משנה יומא ח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ח · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

אחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים כג מכפר.

עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר.

עבירות שבין אדם לחבירוכד, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו.

את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, (ויקרא טז) מכל חטאתיכם לפני יי תטהרו, עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר.

עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו.

אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו): וזרקתי כה עליכם מים טהורים וטהרתם.

ואומר (ירמיה יז): מקוה ישראל יי; מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאוֹמֵר:

"אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב",
אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה.
"אֶחֱטָא, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר",
אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר;
וְשֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
אֶת זוֹ דָרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
"מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל).
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר;
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ,
אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל!
לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין,
וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם?
אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כה):
"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶם";
וְאוֹמֵר (ירמיהו יז, יג): "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יי".
מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים,
אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.


נוסח הרמב"ם

האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר שבינו לבין חברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא טז ל) עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר שבינו לבין חברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו אמר רבי עקיבה אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמיים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם . (יחזקאל לו כה) ואומר מקוה ישראל ה' (ירמיהו יז יג) מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

פירוש הרמב"ם

האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כו': האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עבירות שבין אדם לחבירו.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אחטא ואשוב אחטא ואשוב - תרי זימני אין מספיקין בידו וכו' שכיון שעבר עבירה ושנה בה שוב אינו פורש ממנה, לפי שדומה עליו כהיתר:

פירוש תוספות יום טוב

אין יה"כ מכפר. כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיכפרו לו עונותיו באותו היום. הרמב"ם. [ולפי זה נראה דהכא נמי בתרי זימני כמו ברישא דלהכי אין מספיקין דאינו פורש. כמ"ש הר"ב]:

עבירות שבין אדם לחבירו וכו'. והא דכתיב (שמואל א' ב') אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ה"ק ופללו לשון פיוס שפייס לחברו וריצהו האלהים ימחול לו. ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו. גמרא [פו. ]:

לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם כו' שנאמר וזרקתי כו' ואומר מקוה כו'. לפי שהדרך הישרה הוא שיבור לו האדם בעצמו להתקדש ולהטהר. ואז כשבא לטהר מסייעין לו וע"ז אמר לפני מי אתם מיטהרים. ומפני שלפעמים לפי שיצר לב האדם רע עליו לא יוכל להתגבר עליו לכופו ליטהר בתשובה. והוא רחום יכפר עון יעוררהו ובימין צדקו יתמכהו לבלתי ידח ממנו נדח. וז"ש מי מטהר אתכם ובמאי דסיים פתח שנאמר וזרקתי עליכם וזהו בלי התעוררות האדם. אלא הוא ברחמיו מטהרם. וכן זה הכתוב נאמר (ביחזקאל ל"ו). בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו וגו' ואשפוך וגו' ואפיץ וגו' ויבא אל הגוים וגו' ויחללו וגו' לא למענכם וגו' וקדשתי את שמי הגדול המחולל וגו' ולקחתי וגו' וזרקתי וגו' הרי שאמר שאע"פ שמחללין הש"י אפילו בבואם בגלות החל הזה. עם כל זה ולקחתי וזרקתי והדר מייתי קרא דמקוה אמאי דפתח שהש"י מטהר את הבא ליטהר. דהכא כתיב (ירמיה י"ד) אם עונינו ענו בנו וגו' כי רבו משובתינו לך חטאנו מקוה ישראל מושיעו בעת צרה הרי שאחרי שהתודו על חטאם אמרו מקוה וזה דומה לטהרת מי מקוה שמטהרים הבא ונכנס וטובל בתוכם. כן הבא ונכנס תחת כנפי שכינתו יתברך הוא חוסהו בצל כנפיו ומסייעו להטהר כך נ"ל. והש"י ברחמיו יטהרנו מכל טומאתינו. ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו. במהרה בימינו. אמן ואמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כג) (על המשנה) אין כו'. כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיכפרו לו עונותיו באותו היום. הר"מ. ולפ"ז נראה דהכא נמי בתרי זמני כמו ברישא דלהכי אין מספיקין דאינו פורש. תוי"ט:

(כד) (על המשנה) אין כו'. דכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. ה"ק ופללו לשון פיוס שפייס לחבירו וריצהו. האלהים ימחול לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו. גמרא:

(כה) (על המשנה) שנאמר וזרקתי כו'. יש לתמוה דלמה שביק ר"ע מקרא שלפניו, לפני ה' תטהרו, מפורש יוצא שה' מטהר אותנו, ולמה ידמה ביד הנביאים הלא לפנינו מאיר ספר התורה הזאת. ועוד יש להבין סמיכות המאמרים אהדדי. ובחבורי שעשועי יום בסדר אחרי הארכתי לדרוש בעזה"י. ליישב, דהנה באמת המקרא קודש הזה אין ל. הכרע, דאם נפרש דהמאמר מכל חטאתיכם נדרש לפניו, א"כ אדרבה מורה להיפוך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וקאי על עבירות שבין אדם לחבירו. ולזאת כיון דהתנא מדחה האי פרושא, וסתם דמה שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, ממתיק בלשונו את זו דרש ראב"ע. דזה דרש וחידש דקרא לדרוש הקרא לאחריו מכל חטאתיכם לפני ה', דדוקא מה שהוא בין אדם למקום. אמנם קשה דבאמת מנליה לראב"ע הא דלמא המקרא נדרש לפניו וכפרה לכולם יהיו, לזה בא ר"ע ליישב במאמרו אשריכם כו' להוכיח דנדרש לאחריו ואינו מכפר רק על מה שבין אדם למקום וידוקדק עוד דהתהלה אשריכם כו' מפורש בסיום התורה אשריך ישראל מי כמוך כו' וגם התואר לפני אביכ"ם שבשמי"ם ג"כ נאמר בתורה הלא הוא אביך. ויוקדם דברי הספרא בפרשת קדושים. קדושים תהיו אם אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי ואם אין אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו לא כו' או אינו אלא אם קדשתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש. ת"ל כי קדוש אני בקדושתי תמיד בין אתם מקדישים בין כו'. מעתה עולה שפיר נופת דברי המשנה, דבתחלה קאמר את זו דרש ר"א ב"ע שדורש הכרעת המקרא מכל חטאתיכם לפני ה' דנדרש לאחריו, ומישב ר"ע להכריע דכן ההכרח שלא לדרוש לפניו כמבואר. וזהו אשריכם ישראל דאשר תהלה שהוא לכם לפני מי אתם מטהרים דמעלה עליכם כביכול כאלו קדשתם אותי הוא רק מי מטהר אתכם, דטהרה הוא רק לעצמיכם, ואם קדשתם עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי כו', והוא רק במדריגת אהבת הבן, וכי קדוש ה' בין אתם כו'. והשורש פורה כו' שאם אין אתם מקדישים איני מקודש, הוא ראש ולענה, ואם חטאת מה תפעל ליוצר האדם, ועולה שפיר אביכם שבשמים, דהוא במדרגת אב כביכול והשמים שמים לה'. כמו שנאמר וזרקתי כו' וטהרתם שאתם תטהרו. וראיה מפורשת עוד מפסוק מקוה ישראל דקאי לרישא דקרא בירמיה, אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובותינו לך חטאנו. דבזה שהלכנו שובב בדרכי לבבינו לך חטאנו. אנחנו החוטאים והחסרים ולנפשינו הריעונו ולא לך יוצר האדם. וע"ז מייעד אותנו מקוה ישראל כו' לטהר אותנו. וכיון שכן מוכרח הכרעת הפסוק מכל חטאתיכם לפני ה', דעבירות שבין אדם לחבירו אין יום כפור מכפר עד שירצה את חבירו. לשון תוי"ט לפי שהדרך הישרה היא שיבור האדם בעצמו להתקדש ולטהר, ואז כשבא לטהר מסייעין לו, וע"ז אמר לפני מי אתם מטהרים. ומפני שלפעמים לפי שיצר לב האדם רע עליו לא יוכל להתגבר עליו לכופו ליטהר בתשובה והוא רחום יכפר עון יעוררהו ובימין צדקו יתמכהו לבלתי ידח ממנו נדח, וזהו מי מטהר אתכם, ונאמר וזרקתי, וזהו בלי התעוררות האדם אלא ברחמיו מטהרם. וע"ע. והשם יתברך ברחמיו יטהרנו מכל טומאותינו ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו במהרה בימינו אמן ואמן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האומר אחטא ואשוב:    נראה דלאו דוקא אומר בלחוד אלא אומר ועושה החטא תרי זימני קאמר: ומ"מ ק"ק אמאי נקט האי לישנא ולא קתני החוטא ושונה אין מספיקין וכו' ונלע"ד דאם עבר ושנה עליו במקרה אה"נ דמספיקין בידו לעשות תשובה אלא כשמעיקרא כשגמר לחטוא ראשונה כיון לשוב לכסלו וכך עשה ששב לאולתו וכ"ש אם שִֹלֵש אז הוא דאין מספיקין:

אחטא ויה"כ מכפר אין יה"כ מכפר:    ובגמ' לימא מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יה"כ מכפר. אפי' תימא רבי אגב שאני פי' מאחר שעליו הוא סומך לחטוא אינו מכפר:

עבירות שבין אדם למקום יה"כ מכפר שבינו לבין חברו וכו':    הכי דריש ראב"ע לקרא מכל חטאתיכם שהן לפני ה' תטהרו הר"ן ז"ל. ועיין בספר קרבן אהרן ריש פרק ח' דפ' אחרי מות ותוסיף לקח טוב. ועיין בספר קולון סוף שרש קכ"ט דמפ' שאפי' בא על אשה באונס כגון בעת עלופה מיקרי עבירות שבין אדם לחברו וצריך לפייסה ולבקש ממנה מחילה סליחה וכפרה שהרי ביישה ופגמה ע"ש. ובגמ' רמי ליה רב יוסף בר חבו לר' אבהו עבירות שבין אדם לחברו אין יה"כ מכפר והכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים שהקב"ה מפללו ומפייסו ומכפר לו ומסיק ה"ק אם יחטא איש לאיש ופללו לחברו וריצהו האלהים ימחול לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו כך היה עלי הכהן מוכיח את בניו שישובו מרעתם ובטור א"ח סי' תר"ו:

דרש ר' אלעזר:    י"ס את זו דרש:

לפני מי אתם מיטהרין:    כמו מתטהרין וכן במקרא המתקדשין והמטהרים וגו':

ואומר מקוה ישראל וכו':    כמדומה לי שיש טעות בבבלי שלא הובא זה הואומר שם. ונלע"ד דברישא הביא ראיה מקרא דוזרקתי שהקב"ה מטהר את ישראל כדרך שמי חטאת מטהרין את טמאי מתים והדר מביא ראיה מקרא דמקוה ישראל שהקב"ה מטהר את ישראל מכל טומאות כמו שהמקוה מטהר את הטמאים מטומאות קלות כגון טומאת מגע נבלות ושרצים ונדות וכיוצא בהן ובלבד שיכוין לטבול ואז הויא טבילה כשרה למעשר ולתרומה ולקדש אבל טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל אפי' למעשר והכא נמי אפי' מעבירות קלות אין הקב"ה מטהר את ישראל אא"כ שבו בתשובה שלימה ולא תימא דומיא דמי חטאת דתנן בהו בפ' בתרא דמסכת פרה דמזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו ופסקה להלכה הרמב"ם ז"ל כך נלע"ד דוק. אחר זמן ראיתי שכתב הר"מ דילונזאיו ז"ל וז"ל ואומר מקוה וכו' סיום זה אינו בבבלי וגם מסוף מכלתין ירושלמי וממדרש תהלים פסוק רגזו ואל תחטאו נראה שאין זה משנה וכנ"ל עיקר אע"פ שמצאתיו בירוש' וברי"ף ובשני נכ"י ובחדושי ה"ר לויירו ז"ל עכ"ל ז"ל:

סליק פרקא וסליקא לה מסכת יומא: בעה"י המכה את המצרים בכל מכה, נתחיל מסכת סוכה:


פירושים נוספים

קישורים חיצוניים