קטגוריה:בראשית מד ט
אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛/וֹ מֵ/עֲבָדֶ֖י/ךָ וָ/מֵ֑ת וְ/גַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽ/אדֹנִ֖/י לַ/עֲבָדִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דְּיִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ מֵעַבְדָּךְ יִתְקְטִיל וְאַף אֲנַחְנָא נְהֵי לְרִבּוֹנִי לְעַבְדִּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דִי יִשְׁתְּכַח עִמֵיהּ מֵעַבְדָךְ יְהִי חַיָיב קְטוֹל וְאוּף אֲנַן נְהִי לְרִבּוֹנִי לְעַבְדִין: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ח - ט) "הן כסף", הלא כסף הוא דבר שאין בו סימן. ב] "אשר מצאנו", שהיה דרך מציאה. ג] שנמצא "בפי אמתחותינו", שכליו של אדם קונות. ד] "שהשיבונו אליך "מעצמנו. ה] שהיתה ההשבה "מארץ כנען", שכבר היינו ברשות עצמנו, וכ"ש "ואיך נגנב", שהוא הפך המציאה. ב] "מבית אדניך", שהוא הפך בפי אמתחותינו. ג] "כסף או זהב "הוא כלי
כסף שיש בו סימן, וע"ז פסקו שמי שימצא אצלו חייב מיתה והם יהיו עבדים:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מד ט.
אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת
רחל והתרפים
האחים חוזרים על השגיאה שעשה יעקב כאשר הוא אמר: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה" (ביאור:בראשית לא לב), וכך הכריח את רחל לשקר לאביה ולהסתיר את התרפים. בסוף החיפוש לבן למעשה ידע איפה התרפים, אבל הוא לא רצה לגרום למותה של בתו. קיימת אפשרות שהאחים לא ידעו שרחל גנבה את התרפים, חשבו שלבן שיקר, וחשבו שזו הדרך הנכונה להראות יושר.
אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ
יוסף רצה לדחוף את האחים להרשות לעשות חיפוש בחפציהם.
והנה הם מתנדבים להרשות את החיפוש, למרות שהמשרת של יוסף לא הציג דבר כהוכחה לטענתו מלבד מעשה כשפים וניחושים.
כמובן שלא היתה להם ברירה, כי סרוב היה מתפרש כנסיון להחביא את הגנבה, ולהתחמק מאחריות.
וָמֵת
האחים מציגים את העונש לגנב בצורה פסיבית - "וָמֵת". הם לא מודעים שהם יהרגו אותו, או שהשליט או שהוא יתאבד.
הם משאירים את העונש פתוח, כאילו שאין כוונה לבצע את זאת או להפקיר את האח.
לפי חוקי חמורבי מספר 6 - אשר גנב מארמון יומת, וכל המשתתפים או הקונים ממנו יומתו. והנה, כלי מסוים, המוכר כרכוש השליט, נעלם. האדם שהכלי ימצא ברשותו ושותפיו יומתו.
האחים רק חוזרים על החוק הידוע, אבל משנים שרק הגונב יומת. הם מפקירים את הגונב וטוענים שלאחרים אין יד ורגל, ולכן הם לא שותפים לפשע.
אולם האחים כל כך בטוחים שלא תמצא הגנבה: והם מוכנים להסכים להרוג את האח, ולהשתעבד כעבדים, ולא למות כשותפים. קשה להבין איך האחים מתחייבים להיות עבדים לשליט ולא לשוב עם האוכל למשפחתם.
האחים אפילו וויתרו על החובה של 'המוציא מחברו עליו הראיה להוכיח את הפשע', ומספיק שהכלי ימצא, זאת תהיה הוכחה של גנבה.
האחים הסכימו לחיפוש, אבל עדיין האחים יכולים, בשלב מאוחר, להלחם ולהרוג את המשרת ולברוח.
נאמר ברבים: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (ביאור:בראשית מד ז), ולא נאמר מי מהאחים אמר את זה. יהודה לא חשד שבנימין מסוגל לגנוב ולהסתיר את גנבתו, לכן הוא לא נזהר והסכים לדברי אחיו. יהודה למרות הנסיון הקודם, שכספם הושב, לא חשב לבדוק את השקים לפני שעזבו את ביתו של השליט המשונה הזה שיודע לנחש ולזהות עובדות משפחתיים.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית מד ט"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.