משנה יומא ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) יום הכיפורים אסור -

באכילה, ובשתייה, וברחיצה, ובסיכה,
ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה.
המלך, והכלה - ירחצו את פניהם;
והחיה - תנעול את הסנדל; דברי רבי אליעזר.
וחכמים - אוסרין


(ב) האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, כמוה וכגרעניתה,

והשותה כמלוא לוגמיו - חייב.
כל האוכלים - מצטרפין לככותבת.
וכל המשקין - מצטרפין לכמלוא לוגמיו.
האוכל, והשותה - אינן מצטרפין.


(ג) אכל ושתה בעלם אחד - אינו חייב, אלא חטאת אחת.

שגג ואכל, ועשה מלאכה - חייב שתי חטאות.
אכל אוכלים, שאינן ראויין לאכילה,
שתה משקין, שאינן ראויין לשתייה,
שתה ציר, או מורייס - פטור.


(ד) התינוקות - אין מענין אותן ביום הכיפורים;

אבל מחנכין אותן, קודם לשנה, וקודם לשתים - בשביל שיהו רגילין במצוות.


(ה) עוברה שהריחה - מאכילין אותה, עד שתשוב נפשה.

חולה - מאכילין אותו על פי בקיים;
ואם אין שם בקיים - מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר דיי.


(ו) מי שאחזו בולמוס - מאכילין אותו, אפילו דברים טמאים, עד שיאורו עיניו.

מי שנשכו כלב שוטה - אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו;
רבי מתיה בן חרש - מתיר.
ועוד אמר רבי מתיה בן חרש:
החושש בפיו - מטילין לתוכו סם בשבת, מפני שהוא ספק נפשות,
וכל ספק נפשות - דוחה את השבת.


(ז) מי שנפלה עליו מפולת -

ספק הוא שם, ספק אינו שם;
ספק חי, ספק מת;
ספק נוכרי, ספק ישראל - מפקחין עליו.
מצאוהו חי - מפקחין עליו.

ואם מת - יניחוהו.


(ח) חטאת, ואשם ודאי - מכפרין.

מיתה, ויום הכיפורים - מכפרין עם התשובה.
התשובה - מכפרת על עבירות קלות, ועל עשה, ועל לא תעשה;
ועל החמורות - היא תולה, עד שיבוא יום הכיפורים, ויכפר.


(ט) האומר:

"אחטא ואשוב, אחטא ואשוב" - אין מספיקין בידו לעשות תשובה;
"אחטא, ויום הכיפורים מכפר" - אין יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר;
שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו.
את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה:
"מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל) -
עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר;
שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו.
אמר רבי עקיבה: אשריכם ישראל,
לפני מי אתם מיטהרין, ומי מטהר אתכם - אביכם שבשמים,
שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם" (יחזקאל לו כה);
ואומר "מקוה ישראל ה'" (ירמיהו יז יג),
מה המקוה, מטהר את הטמאים - אף הקדוש ברוך הוא, מטהר את ישראל.


הדף הראשי של משנה יומא ח