משנה יומא ח ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ח · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חטאת ואשם ודאי יט מכפרין.

מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה.

התשובה מכפרת על עברות קלות על עשה ועל לא תעשה.

ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכפורים ויכפר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי מְכַפְּרִים.

מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה.
הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת,
וְעַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה;
וְעַל הַחֲמוּרוֹת הִיא תּוֹלָה,
עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר.

נוסח הרמב"ם

חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה התשובה מכפרת על עבירות קלות ועל עשה ועל לא תעשה ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר.


פירוש הרמב"ם

חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין כו': שמור אלו העיקרים וסמוך עליהם והוא כשהאדם שוגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרים לו לאלתר. והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי והפרישה מן העון (משלי כח) ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי. וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר. וכששגג בכריתות ובמיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאתו צריך תשובה שנאמר (ויקרא ה) והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ובמיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין אז וכשימות נגמרה כפרתו הוא שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כב). וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה כשאין עבודת יוה"כ אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין על כל העונות כמו שנבאר בתחילת שבועות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חטאת ואשם ודאי - מכפרים עם התשובה. ולא חש התנא להזכירה, דמסתמא כשהוא מביא חטאתו ואשמו כבר עשה תשובה, שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן כ:

אשם ודאי - כגון אשם גזילות ואשם מעילות:

על עשה ועל לא תעשה - הניתק לעשה, תשובה מכפרת. אבל לא תעשה שיש בה מלקות, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ומסקנא דמלתא בגמרא, שאם הזיד בעשה ובלאו הניתק לעשה, או שגג בלא תעשה שיש בו מלקות ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו כא. ואם הזיד בלאו שיש בו מלקות, תשובה תולה ויוה"כ מכפר. ואם שגג בחייבי כריתות ומיתות בית דין, החטאת מכפרת עם התשובה כב. ואם הזיד בהם, תשובה ויום כפורים תולין, ויסורין ממרקין. והני מילי כשלא חלל את השם, כלומר שלא חטא והחטיא אחרים, אבל אם חלל את השם אין כפרתו נגמרת עד שימות. וכל זה בזמן שאין שם שעיר המשתלח, אבל בזמן שיש שעיר המשתלח הוא מכפר על כל העבירות קלות וחמורות, חוץ מעבירות שבין אדם לחברו שאין מתכפר לו עד שירצה את חברו:

פירוש תוספות יום טוב

ואשם ודאי. דאילו אשם תלוי אע"ג דכתיב ביה כפרה (שם ה') וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג. לא מכפר כפרה גמורה אלא תולה להגין עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת. אי נמי הנך אין אחר מכפר כפרתן. אשם תלוי אחר מכפר כפרתן דתנן [במשנה ד' פ"ו דכריתות] חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים חייבין. אשמות תלויין פטורין. גמרא:

מכפרין. פירש הר"ב עם התשובה ולא חש למיתנה וכו' שאם לא היה מתחרט כו' שזו עיקר התשובה. וז"ל הרמב"ם והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם. אמר בוידוי והפרישה מן העון. ומודה ועוזב ירוחם (משלי כ"ח) ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי (ירמיה ל"א):

על עברות קלות וכו'. מ"ש הר"ב ומסקנא דמלתא בגמרא שאם הזיד וכו' אינו זז וכו' דארבעה כתובים כתיבי. נאמר (ירמיה י"ג) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה. ונאמר (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם למדת שיש עבירה שצריכה יה"כ. ונאמר (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקלה והחמור לחמורה. ונאמר (ישעיה כ"ב) ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמותון. למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה. וזוהי חלול השם. פי' הר"ב חוטא ומחטיא אחרים. וכדפירש"י. ובגמרא משמע דכל שעושה עבירה ואחרים למדין ממנו לנהוג ג"כ קלות בדבר מקרי חלול השם דהיינו מחטיא אחרים. והיינו דלעיל מהך קרא כתיב ויקרא ה' וגו' לבכי ולמספד וגו' והנה הרוג בקר ושחוט צאן וגו'. כביכול לפניו יש אבל והם אוכלים ושמחים. והרואים כך סוברים דלית דין ולית דיין אין לך חילול השם גדול מזה. [ועיין בפי' הר"ב משנה ט' פ"ה דאבות ועוד שם פ"ג משנה י"א וסוף פ"ד] ומ"ש ואם שגג וכו' החטאת מכפרת מסיים הרמב"ם או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו. ומ"ש הר"ב אבל בזמן שיש שם שעיר כו' כדתנן במשנה ו' פ"ק דשבועות ע"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על המשנה) ודאי. דאלו אשם תלוי אע"ג דכתיב ביה כפרה, וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, לא מכפר כפרה גמורה אלא תולה להגין עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת. א"נ הנך אין אחר מכפרתן דתנן במ"ד פ"ו דכריתות חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין. אשמות תלויין פטורין. גמרא:

(כ) (על הברטנורא) שזו עיקר התשובה והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם. אמר בוידוי והפרישה מן העון. ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי (ירמיה ל"א). הר"מ:

(כא) (על הברטנורא) דארבעה קראי כתיבי נאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה. ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם למדת שיש עבירה שצריכה יוה"כ. ונאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקל והחמור לחמורה ונאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. למדנו שיש עבירה שאין עליה כפרה אלא מיתה וזהו חלול השם. ופירש הר"ב חוטא ומחטיא אחרים, וכדפרש"י. ובגמרא משמע דכל שעושה עבירה ואחרים למדין ממנו לנהוג ג"כ קלות בדבר מקרי חילול השם דהיינו מחטיא אחרים. ועתוי"ט:

(כב) (על הברטנורא) או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה:    ביד פ' ראשון דהלכות תשובה סי' ג' ובגמ' דייק עם התשובה אין בפני עצמן לא נימא דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עברות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ פורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר שאם עשה תשובה יה"כ מכפר ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר אפי' תימא רבי תשובה בעיא יום הכפורים יום הכפורים לא בעי תשובה ומוכח בספ"ק דשבועות דיומו של כפור מכפר ולא לילו ועוד כתוב שם בתוס' דיש מפרשים דיום הכפורים מכפר לגמרי בלא שעיר המשתלח אלא דשעיר המשתלח מכפר מיד ויום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יום הכפורים וכדתניא וכו' ע"ש:

על עשה ועל לא תעשה:    הניתק לעשה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דאי לא תימא הכי קשה השתא על לא תעשה מכפרת על עשה מיבעיא ופריך בגמ' ועל לא תעשה גמור לא ורמינהי אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא ומשני לא תשא וכל דדמי ליה לא תעשה גמור ומיהו איכא בגמ' מאן דס"ל דתשובה מכפרת גם על לא תעשה גמור. ותוס' פ"ק דשבועות דף י"ב נראה שרוצין להשוות מתני' דקתני על עשה ועל ל"ת תשובה מכפרת עם ר' ישמעאל דדריש בגמ' בברייתא עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו ואם עבר על ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויה"כ מכפר שפירשו שם דהא דקתני במתני' דעל ל"ת תשובה מכפרת היינו שמקילין לו הדין אבל במ"ע מוחלין לו לגמרי ע"כ:

עד שיבוא יום הכפורים ויכפר:    מלת וִיכפר הוי"ו בחירק והיו"ד נחה דאי אפשר להיות גם הוי"ו בשבא שהרי אין שני שבאים באים זה אחר זה בראש תיבה:


פירושים נוספים