רי"ף על הש"ס/יומא/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח |
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים



מתני'[עריכה]

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר וחכמים אוסרין:

גמ'[עריכה]

הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויין שבתורה שבת שבתון (ויקרא כג ג), שבת שבתון (ויקרא טז לא), ובעשור (במדבר כט ז), ואך בעשור (ויקרא כג כז), והיתה זאת לכם לחקת עולם (ויקרא טז כט). קראי חמשה הוו ואנן שיתא תנן. שתיה בכלל אכילה היא דא"ר שמעון בן לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ותירוש חמרא הוא וקא קרי ליה ואכלת וכתיב נמי (דברים יד כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם יין ושכר משתיה הוא וקא קרי ליה ואכלת:

אכילה ושתיה דאיקרו עינוי מנלן דכתי' (ויקרא טז כט) תענו את נפשותיכם ותנא דבי ר' ישמעאל כתיב הכא תענו את נפשותיכם וכתיב התם (דברים ח ג) ויענך וירעיבך מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון.

סיכה דאיקרי עינוי מנא לן דכתיב (דניאל י ג) לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי ואיקרי עינוי דכתיב (דניאל י יב) כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות:

רחיצה דאיקרי עינוי מנלן דכתיב (מלכים א ב כו) ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדך כי איש מות אתה והיום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון ה' אלהים לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי וכתיב (שמואל ב יז כט) כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר רעב מלחם וצמא ממים ועיף ממאי לאו מרחיצה ודילמא מנעילת הסנדל אמר רב נחמן בר יצחק מהכא (משלי כה כה) מים קרים על נפש עיפה ואימא משתיה מי כתיב בנפש על נפש כתיב אלמא עיף מרחיצה הוא וכתיב וכי התענית בכל אשר התענה אבי.

נעילת הסנדל מנא לן דכתיב (שמואל ב טו ל) ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף וכתיב וכי התענית בכל אשר התענה אבי:

תשמיש המטה מנא לן דכתיב (בראשית לא נ) אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי אם תענה מתשמיש ואם תקח מצרות.

תנו רבנן אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.

תנא דבי מנשה ר' שמעון בן גמליאל אומר מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת.

אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו מאי טעמא אמר אביי משום שיבתא פי' רוח רעה.

ת"ר ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שהוא גדול ממנו בחכמה עובר במים עד צוארו ואינו חושש.

איבעיא להו הרב אצל תלמיד מאי ולא איפשיטא הלכך אסור:

רבא שרא להו לבני עבר ימינא למיעבר לנטורי פירי א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך שומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואינן חוששין:

רב יוסף שרא לבני תרבא למעבר למיתי לפירקא ולמיזל א"ל אביי נמי דלמיתי מצוה קא עביד למיזל מאי מצוה קעביד אמר ליה שלא תהא מכשילן לעתיד לבא שאם לא תתיר להם לחזור לבתיהן לא יבאו למצוה רב יהודה ורב שמואל בר יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמעברא דחצדד הוי קאי רמי בר פפא להך גיסא רמא בהו קלא מהו למעבר למיתי קמי רבנן למשאל שמעתא א"ל רב יהודה רב ושמואל דאמרי תרוייהו עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו איכא דאמרי א"ל רב יהודה ורב שמואל בר יהודה תנינא ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו תינח ביוה"כ דליכא מנעל ברגלו מצי למעבר במיא בשבת דאיכא מנעל מאי איכא למימר תא שמע דאמר ר' נחמיה חתניה דבי נשיאה אנא חזיתינהו לר' אמי ור' אסי דעברו' דרך מלבוש תינח מנעל סנדל מאי ואסיקנא סנדל לכתחלה לא.

תני רב יהודה אסור לישב על הטיט ביוה"כ אמר רבי יהושע בן לוי ובטיט המטפחת אמר אביי ובטופח על מנת להטפיח.

אמר רב יהודה מותר להצטנן בפירות.

רב יהודה מצטנן בקרא.

רבה מצטנן בינוקא.

רבא מצטנן בכסא דכספא.

אמר רבא כסא דכספא מליא אסיר חסיר שרי דפחרא בין מליא בין חסירה אסיר מאי טעמא מישחל שחיל רב אשי אמר אפי' כסא דכספא חסיר אסור מ"ט אתי לאזדרבויי פי' שמא יתנענו המים שבתוכו וינתזו על בשרו.

זעירא בר חמא אושפיזכניה דר' יהושע בן לוי ודרב אמי ודרב אסי ודכולהו רבנן דקסרי הוה אמר ליה ליוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בר אוריא תא אימא לך מילתא מעליתא דהוה עביד אבוך ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו למחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש ערב יום הכפורים שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש וכן כי אתא רבה בר מרי אמר מטפחת היתה לו לר' יהושע בן לוי ערב יום הכפורים שורה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין למחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש ואסיקנא דבערב תשעה באב שורה במים ועושה כמין כלים נגובים וערב יום כפורים מקנח בה ידיו ורגליו ולמחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש אבל אין שורה במים מעיקרא דחייש לסחיטה בשעה שמעבירה ע"ג פניו וכן הילכתא.

איבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ עמד רבי יצחק בר נחמני על רגליו ואמר אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ אמינא ליה בתענית צבור מאי אמר לי לא שנא אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את ר"א שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור אמינא ליה ביוה"כ מאי אמר לי לא שנא.

רב יהודה נפיק בדהיטני.

אביי נפיק בדהוצי.

רבא נפיק בדיבלי.

רבה בר רב הונא הוה כריך סודרא אכרעיה ונפיק:

תנו רבנן התינוקות מותרין בכולן באכילה ובשתיה וברחיצה וסיכה חוץ ממנעל וסנדל.

ת"ר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש (ויקרא כג לב), יכול בתשעה, ת"ל בערב. אי בערב יכול משתחשך, ת"ל בתשעה. הא כיצד מתחיל ומתענה מבעו"י שכן מוסיפין מחול על הקדש. אין לי אלא לפניו, לאחריו מנין? ת"ל (ויקרא כג לב) מערב עד ערב. אין לי אלא יוה"כ, שבת בראשית מנין? ת"ל (ויקרא כג לב) תשבתו. ימים טובים מנין? תלמוד לומר (ויקרא כג לב) שבתכם, כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף לה בין מלפניה בין מלאחריה. יכול יהא חייב על התוספת, ת"ל (ויקרא כג ל) וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי וגו', על עצמו של יום ענוש כרת אבל אינו ענוש כרת על התוספת. יכול לא יהו חייבין כרת על תוספת מלאכה אבל יהו חייבין כרת על תוספת עינוי, ת"ל (ויקרא כג כט) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, על עצמו של יום חייבין כרת ואין חייבין כרת על תוספת עינוי:

המלך והכלה ירחצו את פניהם. מלך מ"ט אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב מלך ביפיו תחזינה עיניך (ישעיהו לג יז). כלה מאי טעמא אמר רב כדי שלא תתגנה על בעלה.

בעא מיניה רב מרבי חייא כלה עד אימת קרית לה כלה אמר ליה כדתניא אין מונעין תכשיטין לכלה כל שלשים יום.

ומיבעי ליה לאיניש ליקוריה ליומא דכיפורי בכסות נקיה דא"ל ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב (ישעיהו נח יג) ולקדוש ה' מכובד א"ל זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה:

והחיה תנעול את הסנדל וכו'. מאי טעמא משום צינה ושמואל אמר כל מחמת עקרב מותר:

מתני'[עריכה]

התינוקות אין מענין אותם ביום הכיפורים אבל מחנכין אותם קודם לשנה וקודם לשתים בשביל שיהו רגילין במצוות.

גמ'[עריכה]

השתא לפני שתים מחנכין להו לפני שנה מיבעיא אמר רב חסדא לא קשיא כאן בחולה כאן בבריא:

אמר רב הונא בן שמונה ובן תשע מחנכין אותו לשעות בן עשר בן אחת עשרה משלימין מדרבנן בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא ורב נחמן אמר בן תשע בן עשר מחנכין אותן לשעות בן אחת עשרה משלימין מדרבנן בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא ור' יוחנן אמר בן עשר בן אחת עשרה מחנכין אותן לשעות בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא בתינוקת ובן שלש עשרה משלימין מדאורייתא בתינוק. אף על גב דקיימא לן כר' יוחנן דאמר תינוקת בת שתים עשרה ותינוק בן שלש עשרה משלימין מדאורייתא קיימא לן כרב הונא ורב נחמן דבתראי אינון דמשלימין מדרבנן כדי לחנכן מבן אחת עשרה בין לתינוק בין לתינוקת ובן תשע ובן עשר מחנכין אותן לשעות כדרב נחמן שאם היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילין אותו בשלש בשלש מאכילין אותו בארבע:

מתני'[עריכה]

עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה חולה מאכילין אותו על פי בקיאין ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו עד שיאמר די:

גמ'[עריכה]

תנו רבנן עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומכניסין לה בתוך פיה אם נתיישבת דעתה מוטב ואם לאו מביאין לה רוטב עצמו אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מביאין לה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ע"ז מנלן דתניא ר"א אומר אם נאמר (דברים ו ה) בכל נפשך למה נאמר (דברים ו ה) בכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.