מלאכת שלמה על יומא ח
<< · מלאכת שלמה · על יומא · ח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
יום הכפורים וכו': סדר המסכתא תחלה נקט שבעת ימים קודם יום הכפורים והדר נקט ליל יום הכפורים והדר נקט סדר עבודות היום והשתא נקט הלכות היום לענין איסור והיתר תוס' ז"ל:
אסור באכילה ושתיה וכו': פ"א דהלכות שביתת עשור סי' ה' ובטור א"ח סי' תרי"א ותרי"ב ותרי"ג וכוליה עד סוף סי' תרי"ח רוב פירקין:
רחיצה סיכה וכו': בגמ' בעי' רחיצה וסיכה מנלן דאיקרי ענוי דכחי' לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי וכתי' כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך מדהוי לי' למכתב לא סכתי וכתיב וסוך לא סכתי נפקא לן רחיצה ור' יצחק מפיק לה לרחיצ' במסקנא מקרא דכתיב מים קרים על נפש עיפה ואי משתיה ה"ל למיכתב בנפש עיפה אלמא מרחיצה קרי עיף וכתיב ולאביתר הכהן אמר המלך לך ענתות וכו' וכי התענית בכל אשר התענה אבי וכתיב ביה בדוד כי אמרו העם רעב ויעֵף וצמא ויעֵף היינו מרחיצה כדאמרינן:
ונעילת הסנדל: נפקא לן מקרא דכתיב גבי דוד וראש לו חפוי והולך יחף וכתיב מנעי רגלך מיחף והוא יגלה על יחוף דדוד נמי דמנעילת הסנדל הוא:
ותשמיש המטה: נפקא לן מקרא דכתיב אם תענה את בנותי ואם תקח נשים אם תענה מתשמיש ואם תקת מצרות. והקשו תוס' ז"ל תימה לי אמאי איצטריך תלמודא למיגמר סיכה מוסוך לא סכתי הא מהאי קרא נפקא מותבוא כמים בקרבו וכו' ומתני' היא בשבת פ' א"ר עקיבא ונ"ל דאיצטריך דאי לא כתיב אלא האי קרא דותבוא כמים בקרבו וכו' היינו אוסרין אפי' סיכה שאינה של תענוג כשתיה להכי אייתי מקרא דדניאל דמשמע שלא נמנע אלא מסיכה של תענוג מדכתיב להתענות ואי לא כתב אלא קרא דדניאל לא הוה אסרינן סיכה דכמה ענויין של צער שהיה מענה ומצער נפשו ולא גמרי' מהתם דדילמא חד משאר ענויין שעשה הוה אסרינן אבל סיכה לא קמ"ל מקרא דותבוא כמים וכו' דסיכה כשתיה ועוד דמקרא דותבוא איצטריך לן למילף גבי תרומה דסך כשותה דבתרומה לא שייך למיגמר מקרא דדניאל עכ"ל ז"ל. והעלה הר"ן ז"ל דכולהו מדאורייתא נינהו והני קראי לאו אסמכתא נינהו אלא דכיון דלאו בכלל ענויי דכתיבי בקרא בהדיא דאורייתא נינהו אלא מרבוייא דשבתון אתו וכדאיתא בגמרא קילי טפי ומסרן הכתוב לחכמים והן הקלו בהן כפי מה שראוי והתירו כל שאינו עושה לתענוג אע"ג דקשה קצת להדין פירושא מההיא ברייתא דהתינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל וכו' כמו שכתוב שם בהר"ן ז"ל וכתב עוד ז"ל שכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שביתת עשור דכולהו מדאורייתא נינהו ודלא כתוס' ז"ל דס"ל דכולהי דרבנן נינהו וקראי רמז בעלמא נינהו. ועיין בספר קרבן אהרן פי"ד דפ' אמור:
בפי' ר"ע ז"ל והיתה זאת לכם לחקת עולם דאחרי מות צריך למחוק מלת זאת. ובירוש' פריך את חמי ברחיצה הוא אסור בתשמיש המטה לא כל שכן ומשני תפתר במקום שאין טובלין או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין ע"כ פי' כיון ששנה אסור ברחיצה למה הוצרך לשנות דאסור בתשמיש המטה דכיון דאם שמש מטתו אי אפשר לו להתפלל עד שירחוץ והוא אסור ברחיצה ממילא משמע דאסור בתשמיש המטה ומשני למקום שאין טובלין לקרויין איצטריך לאשמועינן דאסור בתשמיש המטה דבאותם מקומות לא הוה משתמע איסור תשמיש המטה מאיסור רחיצה והוא לשון בית יוסף:
המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל: חיה שם משותף ליולדת ולמילדת כמו שאז"ל ג' נאמנין על הבכור אביו ואמו וחיה וכל אחד יתפרש לפי הענין ובכאן היא היולדת וביד שם רפ"ג סי' ח' ובגמרא מתני' מני ר' חנינא בן תרדיון היא דתניא המלך והכלה לא ירחצו את פניהם ר' חנינא בן תרדיון אומר משום ר' אליעזר ירחצו. והחיה לא תנעול ר' חנינא בן תרדיון אומר משום ר' אליעזר החיה תנעול את הסנדל ובגמ' אמר שמואל. אם מחמת סכנת עקרב מותר כל אדם לנעול. וכתוב בכל בו סוף סי' ס"ט דיש סוברין דמדאמרינן דהחיה תנעול את הסנדל ולא אמר שתאכל אלמא דלענין אכילה לא מפלגו בין חיה לשאר נשים ומ"מ לפי כחן וטבען יתענו והרי הן כחולה ובאומד דעתן הוא או על פי רופא ע"כ וגם הר"ן ז"ל העלה דלענין תענית שלשה ודאי אינה מתענה שבעה אמרה איני צריכה מתענה והולכת ואם לאו מאכילין אותה מכאן ואילך הרי היא ככל הנשים לתענית יום הכפורים ע"כ:
האוכל ככותבת הגסה וכו': ואית דגרסי האוכל ביה"כ ככותבת וכו' וכן בתוספתא ובירוש' והרא"ש והר"ן ז"ל גם בנכ"י וביד ר"פ שני דהלכות שביתת עשור:
ככותבת: תמרה גסה והיא פחותה מכביצה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כרב זביד. ורב יהודה פליג עליה ואמר דיתירה מכביצה היא וטעמא דתרוייהו מפ' בגמ':
כמוה וכגרעינתה: בגמ' בעי רב פפא ככותבת שאמרו כגרעינתה או שלא כגרעינתה פירשו תוס' בשם הערוך ז"ל שפי' בשם רבינו נסים גאון ז"ל גרסי' בגמ' דבני מערבא א"ר יוסי זאת אומרת צריך למעך את חללה שאם לא כן הל"ל כמוה וכגרעינתה וכחללה ולהכי איצטריך למיתני ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה לחומרא דלא תיטעי ותשער כמוה כמו השלמה דנפיש שיעוריה דהוי לקולא אלא מכי אכיל כמוה וכגרעינתה בלחוד בלא חללה נמי מיחייב והיינו דקא מיבעיא ליה הכא כגרעינתה דהיינו לאחר שנתמעך חללה או שלא כגרעינתה פי' כברייתה ממש קודם שנתמעך חללה. ורש"י ותוס' ז"ל פירשו הבעיא בשיטות אחרות שונות זו מזו עיין עליו. וכתוב במגיד משנה שם ר"פ שני דלפי מה שכתב רבינו פרק ראשון מהלכות עירובין משקל הביצה היא ל"ה ארגינץ ועוד כמו שמבואר למחשב לפי מה שכתבתי שם עכ"ל ז"ל ומשם תוכל לדון למשקל הכותבת שהוא פחות מכביצה מעט ולמשקל כזית שיש אומרים דשיעור הזית הוי כחצי ביצה:
והשותה מלא לוגמיו: גרסי' דהא אמר רב יהודה אמר שמואל לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו וכו' ואימא במתני' כמלא לוגמיו ולפי זה מתני' ודאי דלא כב"ש שהם אומרים בברייתא אינו חייב עד שישתה רביעית (הגהה תימה לע"ד שמצאתי בבית יוסף טא"ח סוף סימן רע"א בשם המרדכי ישן וז"ל בקיצור ותו דרביעית הוא שיעור כוס של ברכה ומלא לוגמיו גדול כדמוכח מרביעית בפ' יה"כ גבי מחלוקת ב"ש וב"ה ע"כ ולא מסתבר דהתם מייתי ראיה מלוגמו של (בן) אבטיח שהוא יותר מכמלא לוגמיו ולא תני לה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה מפני לוגמו של (בן) אבטיח שהיה מחזיק יותר מרביעית דהוו להו ב"ש לחומרא:
כל האוכלין מצטרפין: והוא שלא שהה בין אכילה ראשונה לאכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס אבל כל ששהה יותר משיעור זה אינם מצטרפים למלקות וכרת ומיהו איסורא מיהא איכא הר"ן ז"ל:
כל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו: לדעת הרמב"ם ז"ל והוא שלא שהה בין תחלת השתיה לסופה אלא כדי שתיית רביעית אבל אם שהה יותר מזה אין מצטרפין אבל מברייתא דבכריתות פ' אמרו לו משמע דשתיה נמי בכדי אכילת פרס מצטרפת כאכילה כמו שכתבה הר"ן ז"ל ע"ש:
