ברטנורא על יומא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה - אע"ג דבאכילה ושתיה ענוש כרת משום דבעי למתני שאר ענויין דלית בהו כרת תנא אסור. והני ה' ענויין כנגד ה' ענויין הכתובים בתורה, דשבת שבתון דאמור אל הכהנים ושבת שבתון דאחרי מות ובעשור לחודש דחומש הפקודים ואך בעשור לחודש דאמור אל הכהנים והיתה זאת לכם לחקת עולם דאחרי מות בכולהו כתיב תענו ועניתם . והני דמתניתין נמי חמשה ענויין נינהו, דשתיה ואכילה אחת הן:

המלך - צריך שיתראה נאה דכתיב (ישעיהו לג) מלך ביפיו תחזנה עיניך:

והכלה - צריכה נוי כדי לחבבה על בעלה. וכל שלשים יום קרויה כלה:

והחיה - יולדת:

תנעול - מפני הצנה:

דברי ר"א - אכלהו קאי, אמלך וכלה וחיה. והלכה כר"א:

(ב)

ככותבת - תמרה גסה. והיא פחות מכביצה . ואף ע"ג דכל שעורי אכילה בכזית היינו משום דכתיב בהו אכילה אבל הכא דלא כתיב אלא אשר לא תעונה גמירי דבבציר מככותבת לא מיתבא דעתיה והוי מעונה. ומיהו קיי"ל דחצי שעור אסור מן התורה אלא שאין חייבין כרת ולא לוקין אלא על כשיעור:

כמלא לוגמיו - כל שאילו יסלקנו לצד אחד יהיה אותו הצד בולט ונראה נקרא מלא לוגמיו. ושעור זה באדם בינוני הוא פחות מרביעית :

(ג)

אינו חייב אלא חטאת אחד - דמחד קרא נפקי אכילה ושתיה וחד שמא הוא :

אכל ועשה מלאכה - מתרי קראי נפקי ותרי שמות נינהו:

(ד)

אין מענין אותם - אין חייבין למנוע מהן מאכל:

מחנכין אותן - לשעות. היה רגיל לאכול בארבע שעות מאכילין אותו בחמש או בו' כפי כח הבן:

קודם לשנה - שנה אחת קודם לפרקו, אם התינוק חולה ותש כחו ואינו יכול לסבול:

וקודם לשתים - או שתי שנים קודם פרקו אם התינוק בריא. ופרקן הוי התינוקת בת י"ב שנה ויום אחד שאין דרכה להביא סימנים עד זמן זה ואז היא בת עונשין. ופרקו של תנוק הוי בן י"ג שנה ויום אחד וקודם זה אינו בר עונשין:

(ה)

עוברה שהריחה - העובר מריח ריח התבשיל והיא מתאוה לו, ואם אינה אוכלת שניהם מסוכנים:

על פי בקיאים - רופאים מומחין באומנותן:

אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו - הכי מפרשה מתניתין בגמרא, בד"א דסומכין על דברי בקיאין, בזמן שהחולה אומר איני צריך או שותק אבל אמר צריך, אין שם בקיאין כלל כלומר אין בקיאותן חשובה לכלום אבל מאכילין אותו ע"פ עצמו. ואף על פי שהבקיאין אומרים אינו צריך:

(ו)

בולמוס - חולי האוחז מחמת רעבון ומסוכן למות, וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:

כלב שוטה - רוח רעה שורה עליו. וסימנים שלו, פיו פתוח רירו נוטף אזניו סרוחות וזנבו מונחת לו בין ירכותיו ומהלך על צדי רשות הרבים, ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע:

אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו - ואע"פ שנהגו הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך :

ור' מתיא בן חרש מתיר - קסבר רפואה גמורה היא. ואין הלכה כר' מתיא בן חרש:

החושש בשניו - שמתחיל בשר החניכים להתאכל ומשם הולך לחיך ולגרון:

מטילין לו סם - שורש עשב לרפואה:

וכל ספק נפשות דוחה את השבת - כל, לאתויי כגון דפשיטא לן דבשבת זו לא ימות, אלא ספק שאם לא יעשו לו היום, שמא ימות לשבת הבאה. וכגון דאמדוהו לשתות סם זה לתמניא יומי, ויומא קמא שבתא, מהו דתימא לעכבינהו עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתא, קמ"ל:

(ז)

מפקחין עליו - חופרין את הגל ומחפשין אחריו. ואם בדקו עד חוטמו, בין מלמעלה למטה, בין מלמטה למעלה, ולא מצאו בו נשמה, בידוע שהוא מת ושוב אין מפקחין עליו, דכתיב (בראשית ז) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו:

מצאוהו חי מפקחין עליו - לא נצרכה אלא שראו בו שא"א שיחיה אלא חיי שעה ומיד הוא מת, קמ"ל דמפקחין עליו בשביל אותו חיי שעה:

מת אין מפקחין עליו - הא קמ"ל, דאפילו לדברי האומר מצילין את המת מפני הדליקה, בהא מודה דאין מפקחין. דגבי דליקה התירו לטלטל המת ולהוציאו, דאי לא שרית ליה אתי לכבויי מתוך שאדם בהול על מתו. אבל הכא אי לא שרית ליה לפקח את הגל מאי אית ליה למעבד דתהוי אסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הא:

(ח)

חטאת ואשם ודאי - מכפרים עם התשובה. ולא חש התנא להזכירה, דמסתמא כשהוא מביא חטאתו ואשמו כבר עשה תשובה, שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן :

אשם ודאי - כגון אשם גזילות ואשם מעילות:

על עשה ועל לא תעשה - הניתק לעשה, תשובה מכפרת. אבל לא תעשה שיש בה מלקות, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ומסקנא דמלתא בגמרא, שאם הזיד בעשה ובלאו הניתק לעשה, או שגג בלא תעשה שיש בו מלקות ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו . ואם הזיד בלאו שיש בו מלקות, תשובה תולה ויוה"כ מכפר. ואם שגג בחייבי כריתות ומיתות בית דין, החטאת מכפרת עם התשובה . ואם הזיד בהם, תשובה ויום כפורים תולין, ויסורין ממרקין. והני מילי כשלא חלל את השם, כלומר שלא חטא והחטיא אחרים, אבל אם חלל את השם אין כפרתו נגמרת עד שימות. וכל זה בזמן שאין שם שעיר המשתלח, אבל בזמן שיש שעיר המשתלח הוא מכפר על כל העבירות קלות וחמורות, חוץ מעבירות שבין אדם לחברו שאין מתכפר לו עד שירצה את חברו:

(ט)

אחטא ואשוב אחטא ואשוב - תרי זימני אין מספיקין בידו וכו' שכיון שעבר עבירה ושנה בה שוב אינו פורש ממנה, לפי שדומה עליו כהיתר: