קהלת רבה ז
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ז
[עריכה]קהלת רבה פרשה ז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא
סדרא תנינא
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד, וְשֵׁם טוֹב עוֹלֶה. שֶׁמֶן טוֹב לִשְׁעָתוֹ, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם. שֶׁמֶן טוֹב כָּלֶה, וְשֵׁם טוֹב אֵינוֹ כָּלֶה. שֶׁמֶן טוֹב בְּדָמִים, וְשֵׁם טוֹב בְּחִנָם. שֶׁמֶן טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים, וְשֵׁם טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים. שֶׁמֶן טוֹב בָּעֲשִׁירִים, וְשֵׁם טוֹב בָּעֲנִיִּים וּבָעֲשִׁירִים. שֶׁמֶן טוֹב מְהַלֵּךְ מִקִּיטוֹן לַטְרַקְלִין, וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וּמַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. שֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּתִים וְאֵינוֹ מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד, לה): וַיַּעַל וַיִּגְהַר עַל הַיֶּלֶד וגו'. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְנִדּוֹחַ, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְאֵינוֹ נִדּוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְנִשְׂרַף, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְאֵינוֹ נִשְׂרָף, דִּכְתִיב (דניאל ג, כו): בֵּאדַיִן נָפְקִין וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ בַּעֲלֵי שֶׁמֶן טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וְיָצְאוּ הֵם שְׂרוּפִין, וּבַעֲלֵי שֵׁם טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם מֵתִים וְיָצְאוּ חַיִּים, נָדָב וַאֲבִיהוּא, נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וּמֵתוּ, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִכְנְסוּ לְאַתּוּן נוּרָא וְיָצְאוּ חַיִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וגו'.
רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ וּמַנֵּה לִי כֹּהֵן גָּדוֹל, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט, אָמַר לוֹ מִשֵּׁבֶט לֵוִי. וּבַמֶּה אֲנִי מוֹשְׁחוֹ, אָמַר לוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח משֶׁה, אָמַר כָּךְ שִׁבְטִי חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ לֹא שִׁבְטְךָ הוּא אֶלָּא אָחִיךָ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כח, א): וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ. וּמְשִׁיחָתוֹ מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט, ז): וְלָקַחְתָּ מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה, אֲבָל עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ עֲבוֹדָה וְנִתְחַיֵּב, אִלּוּלֵי שֶׁשְּׁמוֹתָן שֶׁל שְׁבָטִים חֲקוּקִים עַל לִבּוֹ, דִּכְתִיב (שמות כח, כט): וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲבִיבִין עָלַי שְׁמוֹתָן שֶׁל שְׁבָטִים מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁנִּמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים וּמְלָכִים. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ וּמַנֵּה לִי כֹּהֵן גָּדוֹל, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט, אָמַר לוֹ מִשֵּׁבֶט לֵוִי. וּבַמֶּה אֲנִי מוֹשְׁחוֹ, אָמַר לוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח משֶׁה אָמַר כָּךְ שִׁבְטִי חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ לֹא שִׁבְטְךָ הוּא אֶלָּא אָחִיךָ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כח, א): וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ. וּמְשִׁיחָתוֹ מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָקַחְתָּ מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה, אֲבָל עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ עֲבוֹדָה וְנִתְחַיֵּב אִלּוּלֵי שְׁמוֹתָן שֶׁל שְׁבָטִים חֲקוּקִים עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו, דִּכְתִיב (שמות כח, יב): וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרוֹן, שִׁשָּׁה מִשְּׁמוֹתָם, אָמָר רַב בֵּיבַי אִלּוּ הָיוּ חֲסֵרִים אוֹת אַחַת לֹא הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין. תָּנֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֲפִלּוּ נְקֻדָּה אַחַת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, שְׁלשָׁה כְּתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת. כֶּתֶר כְּהֻנָּה זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ, כֶּתֶר מַלְכוּת זָכָה בּוֹ דָּוִד וּנְטָלוֹ, כֶּתֶר תּוֹרָה הֲרֵי מֻנָּח לְדוֹרוֹת, כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְתוֹרָה כְּאִלּוּ זָכָה לִשְׁלָשְׁתָּן, וְכָל שֶׁלֹא זָכָה לְתוֹרָה כְּאִלּוּ לֹא זָכָה לְאַחַת מֵהֶן. רַבִּי בּוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, מָצִינוּ שֶׁהָלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לִקְנוֹת לוֹ שֵׁם, דִּכְתִיב (שמואל ב ז, כג): אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אֻמָּה וֵאלֹהֶיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא עָשִׂיתָ קֹדֶשׁ חֹל, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל עַצְמְךָ פָּדִיתָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, כג): אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו. כְּתִיב (דברי הימים א יז, כא): אֲשֶׁר הָלַךְ לוֹ אֱלֹהִים, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים, הָלַךְ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָלְכוּ זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, חָבִיב שֵׁם טוֹב מֵאֲרוֹן הַבְּרִית, שֶׁאֲרוֹן הַבְּרִית לֹא הָלַךְ אֶלָּא שְׁלשָׁה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י, לג): וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, מְנָא לָן, מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת וַה' נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם, חָבִיב שֵׁם טוֹב מִכְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, שֶׁכְּהֻנָּה וּמַלְכוּת בָּטְלוּ, וְשֵׁם טוֹב לֹא בָּטֵל. תַּלְמִידָיו דְּרַבִּי אַבָּא, וְאַבָּא צִידוֹנִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר חֲבִיבָה מִיתָתָן שֶׁל שְׁבָטִים יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם לֹא נֶאֱמַר שִׁשָּׁה מִשְּׁמוֹתָם, וּבְמִיתָתָן נֶאֱמַר שִׁשָּׁה מִשְּׁמוֹתָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִרְיָם וְיוֹכֶבֶד הֵן הֵן הָיוּ חַיּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שמות א, טו): שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה, שִׁפְרָה זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת אֶת הַיְלָדִים. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָה וְרָבָה. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁשִּׁפְּרוּ אוֹתָן בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר, שִׁפְרָה לְשֵׁם שֶׁבַח, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יג): בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה. פּוּעָה זוֹ מִרְיָם, שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה בָּאִשָּׁה וְהַוְלַד יוֹצֵא. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה וּבוֹכָה עַל אָחִיהָ משֶׁה שֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, ד): וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה שֶׁהוֹפִיעָה אֶת מַעֲשֵֵֹה אָחִיהָ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּעַת בִּפְנֵי פַּרְעֹה וְאָמְרָה לוֹ אוֹי לְךָ מִיּוֹם הַדִּין. תָּנֵי שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרָא לָאָדָם הַזֶּה, אֶחָד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֶחָד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ אֲחֵרִים, וְאֶחָד שֶׁקָּרוּי לוֹ בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת בְּרִיָּתוֹ.
רַבִּי פִּנְחָס אָמַר אָדָם חָבִיב בִּשְׁמוֹ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן, בָּא שְׁלֹמֹה וּפֵרַשׁ, טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. נוֹלַד אָדָם מוֹנִין לוֹ לַמִּיתָה. מֵת, מוֹנִין לוֹ לַחַיִּים. נוֹלַד אָדָם הַכֹּל שְׂמֵחִין, מֵת הַכֹּל בּוֹכִין. וְאֵינוֹ כֵן, אֶלָּא נוֹלַד אָדָם וְאֵין שְׂמֵחִין לוֹ, שֶׁאֵין יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה פֶּרֶק וּמַעֲשִׂים יַעֲמֹד, אִם צַדִּיק, וְאִם רָשָׁע, אִם טוֹב, וְאִם רָע. וּמֵת, הֵם צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ שֶׁנִּפְטַר בְּשֵׁם טוֹב וְיָצָא מִן הָעוֹלָם בְּשָׁלוֹם. מָשָׁל לִשְׁנֵי סְפִינוֹת פּוֹרְשׁוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, אַחַת יוֹצֵאת מִן הַלָּמָן וְאַחַת נִכְנֶסֶת לַלָּמָן, הַיּוֹצֵאת מִן הַלָּמָן הַכֹּל שְׂמֵחִין וְהַנִכְנֶסֶת לַלָּמָן לֹא שָׂמְחוּ לָהּ, הָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד אָמַר לָהֶם חִלּוּף הַדְּבָרִים אֲנִי רוֹאֶה, זוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה מִן הַלָּמָן לֹא צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ שֶׁאֵין יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה פֶּרֶק עוֹמֶדֶת, כַּמָּה יָמִים מִזְדַּוֶּגֶת לָהּ, כַּמָּה עַלְעוֹלִין הֵן מִזְדַּוְגוֹת, וְשֶׁנִּכְנֶסֶת לַלָּמָן הַכֹּל צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ שֶׁנִּכְנְסָה לְשָׁלוֹם. כָּךְ מֵת אָדָם הַכֹּל צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ וּלְשַׁבֵּחַ שֶׁנִּפְטַר בְּשֵׁם טוֹב בְּשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר: וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים נוֹלָדִין אֵין בְּרִיָּה מַרְגֶּשֶׁת, וּכְשֶׁמֵּתִין הַכֹּל מַרְגִּישִׁים, כְּשֶׁנּוֹלְדָה מִרְיָם לֹא הִרְגִּישׁ בָּהּ בְּרִיָּה, וּכְשֶׁמֵּתָה נִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר וְהִרְגִּישׁוּ הַכֹּל, הַבְּאֵר הוֹדִיעָה מִיתָתָהּ. נוֹלַד אַהֲרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא הִרְגִישׁ בּוֹ בְּרִיָּה, וּכְשֶׁמֵּת נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, הִרְגִּישׁוּ הַכֹּל, הֶעָנָן הוֹדִיעַ מִיתָתוֹ. נוֹלַד משֶׁה רַבֵּנוּ וְלֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ בְּרִיָּה, וּכְשֶׁמֵּת הִרְגִּישׁוּ הַכֹּל, הַמָּן הוֹדִיעַ מִיתָתוֹ, שֶׁשָּׁבַת. נוֹלַד יְהוֹשֻׁעַ וְלֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ בְּרִיָּה, וּכְשֶׁמֵּת הִרְגִּישׁוּ הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד, ל): וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל וגו' מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ, רַבָּנָן אָמְרֵי חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא כֻּלָּהּ וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ הַר גַּעַשׁ, אֶלָּא מַהוּ הַר גַּעַשׁ, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגַּעֲשׁוּ נִתְרַשְּׁלוּ יִשְׂרָאֵל מִלִּגְמֹל חֶסֶד לִיהוֹשֻׁעַ, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְעִישׁ וְגַם לְהַגְעִישׁ עֲלֵיהֶם הָהָר וּלְהַפִּילוֹ לָהֶם לְאַבְּדָן, לְפִי שֶׁנִּתְחַלְּקָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה חִלּוּקָהּ חָבִיב עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִדַּאי, זֶה עוֹסֵק בְּשָׂדֵהוּ, וְזֶה עוֹסֵק בְּכַרְמוֹ, וְזֶה עוֹסֵק בְּזֵיתוֹ, וְזֶה עוֹסֵק בְּפֶחָמוֹ, כֻּלָּן עוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן, לְכָךְ בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְעִישׁ עֲלֵיהֶם אֶת הָעוֹלָם, לְפִיכָךְ הִרְגִּישׁוּ בּוֹ הַכֹּל וְהוֹדִיעוּ אֶת מִיתָתוֹ. נוֹלַד דָּוִד וְלֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ בְּרִיָּה, וּכְשֶׁמֵּת הִרְגִּישׁוּ בּוֹ הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא, כא): וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וגו'. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס וַהֲלֹא שְׁכִיבָה הִיא מִיתָה, אֶלָּא דָּוִד שֶׁהָיָה מֶלֶךְ כְּתִיב בּוֹ שְׁכִיבָה, יוֹאָב שֶׁהָיָה שַׂר הַצָּבָא כְּתִיב בּוֹ מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, וַהֲלֹא שְׁכִיבָה הִיא מִיתָה, אֶלָּא דָּוִד שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּתִיב בּוֹ שְׁכִיבָה, וְיוֹאָב שֶׁלֹא נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּתִיב בּוֹ מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, וַהֲלֹא שְׁכִיבָה הִיא מִיתָה, אֶלָּא דָּוִד שֶׁמֵּת עַל מִטָּתוֹ כְּתִיב בּוֹ שְׁכִיבָה, וְיוֹאָב שֶׁנֶּהֱרַג כְּתִיב בּוֹ מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, וַהֲלֹא שְׁכִיבָה הִיא מִיתָה, אֶלָּא דָּוִד שֶׁיָּרְשׁוּ בָנָיו אֶת מְקוֹמוֹ נֶאֶמְרָה בּוֹ שְׁכִיבָה, וְיוֹאָב שֶׁלֹא יָרְשׁוּ בָנָיו מְקוֹמוֹ נֶאֶמְרָה בּוֹ מִיתָה, לְפִיכָךְ הִרְגִּישׁוּ הַכֹּל, כְּשֶׁמֵת דָּוִד הוֹדִיעַ שְׁלֹמֹה מִיתָתוֹ. נוֹלַד שְׁמוּאֵל וְלֹא הִרְגִּישָׁה בּוֹ בְּרִיָּה, וּכְשֶׁמֵּת הִרְגִּישׁוּ הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, א): וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַתְלָא אָמַר מַאן דְּנַכְּתֵיהּ חִיוְיָא חַבְלָא מַדְחֵיל לֵיהּ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִשֶּׁלּוֹ נָתְנוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, טז): וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיָּמָת שְׁמוּאֵל, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל א כח, ג): וּשְׁמוּאֵל מֵת, אָמַר רַבִּי אַסֵּי וּשְׁמוּאֵל מֵת מִיתָה וַדַּאי, וַיָּמָת שְׁמוּאֵל, אֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא לְעִנְיַן נָבָל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, א): וַיָּמָת שְׁמוּאֵל [וגו'] וְאִישׁ בְּמָעוֹן, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הַכֹּל סוֹפְדִין וְטוֹפְחִין עַל מִיתַת הַצַּדִּיק, וְזֶה הָרָשָׁע עוֹשֶׂה לוֹ מַרְזֵחִין, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בִּגְמִילוּת חֶסֶד כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר, אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֶה הָיָה עוֹשֶׂה, גּוֹמֵל חֶסֶד לַכֹּל. אוֹמֵר כֵּן, אֲפִלּוּ הוֹרֵג אוֹ נֶהֱרַג, אוֹ רוֹדֵף אוֹ נִרְדָּף, גּוֹמֵל אֲנִי לוֹ חֶסֶד כְּמוֹ לְצַדִּיק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יג, ו): וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי.
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, לָמָּה שֶׁלֵּב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׂמְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, יט): וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה. דָּבָר אַחֵר, טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, מוּטָב לָלֶכֶת לְמִדָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֵּרָעוֹן, מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ פֵּרָעוֹן. מוּטָב לֵילֵךְ בְּמִדָּה נוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים, מִמִּדָּה שֶׁאֵינָה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בַּחַיִּים. מוּטָב לֵילֵךְ בְּמִדָּה נוֹהֶגֶת בָּעֲשִׁירִים וּבָעֲנִיִּים, מִמִּדָּה שֶׁאֵינָה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּעֲשִׁירִים. מוּטָב לֵילֵךְ בְּמִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פִּיּוּס, מִמִּדָּה שֶׁאֵין בָּהּ פִּיּוּס.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה גְּמִילוּת חֶסֶד בַּתּוֹרָה, בְּרֹאשָׁהּ, וּבְאֶמְצָעִיתָהּ, וּבְסוֹפָהּ. בְּרֹאשָׁהּ, דִּכְתִיב (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע, מְלַמֵּד שֶׁקִּלְעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה וֶהֱבִיאָהּ אֶל הָאָדָם וְנַעֲשָׂה שׁוֹשְׁבִין לָהֶם, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְקַלְעִיתָא בָּנְיָאתָא. וּבְאֶמְצָעִיתָהּ, דִּכְתִיב (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, מְלַמֵּד שֶׁבִּקְּרוֹ (בראשית כה, יא): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, זוֹ בִּרְכַּת אֲבֵלִים. בְּסוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ו): וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי. אָמַר רַבִּי חָנִין מִדַּת פֵּרָעוֹן מָה הִיא, יַעֲקֹב מֵת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִי רָאוּי לְהִטָּפֵל בּוֹ, לֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית מו, ד): אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וגו', בָּא יוֹסֵף וְחָטַף לוֹ אֶת הַמִּצְוָה, דִּכְתִיב (בראשית נ, ז): וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו. מֵת יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם מִי רָאוּי לְהִטָּפֵל בּוֹ לֹא הַשְּׁבָטִים שֶׁהִשְׁבִּיעַ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, כה): וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, בָּא משֶׁה וְחָטַף לוֹ אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף. מֵת משֶׁה וּפָרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ו): וַיִקְבֹּר אוֹתוֹ בַגַּי.
כְּתִיב (בראשית ג, כא): וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים, מְקַשֵּׁט כַּלּוֹת, מְבָרֵךְ חֲתָנִים, מְבַקֵּר חוֹלִים, וְקוֹבֵר מֵתִים, מְנַחֵם אֲבֵלִים. מְקַשֵּׁט כַּלּוֹת דִּכְתִיב (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּנָאָהּ וְקִשְׁטָהּ וְהֶרְאָהּ לוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שֶׁמָּא תֹאמַר מִתּוֹךְ חָרוּב אֶחָד אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה אַחַת הֶרְאָהּ לוֹ, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁקִּשְׁטָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, אַחַר כָּךְ הֶרְאָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כב): וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. מְבָרֵךְ חֲתָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כח): וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים. מְבַקֵּר חוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. קוֹבֵר מֵתִים, דִּכְתִיב (דברים לד, ו): וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי. מְנַחֵם אֲבֵלִים, דִּכְתִיב (בראשית לה, ח): וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מַהוּ אַלּוֹן בָּכוּת, עַד שֶׁמְשַׁמֵּר אֶבְלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה מֵנִיקְתּוֹ בָּאתָה לוֹ שְׁמוּעַת רִבְקָה אִמּוֹ וּבָכָה שְׁתֵּי בְכִיּוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר אַלּוֹן בָּכוּת. וְיַעֲקֹב הוּא אוֹמֵר (בראשית לה, ט): וַיְבָרֶךְ, בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ.
אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ שֶׁהָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְלֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן, לְבֵית הָאֵבֶל וְנִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן, עוֹג הָלַךְ בְּמִשְׁתֵּה אַבְרָהָם וְלֹא נִתְפָּרֵשׁ שְׁמוֹ, שְׁלשֶׁת רֵעֵי אִיוֹב הָלְכוּ לְבֵית הָאֵבֶל וְנִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן. מָצִינוּ שֶׁהָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְלֹא נִדְחוּ מִגֵּיהִנֹּם, וְהָלְכוּ לְבֵית הָאֵבֶל וְנִדְּחוּ מִגֵּיהִנֹּם, עוֹג הָיָה בְּמִשְׁתֵּה אַבְרָהָם וְלֹא נִדְחֶה מִגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ שֶׁהָלְכוּ לְבֵית הָאֵבֶל נִדְחוּ מִגֵּיהִנֹּם. אָמַר רַבִּי יִשָֹּׂשכָר דִּכְפַר מַנְדִּי דַּרְכָּן שֶׁל רְשָׁעִים לְהִנָּתֵן בִּדְיוֹטָא תַּחְתּוֹנָה שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לד, כו): תַּחַת רְשָׁעִים סְפָקָם. שְׁלשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב הָלְכוּ לְבֵית הָאֵבֶל וְנִדְחוּ מִגֵּיהִנֹּם, דִּכְתִיב (איוב ב, יא): וַיָּבֹא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, אִישׁ מִבֵּיתוֹ, אִישׁ מֵעִירוֹ, אִישׁ מֵאַרְצוֹ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, מִמְּקוֹם שֶׁנִּתְבַּצֵּר לָהֶם בַּגֵּיהִנֹּם נִדְחוּ וְנִצּוֹלוּ מִמֶּנּוּ. מָצִינוּ שֶׁהָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְלֹא שָׁרַת עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, זֶה עוֹג, וּשְׁלשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב הָלְכוּ לְבֵית הָאֵבֶל וְשָׁרַת עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, א): וַיַּעַן אֱלִיפַז (איוב ח, א): וַיַּעַן בִּלְדַד. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עֲנִיָּה וַאֲמִירָה, כֹּה כָּכָה, אֵלּוּ בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא מְדַבֵּר.
וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, עֲבֵיד חִסְדָּא, דְּיַעַבְדוּן לָךְ. לַוֵּוי, דִּילַוּוּנָיךְ. סְפוֹד, דְּיִסְפְּדוּנָךְ. קְבוֹר, דְּיִקְבְּרוּנָךְ. גְּמוֹל חֶסֶד, דְּתִתְגַּמֵּל חֶסֶד. אָמַר רַבִּי מָנָא, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁנּוֹתְנִין מִיתָתָן כְּנֶגֶד לִבָּן, וְלָמָּה כּוֹתְשִׁין עַל הַלֵּב, מֵימַר דְּכֹלָּה תַּמָּן. דָּבָר אַחֵר, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, זֶה חֵי הָעוֹלָמִים שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם שָׂכָר לְבַר נָשׁ עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. דְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה אֵין שׁוֹאֲלִין הֲלָכוֹת לִפְנֵי מִטָּתוֹ שֶׁל מֵת, וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן שָׁאַל לְרַבִּי יַנַּאי קוֹמֵיהּ עַרְסֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק הִקְדִּישׁ עוֹלָתוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת מַהוּ מוֹעֲלִים בָּהּ. וּמְגִיב לֵיהּ מִשֶּׁהַכֹּהֲנִים מְעַכְּבִין בִּשְׁחִיטָתָהּ מָעַל, נֶאֱמַר כַּד הֲוָה רָחִיק הֲוָה מְגִיב לֵיהּ. תָּנֵי הַכַּתָּפִין אֲסוּרִים בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל, שֶׁמָּא יִפָּסֵק סַנְדָּלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם וְנִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוָה. רַבִּי זְעֵירָא שְׁרַע בְּדִיבּוּרָא, אָזְלוּן מוֹזְקוֹפוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ אִיעַנֵּי בְּדִבּוּרָא, אָמְרִין לֵיהּ מַהוּ כֵן, אֲמַר לוֹן עָלְמָא דְּאָתֵינַן מִן לְתַמָּן, הָא מַה דְּאִתְּמָר: וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
"ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו": בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו, "ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך, ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק.
משל משה רבנו למה הדבר דומה? לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורים, ילדה שם בן, גדלה שם ומתה שם, לימים עבר המלך על פתח האסורים, כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח ואומר אדני המלך כאן נולדתי, כאן גדלתי, באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע. אמר לו, בחטא של אמך. כך במשה, כמו שכתוב (בראשית ג כב): "הן האדם היה כאחד", כתיב (דברים לא יד): "הן קרבו ימיך למות".
פסוק יד: "כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה"
עסק שתלמידי חכמים עסוקין בו זה עם זה - "יהולל חכם", מערבבין חכמתו.
אמר ריב"ל: פ' הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר, וע"י שהייתי עסוק בצרכי רבים - שכחתים!
איזהו תלמיד חכם?
- ר' אבהו בשם ר' יוחנן: כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו.
- תני: כל ששואלין אותו הלכה ממשנתו - ומשיב עליה.
פסוק טו: "כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה"
חמישה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי (אבות ב, ח), כל זמן שהיה קיים - היו יושבין לפניו. כשנפטר - הלכו ליבנה, והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה. המתין להם שיבאו אצלו - ולא באו. כיון שלא באו בקש לילך אצלם - ולא הניחתו אשתו. אמרה: מי צריך למי? אמר לה: הן צריכין לי. אמרה לו: חמת העכברים, מי דרכו לילך אצל מי: העכברים אצל החמת, או החמת אצל העכברים? - שמע לה, וישב לו - עד ששכח תלמודו.
מאחר זמן באו אצלו. שאלו אותו: "פת חטין או פת שעורים מי טב אוכלה בלפתן" (נגעים יג, ט) - ולא ידע להשיבן.
"בליפתן": רבי אליעזר ורבי יוסי אומרים: ב' תבשילין לפותין זה בזה.
ר' הוה ממני תרין מנאין בכל שנה. אין הוון כדי - הוון מתקיימין, ואין לא - הוון דמכין. מן דאתא רבי למדמך, אמר לבריה: לא תעביד כן, אלא הוי ממני כולהון כחדא, ומני לך ר' חנינא קדמאי. והוא למה לא מנייה? ר' יוסי בר זביד אמר: על דצווחין ציפוריא עליה. ומן צווחא עבדין? הא כדון צווחין טבאות, אם אנן שמעין בהדא אוף בההיא צריכין שמוע להון!
ר' בון: אמר ליה קדם מן קרייתא? א"ל: קדם רבי המנונא ספרא דבבל. א"ל: כד תיזל לתמן, אמור ליה שמניתיך זקן! וידע דלא מתמני ביומיה. כיון דדמך - בעא בריה דימניניה, ולא קביל עליה. אמר: לית אנא מקבל, אלא קדם ר' אפס דרומא. הוה תמן חד סב, אמר: אם רבי חנינא קדמי - אנא תניין; ואם רבי אפס קדמי - אנא תניין. קביל עלוי ר' חנינא למתמני תליתוי, וזכה למארכה סגין שנין. אמר: לית אנא ידע מן בגין מה זכיתי מארכה שנין סגין: מן בגין הדא מילתא - ואם מן בגין דהוינא סליק מן טבריה לציפורין, והוינא עקים איסטרטיא, שאיל בשלמה דרבי שמעון בן חלפתא. באידין מתניין לית אנא ידע.
ד"א כי העושק יהולל חכם - עושק שעשקו דתן ואבירם למשה רבן אבדו חכמתו ממנו. ויאבד את לב מתנה - מתונה כתיב. אלו היה משה מתון - היה ניצול, אלא שהקניטו והקפידו אותו. ואמרו לו (שמות ה) "ירא ה' עליכם", ולא סבל, אלא אוף הוא הקפיד מכעסו, ואמר (שם) "ומאז באתי..." אמר לו הקב"ה: אני כתבתי עליך שאת חכם, ואת מקפיד ואומר לי כך? חייך יש לך לידע וליידע: טוב אחריתן של בני מראשית שנתתי להם במצרים! דכתיב (שם) "עתה תראה". באותה שעה אמר הקב"ה: ווי דמובדין ולא משתכחין! אבדתי את אברהם יצחק ויעקב, שלא הרהרו אחרי, ולא מצאתי כיוצא בהן! באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו, דכתיב (שמות ו) "וידבר אלהים", ואין אלהים אלא מדת הדין. ונאמר (שם) "ויאמר אליו אני ה'". אמר לו: את בשר ודם לא יכולת לסבול אותם. אני ה' - רחמן, בעל הרחמים, במדותי ארחם. שנאמר (ירמיה מו) "אני עשיתי ואני אשא". קהלת רבה ז טז קהלת רבה ז יז קהלת רבה ז יח קהלת רבה ז יט קהלת רבה ז כ קהלת רבה ז כאקהלת רבה ז כבקהלת רבה ז כגקהלת רבה ז כדקהלת רבה ז כהקהלת רבה ז כו
רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר אָמַר קֹהֶלֶת, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה זֶה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, פְּעָמִים מְשִׂיחַ בִּלְשׁוֹן זָכָר, וּפְעָמִים מְשִׂיחַ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם נִכְשַׁל בַּעֲבֵרָה וְהוּא חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה לַשָּׁמַיִם, בַּמֶּה נִתְכַּפֵּר לוֹ, מֵת שׁוֹרוֹ, אָבְדָה תַּרְנְגָלְתּוֹ, נִשְׁבְּרָה צְלוֹחִיתוֹ, נִכְשַׁל בְּאֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה וְיָצָא מִמֶּנָּה טִפַּת דָּם, מִקְצַת הַנֶּפֶשׁ כְּכָל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן, חָדָא מְעַרְעֲרָא חָדָא וְהַחֶשְׁבּוֹן מִתְמַצֶּה. כַּמָּה הוּא מִצּוּי הַחֶשְׁבּוֹן, רַבִּי פִּנְחָס אָמַר עַד אַחַת.קהלת רבה ז כחקהלת רבה ז כטקהלת רבה ז לקהלת רבה ז לאקהלת רבה ז לבקהלת רבה ז לגקהלת רבה ז לדקהלת רבה ז להקהלת רבה ז לוקהלת רבה ז לזקהלת רבה ז לחקהלת רבה ז לטקהלת רבה ז מקהלת רבה ז מא
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.