קטגוריה:יהושע ט כו

• לדף התרגום על כל הפרק •

הגבעונים באו בעורמה ליהושע, נשיאי העם ואנשי העדה איתו, וביקשו לכרות ברית ולהיות עבדים לבני ישראל.
לאחר שהם שלפו לחם עם עובש, שהיה כאילו נשק לוחמה ביולוגית, יהושע נבהל כי בני ישראל חיו במדבר ולא היו חשופים לעובש מסוכן וקטלני, יהושע מיד הפסיק את החקירה וכרת איתם חוזה שלום, והנשיאים נשבעו, ואנשי המטה, העדה, היו עדים.
בהמשך התברר שהאנשים האלה היו גבעונים, תושבי הארץ, החייבים בחרם.
יהושע נסע עם המטה שלו והצבא לברר מה לעשות להם - אם הם היו בורחים או מתקיפים, הברית היתה מתבטלת.
אנשי מטה קיצוניים דתיים העלו תלונות על הנשיאים שפגעו בפקודת אלוהים להחרים את אנשי כנען, וזה הזכיר את המרד של קורח ועדתו נגד משה ואהרון.
יהושע הבין שהוא בסכנת מוות, כי אין בידו משמר ראש שנאמן רק לו, כדי לדכא את החצופים.
הגבעונים הופיעו למשפט ואמרו ליהושע: "וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ. כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ, עֲשֵׂה" (ביאור:יהושע ט כה), במשמעות שהם מוכנים לעונש סביר שהוא טוב, ישר וצודק.

הנשיאים הציעו פשרה לעשות את הגבעונים: "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם, לְכָל הָעֵדָה" (ביאור:יהושע ט כא), עבדים נחותים לכל העדה, אולם לא ברור עם "הָעֵדָה" זה אנשי המטה או כל עם ישראל.
המתלוננים נרגעו, אולם יהושע פסק לגבעונים: "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי" (ביאור:יהושע ט כג), וכך הגבעונים זכו בכבוד אדיר, שהם יהיו המתחזקים, המפעילים והשומרים של בית אלוהי ישראל, לעולם. יהושע ביטל את המחשבה שהם יהיו עבדים לכל עם ישראל, וביטל את עונש המוות עליהם.

ניתן להבין שאנשי המטה הקיצוניים רצו להרוג את הגבעונים ולהחרים אותם. ייתכן שאם יהושע והנשיאים היו מתנגדים, המתלוננים היו הורגים אותם ואז ממשיכים להרוג את הגבעונים.

כאשר יהושע הציל את הגבעונים מיד בני ישראל הקיצוניים, הוא רכש את אמונם ונאמנותם המוחלטת של הגבעונים. ובמידה והוא ביקש מהם לתת לו אנשי חיל לשרת את בית אלוהים ובמטה הכללי כמשרתים ושומרים, הוא רכש צבא של שומרי ראש נוכריים שנאמנים רק לו, כמו שדוד החזיק את אתי הגתי כמפקד משמר ראשו שמנה 600 לוחמים (שמואל ב טו יח). כך למעשה החלטתו הצילה גם את יהושע עצמו מיד בני ישראל, ויותר אף פעם לא התלוננו אליו או עליו.

אלוהים, מלכים ושליטים משתמשים במילה "כֵּן", להראות שזאת פקודה שחייבים למלאה במלואה.

• אלוהים - "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי כֵן" (ביאור:בראשית א ט).
• המלאכים - "וַיֹּאמְרוּ: כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (ביאור:בראשית יח ה).
• לבן - "וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת" (ביאור:בראשית כט כח).
• בני יעקב - "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" (ביאור:בראשית לד ז).
• יוסף, משנה לפרעה - "וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ, וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן" (ביאור:בראשית מב כה).
• יעקב - "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּם" (ביאור:בראשית נ יב).
• אחשורוש - "כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ" (ביאור:אסתר א ח).
• אסתר המלכה - "גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן" (ביאור:אסתר ד טז).

כך יהושע קבע כחוק, וכולם חייבים לציית ולבצע את פקודתו במלואה.

נאמר: "וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן" אולם זה לא מדויק:

• הנשיאים הציעו: "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם, לְכָל הָעֵדָה" (ביאור:יהושע ט כא) - במשמעות לא ברורה: עבדים מדוכאים לכל העם, או רק משרתים מכובדים ביותר למטה הכללי שלו, זאת העדה, כמו בסיפור קורח ועדתו (250 איש).
• יהושע שינה: ""חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי" (ביאור:יהושע ט כג) - במשמעות מוגבלת לעבוד כמשרתים חשובים רק באוהל מועד או בית מקדש לאלוהי ישראל.
• ובסוף נאמר שיהושע עשה: "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה, וּלְמִזְבַּח יְהוָה" (ביאור:יהושע ט כז) - במשמעות מורחבת לעבוד במזבח אלוהים ובמטה הכללי של יהושע. כך יהושע גייס לעצמו צבא של חיילים זרים שיהיו שומרי ראש שלו, שנאמנים רק לו, והם ידכאו נסיון חוזר של אנשי המטה, להתלונן על יהושע והחלטותיו. כך התקימה הצהרת אלוהים: "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (ביאור:יהושע א ה) - נגד זרים ונגד בני ישראל.