משנה יומא ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ח · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

אכל ושתה בהעלם אחד, אינו חיב אלא חטאת אחת.

אכל ועשה מלאכה, חיב שתי חטאות.

אכל אכלין שאינן ראויין יא לאכילה, ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה, ושתה ציר יב או מריס, פטור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.
אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה,
חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
אָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לַאֲכִילָה,
שָׁתָה מַשְׁקִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה,
שָׁתָה צֵיר אוֹ מֻרְיָס,
פָּטוּר.

נוסח הרמב"ם

אכל ושתה בעלם אחד - אינו חייב, אלא חטאת אחת.

שגג ואכל, ועשה מלאכה - חייב שתי חטאות.
אכל אוכלים, שאינן ראויין לאכילה,
שתה משקין, שאינן ראויין לשתייה,
שתה ציר, או מורייס - פטור.

פירוש הרמב"ם

ציר - הוא מה ששותת מן הדג כששורין אותו במלח.

מורייס - ידוע.

מחנכין אותן - כלומר מלמדין אותן, מגזרת "חנוך לנער" (משלי כב, ו), ומרגילין אותן להתענות קודם שיהיו חייבין בתענית בשתי שנים לבריאים ובשנה אחת לחולים.

ודע כי הזכרים משלש עשרה [שנה] שלמים חייבים, והנקבות משתים עשרה שנה שלימים הם חייבות להתענות מדאורייתא אם הביאו שתי שערות, כי הנקבות סובלות התענית יותר מהזכרים לפי שמזג הזכרים חם והנמס מגופן יותר.

והזכרים והנקבות מאחת עשרה שנה מתענין כל היום כולו מדרבנן, כדי לחנכן במצוות. ומתשע שנים ומעשר שנים מתענין לשעות מן היום, בין זכרים בין נקבות בשווה, כדי שיתחנכו במצות, ואין מאכילין אותם עד שיצערם הרעב:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אינו חייב אלא חטאת אחד - דמחד קרא נפקי אכילה ושתיה וחד שמא הוא י:

אכל ועשה מלאכה - מתרי קראי נפקי ותרי שמות נינהו:

פירוש תוספות יום טוב

אינו חייב אלא חטאת אחת. כתב הר"ב דמחד קרא נפקא כו' כדאיתא דף ע"ו בגמ' שנאמר (דברים י"ד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר. שכר שתייה הוא דיליף שכר שכר מנזיר וקרייה רחמנא ואכלת. [דאילו יין איכא למימר ע"י אניגרון שהוא מין מאכל שנותנין בו יין]:

אוכלין שאינן ראוין לאכילה. כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין. רמב"ם פ"ב מהלכות שביתת עשור:

משקין שאינן ראויין לשתיה ושתה ציר וכו'. הרמב"ם [שם] כתב כגון ציר כו'. וכן העתיק הטור סוף סימן תרי"ב ופירוש ציר ומורייס. עיין משנה ד' פ"ו דנדרים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' ביין ובשכר. שכר שתיה הוא דיליף שכר שכר מנזיר וקרייה רחמנא ואכלת דאלו מיין איכא למימר על ידי אנגרון שהוא מין מאכל שנותנין בו יין:

(יא) (על המשנה) שאינן ראויין. כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין. הר"מ:

(יב) (על המשנה) ציר. כגון ציר כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אכל ושתה בהעלם אחד וכו':    בכריתות פ' ספק אכל דף י"ח. ואיכא מאן דמוקי לה התם דלא כרבי אע"ג דסיפא רבי היא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:

אכל אוכלין שאינם ראויין וכו':    ביד פ' שני דהלכות שביתות עשור סי' ה'. וגירסת הר"מ דילונזאנו ז"ל אֳכָלַים האל"ף בחטף קמץ:

שתה ציר או מורייס פטור:    גמ' הא חומץ חייב מתני' מני רבי היא דתניא רבי אומר חומץ משיב את הנפש ומבטל את הענוי:

תפארת ישראל

יכין

אכל ושתה בהעלם אחת:    שלא ידע שהוא יו"כ, או שלא ידע שיו"כ אסור באכילה ושתייה:

אינו חייב אלא חטאת אחת:    דמחד קרא נפקי:

אכל ועשה מלאכה:    אפילו בהעלם א':

חייב שני חטאות:    דמב' קראי נפקי:

ושתה ציר:    היינו מים היוצאין מדגים מלוחים:

או מורייס:    היינו שומן היוצא מדגים מלוחים (ע"ז כט, ב). וקמ"ל הנך אע"ג דחזי לטיבול, עכ"פ מדלא חזו לאכילה ממש פטור. [ובתשובת הלכות קטנות מסתפק בשותה מים ביו"כ אם חייב, מדלא זייני ולית בהו אבידת הנפש. ולפעד"נ מדלא אשכח תנא למנקט פטורא רק בהנך שאינן ראויין לשתייה, ש"מ דכל שראויין לשתייה אף דלא זיין טובא חייב עלה]:

פטור:    ולהכי עכ"פ בשאר תעניות שהן מדרבנן, בעת הצורך מותר ליקח [מעדיצין] מרים או באושים. אבל ביו"כ דוקא במכה שהוא מן השניים ולפנים, דמותר בי' מלאכת שבת מחשש סכנה, מותר ביו"כ, אבל באין סכנה אסור [תשובת הלכות קטנות צ"ז, ותשובת שאגת אריה ע"ה]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים