משנה יומא ח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ח · משנה ג | >>
אכל ושתה בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת.
אכל ועשה מלאכה, חייב שתי חטאות.
אכל אכלין שאינן ראויין יא לאכילה, ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה, ושתה ציר יב או מורייס, פטור.
אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד,
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.
- אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה,
- חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
- אָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לַאֲכִילָה,
- שָׁתָה מַשְׁקִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה,
- שָׁתָה צֵיר אוֹ מֻרְיָס,
- פָּטוּר.
אכל, ושתה - בעלם אחד,
- אינו חייב - אלא חטאת אחת.
- שגג - ואכל, ועשה מלאכה,
- חייב - שתי חטאות.
- אכל אוכלים - שאינן ראויין לאכילה,
- שתה משקין - שאינן ראויין לשתייה,
- שתה - ציר, או מורייס,
- פטור.
ציר - הוא מה ששותת מן הדג כששורין אותו במלח.
מורייס - ידוע:
אינו חייב אלא חטאת אחד - דמחד קרא נפקי אכילה ושתיה וחד שמא הוא י:
אכל ועשה מלאכה - מתרי קראי נפקי ותרי שמות נינהו:
אינו חייב אלא חטאת אחת. כתב הר"ב דמחד קרא נפקא כו' כדאיתא דף ע"ו בגמ' שנאמר (דברים יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר. שכר שתייה הוא דיליף שכר שכר מנזיר וקרייה רחמנא ואכלת. [דאילו יין איכא למימר ע"י אניגרון שהוא מין מאכל שנותנין בו יין]:
אוכלין שאינן ראוין לאכילה. כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין. רמב"ם פ"ב מהלכות שביתת עשור:
משקין שאינן ראויין לשתיה ושתה ציר וכו'. הרמב"ם [שם] כתב כגון ציר כו'. וכן העתיק הטור סוף סימן תרי"ב ופירוש ציר ומורייס, עיין משנה ד' פ"ו דנדרים:
(י) (על הברטנורא) שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' ביין ובשכר. שכר שתיה הוא דיליף שכר שכר מנזיר וקרייה רחמנא ואכלת דאלו מיין איכא למימר על ידי אנגרון שהוא מין מאכל שנותנין בו יין:
(יא) (על המשנה) שאינן ראויין. כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין. הר"מ:
(יב) (על המשנה) ציר. כגון ציר כו':
אכל ושתה בהעלם אחד וכו': בכריתות פ' ספק אכל דף י"ח. ואיכא מאן דמוקי לה התם דלא כרבי אע"ג דסיפא רבי היא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:
אכל אוכלין שאינם ראויין וכו': ביד פ' שני דהלכות שביתות עשור סי' ה'. וגירסת הר"מ דילונזאנו ז"ל אֳכָלַים האל"ף בחטף קמץ:
שתה ציר או מורייס פטור: גמ' הא חומץ חייב מתני' מני רבי היא דתניא רבי אומר חומץ משיב את הנפש ומבטל את הענוי:
יכין
אכל ושתה בהעלם אחת: שלא ידע שהוא יו"כ, או שלא ידע שיו"כ אסור באכילה ושתייה:
אינו חייב אלא חטאת אחת: דמחד קרא נפקי:
אכל ועשה מלאכה: אפילו בהעלם א':
חייב שני חטאות: דמב' קראי נפקי:
ושתה ציר: היינו מים היוצאין מדגים מלוחים:
או מורייס: היינו שומן היוצא מדגים מלוחים (ע"ז כט, ב). וקמ"ל הנך אע"ג דחזי לטיבול, עכ"פ מדלא חזו לאכילה ממש פטור. [ובתשובת הלכות קטנות מסתפק בשותה מים ביו"כ אם חייב, מדלא זייני ולית בהו אבידת הנפש. ולפעד"נ מדלא אשכח תנא למנקט פטורא רק בהנך שאינן ראויין לשתייה, ש"מ דכל שראויין לשתייה אף דלא זיין טובא חייב עלה]:
פטור: ולהכי עכ"פ בשאר תעניות שהן מדרבנן, בעת הצורך מותר ליקח [מעדיצין] מרים או באושים. אבל ביו"כ דוקא במכה שהוא מן השניים ולפנים, דמותר בי' מלאכת שבת מחשש סכנה, מותר ביו"כ, אבל באין סכנה אסור [תשובת הלכות קטנות צ"ז, ותשובת שאגת אריה ע"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן | רמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי