ישעיהו נ"ב, ח'-י'):
- "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", היינו קיבוץ גלויות.
- "פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלים", היינו בנין ירושלים וביעור רוח הטומאה.
- "כי ניחם ה' עמו גאל ירושלים", היינו גאולת האמת, כי ירושלים נקראת עיר האמת.
- "חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים", היינו קדוש השם וזה נאמר על נצחון ישראל במלחמת גוג ומגוג ע"י משיח בן יוסף שיהיה אחרי גאולה ראשונה משעבוד מלכיות עפ"י רבנו בכח הגדול של סוד אלקים אמת וחותמו אמת.
- "וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו", היינו התגלות משיח צדקנו משיח בן דוד, כי קדוש השם בעיני הגויים יפעול על החוטאים מישראל לשוב מדרכיהם הרעים, כי בראותם שהגויים מכירים בכח ה' לעמו יבושו וישובו לה' בהכרה וקדוש שם שמים. וזאת כונת הכתוב בשיבת ציון "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו" -- היינו אחרי שהגוים יכירו במעשים הגדולים שה' עושה עם ישראל, אז יאמרו כל ישראל -- אף אלה שהם מקטני אמנה -- "הגדיל ה' לעשות עמנו".
ותכלית גאולת האמת וקדוש השם היא ליחוד ב' המשיחין, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, עץ יוסף ועץ יהודא, שבזה סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה, תכלית איחוד ב' המשיחין הוא תקון עולם במלכות שדי.
ואלה הם עיקרי דרכי האתחלתא דגאולה המעשית באיתערותא דלתתא:
- א) קבוץ גליות,
- ב) בנין ירושלים,
- ג) ביעור רוח הטומאה מן הארץ ע"י נטיעת אדמת הקדש וקיום מצוות התלויות בה, סוד קץ המגולה,
- ד) גאולת האמת ע"י הקמת אנשי אמנה,
- ה) קדוש השם,
- ו) גלוי רזי התורה,
- ז) תקון עולם במלכות שדי.
ב) כלל גדול בעבודת עקבתא דמשיחא שכל שלושת היסודות העיקריים יעודים מועדים ומיועדים, צריכים לבוא כאחד בד בבד כחוט המשולש בל ינתק, היינו המעשים הזמנים והשליחים, כנרמז בפסוק "הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".
- "הנצנים נראו" היינו היעודים.
- "עת הזמיר" היינו המועדים.
- "קול התור" היינו המיועדים.
וכן לפי הפסוק (תהלים ק"ב, י"ד-ט"ו) "כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה, ואת עפרה יחננו", וכן בפסוק "עת לכל חפץ" (קהלת ג, א), כלומר שהעת באה לפי חפץ ישראל באיתערותא דלתתא, וכן עפ"י כוונת הפסוק (ישעיהו ס, כב) "אני ה' בעתה אחישנה", היינו אפילו בעתה, ומתי? מיד אחרי ש"הקטן יהיה לאלף", כמבואר להלן פרק ה'.
ועלינו לראות ולעשות בכל כמה שיש בכח דעתנו בעזר החונן לאדם דעת עפ"י רבותינו ועפ"י רבנו הגר"א וברמיזין קדישין ובכל כח ידינו ב"מעשה וחשבון" -- להשוות, לקשר בהתיחדות גמורה, את כל שלשת היסודות בכמות ובאיכות בדרגות ובערוכין, ולהבין את דרך השילוב של שלשת היסודות הללו בעזרת צור ישראל וגואלו.
ג) הפתיחה בכל דבר גדול וקטן בעבודת עקבות משיחא צריך להיות ע"י המיועדים היינו השליחים, שליחי עליון באתחלתא דגאולה, המתחילין ביעודים היינו הפעולות, ושניהם יחדיו מקרבין את המועדים היינו הזמנים, זמני הקצים, קצי הדרגות של עקבות האתחלתא אשר באיתערותא תתאית מגיעים למספר טצ"ץ ביסוד.
המיועדים הם המתחילים ביעודים ומקרבין את המועדים. וראיה שכן כתוב "תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד". ומתי -- "כי רצו עבדיך את אבניה ויחננו את עפרה", אז יראו גוים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך, "כי בנה ה' ציון נראה בכבודו", ואז תתחיל הגאולה כמו בימי כורש כמו בבית שני ברשיון מלכי האומות, כאמרם חכמינו בירושלמי ובתוספות יום טוב. וכביאור רבנו סמוכין לזה בפסוק (ישעיהו מד, כח) "וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם" בכונת קץ המגולה שבחז"ל. ומתי ישמע קול התור? כשהנצנים נראו בארץ.
וכיצד יתקרבו המועדים? הא תינח לקרב את היעודים, אבל כיצד אפשר לקרב את המועדים שפרושם זמנים, זמני הקצים הקבועים מראש שבאלף הששי? -- ע"ז נאמר "ומועד מועדים וחצי" (דניאל יב, ז), סימן לכל מועד עפ"י פעולתם (?) והחצי לחצי וכן הלאה, כי כל פעולה הנעשית באיתערותא דלתתא מדת הדין משמאל מסתייעת ע"י מדת החסד מימין כמבואר לקמן, נמצא שגם כל מועד מתקצר בחצי הזמן. וזאת כונת "כי בא מועד", כלומר שלא נצטרך לבוא אל המועד, אלא המועד יבוא אלינו אחרי שרצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו, ויושלם מקו האמצעי מדת הרחמים דרך עמודא דאמצעיתא כאמור בראש הפסוק "אתה תרחם ציון וכו'". וכן במדרש על פסוק "ובא לציון גואל", שביאת הגואל תלויה בבנין ציון.
"לכל זמן ועת לכל חפץ" -- עפ"י רבנו הזמן והעת באים לפי החפץ, וזאת כונת "לכל חפץ".
בחז"ל אנו רואים ארבעה מדורים על אופני הגאולה:
- א) אם עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין.
- ב) ואם אינם עושים תשובה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות מהמן ועושין תשובה ונגאלין.
- ג) הגאולה תבוא באתחלתא ע"י שיבת ציון ואפילו בהתחלה של אחד מעיר ושנים ממשפחה כדעת ר' יהושע, וזה סוד קץ המגולה.
- ד) שהגאולה תהיה בכל אופן בעתה, וזהו "קץ המכוסה".
אך יש לחשוב מראש כי כל הדעות הן דברי אלקים חיים, לכן אמר לנו רבנו צריכים לקדם ולבחור את האופן הנתון בידינו אופן ג'. ובמדה שנעשה ונקיים אופן זה לא יהא כבר צורך בהתראות חז"ל של גזירות וכו', זה יגרום גם לתשובה כללית, לא יהא צורך להעמיד מלך שגזירותיו קשות מהמן וקץ המגולה יקרב את קץ הגאולה.
ובנוגע לדעה שכלו כל הקצים -- הכונה על מועדים כאלה שלא נתקיימו בהם המעשים של היעודים בידי המיועדים כמבואר לעיל.
ולמאן דאמר תיפח עצמותיהם של מחשבי קצין -- הכונה על מחשבי קצים גרידא בלי המעשים של איתערותא דלתתא, שאינם מתחשבים עם האתחלתא הבאה ע"י משיח הראשון משיח בן יוסף להכשרת הגאולה בפועל, ולכן כתוב בלשון "עצמותיהם" כי הם החוטאים נגד "עצמות יוסף" שבזה צפון סוד משיח בן יוסף בפסוק "ויקח משה את עצמות יוסף עמו".
במדה שאנו מקדמים את פני הגאולה, לרצות את אבניה ולחונן את עפרה, הגאולה מתקרבת אלינו בסוד "כי בא מועד", וכמו שכתוב "שובו אלי ואשובה אליכם". - ובמדה זו מתגלים לפנינו רמיזין קדישין על מועדי הפקידות וקץ המגולה בדור אחרון זה, המגיע עד הקץ האחרון קץ הפלאות, ועד קץ הימין בשלמות הברכה בסוד "יד ימינו על ראש אפרים".
קצת גלויים בענין זה בדרך צפנת פענח עד כמה שיש ברשותנו לגלות ברמיזין ידובר בפרק הבא בסעד"ש.