ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כלאים/פרק שמיני

ירושלמי כלאים, פרק ח, הלכה א

מתני’: ^ח_אכלאי הכרם. אסורין מלזרוע, ומלקיים, ואסורין בהנאה. ^ח_בכלאי זרעים. אסורין מלזרוע, ומלקיים, ^ח_גומותרין באכילה, וכל שכן בהנאה. ^ח_דכלאי בגדים. מותרין בכל דבר, ואינן אסורין אלא מללבוש. ^ח_הכלאי בהמה. מותרין לגדל ולקיים. ואינן אסורין, אלא מלהרביע. כלאי בהמה, אסורין זה עם זה:

גמ’: תנן, כלאי הכרם. אסורין מלזרוע, ומלקיים, ואסורין בהנאה . כתיב (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים. אין לי אלא הזורע. מקיים מניין? תלמוד לומר וכרם ולא כלאים. שהיה לו לכתוב כרמך לא תזרע כלאים כמו שנאמר שדך לא תזרע כלאים. ולמה כתב לא תזרע כרמך כלאים וכ"ו שלא יהיה בכרם כלאים . מה _{האם המשנה} כרבי עקיבה? ד°רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, המקיים עובר בלא תעשה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, דברי הכל היא. דהכל מודים באסור שהוא אסור. במאי פליגי  במה הם חולקים? בשלא קיים על ידי מעשה. _{לא עשה מעשה כגון כאן שלא עקר את הכלאים וממילא יתקיימו.} ד°רבי עקיבא רבי עקיבא סובר שלוקים גם על לאו שאין בו מעשה . אבל אם קיים על ידי מעשה בידים, לוקה אפילו לרבנן . כהדא דתני ^ח_והמחפה _{עפר על גומא שהיו בה} בכלאים לוקה. מניין שהוא אסור בהנייה? נאמר כאן בכלאים (דברים כי תצא כב ט) פן תקדש המלאה. ונאמר להלן בעבודה זרה (דברים ואתחנן ז ה) פסלי אלהיהם תשרפון באש לא תחמוד כסף וזהב עליהם פן תוקש בו . מה פן האמור להלן אסור בהנייה. אף פן שנאמר כאן אסור בהנייה. ואית דבעי מימר. נאמר כאן בכלאים (דברים כי תצא כב ט) פן תקדש המלאה ונאמר להלן (דברים כי תצא כג יח) ולא יהיה קדש מבני ישראל. מה קדש שנאמר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ח_א מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ג', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ד':

2 ח_ב מיי' פ א' מהל' כלאים הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף א', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ב':

3 ח_ג מיי' פ א' מהל' כלאים הלכה ז':

4 ח_ד מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ד, סמ"ג לאוין רפא:

5 ח_ה מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ב', מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ה':

6 ח_ו מיי' פ א' מהל' כלאים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף א', סמ"ג לאוין רפג:

-----------------------------------דף לו

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף לו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לו עמוד א] להלן, אסור בהנייה. אף כאן אסור בהנייה. וקדש אסור בהנאה _{קא סלקא דעתין שהכוונה לאתנן שקיבל?} אמר רבי חונא רב הונא° . ביאתו אסורה בהנייה. אית דבעי נישמעינה מן הדא. דאמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° כתיב פן תקדש. פן תוקד באש. כתיב (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים. ^ח_זמלמד שאינו חייב, עד שיזרע שני מינים בכרם. דברי רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. _{שמשמעות הפסוק שלא יזרע שני מיני ירק, או שני מיני זרעים, שהם עצמם כלאים זה בזה בכרם.} רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° אמר. אפילו מין אחד _{אצל הכרם.} על דעתיה דרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° מנין שחייב אפילו מין אחד? דכתיב (ויקרא קדושים יט יט) שדך לא תזרע כלאים. לאיזה דבר נאמר (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים והרי שני זרעים נאסרו כבר בפסוק הקדם? להחמיר עליו, שאפילו מין אחד אף שאינו אסור מדין כלאי זרעים, יאסר מדין כלאי הכרם . על דעתיה דרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. הא כתיב שדך לא תזרע כלאים. לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים? חברייא אמרין, להתרייה. שאם התרו בו משום שדך, לוקה. משום כרמך, לוקה. משום שניהם לוקה שנים. אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° . ליתן לו שיעור אחרת. תמן ^ח_חששה טפחים. וכאן ארבע אמות. הא אם זרע שני מינים בתוך שישה טפחים ובתוך ארבע אמות של הכרם, לכולי עלמא חייב גם משום כלאי זרעים וגם משום כלאי הכרם. והא אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, אינו חייב על כלאי זרעים עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבואה, או מוקפים גדר. דכתיב שדך לא תזרע כלאים? מה אנן קיימין? אם בשעשה גדר מבפנים וזרע בפנים, אפילו אם היה גפן בתוך הגדר אינו נאסר משום כרם, שהרי בתוך הגדר בטל הכרם _{ואף שגפן יחידית אוסר לזרוע שישה טפחים אין זה מדין כלאי הכרם שאין זה כרם.} אם בשעשה גדר מבחוץ לכל הכרם וזרע סמוך לגדר , זהו מחול הכרם ולא נאסר משום כלאי זרעים _{שהרי אין שישה על שישה מוקף.} אלא כי אנן קיימין, שהיה שם שדה תבואה _{צמוד לכרם}, והקריח לתוכה ^ח_טארבע אמות ונטע שם גפן וזרע שני מיני זרעים. ושדה החיטה אינו חוצץ כדאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° . דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° , אין האוסר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לו עמוד ב] נעשה מחיצה להציל. _{ואינו מבטל את הכרם.} וסברין מימר, אוסר נעשה מחיצה ליאסור _{שהחיטה אף שהיא אסורה, חובשת את שני מיני הזרעים והם יאסרו בכלאים.} על דעתיה דרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° כתיב שדך לא תזרע כלאים. לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים? _{שמשמע אל תזרע שני מינים שהם כלאים בכרם?} כי הא דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° . הן דאת אמר לא אמרה. למה את אמר? _{שאל תשאל למה הפסוק מוסיף מילים.} או כהא דאמר רבי זעירא רבי זעירא° . לא תזרע כרמך כלאים. עיקר כרמך כלאים לא תזרע. שלא תחשוב שלא אסרה תורה אלא כשזרע אצל כרם נטוע, אבל אם נוטע כרם וזורע לא אסרה תורה משום כלאי הכרם, לכן כתבה תורה לא תזרע כרמך כלאים, לדרוש שכשאתה בא ליטע עיקר כרמך, היזהר שלא יהיו שם זרעים . רבי יודן קפודקיא רבי יודן קפודקיא° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. תמן בכלאים את אמר, אין זרעי אילן קרויין זרעים ואין איסור לזרוע כמה מינים יחד . והכא בענין הכשר זרעים לקבל טומאה אתה אומר זרעי אילן קרויין זרעים? אמר ליה תמן בכלאים מיעט הכתוב את שאין דרך בני אדם להיות קורין זרעים דכתיב לא תזרע _{ועצים נוטעים}. ברם הכא ריבה הכתוב כל סוגי זרעים דכתיב (ויקרא שמיני יא לז) על כל זרע זרוע אשר יזרע. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. המחפה _{זרעים שהיו מונחים בגומה} בכלאים לוקה. אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן°. ולאו מתניתא היא? דתנן, יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין, החרש בשור ובחמור, והיו מוקדשים וכו' וחרש כלאים בכרם . איך אפשר לעבור איסור כלאים על ידי חרישה. לא במחפה? והוה רבי יניי רבי יניי° מקלס ליה (ישעיהו מ"ו, ו') הזלים זהב מכיס וגו' (משלי ג', כ"א) בני אל ילוזו מעיניך (משלי ט', ט') תן לחכם ויחכם עוד, ישמע חכם ויוסף לקח. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. בתר כל אילין קילוסיא  אחרי כל התשבחות הללו, יכיל אנא פתר לה כרבי עקיבה. ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר. המקיים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

7 ח_ז מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף א', סמ"ג לאוין רפ:

8 ח_ח מיי' פ ג' מהל' כלאים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ט"ז:

9 ח_ט מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ל"א:

[ע"ב]

-----------------------------------דף לז

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף לז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לז עמוד א] כלאים עובר בלא תעשה. _{וקשה איך רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° מעמיד את המשנה כ°רבי עקיבא רבי עקיבא.} כלום אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא אלא לעבור. שמא ללקות? והכא ללקות אנן קיימין. ועוד _{ראיה שמדובר במחפה זרעים על ידי החרישה ולא כ°רבי עקיבא רבי עקיבא שרק מקיים את הכלאים} מן הדא דתנינן, ולוקה משום חרישה בשביעית . אית לך מימר שביעית ד°רבי עקיבה רבי עקיבא? הרי ל°רבי עקיבה רבי עקיבא אינו לוקה אלה על זריעה קצירה ובצירה שנאמרו במפורש בתורה. פתר לה שלוקה משום שביעית בשיטת רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, לוקין על החרישה בשביעית. דאיתמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ^ח_יאין לוקין על החרישה בשביעית. מה טעמא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה' כלל. וכתיב (ויקרא בהר כה ד) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. פרט. הזורע והזומר בכלל היו. ולמה יצאו? להקיש אליהם לאמר, מה הזורע והזומר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. אף אני אביא חרישה שהיא בלא תעשה . מה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? זריעה ובצירה שני דברים הן. ושני דברים שיצאו מן הכלל אינם חולקין. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לית ליה דשני דברים שיצאו מן הכלל , אינם חולקין? אית ליה. אלא דסבר, לחלוק אינן חולקין, הא ללמד מלמדין. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, אמאי אינן מלמדין? שנייה היא שכלל בעשה דכתיב ושבתה הארץ , ופרט בלא תעשה דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור . ואין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שלמד בכלל ופרט שלא אסרה תורה אלא מלאכה שהיא צורך הקרקע או האילן , ניחא שמותר לחפור בה בורות שיחין ומערות בשביעית, שהרי זה לא עבודת הקרקע ולא עבודת האילן . על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות? האם כשם שאין מלמדין לענין איסור לחייב על כל עבודה שהיא צורך הקרקע שיהיו בלאו . כן לענין היתר לא ילמדו שכל שאינו עבודה הקרקע או האילן מותר ויעבור עליהם בעשה? אמר רבי אבא קרתיגנאה רבי אבא קרתיגנאה°. טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאינו לוקה על החרישה דכתיב (ויקרא בהר כה ג) שש שנים תזרע שדך. ולא בשביעית. ושש שנים תזמור כרמך ולא בשביעית. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא. ועובר בעשה אבל לא בלאו ויכול ללמוד בכלל ופרט. ושבתה הארץ כלל, שש שנים תזרע פרט. אבל מה שאינו כעין הפרט כגון חופר בורות, אפילו עשה אין בו. לדעת רבי יוחנן רבי יוחנן° שהחורש בשביעית אינו עובר בלאו. האם עובר בעשה? רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר עובר בעשה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, אפילו עשה אין

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לז עמוד ב] בו. ליידא מילה  לאיזה דבר כתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'? רק לענין לא תעשה המפורטים שבו _{היינו לזריעה וזמירה שרק בהם עובר בלאו. דכלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט.} תניא. יכול יהו לוקין על התוספות שבו. רבי יוחנן רבי יוחנן° פתר מתניתא  הסביר את הבריתא יכול יהו לוקין על מלאכת קרקע נוספת כגון חרישה בשביעית. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° פתר מתניתא _{על תוספת זמן,} יכול יהו לוקים על איסור שני פרקים הראשונים _{בשדה לבן מהפסח ובשדה אילן מעצרת.} על הברייתא הזו אית תניי תני _{שפשטו מדכתיב} שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמר כרמך. _{משמע שאינו חייב על שאר מלאכות אלא בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה} ואית תניי תני _{שפשטו מדכתיב} שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. זריעה וזמירה בכלל היו ויצאו ללמד על הכלל כולו, מה הפרט מלאכת עבודת הקרקע, ועובר עליה בלאו. אף אני אביא חרישה מלאכת עבודת קרקע, וחייב עליה בלאו . מאן דאמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° _{שאמר שעל חרישה לא עובר בלאו.} מאן. דאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור מסייעא לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מתניתא פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° _{שאמר שאף כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, הפרט מלמד על הכלל.} דהרי כל השמר פן ואל הרי זה לא תעשה. וכתיב (דברים ראה יב יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר ה' וכו' שם תעלה עולותיך ושם תעשה וכ"ו ולא בחוץ. שם תעלה, זו העלייה. ושם תעשה, זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה דכתיב שם תעלה. הרי הוא בלא תעשה דכתיב הישמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה שנלמד מההיקש מעליה. נמצא שרק בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה _{שהתורה הקישה עליה לשחיטה דכתיב שם תעלה ושם תעשה.} הא אילו לא כתיב שם תעלה ושם תעשה , עשה הוא. _{ולא היה ניתן ללמוד ממנו} לפי שאין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה . מה עבד לה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? ב_{אמת ללמוד על עצם האיסור יכולנו ללמוד אבל היה צריך את ההיקש} שלא תאמר כמה דאת אמר גבי שבת שאם עשה כמה מלאכות מעין מלאכה אחת בהעלם אחד כגון , ^ח_יאחפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה לא יהא חייב אלא אחת, לפום כן צריך היקש למימר שחייב על כל אחת ואחת. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי חייה בר אשי רב חייא בר אשי° אמרו בשם כהנא רב כהנא°. ^ח_יבהנוטע בשבת, חייב משום זורע. רבי זעירא רבי זעירא° אמר הזומר כנוטע, _{דכשזומר, הענפים גדלים מהר.} ^ח_יגנטע וזמר בשביעית. על דעתיה דכהנא, חייב שתים. על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°, האם אינו חייב אלא אחת? כלום אמר רבי זעירא רבי זעירא° אלא הזומר כנוטע, לחייב זומר אף משום נוטע . שמא אמר הנוטע כזומר? _{ששני המלאכות זהות.} הכל היה בכלל זריעה, דכתיב שדך לא תזרע . ויצאת זמירה דכתיב וכרמך לא תזמור , להחמיר על עצמה, לחייבה אף משום זומר . מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, אתה פוטרו משום זורע? הוי לא שנייא בין על דעתיה דכהנא בין על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°, נוטע וזומר בשבת, חייב שתים.

ירושלמי כלאים, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_ידבהמה עם בהמה, וחיה עם חיה, בהמה עם חיה, וחיה עם בהמה, טמאה עם טמאה, וטהורה עם טהורה, טמאה עם טהורה, וטהורה עם טמאה. ^ח_טואסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג _{לשיטת הרמב"ם לחרוש ולמשוך ולהנהיג אסור רק טמאה עם טהורה: לרבי שמעון משאנץ הכל אסור.} ^ח_טזהמנהיג סופג את הארבעים, והיושב בקרון סופג את הארבעים. °רבי מאיר רבי מאיר פוטר. והשלישית שהיא קשורה לרצועתיהן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

10 ח_י מיי' פ א' מהל' שמיטה ויובל הלכה ד':
[ע"ב]

11 ח_יא מיי' פ ז' מהל' שבת הלכה ב':

12 ח_יב מיי' פ ז' מהל' שבת הלכה ג':

13 ח_יג מיי' פ ז' מהל' שבת הלכה ג':

14 ח_יד מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י', סמ"ג לאוין רפב:

15 ח_טו מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"א:

16 ח_טז מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ז', מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"ב, סמ"ג לאוין רפב:

-----------------------------------דף לח

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף לח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לח עמוד א] אסורה

גמ’: בהמה עם בהמה כו'. יכול לא יהא מעמיד זכרים אצל הנקבות ונקבות אצל הזכרים? תלמוד לומר (ויקרא קרשים יט יט) בהמתך לא תרביע. אין את אסור אלא מלהרביע _בידים. אבל מעמיד את זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים. פשיטה וכי מה עשה מעשה? הייתי חושב שאף כשמרביע בידים לא עשה מעשה, שהרי לא נאסר אלא כשהטיל הזכר הזרע בנקבה, ואף על פי כן חייב משום דלפי דעתו הוא מטיל, אף כאן שהכניסם יחד לפי דעתו הוא מטיל ויהיה אסור, קא משמע לן שמותר . איסי בן עקביה אמר. אסור לרכב על גבי פרדה מקל וחומר. ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש זה על זה, את אסור בתערובתן. בהמה שאת אסור להנהיג בה בזו עם זו, לא כל שכן שאת אסור לרכוב עליה? והא כתיב _{אחרי שאבשלום הרג את אמנון} (שמואל ב יג כט) וירכבו איש על פרדו וינוסו? אין למדין מפחד מן המלכות, שבפיקוח נפש התירו . והא כתיב (מלכים א א לג) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי? בריה מששת ימי בראשית היתה. אמר רבי חמא בר עוקבא רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי ברבי חנינה רבי יוסי בר חנינא° . ^ח_יזהמנהיג בקול בכלאים לוקה. ותני כן. _{השואל בהמה מחברו.} ^ח_יחהנהיגה, המשיכה, קרא לה ובאת אחריו, _{הרי זה כאילו קנה במשיכה} ונתחייב בה לשלם כשואל. והתני שמואל שמואל (אמורא)°, היתה עומדת חוץ לתחום וקרא לה ובאת אחריו, הרי זה פטור? תמן לדעתה היא מהלכת. ברם הכא, במנהיג בכלאים על כורחה היא מהלכת. והתני, ^ח_יטטיפח _{נתן מכה} בכתל כנגד עינו וסימייה. כנגד אזנו וחרשה, לא יצא לחירות, משמע שקול אינו כלום? אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שנייא היא, שהוא יכול לברוח. תדע לך שהוא כן. דתני, תפש בו _{בעבד כשטיפח בכתל} הרי זה חייב. תנן, והיושב בקרון סופג את הארבעים. °רבי מאיר רבי מאיר פוטר . היושב בקרון. רבנין אמרין משקל הוא. וכיוון שפעמים הוא מאזן את הקרון נמצא שהבהמות הולכות מחמתו . °רבי מאיר רבי מאיר אמר, אינו משקל. בראשונה לא היו אלא שתים בהמות קשורות לקרון , דכתיב (בראשית מקץ מא מג) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. עמד פרעה ועשה שלש. דכתיב (שמות השלח יד ז) ושלישים על כולו. עמדה מלכות הרשעה ועשה אותן ארבעה:

ירושלמי כלאים, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_כאין קושרין את הסוס, לא בצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. ולא את הליבדקס לגמלים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. כל ^ח_כאהנולדים מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור, מותרין זה עם זה שאין _{חוששים לזרע האב.} וכן הנולדין מן החמור, אף על פי שאביהן סוס, מותרין זה עם זה. אבל הנולדים מן _הנקבה הסוס עם הנולדין מן החמור, אסורין זה עם זה:

גמ’: תנן, אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. תני, °רבי מאיר רבי מאיר פוטר בקשור בצידי הקרון שהרי אינו מושך כלום . אם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודין שהוא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לח עמוד ב] אסור. אם בשלא מסייעה, מאי טעמא דרבנן דאסרי? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מפני שזה נושא עצלותו של זה, וזה נושא עצלותו של זה. רב רב (אמורא)° אמר מפני שנושאין את החבל שבנתים. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. קשרן בשערן זה לזה מהו? מה אנן קיימין? אם בשקשרו בשערו. וכי כך אנו אומרים שאסור להרכיב בהמה על גבי חבירתה? לא נאסר אלא ששניהם יסחבו משא, וכאן אין עליהם משא אחר ואחת סוחבת את חברתה . אם בשקשרו החבל בשערו, לרב רב (אמורא)° אסור. מפני שהן נושאין את החבל שבנתים. רבי יונה רבי יונה° אמר, איתפלגון רב רב (אמורא)° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה. רב רב (אמורא)° אמר מפני שהן נושאין את החבל שבנתים. מה נפק מן ביניהון? קשרו לשערה בחבל. אבל קשרו בשערו, בין על דעתיה דרב רב (אמורא)°, בין על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° פטור. תנן, ולא הליבדקס. אית תניי תני ניברקוס. מאן דאמר ליבדקס _{חמור לובי,} על שם ליבוי. על שם (דניאל י"א, מ"ג) לובים וכושים במצעדיו. מאן דאמר ניברקוס, אבהטם. מהו אבהטם? חמור שבא מסלק. רבי יונה רבי יונה° רב הושעיא רב אושעיא° בעי. גרים הבאים מליבוי _לוב. מהו להמתין להם שלשה דורות כמו מצרי? אמר רבי יונה בוצרייה רבי יונה בוצרייה°. מן מה דאנן חמין ההן פולא מצריי  ממה שאנו רואים שפול מצרי. כד רטיב, אינון צווחין ליה לובי. כד הוא נגיב, אינון צווחין ליה פול מצריי  כאשר הוא לח קראים לו לובי וכאשר הוא יבש קראים לו פול מצרי. הדא אמרה, גר מלובי צריך להמתין ג' דורות. הדא אמרה. היא לוב היא מצרים. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. כל הנולדים מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור, מותרין זה עם זה. וכן הנולדין מן החמור, אף על פי שאביהן סוס, מותרין זה עם זה _{שלא חוששים לזרע האב.} אבל הנולדים מן _נקבה הסוס עם הנולדין מן החמור, אסורין זה עם זה. אמר רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, הלכה כדברי התלמיד _{°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שלא חוששים לזרע האב.} אבל לדברי חכמים כל מין פרידות אחד. ואלו הן הסימנין להבחין בין הפרדות אמר רבי יונה רבי יונה°. ^ח_כבכל שאזניו קטנות, אמו סוסה ואביו חמור. גדולות, אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא רבי מנא° מפקד לאילין דרבי יודן נשיאה רבי יהודה נשיאה°   רבי מנא ציווה את אנשי בית רבי יודן הנשיא. אין בעיתון מיזבון מולוון  אם אתם רוצים לקנות פרדות. אתון זבנין לו אזניהון דקיקין  תקנו מאלו שאזניהם קטנות, שאמו סוסה ואביו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

17 ח_יז מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"א, סמ"ג לאוין רפב:

18 ח_יח מיי' פ ב' מהל' מכירה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ז סעיף ג':

19 ח_יט מיי' פ ה' מהל' עבדים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ל"ה, | סמ"ג עשין פז:

20 ח_כ טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ט"ו:

21 ח_כא מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ט', סמ"ג לאוין רפא:
[ע"ב]
22 ח_כב מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ט', סמ"ג לאוין רפא:

-----------------------------------דף לט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף לט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לט עמוד א] חמור, שכולם יהיו מאותו סוג שכבר יש לכם ולא יאסרו להנהיג יחד . הלובן מן האיש. שממנו מוח ועצמות והגידים. והאודם מן האשה. שממנו העור והבשר והדם. והרוח והנפש והנשמה משל הקדוש ברוך הוא. ושלשתן שותפין בו. רבי אבא רבי אבא° ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמרו בשם רב רב (אמורא)°. מודים חכמים ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, בסוס בן סוס בן חמור, עם חמור בן חמור בן סוס. שאף שאמרו חכמים שחוששים לזרע האב וזה פרד וזה פרד, כאן מודים חכמים שלא חוששים לזרע אבי האב. והרי כאן חמור גמור וסוס גמור _{להנהיג אבל למי שאומר להרביע קשה, הרי פרד לא מוליד. אלא אם נאמר שמדובר בסוסה שהמליטה בדמות חמור} רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° ורבי זעירא רבי זעירא° אמרו בשם רבי איסי רבי איסי°. בני עזים ובני רחלים אסורים זה עם זה. פשיטא שהרי אלו שני מינים ואי לא כן מה אנן אמרין? הכא בעז בן עז בן רחל, עם רחל בן רחל בן עז. שהיתי חושב שלרבנן שחוששים לזרע האב יהיה מותר. קא משמע לן שאף שלזרע האב חוששים לזרע אבי האב אין חוששים :

ירושלמי כלאים, פרק ח, הלכה ד

מתני’: הפרוטיות _{פרדה שלא ניתן להבחין מי האם} אסורות, ^ח_כגוהרמך מותר. ואדני השדה חיה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, מטמאות באהל כאדם _{ומותר להנהיג עם כל בהמה וחיה כאדם.} הקופד וחולדת הסנאין חיה. חולדת הסנאין. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. °בית שמאי בית שמאי _{מסתפקים} ואומרים, מטמא בכזית במשא כבהמה, וכעדשה במגע כשרץ. ^ח_כדשור הבר, מין בהמה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, מין חיה. כלב, מין חיה. °רבי מאיר רבי מאיר אומר מין בהמה. החזיר מין בהמה. הערוד, מין חיה. הפיל והקוף מין חיה. ^ח_כהואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך:

גמ’: תנן, הפרוטיות אסורות והרמך מותר כו'. מאי פרוטיות? אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° רמכה דלא כלינס  סוס צעיר שאי אפשר לרתום. כמה דתימר (אסתר ח', י') בני הרמכים. תנן, אדני השדה חיה. מאי אדני השדה? ייסי ערקי אמר, בר נש דטור הוא. והוא חיי מן טיבורייה _{שטבורו מחובר לאדמה.} איפסק טיבורייה, לא חיי. תנן, ואדני השדה חיה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, מטמאות באהל כאדם. אמר רבי חמא בר עוקבא רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דכתיב (במדבר חקת יט טז) וכל אשר יגע על פני השדה. בגדל על פני השדה. הירודות והנעמית הרי הן כעוף לכל דבר. והנחש הרי הוא כחיה. אמר רבי חייה  רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ששה ספיקות הן. הצלף באילן ל°בית שמאי בית שמאי _{האם הוא ירק או עץ נפקא מינא לענין כלאים.} כלי נתר ככלי חרס ל°בית שמאי בית שמאי _{האם נתר ככלי חרס, נפקא מינא לטמא מאווירו ומגבו.} חולדת הסנאים בשרצים ל°בית שמאי בית שמאי.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לט עמוד ב] פול מצרי בזרעים _{האם הוא מין ירק או מן זרעים נפקא מינא לזרוע בערוגה.} ואנדרוגינוס באדם. כוי בחיה דברי הכל. רבי חמא בר עוקבא רבי חמא בר עוקבא° אמר אף ^ח_כואמה טריקסין. מהו אמה טריקסין? רבי יונה רבי יונה° בוצרייה אמר, טריכ _פנים סון _חוץ, שספק האם הוא מבפנים או מבחוץ לקדש הקדשים . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מן מה דכתיב (מלכים א ו יז) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני. ואמה טרכסין לא נכלל בבית הדא אמרה מבפנים. אמר ליה רבי מנא רבי מנא° והכתיב (דברי הימים ב ג ח) ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה אורך ועשרים רוחב. ואמה טרכסין לא נכלל בקדש הקדשים. הדא אמרה מבחוץ: תנן, שור בר מין בהמה. רבנין אמרין מיכא _מהישוב הוה, וערק לתמן  וברח לשם. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, עיקריה מן תמן הוה. תנן חמור וערוד _{שהוא חמור מדברי} כלאים זה בזה. מזה שלא כתוב גם שור עם שור הבר, משמע ששור עם שור בר אינן כלאים. דלא כ°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא. ד°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אמר כלאים. ואילין דמתרגמין את מה שנאמר תאו וזמר. ותורי בר וראמנין, זה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. ^ח_כזאווז עם אווז מדבר, כלאים זה בזה. אווז עם אווז הים מהו? תני רבי יודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° ברייתא דברדליה, ולא ידעין מאן תני. קל וחומר. מה אם בשעה ששניהן ביבשה, כגון חמור וערוד , את אמר אסור. בשעה שאחד ביבשה ואחד בים, לא כל שכן? תנן, ואדם מותר בכולן לחרוש ולמשוך. כתיב (דברים כי תצא כב י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. ^ח_כחבשור ובחמור אין את חורש. אבל חורש את בשור עם אדם, ובחמור עם אדם:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

23 ח_כג מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ז', סמ"ג לאוין רפא:

24 ח_כד מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ז', סמ"ג לאוין רפא:

25 ח_כה מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ט"ז:
[ע"ב]

26 ח_כו מיי' פ ד' מהל' בית הבחירה הלכה ב':

27 ח_כז מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ז', סמ"ג לאוין רפא:

28 ח_כח מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ט"ז:

הדרן עלך פרק כלאי הכרם