האוכל והשותה אינם מצטרפין: גמ' מאן תנא אמר רב חסדא במחלוקת שנויה ור' יהושע היא דתנן בפ"ד דמעילה כלל א"ר יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין זה עם זה טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו אין מצטרפין זה עם זה ורב נחמן אמר אפי' תימא רבנן ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא לענין טומאה דשם טומאה חד הוא אבל הכא משום יתובי דעתא הוא והא לא מיתבא דעתא וכן אמר ריש לקיש במחלוקת שנוייה ור' יהושע היא ור' יוחנן אמר אפי' תימא רבנן וכו' וביד פ' ששי דהלכות שגגות סי' ה':
אכל ושתה בהעלם אחד וכו': בכריתות פ' ספק אכל דף י"ח. ואיכא מאן דמוקי לה התם דלא כרבי אע"ג דסיפא רבי היא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:
אכל אוכלין שאינם ראויין וכו': ביד פ' שני דהלכות שביתות עשור סי' ה'. וגירסת הר"מ דילונזאנו ז"ל אֳכָלַים האל"ף בחטף קמץ:
שתה ציר או מורייס פטור: גמ' הא חומץ חייב מתני' מני רבי היא דתניא רבי אומר חומץ משיב את הנפש ומבטל את הענוי:
התינוקות וכו': ביד שם סוף הפרק וז"ל קטן שהוא פחות מבן ט' אין מענין אותו ביום הכפורים כדי שלא יבוא לידי סכנה ע"כ וכתב הר"ן ז"ל נראה דאין רשאין למנוע מהן מאכל קאמר כלומר אע"פ שבשאר מצות אם רצה להקדים חנוכו של תינוק רשאי ומחנך אותו לעשות המצוה כהלכתה כגדול ממש הכא אינו רשאי לחנכו בענוי קודם לזמן שקבעו לו חכמים לחנוך שעות ולהשלמה כסברייהו דאמוראי בגמ':
אבל מחנכין אותן לפני שנה או לפני שנתים: סמוך לפרקן כך הגרסא ברוב הנוסחאות אע"פ שלא כתבה כן הרב אלפסי ז"ל עכ"ל הר"ן ז"ל: והכל בו כתב ג"כ בסימן ס"ט קטן שהוא פחות מבן ט' אין מענין אותו ביום הכפורים שלא יבא לידי סכנה פי' שאין מניחין אותו להתענות ואפי' לשעות ובזה נכשלין הרבה בני אדם וראוי למחות בידם והרש"י ז"ל פי' אין מענין אין חייבין להתענות ואין לשון מענין מיושב עליה ע"כ והרי"ף והרמב"ם ז"ל בין בפי' המשנה בין שם ביד כתבו דחנוך בן ט' ובן עשר לשעות והשלמה מדבריהם בני י"א שוה בין בתינוק בין בתנוקת והשלמה מן התורה בתינוקת בת י"ב ובתינוק בן י"ג והוא שהביאו סימנים: ומצאתי שהגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בנוסח גרסת המשנה אבל מחנכין אותן לשעות לפני שנה ולפני שנתים וכו'. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה קודם שנה וקודם שתים בשביל שיהו רגילין למצות:
עוברה וכו': ביד שם סי' ח' ט'. וכתב הר"ן ז"ל הא דנקט עוברה אורחא דמילתא נקט אבל ה"ה לבריא שהריח וערערה נפשו שמאכילין אותו על פי עצמו או על פי בקי המכיר בו וראיה לדבר וכו' ע"כ:
על פי בקיאין: כתב הר"ן ז"ל ומדקתני על פי בקיאין ולא קתני רופאים ש"מ שהולכין על פי בקיאין והלכך יחיד מומחה שנחלק עם שנים אחרים שאינם מומחין אין הולכין אחר השנים כדאשכחן לענין הנשאל לחכם דאמרי' היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו דאלמא בעינן תרתי חכמה ומנין ולענין מחלוקת ב"ש וב"ה אמרי' בפ"ק דיבמות כי אזלינן בתר רובא ה"מ היכא דכי הדדי נינהו אבל הכא ב"ש מחדדי טפי ולפיכך אם הדבר ברור אצלנו שבקיאותו מכריע רוב המנין של אחרים הולכים אחריו בין להקל בין להחמיר ואם הדבר ספק מאכילין אותו דספק נפשות להקל זהו מה שנראה לי בזה והרמב"ן ז"ל לא כתב כך בספר תורת האדם עכ"ל ז"ל:
אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו: הכי מיפרשא וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט היינו למר בר רב אשי דאמר כל היכא דאמר צריך אני אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן שנאמר לב יודע מרת נפשו:
עד שיאמר דיי: גרסי' בשני יודי"ן וכן הגיהו החכם הר"ר יהוסף ז"ל וכן הוא שם ביד. ונראה לע"ד דמדתנן גבי על פי עצמו משנה יתירה עד שיאמר דיי מאי דלא תנן הכי ברישא גבי על פי בקיאין מאכילין אותו על פי בקיאין עד שיאמרו דיו לרמוז לנו קולא דמר בר רב אשי ואפשר שאפי' ברישא כשמאכילין אותו על פי בקיאין אע"פ שאמרו מקצתם או רובם דיו אם הוא אמר אחר שהתחיל לאכול עדיין אני צריך לאכול מוסיפין לו עד שיאמר דיי דוק:
מי שאחזו בולמוס: ביד שם סי' ט' ובפי"ד דהלכות מאכלות אסורות סי ט"ז:
עד שיאורו עיניו: גמ' ת"ר מנין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי ובטעמא פי' רש"י ז"ל משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע ע"כ נראה מפירושו ז"ל דאביי בא לפרש דמשיבחין דקתני היינו שיבחין בטעם:
אין מאכילין אותו מֵחֲצַר כבד שלו: תרגום יותרת הכבד חצר כבדא ונקרא ג"כ טרפשא דכבדא והיינו המסך המפסיק בין הכבד לריאה שקורע הבודק כשרוצה לבדוק הריאה אבל האונא הקטנה שבכבד נקראת בלשון משנה אצבע הכבד במסכת תמיד פרק חמישי:
ועוד א"ר מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין בתוכו סם בשבת: גרסי' והיא גרסת הרי"ף והרא"ש ז"ל וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל. והביאה הרא"ש ז"ל פ"ח שרצים דף קפ"ד וכן הגרסא בגמ' אע"ג דבמשנה כתוב בגרונו: אבל ר"ע ז"ל נראה דגריס בשניו וכן בטור א"ח סי' שכ"ח:
מְטִילִין: כך נקד הר"מ דילונזאנו ז"ל המ"ם בשבא. ובגמ' מסקי' דבהא מודו ליה רבנן ומתני' נמי דייקא מדלא ערבינהו ותננהו ופליגי רבנן בסיפא:
וכל ספק נפשות: ביד ר"פ שני דהלכות שבת ויליף לה שמואל בגמ' מקרא דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שיבא בעשייתן לידי ספק מיתה אלמא מחללין עליהם את השבת:
סְפֵק נפשות: כך נקד הר"מ הנזכר ז"ל וטעמו ידוע מפני שהוא סמוך:
מי שנפלה עליו: ביד פ' שני דהלכות שבת סי' י"ח ובטור א"ח סי' שכ"ט ובגמ' ספ"ק דערכין:
מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה: ביד פ' ראשון דהלכות תשובה סי' ג' ובגמ' דייק עם התשובה אין בפני עצמן לא נימא דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עברות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ פורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר שאם עשה תשובה יה"כ מכפר ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר אפי' תימא רבי תשובה בעיא יום הכפורים יום הכפורים לא בעי תשובה ומוכח בספ"ק דשבועות דיומו של כפור מכפר ולא לילו ועוד כתוב שם בתוס' דיש מפרשים דיום הכפורים מכפר לגמרי בלא שעיר המשתלח אלא דשעיר המשתלח מכפר מיד ויום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יום הכפורים וכדתניא וכו' ע"ש:
על עשה ועל לא תעשה: הניתק לעשה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דאי לא תימא הכי קשה השתא על לא תעשה מכפרת על עשה מיבעיא ופריך בגמ' ועל לא תעשה גמור לא ורמינהי אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא ומשני לא תשא וכל דדמי ליה לא תעשה גמור ומיהו איכא בגמ' מאן דס"ל דתשובה מכפרת גם על לא תעשה גמור. ותוס' פ"ק דשבועות דף י"ב נראה שרוצין להשוות מתני' דקתני על עשה ועל ל"ת תשובה מכפרת עם ר' ישמעאל דדריש בגמ' בברייתא עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו ואם עבר על ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויה"כ מכפר שפירשו שם דהא דקתני במתני' דעל ל"ת תשובה מכפרת היינו שמקילין לו הדין אבל במ"ע מוחלין לו לגמרי ע"כ:
עד שיבוא יום הכפורים ויכפר: מלת וִיכפר הוי"ו בחירק והיו"ד נחה דאי אפשר להיות גם הוי"ו בשבא שהרי אין שני שבאים באים זה אחר זה בראש תיבה:
האומר אחטא ואשוב: נראה דלאו דוקא אומר בלחוד אלא אומר ועושה החטא תרי זימני קאמר: ומ"מ ק"ק אמאי נקט האי לישנא ולא קתני החוטא ושונה אין מספיקין וכו' ונלע"ד דאם עבר ושנה עליו במקרה אה"נ דמספיקין בידו לעשות תשובה אלא כשמעיקרא כשגמר לחטוא ראשונה כיון לשוב לכסלו וכך עשה ששב לאולתו וכ"ש אם שִֹלֵש אז הוא דאין מספיקין:
אחטא ויה"כ מכפר אין יה"כ מכפר: ובגמ' לימא מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יה"כ מכפר. אפי' תימא רבי אגב שאני פי' מאחר שעליו הוא סומך לחטוא אינו מכפר:
עבירות שבין אדם למקום יה"כ מכפר שבינו לבין חברו וכו': הכי דריש ראב"ע לקרא מכל חטאתיכם שהן לפני ה' תטהרו הר"ן ז"ל. ועיין בספר קרבן אהרן ריש פרק ח' דפ' אחרי מות ותוסיף לקח טוב. ועיין בספר קולון סוף שרש קכ"ט דמפ' שאפי' בא על אשה באונס כגון בעת עלופה מיקרי עבירות שבין אדם לחברו וצריך לפייסה ולבקש ממנה מחילה סליחה וכפרה שהרי ביישה ופגמה ע"ש. ובגמ' רמי ליה רב יוסף בר חבו לר' אבהו עבירות שבין אדם לחברו אין יה"כ מכפר והכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים שהקב"ה מפללו ומפייסו ומכפר לו ומסיק ה"ק אם יחטא איש לאיש ופללו לחברו וריצהו האלהים ימחול לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו כך היה עלי הכהן מוכיח את בניו שישובו מרעתם ובטור א"ח סי' תר"ו:
דרש ר' אלעזר: י"ס את זו דרש:
לפני מי אתם מיטהרין: כמו מתטהרין וכן במקרא המתקדשין והמטהרים וגו':
ואומר מקוה ישראל וכו': כמדומה לי שיש טעות בבבלי שלא הובא זה הואומר שם. ונלע"ד דברישא הביא ראיה מקרא דוזרקתי שהקב"ה מטהר את ישראל כדרך שמי חטאת מטהרין את טמאי מתים והדר מביא ראיה מקרא דמקוה ישראל שהקב"ה מטהר את ישראל מכל טומאות כמו שהמקוה מטהר את הטמאים מטומאות קלות כגון טומאת מגע נבלות ושרצים ונדות וכיוצא בהן ובלבד שיכוין לטבול ואז הויא טבילה כשרה למעשר ולתרומה ולקדש אבל טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל אפי' למעשר והכא נמי אפי' מעבירות קלות אין הקב"ה מטהר את ישראל אא"כ שבו בתשובה שלימה ולא תימא דומיא דמי חטאת דתנן בהו בפ' בתרא דמסכת פרה דמזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו ופסקה להלכה הרמב"ם ז"ל כך נלע"ד דוק. אחר זמן ראיתי שכתב הר"מ דילונזאיו ז"ל וז"ל ואומר מקוה וכו' סיום זה אינו בבבלי וגם מסוף מכלתין ירושלמי וממדרש תהלים פסוק רגזו ואל תחטאו נראה שאין זה משנה וכנ"ל עיקר אע"פ שמצאתיו בירוש' וברי"ף ובשני נכ"י ובחדושי ה"ר לויירו ז"ל עכ"ל ז"ל:
סליק פרקא וסליקא לה מסכת יומא: בעה"י המכה את המצרים בכל מכה, נתחיל מסכת סוכה: