מלבי"ם על בראשית מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(ג)"הבקר אור". שלנו בבית יוסף, ובלילה מלא אמתחותיהם אוכל ושם הכסף והגביע, וירא פן ימשמשו וימצאו, לכן שלחו באור הבוקר:

(ד - ה) השאלות (ד - כד)

למה שם בפיו מאמר הארוך הזה, למה שלמתם רעה תחת טובה וגו' כי אין די במה שמצא הגנבה בידם, הם אמרו שאשר ימצא אתו ומת והם יהיו עבדים והאיש אמר גם עתה כדבריכם כן הוא, שהם יהיו נקים והגונב יהיה עבד וזה לא כדבריהם, ומ"ש יוסף כי נחש ינחש איש אשר כמוני וכי אם לא ינחש הורשה להם לגנוב, ומה השיבו הננו עבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וראוי לומר בהפך גם אשר נמצא הגביע בידו גם אנחנו: "למה שלמתם". אמר להם איני חושד אתכם לגנבים בעבור הגביע עצמו שערכו מעט. וע"כ עשיתם זאת בעבור דבר אחר, וזה יהיה מג' אופנים א] שלפעמים יגנוב אדם דבר מחברו כדי להנקם מחברו העושה לו רעה ורוצה לצערו, עז"א "למה שלמתם רעה תחת טובה", הלא הטיב עמכם. ב] לפעמים יקח דבר שחבירו הפקירו ואינו נחשב אצלו, ועז"א "הלא זה אשר ישתה אדני בו". ג] לפעמים יגנוב אדם דבר שיש בו סגולה, וי"ל שגנבתם הגביע בעבור שראיתם שיוסף מנחש בו לדעת צפונות, וע"כ חשקתם בו, עז"א "הלא "רק "הוא נחש ינחש בו", אבל אחר לא יוכל לנחש בו, וא"כ לא נוכל לומר רק שאתם גנבים או משחיתים להרע ולהשחית, וא"כ "הרעתם אשר עשיתם":

(ז) "ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה". ר"ל למה לך הצעה הזאת "חלילה לעבדיך מעשות "אף "כדבר הזה", אף הדומה לזה, והביאו ראיה לזה,

(ח - ט) "הן כסף", הלא כסף הוא דבר שאין בו סימן. ב] "אשר מצאנו", שהיה דרך מציאה. ג] שנמצא "בפי אמתחותינו", שכליו של אדם קונות. ד] "שהשיבונו אליך "מעצמנו. ה] שהיתה ההשבה "מארץ כנען", שכבר היינו ברשות עצמנו, וכ"ש "ואיך נגנב", שהוא הפך המציאה. ב] "מבית אדניך", שהוא הפך בפי אמתחותינו. ג] "כסף או זהב "הוא כלי כסף שיש בו סימן, וע"ז פסקו שמי שימצא אצלו חייב מיתה והם יהיו עבדים:

(י) "ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא". השיב להם מה שאתם טוענים ומביאים ראי' מן הכסף גם עתה כן הוא, שגם הכסף נגנב ובודאי ימצא באמתחותיכם, ומזה ראיה שאחד מכם הוא הגנב והוא גנב גם הכסף בראשון ובשנית, ואף שאתם כנים כי מצאתם והחזרתם אותו האחד הוא הגנב. ולפי"ז יתברר עתה מי גנב גם את הכסף, והוא "שהאיש אשר" "ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד", כי הוא גנב בין את הכסף בין את הגביע, "ואתם תהיו נקים "גם מן הכסף, כי האחד הגנב שם אותו בכליכם:

(טו) "ויאמר להם יוסף". יוסף חשדם כלם לגנבים, ואמר "מה המעשה הזה אשר עשיתם", שכלכם שותפים בדבר, [כי אחר שנמצא הגביע באמתחת בנימין לא יכול לומר שרק בנימין הוא הגנב גם בפעם הראשון, דהא בנימין לא היה בפעם ראשון, וא"כ יש ראיה בהפך ממה שהשיבו הכסף בפעם הראשון], ומה שאתם מביאים ראיה ממה שהשבותם הכסף בפעם הראשון שאתם כנים ונאמנים אין מזה ראיה, כי לכן השבותם הכסף מפני "שידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני", ויראתם שאנחש בגביע ועל ידו אדע שגנבתם הכסף, לכן השבותם אז את הכסף, ועל כן גנבתם עתה את הגביע לבל אוכל לנחש ולדעת מגנבת הכסף:

(טז) "ויאמר יהודה". נגד מה שיוסף חשדם עתה בג' גנבות; כסף ראשון וכסף שני וגביע, אמר ג' לשונות. וכן אמר במדרש מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע, ר"ל הלא כשנאמר ענין כסף ראשון נוכל לדבר באורך [שהדבור הוא באורך] על הכסף שני, שכמו ששמו בכלינו כסף ראשון שלא מדעתנו כן שמו כסף שני, וממילא נצטדק גם בגביע, ששמו בכלינו גם הגביע להעליל עלינו, מ"מ אנו רואים "שהאלהים מצא את עון עבדיך "לפרוע שט"ח שיש עלינו מחטא אחר. וע"כ "הננו עבדים לאדני גם אנחנו", שלפי דברך חטאנו שלשה חטאים, בכסף ראשון ובכסף שני ובגביע, "וגם אשר נמצא הגביע בידו", שלא חטא רק שני פעמים:

(יז) "ויאמר חלילה לי מעשות זאת". ר"ל הגם שאוכל לדבר זאת ולחשוד את כלכם, אבל לעשות מעשה עפ"ז חלילה לי, כי י"ל ג"כ שרק הוא לבדו גנב הכסף והגביע, ולכן רק "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד". וכבר בארו המפ' שיוסף עשה זאת לבחון אם ימסרו נפשם עליו, שבזה יראה אם יש בלבם עוד משטמה על בני רחל אם לאו: מ"ש ויגש אליו יהודה מה כוון בזה, ומ"ש שידבר באזניו ומ"ש כי כמוך כפרעה, ומ"ש אדוני שאל אינו אמת כי לא שאלם ע"ז רק הם אמרו כן מעצמם, ולמה האריך בכל הספור היל"ל בקצור שאביו ימות מתוך הצער, ובפסוק למ"ד היל"ל בקצור כבואי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ומת. ומ"ש בסוף כי איך אעלה הוא למותר שכבר אמר שאביו ימות מתוך הצער: "ויגש אליו יהודה". המתחייב במשפט יש לפניו שני דרכים, או שיבקש זכות דרך משפט, או שיבקש שימחול לו חטאו דרך חסד, ויש שני הבדלים ביניהם. א] הרוצה לזכות דרך משפט צריך להאריך בדברים ולהציע ראיותיו וזכויותיו, אבל המבקש חסד אין לו להאריך רק יש לו להודות את עונו ולבקש חסד ומחילה. ב] בדרך משפט יזכה אצל השופטים, אבל בדרך חסד לא יזכה רק אצל המלך, שבידו להעביר על עונו בחסדו ולפטרו מעונש. והנה יהודה ידע כי לא יזכה דרך משפט, כי מי יוכל לדון עם שהתקיף ממנו, לכן בא לשאול דרך חסד, ובזה צריך לבקש מאת יוסף בעצמו, שהיה כחו ככח המלך לעשות חסד, וע"ז "ויגש אליו יהודה", כי תחלה היו הטענות לפני כל הנצבים שם כדרך המשפטים שיתמצעו בו כל השופטים שהיו עם יוסף בהשפטו, ועתה נגש אליו לבדו, ויאמר "בי אדני "דרך בקשה, "ידבר נא עבדך דבר", היינו רק דבר אחד לא הצעת דברים לזכות דרך משפט, כי חסד אני שואל, ורק "באזני אדני", לא באזני השופטים שעמך, כי הם אין להם יכולת לוותר ולמחול, "ואל יחר אפך בעבדך", כאלו אבקש ממך שתעות משפט וצדק, "כי כמוך" "כפרעה", ויש בידך הכח למחול מצד החסד:

(יט) "אדני שאל". כבר כתב בעל העקדה שהיה במשפט הזה זכות מצד שלשה ענינים. א] מצד הנשפט, שכבר יחייב היושר והסברא והוסכם ממניחי הנמוסים שלא להשוות כל עוברי דת ודין בעונשים שוים, שאם יתחייב הגנב מלקות ארבעים וגנב נער ורך או זקן או חולה שימות במכות אלה ראוי שיוותרו מענשו. ב] מפאת זולתו שכבר ימנעו מהעניש את החוטא אם יגיע מענשו נזק ורעה לאחרים. ג] מפאת המשפט עצמו שאם גזר המלך עונש ממון על אחד או עונש עבדות יכול להחליפה, כי זה בידו. והנה תחילה טען מצד הנשפט שהוא נער ורך וא"א לגזור עליו עבדות פן ימות, והביא ראיה ע"ז ממה שכבר אמר לו זאת בתחלה כמסיח לפי תומו מבלי שאלה כלל, וז"ש אדוני שאל והוא כפי' רי"א שהוא בתמיה, וכי אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח הלא לא שאל אותנו ע"ז, רק,

(כ) "ונאמר אל אדני". במסיח לפי תומו מבלי שאלה, שמזה תדע איך הוא מפונק ורך מכמה טעמים. א] יש לנו אב זקן, והזקן יגעגע על בנו יותר, ב] מצד שהוא "ילד זקונים", שמפנקו יותר מיתר בניו. ג] "קטן "ויגעגע עליו יותר מגדול. " ד] ואחיו מת". ועי"כ ירחמו עליו עוד יותר, ה] "ויותר הוא לבדו לאמו," וע"י שהוא בן יחיד לאמו ישגיחו עליו עוד יותר. ו]" ואביו אהבו", מצד עצמו ג"כ:

(כא)"[טענה ב] "בא להזכירו מצד ההבטחה, כי אתה אמרת "הורדהו אלי ואשימה עיני עליו", וצריך אתה לשמור הבטחתך:

(כב - כג) "ונאמר". עתה יטעון מצד שיגיע ממשפט זה רע לזולתו שהוא אביו שימות על ידו, וגם בזה הזכירוהו שאמרו כן תחלה מסיח לפי תומו, שע"מ שאמרת שמצד שהילד ענוג ורך תשים עינך עליו, אמרנו אל אדוני שלא יוכל הנער לעזוב את אביו מפני שאביו ימות מן הצער וצריך אתה לחוס על הזקן, וע"ז לא היה לך טענה שתשים עינך עליו ואמרת דרך גזרה אם לא ירד אחיכם אתכם לא תוסיפון לראות פני:

(כד - כה) "ויהי". עתה יספר איך שכן היה שאביו לא רצה לעזבו לילך רק אמר שובו שברו לנו עכ"פ מעט אוכל, שעכ"פ יתן לכם מעט שלא נמות ברעב:

(כו) "ונאמר לא נוכל לרדת". ר"ל אמרנו לו שני טעמים שלא נוכל לרדת. א] "אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו". ר"ל שאם לא היה שואל מאתנו את אחינו הקטן רק היה אומר סתם שלא נראה פניו היית יכול לומר שבבואנו יחוס עלינו בל נמות ברעב, אבל אחר שאמר לנו תקנה לזה ע"י שנביא אחינו הקטן ממילא לא יחוס עלינו כי יצוה שנביא את אחינו הקטן. ב] "כי לא נוכל לראות פני האיש", שאם היה האזהרה רק שיעניש אותנו, היינו מקבלים העונש, אבל האזהרה היה שלא נראה פניו, וא"כ לא נשיג כלל תכלית מגמתנו שנראה לפניו ונבקש אוכל מעט:

(כז) "ויאמר עבדך אבינו". הציע לפנינו באורך איך א"א שישלח את בנימין, "הלא ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי", ר"ל שנחשב אצלי כאלו לא היו לי רק שני בנים, כי היא אשתי העקרית ובניה הם עקר בני:

(כח) "ויצא". וביציאת יוסף לא היה כ"כ סכנה מג' טעמים. א] "ויצא" האחד, שהוא היה הראשון שיצא ולא הורע מזלי עדיין. ב] "ויצא" מאתי, שלא יצא מעם פני, היינו למקום רחוק רק מאתי למקום קרוב. ג] "ואומר אך טרף טרף", שלא הייתי יכול לתלות בשום דבר רק בטריפת חיה רעה, כי סכנה אחרת לא היה בדרך הזה, ומ"מ "לא ראיתיו עד" "הנה":

(כט) "ולקחתם". ומכ"ש בזה שיש כמה טעמים לגריעותא, שהאחד יצא מעצמו, וזה "ולקחתם" בחזקה, ב] מה שהראשון היה האחד שיצא ולא הורע מזלו, ועתה תקחו "גם את זה", אחר שנעדר אחיו והורע מזלו. ג] "מעם פני", למקום רחוק. ד] "וקרהו אסון", כי דרך זה מוכן לסכנות הרבה חוץ מחיה רעה:

(ל - לא) "ועתה". שעור הכתוב "ועתה" כבאי אל עבדך אבי והיה כראותו כי אין הנער ומת, ומ"ש "והנער איננו אתנו", הוא מאמר מוסגר, ר"ל הלא גם "כשהנער" "איננו אתנו "רק הוא אצל אביו מ"מ "נפשו קשורה בנפשו", וכ"ש שתגדל האהבה בהפרדו מאתו, וממילא כראותו כי אין הנער ימות תיכף, ואל תאמר כי הלא נספר לו שהוא חי ושהוא אצל מושל ארץ מצרים, עז"א שתיכף כבואי ויראה כי אין הנער ימות תיכף מבלי שום שאלה ודרישה, וא"כ "והורידו עבדיך את שיבת אבינו ביגון שאלה", ובזה השלים הטענה שראוי לשנות המשפט הזה מצד שתגיע מזה רעה לאחרים:

(לב) "כי עבדך". עתה בא בטענה השלישית שיכול להחליף את העבדות שיהודה יהיה עבד תחתיו, ובאר שלא יעשה בזה לא רעה ליהודה ושגם הוא ירויח מזה, ומפרש שלא יהיה זה רעה ליהודה, "כי עבדך ערב את הנער", ולא תאמר שאחר שגנב נפטרתי מן הערבות כי פשע בעצמו, עז"א שהערבות לא היה נגד בנימין רק "מעם אבי", אל אבי היה הערבות, ולא תאמר שהיה הערבות עונש ממון או יסורי הגוף שבזה העבדות קשה יותר, כי היה הערבות על ענין נוגע לנפש, "וחטאתי לאבי כל הימים", ובזה טוב לי יותר העבדות:

(לג - לד) "ועתה". וגם אתה לא תפסיד בחליפין אלה, כי "ישב עבדך תחת הנער", שהוא אינו מוכשר לעבודת עבד, ואני אהיה "עבד לאדוני", בשגם שבלא זה א"א שאעלה לביתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי: