קול התור (ויקיטקסט)/פרק ג
| קול התור - מאת רבי הלל משקלוב |
|---|
|
מהדורת הדפוס: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
|
מהדורת ויקיטקסט: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
פרק ג - רמיזין באתחלתא דגאולה[עריכה]
פרק ג - רמיזין קדישין באתחלתא דגאולה
תוכן הפרק:
- רמיזין קדישין בעקבות משיחא, ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, ליכא מידי דלא רמיזי במתניתין "וכן ליכא מידי בעקבות משיחא דלא רמיזי במגלת סתרים של רבנו".
- בעמדנו על סף הגאולה דאתחלתא דנא של "קול התור" ואנו נתונים בחשכה, אין כהן ונביא אין אורים ותומים להורות לנו עיקרי המסלה ומכ"ש פרטיה ופרטי פרטיה, וישלח לנו ה' את נהורא דמשיח בן יוסף, הוא רבנו הגר"א, שנחית משמיא לגלות רמזי התורה בעקבות משיחא ואת דרכי הגילוים בסוד "מעשה וחשבון" כמבואר בכתבי רבנו.
- סיבת חזרתו של רבנו מדרכו לארץ ישראל ומצוותו לתלמידיו עפ"י רמזים נפלאים.
- בלימוד תורת הקבלה תלוי קירוב הגאולה עפ"י רבנו הגר"א.
א) סייעתא דשמיא מיוחדת בקיבוץ גלויות באתחלתא דגאולה -- העבודה וכל פרטיה וכל פרטי פרטיה "יעודיה מועדיה ומיועדיה" נרמזין בתורה בנביאים ובכתובים בחז"ל שבנגלה ושבנסתר עפ"י גילויים קדושים ומופלאים של רבנו הגר"א שנשלח מן השמים לגלות רמזי התורה בהתקרב עקבתא דמשיחא דרך קץ המגולה, וכל רז לא אניס ליה. רבנו ידע על כל איש מישראל איה שמו ויעודו לישועת ישראל מרומז בתוה"ק עפ"י מעשה וחשבון בסוד "שמא גרים" בגמטריאות ונוטריקון. נ"ב רמיזיו קדישין (כמספר אליהו) ראה הגר"א על יעודיו הוא.
בעמדנו על סף הגאולה באתחלתא של "קול התור", ואנו בחשיכה איו כהן ונביא אין אורים ותומים להורות לנו עיקרי המסלה ומכ"ש פרטיה ופרטי פרטיה, וישלח לנו ה' את נהורא דמשיח בן יוסף, הוא רבנו הגר"א, לגלות רמזי התורה בעקבות משיחא וכו'.
מתוך כל קנ"ו הבחינות של משיח בן יוסף כמובא לעיל פרק ב' חלק א', ומתוך הפסוקים שבהם צפונים יעודיו של רבנו בעקבות משיחא ובסמוך להן -- יש לנו ללמוד הרבה על דרך עבודתנו באתחלתא דגאולה והם לנו כאורים ותומים וכשלחן ערוך ב"דור אחרון" בסוד אחרית הימים בעהי"ת בעזרת ה' יתברך, על פי כוונת: "למען תספרו לדור אחרון" - "תספרו" לשון ספירה, היינו חושבנא.
רבנו מדבר באריכות בהרבה מחבוריו שכל הפנימיות של תוה"ק, האורות העילאין, כל כוונות התורה שבכתב וכל התורה שבע"פ, כל העולמות וכל הנבראים העליונים והתחתונים צפונים הם ברמזין בתורה ובחז"ל. ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, ליכא מידי דלא רמיזי באורין, ליכא מידי דלא רמיזי במתניתין, וכן ליכא מידי בעקבות משיחא דלא רמיזי במגלת סתרים של רבנו.
וכל הרמזים כלולים במספרים לפי סוד "המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא" (ישעיהו מ, כו), היינו שכל נברא מהנבראים יש לו מספר יסודי בפני עצמו, והיעוד של כל אחד מהם לפי שמו ומספרו היסודי נרמז בתורה בסוד מעשה וחשבון, היינו בחושבנא שבאותיות התורה בגימטריאות ונוטריקון. וכאמרם (ברכות ז, ב) "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ - אל תיקרי שמות אלא שמות".
פרפראות לחכמה, הם הכלים המקבלים את הסגולות העליונות מעולם האצילות -- במלויין, ומלויין דמלויין, עד אין סוף.
וכל יצירה וכל אדם לפי תפקידיו הכלליים והפרטיים מרומזין בשמו של כל אחד, ומרומז בתורה במספר גימטריאות.
רבנו בביאורו לספרא דצניעותא כותב בלשון זה:
- "והכלל כי כל מה שהיה הוה ויהיה עד עולם -- הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו, וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעלי חי שבעולם, וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם, ומה שיארע להם ושרשם. וכן כל מ"ש באבות ומשה וישראל -- כולם הן בכל דור ודור, שכולם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע. וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין. וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז. וכל זה נכלל כולו בפרשת בראשית עד נח כמ"ש כאן בסע"ד" וכו'.
ב) רבנו הגר"א נשלח מן השמים לגלות רמזי התורה בהתקרב עקבתא דמשיחא -- "יעודים מועדים ומיועדים" עד הקץ האחרון,
- רמזי גימטריאות עפ"י הגר"א. ורואים אנו שכמעט כל החידושים והגילויים של הגר"א בחיבוריו בתורת הקבלה העולים לאלפים, עשה סמוכין של רמזים נפלאים שהוא גילה אותם ברוח קדשו, וכל זה זכו לו מן השמים כדי לגלות את עקבות דמשיחא בעתה, כי הכל בדלא זכו עסקינן.
ג) על כל איש ישראל לעשות בכל כוחו להשיג את דרגת המספרים העילאים הצפונים בשמו בחושבן גימטריאות המרומזים בתורה על השליחות היחידאית של כל אחד, איש על דגלו באותות לבית אבותיו, ועל דא נאמר: "יגדל נא כח אדני וכו'" (במדבר יד, יז), והוא המעשה והחשבון שנאמר בקהלת ט' (קהלת ט, י) עפ"י הכתוב בתקוני זהר חדש (תקונא עד א) וביאור רבנו הגר"א שם. ועל כל אחד להשיג את חשבונות וגימטריאות שמו. שאם לאו, עלול הוא להנתן לגלגול חדש לתקן מה שהחסיר בזאת בגלגול זה, דמאן דלא ידע בגימטריאות וחשבונות שלו הצפונים בשמו עתיד לנחתא לשאול.
ובביאורי רבנו שם בתקוני זהר חדש (ביאור הגר"א בתקוז"ח שם) - שישיג בחשבון שלו בכח התלויין ביד, וזה "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי אין מעשה וחשבון בשאול", היינו שבשאול לא תוכל עוד להשיב את ה"מעשה וחשבון" זה. והטעם הוא כי על יסוד ידיעה זו ידע כל אחד איך לקיים את שליחותו היחידאית בעולם הזה.
וככל אשר מתקרבין עקבות משיחא מתגלין יותר רמזי הגימטריאות שבהם צפונים סודות היעודים הכלליים והפרטיים ועלה איתמר "כל גיא ינשא וכו'", ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה כמובא בזוה"ק (תקוני זהר קכ, ב) (תיקונא שבעין), וע"ז אמרו חז"ל חכמת סופרים וכו' כביאור רבנו שם.
חשבון ומעשה גימטריאות פרפריא לחכמה. פרפריא היינו כלים, פ"ר דינים פעמיים. תכונת הגימטריאות היא כל סגולה של האורות העילאים מלובשת במספר מיוחד, כל מספר כלול באותיות הצרופות בתיבות המדברות על ענין אותה סגולה ותפקידה בעולם העשיה, העולם התחתון. וכלולה בפסוקים בתורה ובנ"ך כל שליחות המעשה. ושמו של השליח בכל דור ודור מלובשים ונאחזים במספר הגימטריא המרומז בפסוקים של ענין השליחות ושם השליחות, לפי שרש נשמתו וזכות אבות המיועד לכל אחד. וזהו הפסוק "המוציא במספר צבאם" (ישעיהו, כו), היינו כל צבא במספר המיוחד, "לכלם בשם יקרא" היינו הכלול בשמו של הנברא.
אשרי האיש המשיג ומגיע בכח ידו ומעשיו הטובים. "מעשה וחשבון" זה כפי ביאור רבנו שלא יפול בשאול, היינו גלגול חדש ח"ו. אשרי כל המשיג בכח מעשיו את דרגת שליחותו הצפונה בחשבונות שמו, אשר כל זה יתגלה לפניו בעולם האמת, אך מוטב שישיג ידיעה זו בחייו בכדי שיהיה יותר חזק בשליחותו היחידאית בעולם הזה, כי גדול המצווה ועושה, וד"ל.
הדרכים להשיג הידיעות האלה -- ראשית כל, ע"י המעשים עצמם וכו' ועפ"י גורל הגר"א בסוד "מעשה וחשבון" וסוד גביע הכסף. וכן כוונת הפסוק "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם", היינו מעשה וחשבון במובן הנ"ל. "יד" היינו "בכח ידך", ו"שם" היינו החשבון הנתון בשמו של כל אחד העוסק בבנין ירושלים.
וכן כל עיקרי הכוונות של בנין ירושלים צפונים ברמזי גימטריאות עפ"י חז"ל (בבא בתרא עה, א) בקשר לפסוק "פרזות תשב ירושלים" וענין טפף גינאות וכו' -- כולם הם רמזי גימטריאות כפירוש רש"י שם. ולבי אומר לי בבירור שאילו לא נוצרתי אלא כדי להשיג כוונת הגמרא שם - כדאי הוא לנו, כאשר אבאר אי"ה בפרק ז' הבא.
כל הרואה סימני רמזין בפסוקי תנ"ך וחז"ל לשמו וליעודו -- חובתו להתחזק בהם בכל כוחו וחפצו כי לכך נוצר ולכך באה נשמתו לעולם הזה, עולם העשיה.
ד) רבנו הגר"א כתב הרבה על דרכי האתחלתא דגאולה בעקבתא דמשיחא, וצונו הרבה להתחיל באיתערותא דלתתא בחבוריו הקדושים בתורת הנסתר ג"כ ברמיזין עמוקים ורק בדרך צפנת פענח, היינו גלוי הנסתר. ולרבים מתלמידיו, אלה שראה בהם סימנים מובהקים שהם ראויים ורצונם חזק לעלות לקודש, גילה להם עיקרי הרמזים הנוגעים ל"יעודים מועדים ומיועדים" בדרכי האתחלתא, וביחוד במי שראה בו הדרגא הגבוהה של טצ"ץ ביסוד, שהיא הדרגא הכי גבוהה בטוריא דמשיח בן יוסף (והוא גם כן צור מחצבתו של רבנו) אשר לו גילה גם את סוד טצ"ץ עקבות משיחא ואת סוד "קול התור" עד הקץ האחרון. ועל כל אחד לעשות ולקיים לפי סוד הרמזים כי לכך נוצר.
עקבתא דמשיחא, כל דרכיה באיתערותא דלתתא, וכל פרטיהן ופרטי פרטיהן מרומזין בתורה בנביאים ובכתובים ובחז"ל בנגלה ובנסתר, כל יעודיה מועדיה ומיועדיה מרומזין בתורה וכו' עפ"י רבנו הגר"א.
ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, ואפילו משה רבנו ע"ה כו' עפ"י חז"ל (חולין קלט, א) -- כלומר אפילו משה רבנו אשר שמו כתוב בתורה במפורש במספר רב -- בכל זאת צריך שמו להיות גם ברמז נסתר כמו כל אחד מישראל. ועפ"י הגמרא שם מרומז שמו של משה רבינו ע"ה בפסוק "בשגם הוא בשר", ופירש"י שם בשגם בגימ' משה, ורבנו הגר"א הוסיף לזה עוד רמז נפלא בשגם הוא בש"ר בחושבנא ששים רבוא, כי מרע"ה שקול כנגד ששים רבוא.
ה) לרבנו נגלו כל שבילי דרקיע, כל רז לא אניס ליה, הכל ראה בגוונין נהירין מזיהרא עילאה, בכל מעשה בראשית ומעשה מרכבה בשבילי דרקיע. וכן כל הפרטים בסוד "קול ישועה" שבה צפונים יהושע בן נון, עקיבא בן יוסף ועזרא ונחמיה. רבנו ידע בתורת משיח צדקנו זו תורת ארץ ישראל כנרמז לו מיעקב אבינו וזהב הארץ ההיא טוב, שנתקפלה בו כל ארץ ישראל ובה תורת הגאולה התחתונה והעליונה. לו נתגלו שלשת דרגות היסוד של יי"ן -- י'שרים, י'ראים, נ'ביאים, מזיהרא עילאה, שעבר מרוחם הקדושה של האריה"ק ז"ל ותלמידו הר"ח ויטאל לרבנו הגר"א בשנת ת"ק תחילת השעה הראשונה של אור בוקר יום הששי באלף הששי אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא לפעם ברוח קדשו (ואז היה רבנו בן עשרים שנה).
ו) בעקבתא דמשיחא מתגבר הסט"א בכל, ביחוד לגבי פנימיות התורה ונגד גילוי הסודות של חשבונות הגמטריאות הנוגעים לעקבות משיחא אשר ע"ז כוונת חז"ל "חכמת סופרים תסרח", כביאור רבנו הגר"א. וע"ז נאמר "אשר חרפו עקבות משיחך" (תהלים פט, נב). אך בהגיע הקץ האחרון, קץ הימים, יקוים הנאמר "כל גיא ינשא אינון גימטריאות וכו'" כאמור בזהר הקדוש (תיקוני זהר קכ, ב) וביאור רבנו שם (תקוני זהר דף קל"ט) חכמת סופרים תסרח, "והוא מחולל מפשעינו" (ישעיהו, נג) שנאמר על משיח בן יוסף.
רבנו הגר"א ידע היטב על כל איש ישראל המיועד בשליחות שמים, ישועת ישראל, וקבוץ גליות -- איפה שמו מרומז בתורה בנביאים ובכתובים, איש על דגלו באותות לבית אבותיו. וכל ידיעותיו של רבנו ברוח קדשו סמיכין על רמיזין קדישין בתנ"ך ובחז"ל בנגלה ובנסתר.
ועל עצמו אמר רבנו שבתורה מרומז שמו בפסוק "אבן שלמה וצדק" (בסוף פ' תצא), ר"ת אליהו בן שלמה (שם אביו שלמה זלמן). ובפסוק השני לזה כתוב על מחית עמלק ומיד אחרי זה כתוב: "והיה כי תבוא אל הארץ" -- היינו קבוץ גליות. וזה מושווה להפסוק "והיה כי תבואו אל הארץ ונטעתם", לקיים מצוות התלויות בארץ, אשר קבוץ גליות תלויה בברכת השנים עפ"י חז"ל בגמרא (מגילה י"ז וסנהדרין צ"ח) ענין קץ המגולה שזה היה שאיפתו הגדולה של רבנו.
גם בהפטרה של אותה פרשה (כי תצא) ראה את שמו ויעודו בפסוק (ישעיהו נד, ז) "ברחמים גדולים אקבצך" (העולה אליהו בן שלמה זלמן). ובפסוק בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהלים עו, ג) בזה ראה שמו בחושבנא אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב (סוכו לפי הכתיב), אין יעקב שלם אלא בארץ ישראל -- "ויבוא יעקב שלם", שלם סכותה.
ואת יעודו הגדול טצ"ץ בנהורא דמשיח בן יוסף בסוד טצ"ץ ביסוד היינו תתקצ"ט, מספרו הגדול של משיח בן יוסף, ראה בזה רמז בשמו (שעולה כמספר ארבעה דורותיו עד אבי זקנו ר' אלי' חסיד (תתקצ"ט)[1]). וכן בפסוק (קהלת ג, ה) עת כנוס, ובבטוי חז"ל מעלין בקדש, ובפסוק (תהלים קב, טו) עפרה יחננו [=אליהו בן שלמה], ועוד הרבה רמזין ראה רבנו בתנ"ך על שליחותו הקדושה באתחלתא דגאולה. נ"ב רמיזין קדישין כמנין אליהו. וכל רמז היה גדול וקדוש בעיניו כאורים ותומים עפ"י חז"ל "שמא גרים", היינו השם גורם לכל אחד לדעת את שליחותו מן השמים.
ח) קול התור -- כנודע ראה בזה רבנו יעודו הגדול בפסוק "עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו", קול התור זה יהושע, תור זה משה רבנו (כמובא לעיל פרק ב' (סימן קמא) בחינה קול התור) בתחילה ראה רבנו שהוא בחינת יהושע כפי שרמוז בתורה בפסוק אבן שלמה (סוף פ' תצא) אליהו בן שלמה, ואחרי פסוק זה מחית עמלק וזה תפקידו של יהושע היינו מסטרא דשמאלא והוא ביעודו דמשיח בן יוסף (ביאורי הגר"א לתקוז"ח דף כ"ז על הפסוק שמאלו תחת לראשי). ורבנו ג"כ כותב כי אבן שלמה מסטרא דשמאלא (היינו מדת הדין). ומיד אחר זה הפסוקים "והיה כי תבוא אל הארץ". ומכיון שהיה אז רבנו מסטרא דיהושע היינו בחינת משיח בן יוסף נסע לארה"ק. אך בדרך הנסיעה עלה בדרגה דתפארת, מעליתא דמרע"ה בראותו שמו מרומז בפסוק ברחמים גדולים אקבצך ששייך למרע"ה ושמו עולה כך (לעיל פרק זה סעיף ז'), וכן ב"קול התור" כי גם תור עולה כך בחושבנא, ולכן ראה שאין לו רשות להכנס לארץ ישראל ורק למסור הדבר לתלמידיו מבחינת יהושע, להתחיל בקבוץ גליות, וזוהי מלחמה לה' בעמלק מדר דר.
אחד מתלמידיו קבל ממנו רמז מופלא בפסוק זה מדר דר שבזה מרומז שמו בג' דורות וגם רמז במלים קול התור.
רבנו נולד בשנת ת"ף באלף הששי, ראה בזה סימן המרומז "ותקח מרים התף בידה" נגד ה"סטרא אחרא"[2].
יעודו של הגר"א מרומז בתורה בפסוק אבן שלמה, בפרשת כי תצא, היינו במאה הששית שבאלף הששי רבנו השיג נהורא דמשיח בן יוסף בהיותו בן כ' שנה בשנת ת"ק, היינו מהשעה הראשונה של אור הבקר באלף הששי, מאז החל דור אחרון, מאז זכה לגילוי יעקב אבינו ונתגלו לו רזין דרזין של כל עקבות משיחא באתחלתא דגאולה עד קץ הפלאות ועד בכלל באחרית הימים.
רבנו ראה ברוח קדשו שהוא עלה לדרגת טצ"ץ ביסוד ושפעו, שפע הטוב, מתחלק לשנים בקו המשוה של שני צבאות -- תצ"ט ופלגא בימינא, ותצ"ט ופלגא בשמאלא, הכולל יחד אלף פחות אחד, אשר הוא צנור הטוב, הכח הכי גבוה למלחמה בסט"א.
על עצם הענין כתב רבנו בסוד האותיות (ספר לקוטי הגר"א) וראה בזה רמזים גדולים לשמו כמובא לעיל סעיף ז'.
ט) ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ובמתניתין, כל נברא רוחני או גשמי ויעודו -- הן מצד הקדושה והן להבדיל מצד הטומאה. וזה מה שאמרו חז"ל (חולין קלט, א) כי משה רבנו נרמז בתורה והוא הגדול שבקדושה, ולהבדיל גם המן נרמז בתורה והוא הגדול שבטומאה. וכן כל הפרטים ופרטי הפרטים של כל נברא ושל כל איש באותות לבית אבותיו, גם לפי שמו המקובל בין ההמון נרמזים בתנ"ך ובחז"ל.
כלל גדול היא ברמזי נוטריקין וגימטריאות -- כל רמז המרמז להנרמז צריך להיות במלה או בפיסקא המפורשת בתנ"ך או בחז"ל ככתבה וכלשונה, וכל נרמז הבנוי על פיסקא של הרכב מילים שאינו נמצא בצורתו בתנ"ך או בחז"ל אין לו שום ערך ברמיזין קדישין. כלל זה הוא בנוגע ל'יסוד' המרמז שהוא הקולט והמאחז, שיסודו הוא רק בתנ"ך או בחז"ל כל דבר כלשונו וככתבו ממש. אבל מה שנוגע להדבר הנרמז -- הענין או האדם יכול להיות גם לפי השם המקובל בין ההמון, הן של קדושה והן של חולין, כי קול המון כקול שדי[3].
י) כל איש ישראל יש לו שורש למעלה בשמו לפי שורש נשמתו וזכות אבות. וכנודע שהשם הנקרא לילד בהולדו לא באקראי הוא אלא מה שהושם בפי אביו משמים לפי שורש נשמתו. ולכל אחד לא פחות משבעה מספרים וכולם מרומזים בתנ"ך או בחז"ל ולפעמים גם בשניהם בסוד מעשה וחשבון עפ"י ביאור רבנו בתקוז"ח.
שבעה המספרים, בסוד "על אבן אחת שבעה עינים", באים איש על דגלו באותות לבית אבותיו
(לדוגמא:
- יוסף בן יעקב,
- יוסף בן רחל,
- יוסף בן יעקב ורחל,
- יוסף בן יעקב בן יצחק,
- יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם,
- יוסף... בצירוף שם משפחתו,
- יוסף... בצירוף שם מלאכתו, כפי שנקרא בפי ההמון).
כל אלה שייכים לצד הנרמז והנקלט בשויונם המספרי לצד המרמז והקולט של כל אחד הנמצא בתנ"ך ובחז"ל כאמור לעיל.
מקור המקורות של המספרים היסודיים הוא בעשרת הנבראים הראשיים שהם עשר הספירות, שכל אחד מהם מיוסד על מספר יסודי עצמאי, ולכן נקרא כל אחד בשם ספירה ובסוד ספי"ר, והם הראשונים בכוונת הפסוק "המוציא במספר צבאם" כנודע. וכן כל הענין של צירוף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ.
רבנו היה נוהג לדייק בשמו של כל אחד כמו שמובא בגמרא על ר' מאיר (יומא פג, ב) בענין ההוא אכסנאי ששמו היה כידור - כי דור תהפוכות וכו'. ונראה כי ר' מאיר הרגיש שאותו האיש נדבק בקליפת עמלק שכך הוא בחושבן, כי דרכו של עמלק להתהפך באחיזת עינים כנודע. ומעשה שהיה בפני: פעם הכיר רבנו באחד מתלמידיו כי רוח עצבות זרה שולטת בו וישאלהו על שם משפחתו ויאמר לו כי שם משפחתו הוא מאלין, ויאמר לו רבנו לשנות מיד את השם הזה שהוא בגימטריא כמו שם הס"מ (סמאל).
יש לפעמים אשר דוקא צדיק גדול מאנשי מעשה נושא בתוך שמו אחד המספרים שהוא בדומה לאחד המספרים של כוחות הטומאה, בחינת זה לעומת זה עשה אלקים, עפ"י ביאור חז"ל, כדי שכח הקדושה יכריע את כח הטומאה הנגדי. כמו המספר של תורה נגד המספר של הס"מ ובת זוגו[4], וכמו שלום נגד עשו, ובדומה לזה כנודע.
בענין הפסוק "אבן שלמה וצדק", שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו כמבואר לעיל (פרק זה סעיף ז') - שאלתי את פי רבנו על שמו השני של אביו ב"אבן שלמה" (כי שמו של אבי הגר"א הוא שלמה זלמן) ויען לי בלשון זו: "בנשאר אחרי ר"ת של שני השמות באבן שלמה תמצא". מיד הבנתי שהכוונה היא שראשי התיבות של אבן שלמה, היינו א"ש, בהם מרומז השמות אליהו שלמה, והנשאר מהם -- היינו האותיות בן למה בגימטריא זלמן. את זאת השיב לי בכדי לחזק את רוחי ביעוד הקדוש.
"ברחמים גדולים אקבצך" (ישעיהו, נד) שבזה ראה רבנו רמז לשמו כמבואר לעיל. וכן בפסוק "הרחיבי מקום אהלך" שבאותו פרק ראה רבנו יעוד גדול בשלשת קוי היסוד האמור שם הרחיבי, האריכי, חזקי העולה בחושבנא כמו ברחמים גדולים אקבצך. ורבנו האריך בזה שכל אלה הם בטוריא דמשיח בן יוסף. וכבר נודע חלומו הנפלא של רבנו בדרך נסיעתו לארה"ק בפסוק "עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלם".
יא) הדרכים להשיג ולמצוא את שמו ויעודו של כל אחד מישראל ברמזי כתבי הקדש בסוד "כח ידך לעשות במעשה וחשבון" כאמור לעיל הם:
- א) לפי סוג מעשיו, מעשי חסד וישועה להכלל ולהפרט, וחיזוק תוה"ק.
- ב) עפ"י הנטיה המיוחדת של כל אחד ללמוד ענין מיוחד בתורה, מסכת מיוחדת, לימוד תורת הנסתר וכו'.
- ג) עפ"י סבלו המוסרי המיוחד או הצלחתו המיוחדת בענינים הרוחניים והגשמיים של כל אחד ואחד.
ובנוגע לשליחות שמים יחידאית של כל אחד ואחד בעבודת קבוץ גלויות בכל עבודה שהיא במצות ישוב ארה"ק, יוכל כל אחד למצוא את שמו ויעודו בפסוקים שבהם כלולים וצפונים קנ"ו הבחינות והכינויים של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף הנמנים לעיל פרק ב' בסייעתא דשמיא. ורק בענין של שאלה קשה הנוגעת להכלל בעניני ישוב הקדש אפשר להשתמש גם בגורל הסודי הגדול שעפ"י רבנו הגר"א - הגורל פלש"ץ (פתחו לי שערי צדק), ע"י יודעי חן, המיוסד על מטמוני"ם של גימטריאין ונוטריקין וסימנך שערי צדק בחושבנא. ואין להשתמש בשם סודי זולת בשעה חמורה להצלת הכלל וישוב הקודש, ומכש"כ למנוע חילול השם. וזאת לעשות רק בדרך תקוני צפנת פענח ולפחות ע"י שלשה צדיקים מסוד "אשרי כל חוכי ל"ו".
יב) התגלות רמזי התורה הולכת ומתקדמת יחד עם עקבות משיחא בארצנו הקדושה עד גילוי כל רזי התורה בדור האחרון, וזוהי תורת משיח צדקנו, כי מציון תצא תורה, היינו גילוי גנזיה ורזיה במהרה בימינו. וכלל גדול הוא עפ"י רבנו שכל לימוד הפשט שאינו מתאים להסוד - הפשט אינו נכון.
לימוד תורת הקבלה הוא בצנעא ובהכנעה וסימן לדבר: "השתחוו לה' בהדרת קדש"[5] - ר"ת (משמאל לימין) קבל"ה. אבל תורת ההלכה היא בגלוי וסימן לדבר: "הריעו לה' כל הארץ"[6] - ר"ת (מימין לשמאל) הלכ"ה.
ובעקבות משיחא מתחילים הגילויים קמעא קמעא בדרכי האתחלתא דגאולה כאילת השחר עפ"י חז"ל במדת הקבוץ גליות וביעור רוח הטומאה מן הארץ ע"י ישובה והקמת אנשי אמנה, כי תכלית הגאולה בכללה היא גאולת האמת וקידוש ה' כמבואר בפרקים הקודמים. גאולת האמת משמעותה בשתים -- כפשוטה, וגאולת חכמת האמת. ולכן מתגדלת המצוה והחובה הקדושה לעסוק בלימוד תורת הקבלה, באשר בה גילוי רזי התורה שהוא ביעודו הקדוש של משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף שעל ידו קיבוץ גליות, וע"י זה מתקרבת הגאולה עד שלמותה הגמורה ע"י משיח בן דוד ומרע"ה בב"א.
עוד בילדותו החל רבנו הגר"א לעסוק בלימוד תורת הנסתר, אחרי שהש"ס ופוסקים וכו' היו שגורים אצלו כנודע. ומאז כבר עסק בעמקות נפלאה בגילוי רמזי התורה כאמור לעיל. בעודנו נער בן י"ד שנה בערך קבל הרבה בתורת הנסתר גם מאת גדולי קהלתנו בשקלאוו שארי אביו אב זקננו הרש"ז בה"ר צבי וה"ר אלי צייטליס. ובמיוחד התעסק הרבה בסוד צרופי אותיות בחכמת היצירה. וכפי ששמענו מפי קדשו, גם כוונתו בזה היה בכדי להשיג ולדעת איך ליצור כוח גולמי בע"ח - להכריע בו את הס"מ בשערי ירושלים, ולשם כך התחיל עוד בילדותו לעשות נסיון נורא ביצירת גולם כנודע.
אספרה אל חוק מעט מזעיר, עד כמה שיש לנו רשות לספר, והוא ענין החזון הנשגב, מחזה שדי מופלא שחזה רבנו הגר"א זמן קצר אחרי שחזר מדרך נסיעתו לארץ הקדושה בשנת תקמ"ב. רבנו היה אז שרוי בדאגה עמוקה ובמבוכה נפשית שקשה לתאר. מצד אחד ראה ברוח קדשו את השליחות הגדולה שהוטלה עליו מן השמים לעורר ולהתחיל בקיבוץ גליות בפועל, ומצד שני ראה את הסכנות הנוראות הכרוכות בענין זה; הן בנסיעות לארץ ישראל והן בתנאי ההתישבות -- בזמן שארץ ישראל היתה מדבר שמם, מחלות מדבקות שוררות בה ומלאה שודדים פראי בני אדם. וכן שאלת הצרכים -- צרכי הכלכלה וצרכי הפרנסה וגודל האחריות בענין זה בדרך טבעית. הוא היה שרוי במבוכה כזאת שלא ראינוה אצלו מימיו, הרבה להתפלל בצום ובכי לקבל עצה ברורה מן השמים, עשה מה שעשה בתיקונים סודיים וכו'. אכן, הוא נענה במחזה גדול וקדוש בגילויי עילאיים, גילוי יעקב אבינו בסוד "אחרית הימים" וכו'
- (הערת המעתיק: כאן יש להזכיר מה שהגאון ר' חיים מוולוזין תלמיד הגר"א כותב בהקדמתו לביאורי הגרא על ספרא דצניעותא שלהגר"א היה גלוי יעקב אבינו ואליהו הנביא).
באותו המחזה הקדוש אמרו לו פסוקים רבים שבהם מדובר ע"ד הבטחות טובות בענין ישוב ארץ ישראל ובהם רמזים בשמו, ביניהם הפסוקים האלה:
- "אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו", ונרמז לו שהמלים וישרון בחרתי בו עולות כשמו בשלשה דורותיו אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב. ובזה ראה בפעם הראשונה את יעודו בתפקיד הגדול של משיחא דאתחלתא, כי ישרון בגימטריא משיח בן יוסף
- וכן בפסוק "בשלם סוכו ומעונתו בציון" עולה כמנין וישרון בחרתי בו (מדובר על זה באריכות לעיל פרק ב' ופרק ג'),
- ובסופו של אותו פרק ישעי' מ"ד שבו ראה רבנו את יעודו בטוריא דמשיח בן יוסף בפסוק וישרון בחרתי בו -- מדובר גם על תפקידו של כורש "האומר לכורש רעי וכו'", ורבנו כתב שאתחלתא דגאולה באה בתפקידו.
המחזה הנשגב הזה עודד מאד וחיזק את לבו של רבנו. מאז חדלו להטרידו הפקפוקים בדבר בעיות הקשיים והסכנות הטבעיות שאודותם דאג לפני כן.
בגילוי זה עלה במוסכם למסור לרבנו הגר"א את השליחות הנשגבה של החזרת חמשת הוא"וין שיעקב אבינו נטל משמו של אליהו הנביא למשכון שיבוא לבשר גאולת בניו כמובא במדרש. תחילה ה' הואוין זעירין, שכן כל מלוי הוא במדת הדין כדרך האתחלתא דגאולה שהיא במדת הדין. ועי"ז ניתן הכח לרבנו להכשיר את האתחלתא בקיבוץ גלויות עד כדי להגיע לידי שלמות האתחלתא עפ"י הכתוב "הנני שולח לכם את אליה הנביא וכו'". יעודו זה של רבנו נרמז לו אז גם בפסוק "אבן שלמה וצדק", שבזה צפון שמו אליהו בן שלמה כנודע בסוד ב"ן, שהוא כמספר אליהו השלם. אחרי שרבנו חזר מדרך נסיעתו לארץ ישראל בשביל שלא נתנה לו רשות מן השמים כנודע, מסר יפוי כח זה לאחד מתלמידיו, בן צור מחצבתו, ששמו עולה כמספר ה' פעמים וא"ו ה' פעמים וא"ו שווה 65[7] בדרגא דזעיר לע"ע.
הענין שאומרים על רבנו הגר"א שהיה נוסע ממקום למקום כדי לערוך גלות לעצמו וכו' -- לא נתפרש כראוי. מטרתו של רבנו הגר"א היתה בעיקר להתחקות על מעשי בני אדם מבני עמנו והתנהגותם בדרך המדות; כפי שכתב רבנו שלא נברא האדם אלא לשם שבירת המדות הרעות, לתקן עצמו ולתקן אחרים במדות תוה"ק. ואמנם בכל מקום שבא רבנו לא התגלה לשום איש והסתיר את עצמו להיות נראה כאחד הפשוטים בעם -- אך לפני עזבו את המקום התגלה במקצת לרב הקהילה וליחידי סגולה שבמקום והעיר להם ע"ד התקונים שמצא לנחוץ לתקן בקהילתם בנוגע למדות, לתורה ולמעשים טובים. ועם זאת היה מעיר ומעורר מאד ע"ד ההתכוננות לקבוץ גליות בהסברה מרובה כי "עת לחננה כי בא מועד וכו'".
כל תלמידיו של הגר"א, שהבטיחוהו נאמנה לנסוע לארה"ק ולהתמסר לעבודת ישוב הקדש -- גלה להם רבנו מסודות דרכי האתחלתא דגאולה בסוד "יעודים מועדים ומיועדים"י לפי הכתוב "הנצנים נראו בארץ" ברמיזין קדישין הצפונים בדברי הנבואה וחז"ל. אך את הסוד הגדול של קץ האחרון, קץ הימין שע"ז מדבר רבנו באריכות ב"ספרא דצניעותא" ומשביע בה' אלקי ישראל שלא לגלות זאת -- גילה בזעיר אנפין לאחדים מתלמידיו שהבטיחוהו נאמנה לנסוע לארה"ק ולעסוק בקיבוץ גלויות. ואת סוד קץ הימין פתח קץ הפלאות לאחד מבני צור מחצבתו.
עוד רמיזין בענין זה -- עד כמה שיש לנו רשות לדבר על גלויים בדרך צפנת פענח -- ידובר אי"ה בפרק ה' הבא בד"ה לכל זמן ועת לכל חפץ בסעד"ש.
- ^ לא הבנתי איך לכוון את המספר. והכי קרוב שמצאתי אליהו שלמה ישכר אליהו - ויקיעורך
- ^ לילי"ת
- ^ ראה הערך בויקיפדיה קול המון כקול שדי -- ויקיעורך
- ^ סמא"ל לילי"ת
- ^ (תהלים צו, ט) או (תהלים כט, ב)
- ^ (תהלים צח, ד) או (תהלים ק, א)
- ^ כנראה שכוונתו אל מחבר הספר הלל משקלוב -- ויקיעורך