קול התור (ויקיטקסט)/פרק א
| קול התור - מאת רבי הלל משקלוב |
|---|
|
מהדורת הדפוס: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
|
מהדורת ויקיטקסט: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
פרק א
[עריכה]תוכן הפרק
[עריכה]יעודנו יעודו של רבנו הגאון נהורא דמשיח בן יוסף לדור אחרון. עפ"י רבנו ר' אליהו כל העקבות דאתחלתא -- קיבוץ גליות וישוב ארה"ק, כלליהם ופרטיהם עד הקץ האחרון -- הם בתפקידו של משיח הראשון, משיח בן יוסף. ובאים מסטרא דשמאלא, היינו מדת הדין, באתערותא דלתתא, בדרך טבעית, כמו בימי בית שני בימי כורש. ואח"כ תושלם הגאולה במדת החסד מסטרא דימינא משיח בן דוד.
השיטה היסודית של רבנו היא עוד יוסף חי. - בעמידתנו על סף האתחלתא עלינו ללמוד היטב את כל קנ"ו התכונות, הבחינות, הכינויים והסגולות של משיח בן יוסף, ומסודות האתחלתא הנרמזים בחבוריו הקדושים של רבנו - למען נדע את הדרך והמעשים אשר לפנינו לאור רבנו ההולך ואור לפנינו עד נכון היום בסע"ד.
[המשך תוכן]
[עריכה]א) בעמידתנו על סף האתחלתא דגאולה (ל"עת הזמיר הגיע" לשתיתאה[1]) לפי מצות רבנו הגר"א וברכתו הקדושה בסעד"ש צריכים אנו ללמוד ולהבין את כל דרכי העקבות דמשיחא ואת אופני המעשים אשר לפנינו ביעודו והוראותיו של רבנו הגר"א שזכה להיות נהורא דמשיח בן יוסף, לקבוץ גליות ולגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיחא שלכך נחית משמיא [בסוד "הקטן יהיה לאלף וכו'", והוא טצ"ץ ביסוד[2] ושורש דזיהרא עילאה במעליתא דמט"ט שר הפנים]. לרבנו נגלו כל רמזי האתחלתא וסודות העקבות דמשיחא עד הקץ האחרון ועד בכלל. על דבר הקץ האחרון כתב באריכות בביאורו על ספרא דצניעותא והשביע בשם אלקי ישראל שלא לגלות זה. ועל דבר כל העקבות של האתחלתא גילה לרבים מתלמידיו שהבטיחוהו נאמנה לעלות לציון ולהתחיל בפועל בעבודת קבוץ גליות באתערותא דלתתא בסע"ד, ועפ"י הכלל הגדול של רבנו הגר"א בספרא דצניעותא שכל מה שהי' הוה ויהי' בכל העולמות העליונים והתחתונים, כל הדברים הכלליים והפרטיים המתהוים בכל דור ודור רמוזים בתורה, כמבואר להלן בפרק ג' "רמיזין קדישין".
ב) עפ"י רבנו הגר"א כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלים, והרחבת ישוב אר"י להחזרת השכינה -- כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף, שהוא הכח הנסיי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע. כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים, לפי בחינת רחל ולאה כנודע בעקבות משיחא וקץ המגולה. גם משיח בן יוסף עצמו הוא בב' בחינות -- יוסף בן רחל מארץ, יוסף בן יעקב משמים. לכן חובה עלינו ללמוד ולהבין את כל קנ"ו התכונות, הכינויים וכל הבחינות והסגולות של משיח בן יוסף (כמבואר להלן פרק ב'). להיות לנו נר לרגלנו וכשלחן ערוך על דרך המעשה ואופני העבודה אשר לפנינו בעזרת גואל ישראל במהרה.
ג) עפ"י רבנו הגר"א, אם לא זכו, תתחיל האתחלתא דגאולה באתערותא דלתתא כמו שהיה בימי כורש בימי בית שני, מסטרא דשמאלא היינו במדת הדין. "שמאלו תחת לראשי" שנאמר על משיח בן יוסף. ותהיה ברשיון מלכי האומות. ואחר כך תבוא שלמות הגאולה מסטרא דימינא, היינו במדת החסד, וע"י קו הרחמים על פי הכתוב (ישעיהו נד, ז) "ברחמים גדולים אקבצך".
עפ"י רבנו הגר"א קבוץ גלויות שבאתחלתא דגאולה באה בדרך של פדות ופדיון עפ"י הכתוב (ישעיהו נא, יא) "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה", והוא כולו ע"י משיח בן יוסף, פדיון משעבוד הגוף ושעבוד הנפש, "ישובון" תרתי משמע, ישובו לציון כפי שכתוב שם "ובאו לציון", "ישובון" - ישובו בתשובה, בסוד "ששון ושמחה ישיגו".
כלל גדול מאד הוא עפ"י רבנו שכל הדברים העתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילין גם באתחלתא דגאולה, קימעא קימעא, בטצ"ץ עקבות משיחא, עקבי הצאן.
ד) רבנו התחיל בגילוי רמזי התורה בהיותו בן עשרים שנה בשנת ת"ק, תחלת השעה הראשונה של אור בוקר יום השישי באלף השישי, אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא, לפעם ברוח קדשו, לגלות רזי התורה קימעא קימעא ביעודו של משיח הראשון, גלויי רזין דרזין סודות שבסודות בעקבות משיחא. וכל רז לא אניס ליה. וכנודע החל לנסוע לארה"ק בתחילת השעה השניה, היינו בשנת תקמ"ב, אשר אז החלה סערת רוחו סערת אליהו לקבוץ גלויות ביתר שאת.
עקבות משיחא בכללות נפתחו תחלה בשעה הראשונה של בוקר יום הששי לשתיתאה, היינו שנת ת"ק לאלף הששי דנא. ומשעה לשעה מתקדמים העקבות מבחינות רבות. וכנודע כל שעה ארבעים ואחת שנה ושמונה חדשים[3]. מאז נפתחו מוסרותיהם של עקבות משיח בן יוסף שעל זה נאמר (תהלים קטז, טז) "פתחת למוסרי" ובסוד (תהלים פ"א, ו'-ז') "עדות ביהוסף...הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה". ומהשעה השניה (היינו משנת תקמ"ב) נכנסה בחינתם של כל בית ישראל, הן הכלל והן כל איש ואיש בישראל, בפקידה דמעליתא של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף.
ה) רבנו הגר"א ידע ברוח קדשו כל איש ישראל איפה שמו ויעודו מרומז בתורה, איש על דגלו לבית אבותיו לפי שורש נשמתו וזכות אבות, עפ"י רמזי גימטריאות נוטריקון. ועל עצמו מצא רמזים רבים (נ"ב רמזים) על יעודו הגדול והקדוש לקבוץ גליות, כמבואר להלן פרק ג'.
[ז' יסודות בעקבות משיחא]
[עריכה]ו) ואלה הן שבעת עיקרי היסודות בשיטת עקבות משיחא, "על אבן אחת שבעה עינים", עפ"י רבנו הגר"א:
[א] עוד יוסף חי
השיטה היסודית של רבנו היה עוד יוסף חי, היינו שמשיח בן יוסף חי ויחיה ותתבטל הגזירה לההרג ע"י ארמילוס הרשע, כי כאמור בו תלויה כל האתחלתא דגאולה מכל הבחינות. הגזירה מתבטלת ע"י אריכות הגלות וע"י יסוריו שסובל ונושא חלינו. וע"י המעשים הנעשים במסירות נפש לקבוץ גלויות שזה הוא תפקידו, וע"י חבלי משיח ויסורי ארץ ישראל, וע"י תפלותינו בכל יום תמיד בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, בתפלות הקבועות כמבואר להלן.
והעוסקין בקבוץ גליות מקילין את יסוריו של משיח בן יוסף בעקבות משיחא. הגזירה מתבטלת באופן שנחלקת לחלקים קטנים כמשל המובא במדרש: משל למלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן גדולה. אח"כ נחם ורחם עליו ובכדי לקיים שבועתו שבר את האבן הגדולה לחלקים קטנים וזרק עליו את החלקים האלה אחד אחד. נמצא שלא נהרג, ובכל זאת סובל גם מהחלקים הקטנים, והם חבלי משיח הבאים קימעא קימעא יחד עם תתקצ"ט עקבות משיחא, באופן שגם הגזירה נחלקה לתתקצ"ט חלקים קטנים. ולעומתם צד הישועות, כמרומז בפסוק "ועת צרה היא ליעקב ממנה יושע".
יעודו הכללי של משיח בן יוסף הוא בשלשה דברים: גילוי רזי התורה, קבוץ גלויות, וביעור רוח הטומאה מן הארץ.
קבוץ גלויות הוא בשלשה תפקידים: בנין ירושלים, קבוץ גלויות, וקיום מצוות התלויות בארץ.
כל אלה נרמזים בפסוקים (תהלים כ"ד, ג'-ה'):
- "מי יעלה בהר יהו"ה" היינו קבוץ גליות (ר"ת משיח בן יוסף).
- "מי יקום במקום קדשו" קימה זו בנין (ר"ת משיח בן יוסף), וכל לשון קימה היא בטוריא דמשיח בן יוסף בסוד "קמה אלמתי".
- "ישא ברכה מאת יהו"ה" היינו דבר הנושא ברכה, זו נטיעה (ר"ת משיח בן יוסף).
ובפסוקים:
- "שבי אל עריך" (ירמיהו לא, כ),
- "בנה ירושלים"[4],
- "כי עת לחננה" (תהלים קב, יד), "לחננה" היינו נטיעה כאמור שם "את עפרה יחננו"
כל אחד מהם עולה בחושבנא עדות ביהוסף שנאמר על משיח בן יוסף.
וכל שלשת הדברים האלה נאמרים גם בתפקידו של כורש עפ"י הכתוב (ישעיהו מ"ד, כ"ו-כ"ח):
- "מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וכו'"
- "הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ"
- "הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם וכו'".
ולפי ביאור רבנו צּוּלָה בגימטריא סמאל, כי בנין ארץ ישראל מטרתו לגרש את הס"מ משערי ירושלם. ולכן זהו בתפקידו של כורש ביעודו של משיח בן יוסף מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין, כחו של משיח בן יוסף, הוא המסייע הנסי בכל מעשי קבוץ גליות הבאים באתערותא דלתתא.
ז) [ב] עשה והצליח
אחת התכונות של משיח בן יוסף -- הצלחה ע"י עשייה כמו שכתוב ביוסף "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" (בראשית לט, ג).
ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון" (תהלים עו, ג). והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי, אף ציון כך. וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל -- כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז"ל (מגילה יז, א) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית.
ח) [ג] בעתה אחישנה (ישעיהו ס, כב)
בקשר לדברי חז"ל (סנהדרין צח, א) על הפסוק "בעתה אחישנה, זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". אמר לנו רבנו סוף סוף אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שהפשט הוא שאפילו בעתה - אחישנה, ומתי? כש"הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום" (ישעיהו ס, כב), הקטן והצעיר נאמרו על אפרים שהוא משיח בן יוסף, וכנודע שהדרגה הכי גבוהה של משיח בן יוסף הבא באתערותא דלתתא היא אלף פחות אחד, היינו טצ"ץ ביסוד.
כשהקטן יהיה לאלף -- כלומר כשיגיע במעשיו עד הדרגה שעד האלף, אזי – אני ה' אפילו בעתה אחישנה. וכן הכוונה "וחש עתדות למו" (דברים, לב) בדברי רבנו, ובו גם רמז בשמו, כי "עת לכל חפץ" היינו שקביעות הזמן תלוי בחפץ שהוא חפץ דלתתא, וכמו שכתוב על כורש "וכל חפצי ישלים". וכורש נתון בתפקידו של משיח בן יוסף מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין הבאה באתערותא תתאית.
הרבה פעמים ראיתי את רבנו מסתובב בחדרו ומדבר בסערת רוח נוראה ואומר "רבש"ע האין לך דרך אמצעית בין בעתה לבין אחישנה. אנו עומדים בכל תוקף על דברי הפשט הפשוט שבדברי הבטחתך. אני ה' בעתה אחישנה".
ט) [ד] חזקה וכיבוש בקץ המגולה
אתחלתא דגאולה של ימינו, היינו האתחלתא האחרונה שבדור אחרון, בכל הפעולות שלה צריכין להיות בשתי הטוריות: בטוריא דעזרא ונחמיה, ובטוריא דיהושע.
על הפסוק "וירשתם אותה וישבתם בה" אומר רבנו הגר"א (אדרת אליהו דברים י"א) "בזכות שתרשו אותה - תשבו בה, ובמה תירשוה? בחזקה". וחזקה היינו בנין ונטיעה כדין חזקת קרקע בכללות, וזאת בטוריא דעזרא ונחמיה. ולעת הצורך גם בחזקה (החי"ת בקמץ), וזאת בטוריא דיהושע.
רמז נפלא הראה לנו רבנו על זה כי עזרא נחמיה בחושבנא יהושע. יהושע הוא מצאצאי אפרים בן יוסף והוא הנלחם בעמלק. עמלק במילוי -- עי"ן מ"מ למ"ד קו"ף -- בגימטריא סטרא אחרא (ת"פ)[5], תפקידו של יהושע בן נון – צ"א הלחם בעמלק, ויהושע - משיח בן יוסף, והוא "משיב"י מלחמה שערה" (ישעיהו כח, ו), היינו בשערי ירושלם, אפתחא דקרתא אשר כאן מרכז מלחמתו בעשו, וכאמור "שמה שבר רשפי קשת וכו'" (תהלים עו, ד), ביעודו של משיח בן יוסף שבפסוק הקודם -- "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון".
ובזה ראה רבנו את יעודו ורמז לשמו "בשלם סוכו ומעונתו בציון" עולה בחשבון ג' דורותיו של רבנו כזה אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב (מבואר להלן פרק ג').
הדברים האלה מבטיחים לנו שבמלחמתנו בעמלק מכל הבחינות תהא סכתנו שלמה בסע"ד.
וכוונת רבנו "תירשוה בחזקה" הוא ענין קץ המגולה שבדברי חז"ל לסנהדרין צ"ח מגילה י"ז על הפסוק "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וכו'" (יחזקאל לו, ח), אשר זאת היתה שאיפתו הנמרצה של רבנו הגר"א. וכלל גדול עפ"י רבנו שכל הפעולות בדרכי האתחלתא צריכות להיות כמו בימי עזרא ונחמיה, כמו בימי כורש. ורבנו כותב מפורש שקבוץ גליות תלוי בזכות קיום המצוות התלויות בארץ.
והכוונה השניה "תירשוה בחזקה" שבדברי רבנו (החי"ת בקמץ כדלעיל) היא למאן דאמר (קידושין כו, א) עפ"י הפסוק (ירמיהו מ, י) "ושבו בעריכם אשר תפשתם", ותכלית עבודתנו בקבוץ גליות היא מלחמה לה' בעמלק, שזאת היתה תפקידו העיקרי של יהושע בטוריא דמשיח בן יוסף -- מלחמה בעמלק, מכל הבחינות, נגד כל אויבי ישראל, ונגד ארמילוס שר הערב רב, להעביר רוח הטומאה מן הארץ ולהעלות כנסת ישראל ושכינתא תתאה מעפרא, ופתיחת המערכה נגד מלחמת גוג ומגוג בגאולה הראשונה לקראת בא משיח צדקנו – משיח בן דוד ב"ב.
ועיקרי הפעולות הם: בנין ירושלם וקבוץ גליות וקיום מצוות התלויות בארץ בסוד קץ המגולה, וכולם הם ביעודו של רבנו נהורא דמשיח בן יוסף. ולפי הוראותיו הנשגבות במפורש ובדרך רמיזין בסוד צפנת פענ"ח, ובסוד מעשה וחשבון, ובסוד הגדול והנשגב, סוד קול התור לפתיחת קץ המגולה בפועל שזאת היתה בשאיפתו של רבנו הגר"א ותלמידיו. וכן צפון יעודו של רבנו בפסוק (ישעיהו לג, כ) "חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ" הנאמר על שליחות משיח בן יוסף. ובזה ראה גם האריה"ק ז"ל את יעודו כמשיח בן יוסף עפ"י רמיזין ידועין.
י) [ה] פליטה בציון
עפ"י הכתוב (יואל ג, ה) "בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה ובשרידים אשר ה' קורא". וציון בטוריא דמשיח בן יוסף עפ"י המדרש תנחומא (מדרש נחומא, ויגש) מה שאירע ליוסף אירע לציון. ורבנו רמז זה גם במלת בשרידים בחושבנא משיח בן יוסף, שעל ידו קבוץ גליות עפ"י רבנו.
ובמדה שיגדל קבוץ גליות -- יתגבר הסט"א, ואז תוסיף גם קטיגוריה נגד אלה שאינם מחזקים בקבוץ גליות אחר שנפתחה האתחלתא בזה, כי אז תהיה פליטה בציון ובירושלים ובשרידים וד"ל. ועל זאת דאג רבנו מאד.
קשר השפע העליון. פליטה בציון ובירושלים. קבוץ גלויות מפנה הדרך של שפע העליון לישראל שפע כל הסגולות העליונות הבא דרך ציון וירושלים: חיים, ישועה, ברכה, שלום וחסד, רחמים, טובה וכו'.
- שפע החיים עפ"י הכתוב: "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם". ועפ"י הכתוב: "לראות בטוב ה' בארץ חיים".
- שפע הישועה עפ"י הכתוב: "כי מציון ישועת ישראל".
- שפע הברכה עפ"י הכתוב: "יברכך ה' מציון וכו' כי שם צוה ה' את הברכה וכו'"
- שפע השלום עפ"י הכתוב "שלום ירושלים, וירושלים היא עיר השלום".
- שפע החסד עפ"י הכתוב: "כטל חרמון שיורד על הררי ציון", טל החרמון הוא במדת החסד,
- שפע הרחמים עפ"י הכתוב: "בונה ברחמיו ירושלים".
- טובה עפ"י הכתוב: "וראה בטוב ירושלים", ועפ"י הכתוב: "ההר הטוב הזה והלבנון",
וכל אלה הם ביעודו של משיח בן יוסף, כי ציון בטוריא דיוסף עפ"י המדרש כנ"ל.
כל זמן שציון שוממה הרי שולטת בה רוח הטומאה ומכשילה את דרך המעבר של השפע העליון, ורק בנין ירושלים מחזיק את הקשר הזה עפ"י הכתוב: "ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו".
יא) [ו] תורה מציון
"כי מציון תצא תורה" היינו התגלות סודות התורה, שעיקר מקורה הוא בציון ובירושלים. ורבנו כותב הרבה שהגאולה תלויה בלימוד תורת הקבלה וע"י זה תתגלה קימעא קימעא תורת משיח צדקנו והיא תורת ארץ ישראל. סוד "וזהב הארץ ההיא טוב".
יב) [ז] צפנת פענ"ח
באתחלתא דגאולה בהגיע עת לחננה, שהיא ע"י משיחא דאתחלתא, מתחילים גלויי הרמזים שבתורה וחז"ל, ולהבין ע"י זה את דרכי האתחלתא ועקבות משיחא המרמזים על "יעודים מועדים ומיועדים" עפ"י הכתוב "הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" ועפ"י הכתוב "ישרו בערבה מסלה לאלקינו" כמבואר להלן פרקים ג־ד. ורבנו נחית משמיא לגלות רמזי התורה בעקבות דמשיחא בסוד צפנת פענ"ח ולהורות לנו על־פיהן את דרך המעשה בעקבות משיחא. (ראה לעיל סעיף ד' ולהלן פרק ג').
[ז' דרכי האתחלתא למעשה]
[עריכה]יג) שבעת דרכי האתחלתא למעשה בסעד"ש.
[א] חבלים ונעימים
לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים כמרומז בפסוק (יחזקאל מז, יג) "חבלים ליוסף". היא באה במדת הדין באתערותא דלתתא.
עקבות משיחא באים בחבלים ולפעמים גם בעקיפין, אך מצד שני באה לעומתה מדת החסד, בחינת "וישת יד ימינו על ראש אפרים", לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה עפ"י הכתוב: "ועת צרה היא ליעקב ממנה יושע", אשר על זה אומר רבנו הגר"א בחבקוק בביאורו על הפסוק "אנוח ליום צרה" שזה נאמר על משיח בן יוסף, לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית ביסורים, אבל בזה היא נקנית ממש.
עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם ע"י ארמילוס שר הערב רב אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף כדאיתא במדרש תנחומא (מדרש תנחומא, כי תצא).
בעזרתו של משיח בן דוד בחינת יהודה מציל את יוסף אף מעז יצא מתוק (שופטים יד, יד) ופועל ידינו ירצה ה' (דברים לג, יא). ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה (תהלים קיח, ה).
יד) [ב] הצנע לכת
כל פעולה של אתחלתא דגאולה צריכה להיות בהצנע לכת עם אלקיך בסוד "שים באזני יהושע" שהוא בטוריא דמשיח בן יוסף באזני כפשוטו, ובם מרומז בזה סוד בחושבנא.
עוד מרמז רבנו על הפסוק "סוד ה' ליראיו". "סוד" במילוי -- סמ"ך ו"ו דל"ת בגימטריא משיח בן יוסף, שעל ידו בא קבוץ גליות.
ועל הפסוק "כבוד ה' הסתר דבר", הסתר דבר בגימ' עלית שבטים. בכוונה זו הורה לנו רבנו לקרוא את הגבאות של קבוץ גליות בשם "חזון ציון" ולא בשם "שיבת ציון", חזון ציון הוא עפ"י הפסוק "חזה ציון קרית מועדנו", היינו שמועד הגאולה תלוי בציון, ופסוק זה נאמר על משיח בן יוסף. וכן עפ"י כתבי רבנו האריה"ק ז"ל, וכן עפ"י הפסוק "לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו" כנודע, וראה להלן פרק ב' בקנ"ו הבחינות של משיח בן יוסף.
טו) [ג] קימעא קימעא
לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קימעא קימעא מעט מעט, עפ"י חז"ל (פ"א ה"א) כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא באה, כאילת השחר, כי אשב בחשך ה' אור לי הולך ואור עד נכון היום.
לכן כל פעולה של האתחלתא יש להתחיל אפילו במעט עפ"י הכתוב "אחד מעיר ושנים ממשפחה". כלל גדול הוא עפ"י רבנו שכל הדברים שעתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילים קימעא קימעא גם באתחלתא -- וכן בנין ירושלים, להתחיל אפילו מאבן אחת, עפ"י הכתוב (ישעיהו כח, טז) "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן". כי האבן הזאת היא למבחן להוכיח את הרצון לבנות ירושלם ולהרחיב מקום אהלה וה' יסייע בידינו. גם בסוד "ואתנהלה לאטי".
שאלנו את פי רבנו מדוע צריכה האתחלתא להיות דוקא קימעא קימעא? אם באה עת רצון לפני ה' לקבץ נדחי ישראל, היד ד' תקצר שקבוץ גליות יהיה במדה גדולה בבת אחת? ויסבר לנו רבנו כי כל ענין האתחלתא דגאולה הרי הוא ב"לא זכו", היינו לא בזכות צדקתנו. ואם הגאולה תבוא בפעם אחת הרי מצד אחד לא יהיה אפשר לעמוד במדת היסורים הבאה במדת הדין כאמור לעיל. ומצד שני לא יהיה אפשר לקבל את האור הגדול הבא מצד החסד שבו בפעם אחת. את כל זאת עלינו לדעת מראש בדרך העבודה המעשית של קבוץ גליות.
שאלתי את פי רבנו אם יהיה האפשרות במציאות הגשמית להעביר את כל ישראל בפעם אחת לארץ ישראל כיצד לעשות, הרי יעמדו לפנינו שאלות רבות וקשות בנוגע לסידור הישוב.
אחרי עיון רב בשאלה זו ענה לנו רבנו: אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל ששים רבוא בפעם אחת צריכים לעשות זה מיד, כי מספר זה של ששים רבוא כחו גדול ושלם להכריע את הס"מ בשערי ירושלים ואז תשתלם מיד הגאולה השלמה בענני שמיא בדרך נסית. ועפ"י האמור "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה" שעפ"י רבנו נאמר זה על משיח בן יוסף, ועפ"י חז"ל (שבת פח, א) בפסוק זה נכלל המספר ששים רבוא.
יודעים אנו מראש כי לעומת כל הדברים הטובים הבאים קימעא קימעא בעקבות משיחא (לפי הכלל הגדול שביאר רבנו כמבואר לעיל) באים מכשולים מצד הסט"א, הדברים שמנו חז"ל שיהי' בעקבות משיחא ר"ל. אך בפועל ידינו נתגבר על כולם בסע"ד כפי שהובטח לנו בהבטחות נביאינו וחז"ל וכמצוות רבנו וברכתו הקדושה. יחד עם התחלת האתחלתא דגאולה ע"י קבוץ גליות באתערותא דלתתא של משיח בן יוסף מתחילין קימעא קימעא כל הסגולות הטובות של משיח בן יוסף, פתחי ישועה, כנאמר "דלותי ולי יהושיע", "וממנה יושע", "הושיע ה' משיחו וכו'" שנאמרו על משיח בן יוסף, צנור הטוב שהוא טצ"ץ בסוד "הרואה טי"ת בחלום וכו'" (בבא קמא נה, א) וכן ברכת א"ל שד"י, שכ"ז שכבת זרע דקדושה. וכל אלה ביעודו של משיח בן יוסף ובנהורא דמשיח בן יוסף בדור אחרון, שהוא אורו דרבנו ההולך ואור עד נכון היום.
טז) [ד] עני על חמור
דרך האתחלתא בלא זכו היא כעני רוכב על חמור, באה בעניותא. הן קבוץ גליות והן בנין ירושלם נעשית מעוני עפ"י הכתוב (ירמיהו לא, ח) "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם וכו' וְאֶפְרַיִם בְּכורִי הוּא". וברמיזי רבנו בתחנונים בחושבנא משיח בן יוסף, וכן עפ"י הכתוב: "דלותי ולי יהושיע" שנאמר על משיח בן אפרים.
וע"ז התפלל דוד שלא ימות כביאור רבנו בחיבורו יהל אור. וכן בבנין ירושלים ככתוב (ישעיהו יד, לב) "ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו וכו'" הכל כדרך עני רוכב על חמור. כל זאת היא באתערותא דלתתא הבאה על דרך הטבע עד שנזכה לענני שמיא.
יז) [ה] אנשי אמנה
אחד האמצעים העיקרים לקיומה של כל עבודתנו היא הקמת אנשי אמנה, עפ"י חז"ל (שבת קיט, א) "כי לא חרבה ירושלם אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה". להקים אנשי אמנה, בכל השלמות בעיר קדשנו, כי בלעדי זאת אין שום ערך לכל עמלנו ופעלינו ח"ו, ועפ"י כל היסודות והתקנות שסדרנו בע"ה.
יח) [ו] מדות שוות
ישוב ארצנו הקדושה בכלל ובנין ירושלם בפרט צריך להיות במדות שוות, עפ"י חז"ל אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות, "אין בן דוד בא עד שיהיו כל השערים שקולים" (סנהדרין צח, א). ועפ"י שיטת טפ"ף גינאות בדרשת חז"ל (בבא בתרא ע"ה ובתוספות שם).
וכל זאת היא גם ביעודו של רבנו בפסוק: "לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה", הסמוך לפסוק "אבן שלמה וצדק", שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו בתורה כנודע. וביאר לנו רבנו, "בביתך" היינו ארץ ישראל, עפ"י הכתוב שם "למען יאריכון ימיך על האדמה וגו'" ואחריו "בארץ אשר ד' אלקיך נותן לך". וכן בקשר לירושלם הבנויה כתוב "יהי שלום בחילך", וכתרגומו "שלום בנכסיך", ואין שלום בר קיימא רק כשיהיה שלום בנכסיך במדות שוות כנ"ל. ובכדי לקיים בזה את כוונת הכתוב "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו", ועפ"י הכתוב "בצדקה תכונני" היינו באופן שווה לכל נפש עפ"י הכתוב "ושמתי משפט לקו וצדקה למשקולת". ועל ישוב ירושלים כבר אמרו חז"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ואין משכירין בתים בירושלם. ובפרק ו' הבא מבואר הענין ביתר אריכות.
וע"י זה יתקיים "כי זרע השלום הגפן תתן פריה וכו'" (זכריה, ח) שעפ"י חז"ל נאמר זה על ענין קץ המגולה (סנהדרין צ"ח). וזהו היסוד העיקרי של קיום אנשי אמנה האמור לעיל, וסימנך אנשי אמנה קו משוה וד"ל.
יט) [ז] בצדקה תכונני
חז"ל אמרו "אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (סנהדרין צח, א), וכל לשון פדיון היא בטוריא דמשיח בן יוסף, וכן רמז רבנו במשפט תפדה בחושבנא משיח הראשון. ונאמר "בצדקה תכונני" (ישעיהו נד, יד) -- צדקה תרתי משמע. צדקה לשון שוויון עפ"י הכתוב "וצדקה למשקולת" (ישעיהו כח, יז). וצדקה כפשוטה, היינו תרומת נדבה.
גזירה וחנינה היא שישוב ארץ ישראל יבנה בצדקה, כי רצה הקב"ה לזכות את כל ישראל הקרובים והרחוקים לקחת חלק בבנין נחלת ה' ועפ"י הכתוב "וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלקיכם" (דה"ב, כד). ובבנין ירושלם כלולות וצפונות עוד הרבה מצוות שבתורה כמבואר להלן פרק ז'.
[עוד יוסף חי]
[עריכה]כ) עוד יוסף חי. עצמיותו של משיח בן יוסף היא בשלשה סוגים:
- א) משיח בן יוסף העליון, הוא מט"ט שר הפנים. וכנודע יוסף ומט"ט שניהם מזיהרא עילאה, ושניהם ביסוד ובפעולה של מלחמה נגד ארמילוס (וביחוד במלחמת גוג ומגוג) הוא נעזר ע"י שריה בן דן[6].
- ב) משיח בן יוסף התחתון הוא אחד בכל דור, בחינת צדיק יסוד עולם, הזוכה לפי מעשיו ולפי שרש נשמתו לעשות לישועת ישראל, פעולות ישועה והרמת קרן התורה מתוך מסירות נפש, אשר בזה מגיע למספר הגבוה של משיח בן יוסף והוא טצ"ץ ביסוד.
- ג) משיח בן יוסף השרוי בכל בית ישראל בכלל, בסוד "שארית יוסף" שנאמר על כל ישראל ובכל איש ישראל בפרט, המקנן בטצ"ץ ניצוצין נשמתו ברבים מבני ישראל אנשי המעשה הזוכים לעשות בקבוץ גלויות וכו'. כל הזוכה לפי מעשיו וזכות אבות לעשות באותן הפעולות שהן בתכונותיו של משיח בן יוסף הרי הוא ניצוץ משרש נשמתו דמשיח בן יוסף. כל אחד לפי דרגת המעשים.
כא) עוד יוסף חי - שלשה אלה כולם הם בספירת יסוד.
- עו"ד הוא בהוד דיסוד קו השמאל.
- יוס"ף הוא ביסוד קו האמצעי.
- ח"י הוא נצח דיסוד קו ימין.
כב) עוד יוסף חי.
נהורא דמשיח בן יוסף בשלש דרגות :
- א) משיח בן יוסף מארץ, והוא בטוריא דיוסף בן רחל, בחינת מקבל.
- ב) משיח בן יוסף משמים, בטוריא דיוסף בן יעקב, בחינת נותן ומשפיע.
- ג) משיח בן יוסף משמים ומארץ. סוד "כי כל בשמים ובארץ". "כי כל" זה יסוד וכן בחושבנא, "כל בשמים ובארץ" בחושבנא משיח בן אפרים, וכן קרן ישועה בחושבנא, שעפ"י רבנו הכוונה על משיח בן אפרים.
בכל פעולה של פדות והצלה של משיח בן יוסף הוא נעזר ע"י משיח בן דוד בטוריא דיהודה מציל את יוסף, עפ"י הכתוב "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו וכו'", ולכן זכה יהודה שממנו יצאה מלכות בית דוד.
כג) עוד יוסף חי. גם האבות ורבים מנביאי ה', מלכי ישראל ורבים מהתנאים והאמוראים, רבים מגדולי ישראל ואנשי מעשה בכל הדורות, היו בטוריא דמשיח בן יוסף.
- הראשון היה אברהם אבינו בסוד "במה אדע כי אירשנה", וכנודע כל לשון ירושה שנאמר על ארץ ישראל הוא בטוריא דמשיח בן יוסף, וכן מרומז במלת "אירשנה" העולה בחושבנא משיח בן יוסף. אברהם אבינו התחיל באתחלתא דגאולה הראשונה, היינו גאולת הקדושה של מטה שהיא באדמת ארץ ישראל.
- יצחק אבינו נכנס לטוריא דמשיח בן יוסף מיום העקידה. גם נרמז בשמו יצחק - קץ חי.
- יעקב אבינו – מיום שנאבק עם שרו של עשו, ויבא יעקב שלם. שלם, סכתה.
- יהודה מיום שהציל את יוסף.
- יוסף מיום חלומו הראשון.
- משה רבנו מיום שלקח עמו את עצמות יוסף.
- יהושע בן נון שהוא הראשון במלחמת ה' בעמלק.
- שאול ודוד אשר שניהם עסקו במלחמת ה', וכנודע שכל מלחמת ה' היא בטוריא דמשיח בן יוסף, וכו' וכו'.
ובדורות האחרונים גם האר"י הק' ותלמידו המיוחד קו"ט ר' חיים ויטאל, והרב הק' בעל אור החיים היו בטוריא דמשיח בן יוסף כנודע. ובדור האחרון זה רבנו הגר"א נהורא דמשיח בן יוסף אשר אורו הולך לפנינו הולך ואור עד נכון היום. וזכו גם אחדים מתלמידיו אשר מקיימים מצוותו בחזון ציון לקבל ולהיות נאצלים מרוחו ומאורו הגדול בטוריא דנא.
כד) עוד יוסף חי. צדיק באמונתו יחיה. יחד עם כל פעולתנו ביעודו דמשיח בן יוסף, מצוה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, שבו צפון כל קיומנו בסוד "שארית יוסף", ושעל ידו קבוץ גלויות.
על משיח בן יוסף התחתון שבכל דור ודור שלא יהרג ע"י ארמילוס הרשע, שלא ימות לפני שהוא מוציא לפועל את שליחותו הקדושה בשלמות, שיחזיק מעמד נגד ארמילוס המבקש להכשילו בכל דרכיו שיחזיק באמונתו את שליחותו הקדושה והאדירה עד יומו האחרון. וזאת כוונת צדיק באמונתו יחיה. ועל משיח בן יוסף העליון שלא יפסק אורו, שהוא האור המקשר בעמודא דאמצעיתא בין כנסת ישראל לאבינו שבשמים. שהוא הבריח התיכון המקשר בין יסוד ומלכות ובין יסוד לתפארת בקו הרחמים.
הרבה תפלות התפלל דוד המלך ע"ה בעד משיח בן יוסף שלא ימות ויסתייע בעניותא דישראל לביטול הגזירה על משיח בן יוסף בסוד "דלותי ולי יהושיע" שהיא אחת התפילות שדוד המלך ע"ה התפלל בעד משיח בן יוסף כמבואר בדברי רבנו הגר"א, וביחוד החובה להתפלל התפלות דלהלן:
- תפלת "עוד יוסף חי" (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו'),
- תפלת "כסא דוד עבדך" בברכת בונה ירושלים,
- תפלת "את צמח דוד..לישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה".
- "תפלה לעני כי יעטף" (תהלים, קב) ושם "תרחם ציון כי עת לחננה וכו' כי רצו עבדיך את אבניה וכו' וייראו גוים את שם ה' וכו'".
- "אהבתי כי ישמע" (תהלים, קטז), ושם "דלותי ולי יהושיע".
- "מן המיצר" (תהלים, קיח) ושם "לא אמות כי אחיה וכו'".
- "לה' הארץ ומלואה" (תהלים, כד) ושם "מי יעלה בהר ה' וכו'".
- "שב לימיני" (תהלים, קי),
- "יענך ה' ביום צרה" (תהלים, כ)
- "כי באו מים עד נפש" (תהלים, סט), ושם "הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש", ושם "אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה".
- "יששום מדבר וציה וכו'" (ישעיהו, לה) ושם "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וכו'".
- "קנאתי לציון קנאה גדולה" (זכריה, ה) ושם "כי זרע השלום וכו'".
- "הר ציון ירכתי צפון" (תהלים, מח).
- "ה' בעזך" (תהלים, כא), ושם "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים".
גם עפ"י האריה"ק על משיח בן יוסף בתפלת "כסא דוד"
ועפ"י רבנו בתקוז"ח
- "בשוב ה' וכו' היינו כחולמים" (תהלים, קכו).
- "ה' אל באפך תוכיחני" (תהלים, ו).
- "הרנינו לאלקים עוזנו" (תהלים, פא), ושם "עדות ביהוסף...בצרה קראת ואחלצך".
- "ויהי בשלם סוכו" (תהלים, עו), ושם "שבר רשפי קשת וכו'".
- "בך ה' חסיתי" (תהלים, לא) ושם "מכל צוררי הייתי חרפה".
- "ארוממך ה' כי דליתני" (תהלים, ל).
- "יאמרו גאולי ה'" (תהלים, קו) ושם "ישלח דברו וירפאם".
- "ה' אורי וישעי" (תהלים, כז), ושם "אם תחנה עלי מחנה וכו' לראות בטוב ה' וכו'".
במעשינו ובתפלותינו נבוא לעזרתו של משיח בן יוסף, וע"י הפעולות בכל כוחנו באתערותא דלתתא נגיע ליחוד ב' המשיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שהם "עץ יוסף ועץ יהודה" (יחזקאל לז, יט). תחלה יהיו לאחדים בידיך ואח"כ יהיו לאחד בידי. יחוד ב' המשיחין הם היסוד ליחוד קוב"ה ושכינתיה שהיא שלמות הגאולה.
ועלינו ללמוד ולהבין את כל הבחינות והתכונות והסגולות השונות של משיח בן יוסף עפ"י שיטת רבנו ז"ל המדבר הרבה ע"ז בחבוריו הקדושים בנגלה ובנסתר, כדי שנדע את כל הדרך נלך בה ואת דרכי המעשים אשר לפנינו כי אורו ורוחו הולכים לפנינו ואתנו בסע"ד.
כל הפעולות של קבוץ גליות בארץ ישראל בכלל, ובירושלם בפרט, וכל פעולה כללית ופרטית בכל צעד ושעל של הכלל והפרט תלויה בקיומו ובהצלחתו של משיח בן יוסף. וקיומו והצלחתו של משיב"י תלויים באתערותא דלתתא בקיום כל הדברים והפעולות הנתונים והצפונים בקנ"ו התכונות, הכינויים והבחינות של משיח בן יוסף כמבואר לעיל ולהלן. להשתתף בכל כוחנו במעלותיו וסגולותיו עד הדרגא הגבוהה של "טצ"ץ ביסוד", היינו תתקצ"ט מעלות של אתערותא דלתתא שעל זה נאמר "הקטן יהיה לאלף" - היינו עד דרגת האלף, "והצעיר לגוי עצום". הקטן והצעיר שנאמר על אפרים שהוא משיח בן יוסף, ואז "אני ה'" אפילו "בעתה אחישנה". ואת כל זאת חובה רבה גם לכוון בתפלות לחיי משיח בן יוסף והצלחתו.
- ^ ראה זהר וירא צז.-צח. - ויקיעורך
- ^ הכוונה היא כי השם אל שד"י הינו כנגד מדת היסוד והשם במלואו כזה שי"ן דל"ת יו"ד אל"ף למ"ד עולה בגימטריא 999 דהיינו טצ"ץ בהתחשב ב-ץ' ב-900 - ויקיעורך
- ^ דהיינו 1,000 שנים לחלק ל-24 שעות מניב 41.666 שנים לשעה -- ויקיעורך
- ^ כך מובא בדפוס. ומוכח שצריך לגרוס ירושלם חסר וי"ו. ולא מצאתי ביטוי כזה בתנ"ך. והכי קרוב מצאתי הוא פסוק בונה ירושלים יהו"ה (תהלים קמז, ב) אלא שבספרים מילת "בונה" מלא ושוב הגימטריא לא מסתדר. וצע"ע -- ויקיעורך
- ^ הערת המגיה: עי"ן מ"מ למ"ד קו"ף = ת"ע, סטרא אחרא = ת"פ
- ^ ראה בזהר בלק (ח"ג קצד, ב) - ויקיעורך