1. פירשנו שהמשורר מתפלל לה' שלא יתבייש כאשר הוא מדבר דברי תורה לפני מלכים;

2. אולם, מתפילה זו ניתן גם להסיק, שהמשורר מוכן גם לספוג בושות, אם יהיה צורך בכך: " "פעמים אדם חפץ לעשות מצוה, ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו... מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך. על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש. וכן אמר דוד עליו השלום: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש . אף כי היה נרדף ובורח מן העובדי גלולים, היה מחזיק בתורתו ולומד, אף כי היו מלעיגים עליו." " ( טור אורח חיים א ) .  ראו גם: להיות שוטה ולא להיות רשע .