עיקר תוי"ט על יומא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה יומא ח: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דכתיב והאבדתי את הנפש ההיא, ענוי שהוא אבידת נפש, ואיזה זה אכילה ושתיה גמרא דף ע"ד:

(ב) (על הברטנורא) דכי כל הנפש אשר לא תעונה לא קחשיב דלא חשיב אלא צוויין אבל האי דלא ציווי לא קחשיב. תוספ':

(ג) (על המשנה) באכילה ושתיה. אכילה ושתיה דאקרו עינוי מנלן כתיב הכא תענו וכתיב ויענך וירעיבך ש"מ דרעבון איקרי עינוי. רחיצה, דכתיב כי נשאת כו' וכי התענית בכל אשר התענה אבי, וכתיב התם (שמואל ב' י"ז) כי אמרו העם רעב ועיף וצמא, וכתיב (משלי כ"ה) מים קרים על נפש עיפה, ולא כתיב בנפש, ש"מ עיף מרחיצה הוא. סיכה, דכתיב לחם וגו' וסוך לא סכתי, וכתיב (שם) כי מן היום וגו' ולהתענות. תשה"מ, דכתיב אם תענה את בנותי ואם תקח נשים, תענה מתשמיש, תקח צרות, גמרא:

(ד) (על המשנה) והמלך כו'. דאיסורא דידהו לאו דאורייתא, וקראי אסמכתא בעלמא כמ"ש הר"מ והרא"ש, והלכך הקילו בו, דהם אמרו והם אמרו. וא"נ דאורייתא כיון דלא פירשו בהדיא בקרא קילי טפי דמסרו לחכמים והם יכולין להקל ולהתיר כפי שנראה להם. הר"נ:

(ב)

(ה) (על המשנה) כמוה וכגרעינתה. פירוש הכותבת אינה דבוקה לגרעינתה ויש ביניהם חלל וקמ"ל דצריך למעך אותו חלל לשער בכמוה וכגרעינתה בלבד. תוספ' והר"נ:

(ו) (על הברטנורא) יש לכוין שאינה פחותה ממנה אלא מעט דכיון דחד אמורא אמר בגמרא יתירה מכביצה לא מפלגינן מיניה מאן דפליג עליה. הר"נ:

(ז) (על הברטנורא) השיעור באדם בינוני הוא פחות מרביעית אבל בשאר אדם הכל לפי גדלו ולפי קטנו ומיהו באכילה לא מפלגינן אלא אפילו לעוג מלך הבשן מחייבים בככותבת וטעמא אמרינן בגמרא דבאכילה קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה. ומיהו כ"ע טובא ועוג כו' פורתא. והשתייה בדידיה מיתבא דעתיה בדחבריה לא מיתבא דעתיה. ומש"ה לענין דלאו ביתובא דעתא הוא בשל עולם הן שמין בבינונית. הר"נ:

(ח) (על הברטנורא) לא קאימנא שפיר בהאי פחות כמה הוה בציר מניה. הר"נ:

(ט) (על המשנה) אין מצטרפין. דאע"ג דחד שמא נינהו כדלקמן הואיל ומשום יתובא דעתא הוא האי לא קמיתבא דעתיה כדאמר בגמרא:

(ג)

(י) (על הברטנורא) שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' ביין ובשכר. שכר שתיה הוא דיליף שכר שכר מנזיר וקרייה רחמנא ואכלת דאלו מיין איכא למימר על ידי אנגרון שהוא מין מאכל שנותנין בו יין:

(יא) (על המשנה) שאינן ראויין. כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין. הר"מ:

(יב) (על המשנה) ציר. כגון ציר כו':

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(יג) (על הברטנורא) כ"כ רש"י. ונ"ל שדקדקו לפרש כן מהני עובדא דאיתנהו בגמרא. ההוא עוברה דארחא, לחישו להו ואילחשה, קרי עליה בטרם אצרך בבטן וגו' ונפיק מינה ר' יוחנן. וההיא עוברה דארחה ולחישו לה ולא אילחשא וקרי עליה זורו רשעים מרחם, ונפיק מינה שבתאי אוצר פרי. הא קמן דמצד העובר בא התאוה שהוא מריח ומתאוה, שהרי בידו לחזור בו. תוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) ואמרינן תונבא, פירוש שטות נקיט ליה מחמת חוליו, אבל אמר צריך כו', דלב יודע מרת נפשו ומשום דספק נפשות להקל הלכך כי אמר צריך תלינן בלב יודע ולאו משום תונבא אלא קים ליה בגווייה טפי וכי אמר אינו צריך תלינן בתונבא. תוי"ט:

(ו)

(טו) (על המשנה) דברים טמאים. הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. הר"מ:

(טז) (על הברטנורא) זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה ואין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד. ר"ל בדברים המרפאים בטבע והוא דבר אמתי הוציאו מדעת והנסיון הקרוב לאמת אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כחם חלש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטוען:

(יז) (על המשנה) ספק כו'. דכתיב (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא שימות בהם. ופירש"י אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי ולא שייכא בעשייתו לבא לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק. גמרא דף פ"ה:

(ז)

(יח) (על המשנה) ספק הוא שם. ה"ק לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאם איתא דחי הוא מפקחים עליו. אלא אפילו ספק חי ספק מת מפקחין כו'. וכתב התוספ' דה"ט דאין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתה:

(ח)

(יט) (על המשנה) ודאי. דאלו אשם תלוי אע"ג דכתיב ביה כפרה, וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, לא מכפר כפרה גמורה אלא תולה להגין עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת. א"נ הנך אין אחר מכפרתן דתנן במ"ד פ"ו דכריתות חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין. אשמות תלויין פטורין. גמרא:

(כ) (על הברטנורא) שזו עיקר התשובה והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם. אמר בוידוי והפרישה מן העון. ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי (ירמיה ל"א). הר"מ:

(כא) (על הברטנורא) דארבעה קראי כתיבי נאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה. ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם למדת שיש עבירה שצריכה יוה"כ. ונאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקל והחמור לחמורה ונאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. למדנו שיש עבירה שאין עליה כפרה אלא מיתה וזהו חלול השם. ופירש הר"ב חוטא ומחטיא אחרים, וכדפרש"י. ובגמרא משמע דכל שעושה עבירה ואחרים למדין ממנו לנהוג ג"כ קלות בדבר מקרי חילול השם דהיינו מחטיא אחרים. ועתוי"ט:

(כב) (על הברטנורא) או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו. הר"מ:

(ט)

(כג) (על המשנה) אין כו'. כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיכפרו לו עונותיו באותו היום. הר"מ. ולפ"ז נראה דהכא נמי בתרי זמני כמו ברישא דלהכי אין מספיקין דאינו פורש. תוי"ט:

(כד) (על המשנה) אין כו'. דכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. ה"ק ופללו לשון פיוס שפייס לחבירו וריצהו. האלהים ימחול לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו. גמרא:

(כה) (על המשנה) שנאמר וזרקתי כו'. יש לתמוה דלמה שביק ר"ע מקרא שלפניו, לפני ה' תטהרו, מפורש יוצא שה' מטהר אותנו, ולמה ידמה ביד הנביאים הלא לפנינו מאיר ספר התורה הזאת. ועוד יש להבין סמיכות המאמרים אהדדי. ובחבורי שעשועי יום בסדר אחרי הארכתי לדרוש בעזה"י. ליישב, דהנה באמת המקרא קודש הזה אין ל. הכרע, דאם נפרש דהמאמר מכל חטאתיכם נדרש לפניו, א"כ אדרבה מורה להיפוך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וקאי על עבירות שבין אדם לחבירו. ולזאת כיון דהתנא מדחה האי פרושא, וסתם דמה שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, ממתיק בלשונו את זו דרש ראב"ע. דזה דרש וחידש דקרא לדרוש הקרא לאחריו מכל חטאתיכם לפני ה', דדוקא מה שהוא בין אדם למקום. אמנם קשה דבאמת מנליה לראב"ע הא דלמא המקרא נדרש לפניו וכפרה לכולם יהיו, לזה בא ר"ע ליישב במאמרו אשריכם כו' להוכיח דנדרש לאחריו ואינו מכפר רק על מה שבין אדם למקום וידוקדק עוד דהתהלה אשריכם כו' מפורש בסיום התורה אשריך ישראל מי כמוך כו' וגם התואר לפני אביכ"ם שבשמי"ם ג"כ נאמר בתורה הלא הוא אביך. ויוקדם דברי הספרא בפרשת קדושים. קדושים תהיו אם אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי ואם אין אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו לא כו' או אינו אלא אם קדשתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש. ת"ל כי קדוש אני בקדושתי תמיד בין אתם מקדישים בין כו'. מעתה עולה שפיר נופת דברי המשנה, דבתחלה קאמר את זו דרש ר"א ב"ע שדורש הכרעת המקרא מכל חטאתיכם לפני ה' דנדרש לאחריו, ומישב ר"ע להכריע דכן ההכרח שלא לדרוש לפניו כמבואר. וזהו אשריכם ישראל דאשר תהלה שהוא לכם לפני מי אתם מטהרים דמעלה עליכם כביכול כאלו קדשתם אותי הוא רק מי מטהר אתכם, דטהרה הוא רק לעצמיכם, ואם קדשתם עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי כו', והוא רק במדריגת אהבת הבן, וכי קדוש ה' בין אתם כו'. והשורש פורה כו' שאם אין אתם מקדישים איני מקודש, הוא ראש ולענה, ואם חטאת מה תפעל ליוצר האדם, ועולה שפיר אביכם שבשמים, דהוא במדרגת אב כביכול והשמים שמים לה'. כמו שנאמר וזרקתי כו' וטהרתם שאתם תטהרו. וראיה מפורשת עוד מפסוק מקוה ישראל דקאי לרישא דקרא בירמיה, אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובותינו לך חטאנו. דבזה שהלכנו שובב בדרכי לבבינו לך חטאנו. אנחנו החוטאים והחסרים ולנפשינו הריעונו ולא לך יוצר האדם. וע"ז מייעד אותנו מקוה ישראל כו' לטהר אותנו. וכיון שכן מוכרח הכרעת הפסוק מכל חטאתיכם לפני ה', דעבירות שבין אדם לחבירו אין יום כפור מכפר עד שירצה את חבירו. לשון תוי"ט לפי שהדרך הישרה היא שיבור האדם בעצמו להתקדש ולטהר, ואז כשבא לטהר מסייעין לו, וע"ז אמר לפני מי אתם מטהרים. ומפני שלפעמים לפי שיצר לב האדם רע עליו לא יוכל להתגבר עליו לכופו ליטהר בתשובה והוא רחום יכפר עון יעוררהו ובימין צדקו יתמכהו לבלתי ידח ממנו נדח, וזהו מי מטהר אתכם, ונאמר וזרקתי, וזהו בלי התעוררות האדם אלא ברחמיו מטהרם. וע"ע. והשם יתברך ברחמיו יטהרנו מכל טומאותינו ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו במהרה בימינו אמן ואמן: